מסע חוצה ישראל, סוכות

נכון שיוצא לי להדריך לפחות 3-4 חוצי ישראל בשנה ונכון שיצא לי לנסוע באותן הדרכים יותר מפעם אחת, אבל דבר אחד בטוח אין חוצה אחד דומה לשני ואיך חבר טוב אמר לי "מה שטוב אצלך שכל תוכנית היא בסך הכל בסיס לשינוי"

בכל פעם שמבקשים אותי לשלוח לחבר'ה את קבצי המסלול של החוצה ושואלים האם זה המסלול המדוייק התשובה היא תמיד - "כן, מדוייק מאוד, זאת הרי הקלטה" והקלטה היא מאוד מדוייקת לפעם שעושים אותה... ולכן ההמשך של ה"כן בטח שההקלטה מדוייקת" זה - "מדוייקת אבל רק לפעם שעברה, בואו נתחיל ונראה איך ולאן נגיע. אם יהיה חם - נקפוץ למעיין ואם יהיה קר נמצא מעיין עם איזה גייזר ואם יש מעלה חדש או דרך שלא נסענו בעבר לשם ניסע". מה שאני תמיד אומר ביום היציאה למסע זה שמפה אנחנו יוצאים למסע אבל איך המסע ייגמר - זה כבר תלוי בנו.

אז מתחילים...

הכל התחיל בצורה הזוייה בדיוק כמו בשנה שעברה - ערב לפני החוצה הכנתי את הרכב ליציאה לצמצמום טווחים. עידן, חבר ואיש הצוות שלי האמון על סגירת השיירה והלוגיסטיקה כבר הגיע להעמיס את ציוד העזר ויואב, חבר ואיש צוות נוסף הגיע אחריו. ואז, בדיוק כשסיימנו להעמיס את הציוד ולצאת לדרך, בדיוק כמו בשנה שעברה, אני מקבל טלפון מאותו חבר ומדריך. "שומע" (מכיר את הטון של נתקעתי...) "איפה אתה?" ואני מתחיל להסביר לו שאני כבר עם רגל על הגז לכיוון החוצה ותוך כדי אני מבין שהתוכניות השתנו כי שוב אותו החבר תקוע בדיוק כמו בשנה שעברה, אמנם במיקום שונה מבשנה שעברה אבל בדיוק כשאני יוצא הוא חייב עזרה, אין לו ציוד והוא באחת הנסיעות הראשונות עם הסופה החדשה שלו... כמובן שאם אדם או חבר נמצא בצרה מנסים לעזור עד כמה שאפשר.

אז התחלנו את ה"יציאה" צפונה לכיוון דרום, למרגלות הסרטבה, לחלץ את יהושוע לפני שנכנסת שבת. בסופו של דבר החילוץ היה פשוט אבל יהושוע הבין שאת השבת הוא עושה בשטח או יותר נכון בחניה של מחנה "אריה" בבקעה.

לפני שנוסעים צפונה נוסעים קצת דרומה לעזור ליהושוע כרמלי חבר ומדריך ששולט בשומרון כמו שאתם אצלכם בסלון
לפני שנוסעים צפונה נוסעים קצת דרומה לעזור ליהושוע כרמלי. חבר ומדריך ששולט בשומרון כמו שאתם שולטים אצלכם בסלון

אז ההרפתקה כבר התחילה ואיך אומר חבר טוב שלי - "אצלך כל תוכנית היא בסך הכל בסיס לשינו".

בשבועיים-שלושה שקדמו לחוצה קצב ההרשמה היה די איטי (אולי אנשים היו עסוקים יותר מדי בחגים) ואפילו עלתה השאלה - "האם בכלל כדאי לצאת?" ופתאום, שבועיים לפני המסע, טירוף של מטיילים שנרשמים והמסע מלא עד אפס מקום, כולל 7 מטיילים ברשימת המתנה. זו גם הזדמנות לבקש שוב את סליחתם ולהזכיר שלא כדאי להרשם ברגע האחרון, כי לשמחתנו באתר השטח מסע חוצה ישראל מצליח להביא את המטיילים שלנו לשיאים והתרגשויות, כך שלא מעט מהמשתתפים מחליטים לעשות את החוצה שוב ושוב. בפעם הזו לחלק מהמשתתפים זו הפעם השלישית והם הפכו כבר לחברים ביום-יום.

