דף מתוך

דקאר 2015: החלום ושברו

תפילתם של קרוב ל-50 אחוז ממשתתפי הראלי - להגיע לקו הגמר - לא התגשמה. אבל היו כאלו שהאכזבה שלהם היתה גדולה במיוחד, גם בקרב אלה שכן סיימו את התחרות
צילומים מהאתר הרשמי של הדקאר www.dakar.com

420 כלי רכב זינקו השנה לראלי, כשהמשתתפים כולם נושאי עימם חלום: חלקם ראו בעיני רוחם פודיום, חלקם היו מוכנים להסתפק במקום בעשירייה הראשונה וחלקם – אולי רובם – התפללו רק שיגיעו לקו הגמר... תפילתם של קרוב ל-50 אחוז לא התגשמה ורק 216 כלי רכב סיימו את הראלי  – 79 אופנועים, 18 טרקטורונים, 68 מכוניות ו-51 משאיות. אבל היו כאלו שהאכזבה שלהם היתה גדולה במיוחד,  גם בקרב כאלה שכן סיימו את התחרות.

על שניים

באופנועים היה זה חואן ברדה שהפגין את היכולת הגבוהה ביותר בימים הראשונים והוביל בדרוג הכללי עד הסטייג' השביעי. סדרה של תקלות דרדרה אותו לאחור בדרוג והוא סיים את הראלי במקום ה-17 בלבד. זה היה האות של מארק קומה לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: אחרי שהתמקם במקום השני לאחר היום הרביעי, הוא פשוט חיכה למעידה של  המוביל, שאכן הגיעה.

קומה המנוסה, שהיה השנה הרוכב היחיד בחבורה שכבר זכה בדקאר (וזאת השנה הראשונה בתולדות הראלי שמצב כזה קורה), יודע לרכב בקצב הנכון כדי לשמור על ה-ק.ט.מ שלו, להימנע מטעויות פזיזות, ולתקוף מתי שצריך. וכך הגיע למדרגה הגבוהה שבאמתחתו ניצחון רק בסטייג' אחד... הטקטיקה שלו אולי לא מלהיבה, אבל זה היה הניצחון החמישי של קומה בדקאר והוא השווה בכך את מספר ניצחונותיו לזה של דפרה ושל סיריל נבו. עכשיו נשאר לו רק להשוות את השיא של המאסטר – פטרהנסל – ואולי גם להתעלות עליו.

את המקום השני באופנועים תפש פאולו גונקלבס עם הונדה, כשלמקום השלישי מגיע במפתיע טובי פרייס האוסטרלי, שזה היה לו הדקאר הראשון, על ק.ט.מ נוסף. בעשירייה הראשונה ראינו שוב שליטה כמעט מוחלטת של היצרן האוסטרי, עם לא פחות משבעה כלים. רק ימאהה אחת התברגה לעשירייה, עם אוליבר פאיין, והיתה שם גם הונדה נוספת עליה רכבה ליאה סאנז שסיימה במקום התשיעי, ההישג הטוב ביותר של אשה בתולדות הראלי על אופנוע.

על ארבע (קטנים)

בטרקטורונים התנהל מאבק איתנים דומה לזה שהתחולל בשנה שעברה, בין אגנציו קסל, שניצח ב-2014,  לבין רפאל סוניק שסיים אז שני (לסיכום הראלי ב-2014). השנה המזל לא עמד לצדו של הצ'יליאני, שתקלה מכנית בסטייג' העשירי אילצה אותו לפרוש. סוניק, שזה היה הדקאר השישי שלו (בכולם סיים בחמישייה הראשונה), ניצל את הפרישה ודהר למקום הראשון בהפרש ענק של כמעט שלוש שעות על המקום השני, אליו הגיע ג'רמיה גונזלס. את המקום השלישי תפש וולטר נוסיגליה. קמילה ליפרוטי הבלתי נלאית סיימה במקום ה-15, יותר מ-36 שעות אחרי המנצח, אבל היא לפחות מסיימת ועושה זאת ברציפות מאז הראלי של 2010...

