הטריק של שירביט: הכתמת מבוטח במרמה ללא כל ראיה

רכבו של המבוטח ניזוק מתאונה.
חברת הביטוח שירביט דחתה את תביעתו והאשימה אותו במרמה.
שירביט לא הציגה בבית המשפט כל ראיה לכך שהמבוטח רמאי. אפילו לא שהוא העצים את נזקיו לאחר התאונה.
למרות זאת, השופטת מיכל וולפסון, מבית משפט השלום בבאר שבע דחתה את תביעת המבוטח.
המבוטח לא ויתר והגיש ערעור לבית משפט המחוזי בבאר שבע.
האם השופטת רחל ברקאי תקבע אחרת?

לתמונה אין קשר לכתבה

אליעד כחלון נסע ברכבו בכביש באר-שבע משמר הנגב. השעה הייתה מאוחרת, סמוך לחצות הליל.

לפתע, בהרף עין של חוסר תשומת לב, כחלון התנגש ברכב שנסע לפניו. מעוצמת ההתנגשות נפתחו כריות האוויר בשני הרכבים.

כחלון דיווח על התאונה לשירביט, חברת הביטוח המקיף של רכבו. למחרת בבוקר הרכב נגרר למוסך בבאר-שבע. כעבור יומיים הגיע למוסך שמאי מטעם שירביט. השמאי קבע כי מדובר באובדן מוחלט ("טוטל לוס"). השמאי המליץ למכור את הרכב על נזקיו ולשלם לכחלון את שוויו המלא בטרם התאונה, כשבעים ושניים אלף שקל. הרכב הועבר למגרש מכוניות בכפר קאסם וכחלון המתין בסבלנות לתגמולי הביטוח.

חלפו יותר משלושה חודשים. כחלון קיבל סוף סוף מכתב משירביט. נרגש כולו פתח את המכתב ומהר מאוד התמלא זעם. שירביט הודיעה לו כי היא דוחה את התביעה תוך שהיא מאשימה אותו בלא פחות מאשר מרמה.

יאמר הקורא התמים: אין עשן ללא אש. חברת ביטוח המתהדרת בפרסומיה כי זכתה ב"גביע המקום הראשון במדדי השירות של משרד האוצר" לא תעז להטיח כך סתם במבוטחיה כי הם רמאים.

האמת למרבה הצער היא הפוכה. חברות הביטוח הן הדוגמא המובהקת ביותר לכלל התלמודי "הפוסל במומו פוסל". התנהלותן בתחום התביעות היא ההוכחה החותכת לכך שיש עשן בלי אש. לעיתים כפי שנראה מיד, העשן שהן מייצרות בבתי המשפט מסתיר משופטינו את האמת ואת מחיר העיוורון משלם המבוטח.

לתמונה אין קשר לכתבה

נחזור אל כחלון. הוא לא ויתר. הוא הגיש תביעה בבית משפט השלום בבאר שבע. זו הונחה על שולחנה של השופטת מיכל וולפסון.

האם אתם טוענים שהמבוטח שלכם ביים את התאונה, שאלה השופטת וולפסון את נציג שירביט.

לא, השיב נציג שירביט. המבוטח רק "הגדיל את נזקיו ומבקש פיצוי בגין נזקים שלא התרחשו בתאונה".

אז אל תשלמו לו את מה שלא ניזוק בתאונה, הציעה השופטת, למה אתם רוצים לקחת לעצמכם גם את מה שמגיע לו?

נציג שירביט נעלב. את מסתכלת עלינו כעל תאגיד עסקי תאב בצע שמבקש לחמוס את מה ששייך למבוטח. אבל אנחנו בראש ובראשונה שליחי ציבור. כנסת ישראל הטילה עלינו את המצווה לחנך את הציבור הישראלי ליושר. על פי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח כל מבוטח שמעצים את נזקיו נחשב לרמאי. מחובתנו המוסרית להעניש אותו בשלילת כל הפיצויים, גם עבור הנזקים שנגרמו לו באמת.