הלילה שלפני:

לאחר החילוץ הגענו רוב אנשי הצוות למקום הלינה הקבוע שלנו ביער נמרוד. היינו יואב, עידן, בלה (כלבת השמירה העשויה ללא חת), ג'ים (הכלב המוכר והמלווה הקבוע שלי) ואנוכי. היו רק חסרים תומר פלד - המכונאי הצמוד שלנו ובני משפחתו וגם הצלע השלישית ברכב של עידן, האיש והאגדה מר אהוד יונגרמן שתמיד דואג לנו. אבל בשל נסיבות בריאותיות רגעיות נבצר ממנו להגיע ולי זה רק הרס רצף טוב של בדיחות על בתי אבות, אוכל ועל זה שהוא כבר לא מבשל לנו מכל הלב. אבל בריא לא בריא החשבון על ההברזה ללא קשר לנסיבות ייסגר כבר מול אהוד בנפרד.

ידענו שתומר חבר הילדות שלי ומכונאי בחסד יסיים יום עבודה במוסך שלו ויגיע כהרגלו רק ביום השני כשנעבור בבקעת הירדן ממש ליד הבתים שלנו (תומר גר במושב רועי ואני במושב בקעות). כרגיל הוא יגיע עם אבא פטר - שלאחר החוצה הראשון צורף אל הבן תומר והנכדים אליאן, שירה ורון שזה כבר החוצה השלישי שלהם.

היום הראשון

שעת המפגש - 07:30 מול הצומת הכניסה לישוב נמרוד (בעבר היה ידוע בשם נחל נמרוד). ישוב קטן למרגלות החרמון, הישוב היהודי הגבוה ביותר במדינת ישראל הנישא לגובה 1110 מטר מעל פני הים בו מתגוררות כ-6 משפחות שמתפרנסות בעיקר מתיירות ואירוח.

הישוב החדש יחסית הוקם על ידי גרעין נחל והפך  לאזרחי בינואר 1999.

לאט, לאט החברה התחילו לזרום כולל 5 רכבים שישנו ממש ברחבת הכניסה של הישוב נמרוד. כשכולם הגיעו התחלנו בתדריך היומי שבסיומו הסתדרנו בשיירה ויצאנו לדרך, בידיעה שיש עוד כמה חבר'ה חסרים שיצטרפו אלינו רק ביום השני כמו שי וכרמל, בני וחדווה, חגי והבנות וכמובן תומר.

התחלנו סוף סוף לרדת לכיוון ברכת רם שנראתה נקייה מתמיד וככל שהתקדמנו ועברנו את יער אודם, הבנטל והר בני רסן (עם טורבינות הרוח הידועות והבולטות בנוף) היום הלך והתחמם והשיא היה תקלה קטנה בטרנו של יואב והילדים בדמות פנצ'ר ולאחר מכן בעיה קטנה בהנעה. למרות שהתגברנו די מהר אני כבר התחלתי להזיע וזה מבשר בעיקר על שינויים בתוכניות לכיוון קירור מהיר של המערכות. המשכנו לארוחת הצהריים לפי עצתו של רענן בצל העצים של יער מרום גולן, ממש על צומת זיוון.

כשסיימנו את ההפסקה ומזג האוויר החם לא השתנה, החלטנו שלא יקרה כלום אם ניתן קפיצה קטנה לתצפית על משולש הגבולות מתוך בריכה קטנה - "עין אי"ה" (בריכה קטנה שהוקמה ממעין לזכר אילון יעקוב הורוביץ ז"ל).

תוך כמה דקות כל הילדים (גם הילדים ה"גדולים") כבר במים.

לאחר ההפסקה המרעננת המשכנו לשמורת נחל מיצר וגלשנו אל תוך נוף הכנרת לכיוון מבוא חמה, תוך כדי צילומים על רקע הנוף הפסטורלי ליד התחנה הססמוגרפית (תחנה לגילוי רעידות אדמה) וצילומים על הבונקר.

לאחר הירידה בצומת של מעגן נכנסנו לשדות הבננות על מנת לעקוף את צומת צמח. אמנם עשינו סיבוב יפה בשדות אבל כל היציאות לכביש נחסמו ונאלצנו לחזור כמעט את כל הדרך חזרה.

המשכנו לכיוון בית שאן לתדלוק לפני חניון הלילה.

בשעה טובה הגענו לחניון הלילה בגשר הקנטרה והקבוצה החלה להתארגן אל תוך החושך. קצת מנגלים, הרבה מצב רוח טוב ואני כהרגלי עברתי בין המטיילים לראות שהכל בסדר ושהכל מוכן לשינה.

