קורס נהיגת שטח מתקדם מפגש שני: מעלות טרשיים

הגיע זמן לשיעור השני.
היינו אמורים להגיע לשיעור חולות אבל כאשר בישרו על סופה מתקרבת וגשמים התוכניות השתנו - זה בדיוק הזמן לעזוב את החולות ולעבור לטיפוס לסרטבה, אם כבר עולים בצירים אתגריים אז שיהיה יותר קשה...

ביום שבת, בהתראה של יום מראש השתנה השיעור והחבר'ה מצאו את עצמם באנדרטת הבקעה ב-09:00.

קפה של בוקר והתחלנו.
התחלנו כרגיל בחלק התיאורטי שהתחיל בחזרה על מה שלמדנו בשיעור הקודם, לוודא שכולם על אותו הדף ואין דברים פתוחים והמשכנו כמובן עם החומר של אותו היום.

בעוד שאנחנו בשיעור חולפת על פנינו השיירה של שמוליק, חבר חדש שיצא לי להכיר במסגרת התייעצויות איתי לגבי מסלולים בבקעה.

החבר'ה של שמוליק גם עלו מהדרך האתגרית (נפגוש אותם מאוחר יותר). ידעתי שיש עוד טיול של עדי וייזל (חברי לצוות מאתר השטח) בדרך לכאן.

מאחר שראינו שלוקח קצת זמן לחבר'ה של שמוליק בטיפוס שלא היה קל לאור הגשמים שהיו בלילה שלפני שעשו "וויש" מהסרטבה ומטה, עדיין הכול חלק ועם הרבה בוץ מה שמעניק אתגרים לא פשוטים לטיפוס בתוואי זה.

יצאנו לדרך - התחלנו לטפס מציר גרינברג, התחלה נחמדה עם זווית גישה ונטישה נחמדות. כולם נותנים עבודה ועוברים בצורה די מהירה כשלפעמים דרושה הכוונה שהחבר'ה כבר עושים בעצמם ואני רק מוודא שהכול תקין.

עוברים את המדרגה הראשונה ממש בתחילת המעלה ומגיעים למעבר קשה יותר, כאשר הגשם מתגבר המעבר מתחיל בירידה בזווית לא קלה ובגלל שאנו מגיעים מכיוון העלייה קשה לראות לאן יורדים. כשיורדים מבינים שיש קטע מאוד תלול סביב ה-20-30 מטר שאותו צריך לעלות כאשר אין סלעים להאחז בהם והמעלה כולו בוץ.
לאחר שעלינו וירדנו להכווין ואכן החבר'ה נאלצו לעבוד קשה, בסוף כולם עלו בצורה מרשימה, כולל כמה תרגולות של עליה שנכשלה. כשעושים זאת נכון, אין שום בעיה לנסות עד שמצליחים - בסיכון מינימלי.
 

סיימנו את דרך גרינברג ופנינו לכיוון הסרטבה בדרך קוניטירה. בינתיים עדי הודיע לי שהוא לא יגיע עם הקבוצה לסרטבה ובדיוק הבחנתי ברכב האחרון של קבוצה אחרת שגם החליטה לוותר על העלייה והם ירדו לכיוון ציר בלאק פילד אשר מוליך אל אזור התעשייה של מעלה אפרים.
לאחר כמה ק''מ במסעף קוניטירה בשיאו של הגשם אני פוגש את הקבוצה של שמוליק שניסתה לעבור את מעבר הסיפון ללא הצלחה. שמוליק היה בסוף הקבוצה מאחר והוא היה הרכב הראשון ויכולת התמרון לפני הסיפון בעייתית, הראשון הפך אחרון אבל המתנו לשמוליק להגיד שלום. שמוליק ייעץ בחוכמה לא לנסות לעלות את הסיפון מאחר והם ניסו ורק הרכב שלו הצליח לעלות.

תוסיפו להמלצה גשם בריא וערפל שמנע מאיתנו לראות את הסרטבה ממקומות שבכל יום אחר רואים, אז כמובן שזה רק חיזק את הרצון של החבר'ה לעשות משהו שהם לא עשו לפני ואיפה שכולם ויתרו - אנחנו ננסה לאט יותר, מתוכנן יותר ובזהירות, וכך היה.

הגענו למעבר הסיפון בתוך ערפל כבד מאוד, יצאתי ראשון אל המעלה כאשר אני מזניק את יבגני ואורן אחריו, אני לא רואה אותם בשל הערפל והגשם שהפריעו בעיניים.