במשפט התברר כי בידי שירביט לא הייתה כל הוכחה לכך שהמבוטח העצים את נזקיו לאחר התאונה. למרות זאת, כפי שנראה מיד, שירביט הצליחה להפוך את כחלון לרמאי. הקורא הספקן יחשוב שהוא קורא את אחת מאגדות חכמי חלם. אך כמה עצוב, הסיפור הוא מציאותם היומיומית של אלפי מבוטחים בין כתלי בתי המשפט שלנו.

לתמונה אין קשר לכתבה

בין שאר הנזקים שאובחנו ברכב היה קימור (בליטה) שהתמקד בלוחית הרישוי בחזית הרכב. מסלקי התביעות בשירביט חשדו כי המבוטח נכנס בכוונה בעץ לאחר התאונה וכך נגרם הקימור. השמאי שבדק את הרכב מטעם שירביט לא היה שותף לחשדם. מסלקי התביעות מינו לפיכך חוקר. החוקר הנאמן אימץ את החשד אבל לא מצא כל ראיה לביסוס החשד. מסלקי התביעות בשירביט מינו בוחן תנועה. גם הבוחן לא מצא כל ראיה. בחקירתו הנגדית בבית המשפט נשאל הבוחן אם בדק את האפשרות לפיה הקימור כן נגרם בתאונה מגלגל הרכב הרזרבי בתא המטען של הרכב השני. הבוחן הודה כי לא בדק את הרכב השני. את חקירתו הנגדית סיכם בכך שבעניין הקימור "רב הנסתר על הנגלה".

והשופטת וולפסון? במקום לקבוע כי מלבד חשדות בעלמא שירביט לא הוכיחה דבר היא פסקה כי "סימני השאלה שנותרו לגבי מקור הקימור פועלים לרעת המבוטח" ולכן חברת הביטוח "הרימה את הנטל להוכיח טענת מרמה". השופטת וולפסון דחתה אם כן את תביעתו של כחלון ואף חייבה אותו בהוצאות משפט בסכום של חמישה עשר אלף שקל לטובת שירביט.

כחלון לא נואש והמשיך להאמין במערכת הצדק הישראלי. הוא הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. התיק הונח על שולחנה של השופטת רחל ברקאי. השופטת ברקאי הזכירה לשירביט מושכלות יסוד בביטוח שנקבעו על ידי בית המשפט העליון. כאשר חברת ביטוח טוענת לכוונת מרמה מוטל עליה נטל שכנוע כבד ורציני. עליה להביא ראיות "ברמת הוכחה קרובה לוודאות גבוהה מהנדרש בהליך אזרחי וזאת כדי למנוע פגיעות בלתי מבוססות בשמו הטוב של האדם".

אכן, המשיכה השופטת רחל ברקאי, חוקר הביטוח העלה חשד להעצמת הנזק לאחר התאונה אולם לביסוס חשד זה הוא לא הביא כל ראיה. בוחן התנועה לא בדק את הרכב השני והודה כי בעניין הקימור "רב הנסתר על הנגלה". גם שמאי הביטוח לא ראה לנכון לציין בחוות דעתו כי הקימור בחזית הרכב אינו נובע מאירוע התאונה. בפרקטיקה כאשר שמאי ביטוח מוצא שנזק מסוים לא נגרם בתאונה הוא מציין זאת בחוות דעתו.

אפילו השופטת וולפסון, הדגישה השופטת ברקאי, קבעה בפסק דינה כי נותר "ספק" באשר למקור הנזק. "בספק אין די לצורך ביסוס טענת מרמה", פסקה השופטת ברקאי.

בסופו של דיון השופטת רחל ברקאי ביטלה את פסק דינה של השופטת וולפסון ופסקה כי אין מרמה ולא הייתה מרמה וחייבה את שירביט לשלם לכחלון את מלוא נזקיו בתאונה בתוספת הוצאות משפט בסך עשרים אלף שקל.

לתמונה אין קשר לכתבה

תגובות

0 תגובות