היום השני

הבוקר הגיע וכבר ב-7:30 התייצבו עם הלאנד קרוזר בני, אישתו חדוה ובנם רז. יובל עם ילדיו נטע ורז שחזרו אלינו עם הסברבן המפלצתית בכל הכוח לאחר "תקלה בריאותית", ושי וכרמל כרגיל עם "הזקנה" - סוזוקי ויטארה מהישנות והטובות, מודל 93', שעשתה איתנו לפחות 5 חוצים ומספקת לנו תמיד הרפתקאות ואיך אומרים בקיצור "יד ראשונה מרופא, לא ראתה שטח".

היום השני הוא תמיד מיוחד בשבילי כי ביום הזה אנחנו עוברים במקום האהוב עלי שהוא גם הבית שלי - "בקעת הירדן".

מוקדם בבוקר, יואב (עם הטרנו) יצא בבהי לות לבית שאן מאחר שהפנצ'ר שקיבל היה בדופן הצמיג, מקום שלא ניתן לתיקון,  ו"על הדרך" החליף 2 צמיגים חדשים.

השיירה המשיכה דרומה, עברה את מחסום בזק, פנתה מערבה בצומת מחולה ונכנסה לכיוון טובס למסלול יפיפה בבקעה שלא רבות הקבוצות שמגיעות אליו (מה שנקרא: יתרון הביתיות). המסלול משקיף על הר טמון והכפר למרגלותיו (כפר טמון), על עמק אל בקעה והשדות הירוקים שבאזור. ירדנו בין הישובים רועי ובקעות ובדיוק שהגענו לאיזור הכרמים - תקלה ברכב והפעם ברכב שלי. כשיש אצלי תקלה זאת תקלה והרכב לא יכול להמשיך ולכן לקחתי החלטה מהירה - דבר ראשון ניקח את הקבוצה לישוב שלי (בקעות) להפסקת צהריים מוקדמת ובמהלכה נחליף בין הרכבים ועידן ייקח בעדינות ובנחישות את הרכב שלי לתומר במוסך שעודכן בתקלה (מפגש איחוד בין הקפיץ לציריה) ונקווה שתומר גם הפעם יציל אותנו. כמובן שגם "הזקנה" של שי וכרמל לא אהבה את העניין שלוקחים ממנה את הפוקוס ולכן גם היא התחילה לשרוף חיווטים ולסרב בתוקף להניע עד שכולם מתייאשים ואז להניע בנגיעה וגם שי שם פעמיו למוסך.

החלפנו בין הרכבים, העמסנו ציוד הכרחי ומיד יצאנו לדרך. הקבוצה יצאה מהישוב בקעות לכיוון מכורה ומשם בדרך הנוף המשגעת הגענו לרכס קונטרה בכיוון כללי לאנדרטת הבקעה.

כאשר ירדנו מהרכס הנושק לסרטבה עידן כבר חזר עם הרכב והצטרף לקבוצה. יצאנו לכיוון אלמוג לתדלוק לפני הכניסה הבאה שלנו לשטח לכיוון דיר מרסבה ואז לחניון הלילה שלנו במצוקי דרגות. לאחר תדלוק מהיר וקצר המשכנו לכיוון המרסבה, כשגם שי וכרמל הצליחו להדביק אותנו ולחזור לקבוצה. סיימנו עם המרסבה ונשארו לנו כמה קילומטרים טובים עד לחניון הלילה שלנו ואנו מגיעים לירידה של "סיבוב המוות" בלילה. הסיבוב/המעלה נקרא כך בשל הסיבוב החד שמחכה לכולם וצריך לעשות אותו לפחות עם רוורס או שניים וגם בשל הגישה לשם בעליה ובירידה שצריכה להתבצע בזהירות מקסימלית כי תהום של 300 מטר מחכה לנו שם למטה.

יום לא פשוט היום הזה אבל הקבוצה מראה שהיא מתמודדת מול כל אתגרי הנהיגה והאתגרים הטכניים בצורה יפה ומהירה וכך גם היה ב"סיבוב המוות". צלחנו אותו בזריזות, למרות שהגענו אליו בחושך. אחריו הגענו לחניון הלילה "מצוקי דרגות".

יום לא פשוט אבל מלא סיפוק. יום שיכולתי להבין ממנו שיש לי פה קבוצה רצינית שתדע להתמודד עם כל המכשולים שיגיעו. החניון היה די מלא אבל חגי - שהצטרף אלינו מהלילה עם בתו נועם שזה כבר החוצה השלישי שלה והפעם עם חברה שהגיעה להרמת המורל - שמר לנו מקום והתמקמנו בפריסה די רחבה בזריזות.