יותר מבכל קטגוריה אחרת, בטרקטורונים בולטת נוכחות מסיבית מאוד של רוכבים ממדינות דרום אמריקה, בעיקר מארגנטינה ומצ'ילה, אבל היו גם רוכבים מבוליביה, ברזיל, קולומביה ואורוגוואי. מתוך חמישים הרוכבים שהתחילו את הראלי, יותר משני שליש התחרו ביבשת הביתית שלהם.     

על ארבע

רשימת המאוכזבים בקטגוריית המכוניות היא אולי הגדולה ביותר. נאני רומה, מנצח השנה שעברה, איבד גובה כבר בסטייג' הראשון בשל תקלה טכנית במיני שלו, וסיים אותו רק במקום ה-135! בהמשך הצליח להתאושש ואף ניצח את הסטייג' התשיעי, אך לאחריו פרש.  גם קרלוס סאיינז, שפתח יפה את הימים הראשונים בפיג'ו החדשה, פרש לאחר שהתהפך ביום החמישי. הנציג היחיד של פיג'ו שרשם הצלחה מסוימת היה סטפן פטרנהסל, שסיים רק במקום ה-11. סיריל דפרה, בפיג'ו השלישית, סיים במקום ה-34.

אכזבה נחל גם הנהג הסעודי יאזיד אל-ראג'י בהופעה הראשונה שלו בדקאר, שהצליח להתברג למקום השלישי אחרי הסטייג' הרביעי, עליו שמר עד היום העשירי כשבדרך הוא מנצח בסטייג' השמיני. אבל אלת המזל כנראה שמעה אותו מתרברב שהראלי לא כל כך קשה, ותקלה מכנית אילצה אותו לפרוש.

הבמה נשארה אם כך למתחרה אחד: נאסר אל-עטייה. הוא נטל את ההובלה כבר ביום השני ולא שמט אותה עד לסיום. בניגוד לקומה, אל-עטייה לא חושש ללחוץ על הגז גם כשהוא מוביל וכך ראינו אותו מנצח בחמישה סטייג'ים, עם אש בעיניים. למקום השני הגיע דה-וילייה עם טנדר הטויוטה ואת המקום השלישי תפש הולוצ'יץ עם מיני נוספת. אגב, מלבד רומה, כל מכוניות המיני האחרות שנכנסו לראלי – גם סיימו אותו.  

על ארבע (גדולים)

קאמאז, קאמאז, קאמאז, מאן, קאמאז – כך נראית החמישייה הראשונה השנה, ומוכיחה שוב שלפשטות, לאמינות ולחוזק המכני של המשאיות הרוסיות אין מתחרים. אבל צריך גם לזכור שזאת הקבוצה היחידה שהיא קבוצה רשמית של יצרן בקטגוריה הזו, ויש לכך השפעה גדולה.

היופי בקבוצה הזו, בניגוד לקבוצות יצרן רשמיות אחרות, שאין בה משמעת טקטית. כל צוות יכול להביא למיצוי מלא של יכולותיו, ללא התערבות מצד מנהלי הקבוצה. וכך ראינו תחרות עזה בין ניקולאייב שהוביל בדרוג הכללי עד לסטייג' השישי לבין מרדיב, שהוביל מהסטייג' השביעי ועד לסיום. הפער בין השניים, לאחר כ-9000 הק''מ של הראלי המפרך, עמד על כ-14 דקות בלבד! קרגינוב, מנצח השנה שעברה, הסתפק במקום השלישי כשהקאמאז הרביעית, נהוגה בידי סוטניקוב, במקום החמישי. למקום הרביעי התברג לופריאז.

אין עתיד? יש עתיד!

בכתבת שפורסמה באתר בחודש ינואר 2008, הספיד רני פלג את הדקאר לאחר שהראלי של אותה שנה בוטל בגלל איומי טרור (לכתבת ההספד). האיומים האלה גרמו ל''קרקס'' לנדוד לדרום אמריקה ולמרות טענות שנשמעו אז שהראלי מאבד את ה''רוח'' שלו (טענות שנשמעו בעיקר מצד מתחרים מאירופה, במיוחד מצרפת), המעבר לא גרם לדקאר לאבד מזוהרו.