היום עמד להיגמר אך לאחר חצי שעה הגיע גם תומר המכונאי שלנו למסע עם המשפחה שמגיעה באדיקות לכל חוצה סוכות בשלוש השנים האחרונות, עם אבא פטר והילדים אליאן, שירה ורון. כמובן שלמרות העייפות והיום הלא פשוט שעברנו נפתחו המנגלים והחגיגות של הערב החלו. הילדים כבר מכירים ומתחילים להתערבב ותוך כדי לעבור ממנגל למנגל לראות מה טעים יותר. החבורה מתחילה כבר להראות סימנים של קבוצה מגובשת.

היום השלישי

התחלנו את היום השלישי כשהשיירה מלאה סוף סוף. ידעתי שהיום הזה יהיה מבחן לקבוצה - יש לפנינו את הירידה לנחל ערוגת וגם את העליה הדרומית שבחוצה שעבר לקחה מאיתנו לא מעט אנרגיות, לאחר מכן את מעלה עוזי וגם לא מעט ק"מ. אולי נספיק "לחדש מלאים" בסופר בערד ונוכל לחסוך את זה מהבוקר שלמחרת.

יצאנו לתצפית למצפה מכוור ודרך התצפית המדהימה של ראס אל חממה ירדנו אל נחל ערוגות. לשמחתינו הספקנו להגיע ראשונים לעמדת הצל היחידה שמשלבת בין צל ההר לבין עץ השיטה הגדול והיפה בנחל להפסקת הצהריים שלנו.

לאחר הפסקת הצהריים ולאחר שראינו שהקבוצה שעלתה לפנינו את מעלה ערוגות הדרומי הסתבכה קצת, שמעתי לעצתו של ווילי עתיר הניסיון (אחד מוותיקי הסיירים והג'יפאים בארץ) - סדר הרכבים יהיה רכב "כבד" לפני כל רכב "קל", במילים אחרות לפני כל ויטארה יהיה ג'יפ קצת יותר קשוח לכל מקרה. לשמחתי הנהגים שלנו הוכיחו אחד-אחת שהם מצליחים להתגבר והעתיד לגבי מעלה עוזי נראה מבטיח יותר. החבר'ה עלו יפה ללא שום נזק למרות שהיו קצת מלחמות פה ושם אבל עידן וחגי שמוקמו בקטע "הבעייתי" הראשון עזרו לכולם והכל עבר בשלום.

תוך זמן קצר הגענו למעלה עוזי בעל ה"שיניים" החדות. בעודנו מגיעים אני שם לב שהקבוצה שיצאה בערך שעה לפנינו תקועה עם אחד הרכבים במעלה, לא במצב מסוכן אבל בהחלט זקוק למשיכה.

כמובן שהצעתי את עזרתי, בסך הכל היו חסרים להם כבל גרירה ושאקלים ובאמת העניין נפתר ללא בעיות מיוחדות.

עכשיו תורינו, העלתי את הרכב שלי והכנתי אותו למקרה שמישהו יצטרך משיכה קלה, בכל זאת יש לנו 3 רכבי גרנד ויטארה 7 XL. החבר'ה התחילו לזרום. בתחילה עם הגרנד ויטארה, שני הד"רים שלנו שהוכיחו שאפשר לעשות עם הויטארה הכל, שניהם נהגים מנוסים ומדוייקים - פשוט תענוג.

הרכבים התחילו לזרום כאשר הייתי צריך לתת עזרה קלה לשי עם הגרנד ויטארה שלו ממש בקטנה, לאחר מכן עלה יובל עם הסברבן המפלצתית שלו ונעמד במקום הרכב שלי למקרה שיהיו בעיות.

הגיע תורו של פלג עם הגרנד ויטארה האחרונה, טעות קטנה של חוסר ריכוז והצמיג שלו נפגש עם קצה חד של סלע. יובל משך אותו בעדינות למקום בו יוכלו להחליף גלגל, מה שנעשה בזריזות עם עזרה של החברים רענן ושי, פשוט כיף של קבוצה.

תוך כרבע שעה שאר הרכבים עלו והמשכנו לכיוון ערד בשאיפה שהכל ילך חלק ונוכל גם לבצע את הקניות שלנו והתדלוקים עוד היום.

השיירה נעה מהר מאוד, אולי הקבוצה עם הקצב המהיר ביותר שיצא לי להדריך בחוצה ישראל. הכל זרם חלק והספקנו להגיע לערד עייפים אך מרוצים. חידשנו מלאי, תדלקנו רכבים וירדנו אל חניון הלילה. את פלג וקטי השארנו מאחור והם הלכו לישון אצל חברים בעיר, ככה יוכלו להגיע מחר על הבוקר לפנצ'ריה ולחזור אלינו כמו חדשים.

הגענו לחניון לילה מורג אשר נמצא דרום-מזרחית לערד וכאן כבר היה אפשר לראות קבוצה מגובשת. כדור מפונצ'ר אחד הצליח לעשות מה ש-10 אייפדים לא היו עושים עם כל הילדים, ששיחקו עם הכדור בזמן שהחבר'ה עמלו על ארוחת הערב וההכנות. בארוחה גם הבנות הצעירות יותר הגיעו לתת יד. היום 2 המנגלים שהודלקו כבר היו סמוכים זה לזה וכל הקבוצה אכלה ביחד ארוחה טובה אחרי יום מלא בהרפתקאות. לאחר הארוחה הדליק לנו בני מדורה קטנה ושם כולנו ישבנו לשיחות שנכנסו לתוך הלילה.

היום הרביעי

היום הרביעי התחיל בנסיעה מחניון הלילה מורג לכיוון מערב לתצפית המדהימה מראש זוהר, שגם היא החלה כמיצד רומי ומאוחר יותר, הרבה יותר מאוחר, שימשה את הבריטים וגם את צה"ל.

בהמשך לנסעתינו מערבה המתינו לנו פלג וקטיה עם ספייר חדש, מוכנים להמשיך את המסע.

המשכנו בנסיעה דרומה על ציר הגז והספקנו לראות את העבודות שמתבצעות  באיזור להטמנה של צינור הגז החדש. בדרכינו דרומה פגשנו את נחל עמיעז, נחל חמרמר ונחל אשלים, שסגור עדיין בשל הזיהום. המשכנו לבקעת צבאים משם במיצד תמר עלינו על כביש 25 וירדנו עד הכניסה למכתש הקטן בואכה נחל צין.

לפני שנכנסנו למסלול ניצלנו את נקודת התצפית המקורה לארוחת צהריים משותפת וכמובן שעל כל ה"בלגן" מנצח תומר המכונאי והאלוף בהכנת שניצל/צ'יפס למרחקים קצרים.

את המסלול היפה אך עם המים המזוהמים עברנו בקלילות ולא נרשמו מאורעות חריגים חוץ מאיזו הרמת גלגל אחת יפה של צביקי המנוסה שלא נלחץ, נשמע להוראות בזהירות והמשיך הלאה בבטחה.

לקראת סיום המסלול חלפנו על פני שני ג'יפים שטיילו ביחד והחליטו לשחק קצת במים בלי לבדוק לאן בדיוק הם נכנסים. התוצאה - שני הג'יפים עומדים כל אחד במקום אחר, האחד עם פנצ'ר וללא מגבה והשני חטף איזו מכה לא נעימה אך יכול היה להמשיך את נסיעתו.

עזרנו במה שיכולנו השארנו אפילו ג'ק שגם ככה היה לקראת הסוף ואת תומר שיעיף מבט והשיירה שלנו ממשיכה ליעד הבא שלנו - חניון הלילה של נחל ברק. בשל הקצב המהיר שוב הספקנו לבצע את התדלוק לפני הכניסה לחניון הלילה ועדיין להיכנס בשעה מוקדמת.

הפעם כבר בכלל אי אפשר היה להבחין מי הגיע עם מי ואיזה ילד שייך למי, פשוט תענוג של קבוצה.

היום החמישי

היום הזה הוא יום שמיועד להיות קצר גם בזמן וגם בקלומטרג' מכמה סיבות, האחת - זהו יום של מעלות, עשוש, באבא והמעלה להר כיפה. הסיבה השנייה - זה הלילה האחרון שלנו ביחד וחשוב לתפוס מקום טוב בחניון הלילה שבדרך כלל מלא בתקופה הזאת - חניון לילה אשלים וכמובן להספיק להתקלח במתקן מקורות ולהכין את הארוחה המושחתת ביותר והאחרונה שלנו.

יצאנו לדרך לכיוון שביל ישראל. בפנייה לנחל עשוש התיישבנו לקפה של בוקר וקצת הנחיות והסברים על הגישה שלנו למעלות. לאחר הקפה לצערי נקראו אל הדגל חברי רענן ויעל והם היו צריכים לעזוב אוותנו לענייני משפחה.