הדקאר ממשיך להוות מוקד משיכה למאות מיליוני צופים ברחבי העולם, וממשיך גם להיות זירת יחצ''נות מרכזית ליצרניות שרוצות לרכוש לעצמן שם בתחום השטח. כך היה עם מיצובישי שהכניסה את הפג'רו לראלי כבר ב-1983, שנה בלבד אחרי שיצא לשוק. הפג'רו ניצח וניצח וניצח (מספר הנצחונות הגדול ביותר עד היום ליצרן אחד במכוניות) וזה תרם לא מעט לתדמית שלו.

לאחר מכן נכנסה לזירה פולקסוואגן, שהחלה לייצר את הטוארג ב-2002 וב-2004 כבר ''זרקה'' אותו לתחרות. צוות נהגים מיומן (שכלל עונה אחת גם את רובי גורדון...)  לא הצליח להביא את הניצחון המיוחל ורק ב-2009, לאחר שהראלי כבר עבר לדרום אמריקה, זכתה פולקסוואגן לראשונה.                   

כמעט במקביל, גם ב.מ.וו הגיחה למגרש המשחקים עם התחלת הייצור של ה-X5, כשהיא תומכת בצורה מסיבית בקבוצת X-Raid. וגם כאן הניצחונות בוששו לבוא, וזה קרה רק אחרי שפולקסוואגן פרשה והקבוצה עברה להתחרות במכוניות המיני.

עכשיו יש לנו קבוצת יצרן חדשה-ישנה – פיג'ו. ועל פי התסריטים המוכרים, גם היא כנראה תתחיל לזכות בשנים הקרובות (אולי אחרי שב.מ.וו תאבד עניין?) ואחר כך תפנה את הזירה למתחרה חדשה, יצרנית  שתרצה לבנות תדמית הולמת לרכב השטח שלה. ייתכן שזו תהיה דאצ'יה/רנו? אולי נראה גיחה מסיבית יותר של יצרניות מסין?

בכל מקרה, ההתמודדות על מקום בפודיום תישאר נחלתם של הקבוצות העשירות, אלו הרשמיות של היצרניות או נתמכות על ידיהן, והחובבים יצטרכו להסתפק בהשתתפות ולהתפלל שיצליחו להגיע לקו הגמר... אבל גם חובבים יכולים להגיע להישגים יפים, ויותר מזה, תשאלו את המתחרים הישראלים שכבר היו שם.      

תמונה של צ'רלי גוטליב - משאית ג'מבו טראק 2015

תמונה של צ'רלי גוטליב - משאית ג'מבו טראק 2015תמונה של צ'רלי גוטליב - משאית ג'מבו טראק 2015

תגובות

6 תגובות

1

אורח/ת

19 בינואר 2015 ב 11:45

מדהים לא פחות!

כתבה מרתקת

2

Ogash Ofer

19 בינואר 2015 ב 11:48

מרתק! - לא פחות!


שווה לקרוא ולהבין כמה קשה, כמה אתגרי וכמה צריך לחלום בשביל לסיים שלא לדבר על לזכות!

3

אורח/ת

19 בינואר 2015 ב 14:47

מדהים

דאקר 2015 חלום רטוב של כל חובב שטח משהו של משהו מקסים

4

אורח/ת

20 בינואר 2015 ב 14:28

סיקור מעולה

5

Ogash Ofer

20 בינואר 2015 ב 14:34

הוספתי תמונה של תמונה של צ'רלי גוטליב

משאית ג'מבו טראק 2015

6

amirsoc

22 בינואר 2015 ב 18:15

ספורט מוטורי - דקאר 2015: החלום ושברו

תאונה מהראלי   https://www.youtube.com/watch?v=0O8NzMTVvYk   אמיר

דף מתוך