יצאנו למעלה עשוש כשתומר עולה ראשון ומעמיד את הרכב אל מול המעלה למקרה שמישהא יצטרך משיכה קלה עם הכננת. לאחר מכן אני מכנס את כל הנהגים ללימוד המעלה כשהילדים וכל מי שלא עולה עם הרכב תופס עמדה טובה לצלם ולראות איך החבר'ה צולחים את המעלה.

לאחר שבדקנו את המעלה ברגל הכנו את מה שהיינו צריכים לעלייה נוחה וללא נזקים הצבתי את חגי בתחילת המעלה שיכין את החבר'ה לאתגר אחד אחד.

אני עולה לתפוס את עמדת ההכוונה שלי (לאחר שהעלתי את רכבי), אלי הצטרפו מהפת'פיינדר של אסף בנו והחבר שהגיעו ללוות ולתת עזרה בעבודות המע"צ הקלות שעשינו במעלה ולהחזיר אבנים שעפו לאחר מעבר של כל רכב.

התחלתי להכווין את הרכבים ולשמחתי כולם עלו בצורה חלקה וללא בעיות מיוחדות. גם מרינה עם הג'ימני, נהגת יחסית טרייה שהתחילה לנהוג בשטח לפני קצת יותר משנה לאחר שקנתה ג'ימני חדש (במקרה אני הייתי המדריך בהדרכת הנהיגה מטעם היבואן לרוכשים החדשים שמרינה היתה בה). משם היא החליטה להתמקצע בהדרכה פרטית וכנראה נדבקה חזק ב"מחלה". זה כבר החוצה השני שלה איתי, פשוט כיף לראות איך נהיגה יכולה להשתפר כשעושים את זה נכון.

לאחר מכן פנינו מערבה לכיוון הר כיפה. את הפסקת הצהריים שלנו מתחת לשיטה הגדולה שנמצאת בהצטלבות בין נחל זעף, לנחל עשוש ולדרך המעיינות ניצלנו גם לשיעור בעזרה ראשונה בשטח - בכל זאת יש לנו שני ד"רים בקבוצה והחבר'ה מטיילים בשטח לא מעט. ישנם כמה דברים שלדעתי חובה ללמוד, כי כל דבר שקורה בשטח מקצין בשל סביבה לא סטרילית וזמן פינוי ארוך מהרגיל.

משם המשכנו למעלה באבא, שממסע ולמסע מקבל עומק בהצלבות והדרדרת מחריפה (תנו לו כמה שנים וכולם יכירו אותו). גם כאן לשמחתי הכל עובר חלק עד לסוף העלייה והתצפית המדהימה אל הנוף המדברי שלנו.

המשכנו במעלה הר כיפה, הדרדרת חזקה והאבנים נזרקות מהצמיגים שמנסים להאחז ולמשוך למעלה. הכל התנהל נהדר עד שהגרנד ויטארה של שי החליטה לא לשלב 4X4 ולאחר שניסו לתפעל את הרכב (אני הייתי למעלה ולא הייתי עד למתרחש) וכשתומר הגיע והבחין די בקלות שה-4X4 לא משתלב הוא קרא לי בקשר לחזור ברוורס ולגרור את שי לפסגה. מפה כבר הכל זרם כולם עלו ומכאן כבר שי יהיה קשור אלי עד שנגיע למישור ולירידה מההר ששם הוא כבר לא יצטרך אותי.

אנחנו בתנועה לכיוון כביש 40 ונחל יחם אך לפני נעצרנו לקפה אחרון של היום שוב תחת עץ השיטה הגדול (מה היינו עושים במדבר ללא עצי השיטה?). שם גם נפרדו מאיתנו אסף ושני הבנים, שי עם הרכב הסורר והוריו ווילי ומאשה (שהיו בדיסקברי נפרד) שגם רכבם, מסתבר, כבה פעמיים בזמן העליות האחרונות והם בחוכמה לא רצו לקחת סיכונים מיותרים. ווילי מספיק שנים בשטח בשביל לדעת מתי מספיק אז הם החליטו בלב כבד להצטרף לשי בנם וגם לסיים את המסע.

לשמחתי הצלחנו להגיע מספיק מוקדם או בדיוק רבע שעה לפני שהגיעה קבוצה אחרת לתפוס לנו את "המקומות הטובים" בחניון הלילה של באר אשלים. לאחר ההתמקמות חלק מהחבר'ה יצאו להתקלח במתקן של מקורות עם הברז הידוע לטובת המטיילים וחלקנו התחילו בבישולים לאחר שסיכמנו שבשעה 19:00 כל אחד יביא את מה שבישל אל השולחן המרכזי שהורכב מכל השולחנות של כולם ושם נאכל יחד את ארוחת הערב המשותפת האחרונה שלנו כקבוצה. ידענו שבבוקר עוד 2 רכבים אמורים לעזוב אותנו, פשוט היה להם חבל להפסיד את הערב המשותף האחרון.

כמובן שהחגיגה היתה גדולה ובלי לשים לב הילדים ערכו והכינו לעצמם שולחן נפרד משלהם ובניגוד להרגלי הבית הפכו לעצמאיים לגמרי, מה שבכל חוצה מפתיע את ההורים מחדש. "בבית צריך תמיד להביא לו" ו"פה בקושי הרגשנו את הילדים, הם לא רבו אפילו פעם אחת". למרות ששמעתי את המשפטים הללו כמעט מכל משפחה שהגיעה לחוצה, כל פעם זה כיף לשמוע מחדש מה שהמסע הזה עושה למטיילים.

אז הילדים הסתערו על האוכל וכמובן על הצ'יפס ותומר שוב מעמיס עליהם לפני שמוציאים את "הבשר האמיתי". לאחר מכן יש חילופים בעמדת הגריל-מן בשביל שכל אחד יוכל להנות. עידן, חגי, פלג ושי תקתקו יפה ובתחלופה מתוזמנת. החגיגה לא היתה מושלמת ללא שני סוגי המרקים כמנה ראשונה שהכינה לנו נורית, אשתו של צביקי.

שבעים ומרוצים הלכנו לישון...

היום השישי

צביקי ונורית עזבו אותנו על הבוקר אך שי החליט שהוא עדיין לא עוזב ומגיע איתנו עד למצוק עדה שם החנינו את הרכבים והחבר'ה יצאו לסיור רגלי קצר. כשחזרו הפתיעו תומר וחגי את כולם בארוחת בוקר עם לחם מטוגן שהפך ללהיט וככה הרווחנו עוד ארוחה משותפת.

המשכנו על ציר הפלמ"ח ועברנו את בית מגלן, בית שלדג ובית הפלמ"ח (ציר העבר במקום הניסויים של רפאל) והמשכנו עד למטוסי המטרה לצילומים של גרירות מטוסים וכד'.

כשיואב הודיע לי שיש לו פנצ'ר בטרנו סידרנו את העניין בזריזות - תולעים כעזרה ראשונה והכל מסתדר אבל מיד כשסיימנו הבחין יואב ברעש קצת מוזר מכיוון המנוע ומה שנראה דבר פשוט קיבל פנים רציניות כשתומר איבחן שהרכב לא יכול להמשיך בכוחות עצמו - הפולי שבור ולא מחובר למנוע.

בהתארגנות מהירה התחברתי לטרנו וגררתי אותה כ-25 ק"מ עד לגב צניפים שלצערנו עדיין יבש לגמרי אבל בכל זאת יפה ומרשים. משם המשכנו עוד כ-20 ק"מ (עדיין בגרירה) עד לכביש 10 שם גם השארנו את הרכב מוכן להיגרר למוסך, כאשר יואב ושלושת ילדיו עלו ביחד על היוקון הענקית של יובל בצורה טבעית עם הילדים שלו כי כולם כבר די משפחה.

הנסיעה על כביש 10 תמיד מלווה בנוף המיוחד של גבול מצרים ממערב ושמורת הנחלים הגדולים ממזרח, לאט לאט הגענו לנחל שלמה היפיפה ולסיום המסע.

התרכזנו בנקודת הסיום שהיא גם נקודת תצפית יפה אל מפרץ אילת. הצטלמנו והתיישבנו כולם ביחד בפעם האחרונה אך הפעם לסיכום המסע ולמשוב אחרון.

לפי הנאמר כנראה שבאמת היה מסע נפלא ואני מאחל לעצמי לצאת עם קבוצה כזאת עוד פעמים רבות.

חלקנו העביר עוד לילה בשטח או במלון בכדי לא לנסוע ישר לאחר המסע הלא פשוט הזה את הנסיעה הארוכה הביתה וגם בשביל לתת למסע שעברנו לשקוע קצת.

תומר פרש למלון עם אביו והילדים, יואב עידן בלה ואנוכי יצאנו לאכול ומשם לחניון הלילה היפיפה של נחל ססגון עם הדיונה הגדולה (מומלץ ביותר).

קמנו בבוקר אחרי שינה טובה וסיפוק גדול מהמסע שחווינו ועם הפנים למסע הבא...

מסע חוצה ישראל לג'יפונים (ללא הילוך כח ולמי שרוצה בכל זאת להצטרף עם ג'יפ מוזמן) שיתקיים בחנוכה - לפרטים הקליקו כאן

וכמובן המון תודה על הצילומים לפלג ווסרמן, חגי מתודי, רענן ויעל קופל, יואב גוטהולד עידן כץ ורז וברוכשטיין

ותזכרו "אנחנו מטיילים לא בשביל לברוח מהחיים אלא בכדי שהחיים לא יברחו לנו".













































































 

למסעות הבאים בארץ- הקלק כאן | למסעות הבאים בעולם- הקלק כאן | להדרכות הנהיגה הבאות- הקלק כאן

 

תגובות

9 תגובות

1

k_idan

02 בנובמבר 2017 ב 16:31

כול שנה לפני החוצה אישתי שאולת אותי עם לא נמאס לי לצאת עוד פעם לאותם מסלולים .... כול שנה אני מנסה לשכנע אותה לבוא ומסביר לה זה לא המסלולים זה החברה .... והחוויה של קבוצה שמתחילה ומסיימת מסע . אז כן גם השנה יצאתי לעוד חוצה הפעם לבד ברכב עם בלה (אהוד אתה תשלם על זה ביוקר ) תודה לכול מי שלקח חלק היה כיף להכיר אנשים חדשים ולפגוש חברים ותיקים . ניפגש בשטח ,(ובחוצה הבא) נימרוד תודה על עוד מסע גדול שמח להיות הרכב הסוגר שלך בכול הזדמנות . תודה

2

אורח/ת - יובל מרקוביץ

03 בנובמבר 2017 ב 10:35

זהו מסע חוצה ישראל השני שלי בהדרכתו של נימרוד וידר. המסע היה חוויה מדהימה
ומעצימה בכל רמותיו הן ברמה המקצועיות של נימרוד ושאר חברי הצוות : תומר, עידן ורענן והן ברמה החברתית של פגישת מטיילים מכל קצוות הארץ וחיבור שנוצר בין המשפחות.
מסע חוצה ישראל הופך מבחינתי למסורת של טיולים בסוכות

3

pelegw

03 בנובמבר 2017 ב 13:44

זה היה הטיול הראשון שלי עם נמרוד והחוצה הראשון שלי. אחרי שבשנה שעברה עשיתי חוצה נגב של 3 ימים, חשבתי שאני מוכן לאתגר של חוצה ישראל ונרשמתי לטיול, כשבאמצע גם החברה החליטה להצטרף.
עם כמה שמסע של 3 ימים הוא מאתגר, כלום לא מכין אותך ל-6 ימים רצופים של שטח, אני חושב שזו הייתה חוויה שלא תישכח אף פעם, והרבה בזכות ההובלה של נמרוד, תשומת הלב שלו לפרטים, ההדרכה והעזרה במקומות שצריך. היה מדהים לפגוש אוסף מגוון שלכך של אנשים נהדרים ומיוחדים.
נמרוד, נהנינו מכל רגע בטיול ואנחנו בהחלט ניפגש שוב בשטח :)

4

אורח/ת - נמרוד

03 בנובמבר 2017 ב 17:01

תודה חברים תגובות מרגשות

5

אורח/ת - בני חדוה ורז ברוכשטיין

04 בנובמבר 2017 ב 18:22

נימרוד. היה טיול מדהים מסלול אתגרי ומענין נופים יפים וצוות מיקצועי אשר דאג להכל. מומלץ חוויה מיוחדת

6

DeadSea

04 בנובמבר 2017 ב 23:28

אכן מסע נחמד, היום הראשון במבט לאחור ניראה כביזבוז זמן.
ביום השני התחיל האקשן, התצפית על מרסבא ותמונות הרחפנים ...WOW.
היה מקום בודד שהפחד שיתק אותי (ביום השלישי), המעלות והמעברים בימים הרביעי והחמישי ללקלק את האצבעות...
ולראות את הכחול הגדול מבעד לצבע החום חלום שלא התגשם...
תודה רבה על הטיול והחוויה ;)

7

אורח/ת - אסף יערי

05 בנובמבר 2017 ב 15:40

תודה על טיול מהנה מאסף, איתי וכוכב.

8

אורח/ת - צביקי שינפלד

06 בנובמבר 2017 ב 14:07

תודה רבה לנמרוד ולחוצים. דרך נפלאה לקבל שנה חדשה ואמן תהיה זו שנה מטויילת.
להתראות בשבילים,
צביקי ונורית

9

אורח/ת - פיני סגל

06 בנובמבר 2017 ב 14:17

תודה רבה לכולם. היה תענוג.