הרכבים טיפסו בצורה מרשימה ועלו אחד אחד. מי שהפתיע יותר מכולם זה דווקא אורן עם הטרופר שלו, ללא נעילות כלל עלה את המדרגה בניסיון השני, לאחר ניסוי וטעיה בניסיון הראשון כאשר שי והוא בוחרים נתיב מחדש וכך עלה בצורה מושלמת.

שלושה רכבים עלו: הסופה שלי, הרוביקון של יבגני, והטרופר של אורן. נשארו לנו שתי הטויוטות כאשר הראשונה - הקצרה של שי והשנייה - הארוכה של פיני. הסתבר שדווקא עם הטויוטה הקצרה של שי המעלה יותר מאתגר, הרכב סטנדרטי לחלוטין ולכן נאלצנו לאחר כמה ניסיונות עדינים על מנת שלא לשבור כלום לבצע עבודות מע''צ קלות וכך עלה לבסוף בקלילות כשאחריו פיני עולה ללא קושי.

את ההפסקה שלנו עשינו בעין סרטבה שבגלל הגשמים התמלאה עד הקצה, זה מחזה ששווה רק בשבילו לעלות להר המרשים הזה.

לאחר קפה קטן וכמה סנדוויצ'ים ירדנו דרך הציר האדום של מעלה אלכסנדריום הדרדרתי והמחורץ.

בסוף הירידה המשכנו לכיוון יפית בעוד מעבר שבו לא רק זווית הגישה בעייתית, גם הגישה למעבר מאוד צרה עם נפילות קרקע בצדדים של מטר וחצי. יש שם גם זווית גישה לא פשוטה עם 0 מקום לתמרון, בתוך הנחל אל מול קיר שמשמאלו היציאה עם זווית גישה יותר בעייתית - כיף חיים. במקום הזה יצא לי לחלץ לא מעט ג'יפאים שנתקעו ללא יכולת תמרון בין שני הקירות.

בשעה 15:00, לאחר היציאה ממסלול האימון שלנו ושביעות רצון גדולה שלי מהחבר'ה עשינו שיחת סיכום כאשר שמתי לב לשעה ראיתי שיש זמן לנצל את היום עוד קצת כי אם אנחנו כבר פה והבקעה יכולה לתת לנו שיעור בוץ לא רע בכלל אז העלתי רעיון לצאת לכיוון שמורת המלחות שבבקעה. קטע קצר של 3 ק''מ אבל אכזרי מאוד מבחינת קרקע, הלס שם הופכת להיות מלכודת, שקיעות עצבניות לכל רכב שרק ירד מהמסלול במקרה הטוב וגם במסלול עצמו במקרים הקשים...

החבר'ה כנראה למדו ממני שלא חושבים הרבה ואם יש הזדמנות... אז פה אחד כולנו הסכמנו היום לא נגמר וכך באמת היה.

הגענו אל שמורת המלחה כאשר בכניסה אורן אומר לי בקשר "איפה הבוץ? הכל פה יבש" (בצורה יחסית) כשאני יודע שהקטע הקשה עומד להגיע אבל גם אני כבר התחלתי לפקפק עד ש...

הגענו לחלק המזרחי של המלחה, לאחר שחצינו את הביצה המקשרת המשחק קיבל כללים אחרים...
לאחר נסיעה שבה פשוט אסור לעצור בשום מחיר אחרת אנחנו נשארים שם, כי גם אין שום מקום לעגן את הרכב, אין עצים, אין סלעים ואין שום דבר שאפשר להיאחז בו במקרה של שקיעה וכבר בילדותי טרקטורונים ששקעו שם בגשם הוצאנו עם טרקטור רק לאחר כמה ימים כשהתייבש קצת כי אף אדם עם קצת שכל לא היה מוכן לסכן את כלי העבודה שלו בכניסה למלחה בחורף...

הכל היה טוב, בוץ עף לכל הכיוונים עד שהגענו למעבר קצת צר יותר, הרכבים שייטו על הקרקע ונסעו לאן שבא להם וכאן הייתי חייב לעצור בכדי לא ליפול מהציר... עצרתי. מנסה לחדש תנועה הרכב זז נהדר אבל כמו על קרח.

פיני נכנס לרכב שלי בזמן שאנחנו מעגנים את הטרופר של אורן ואת הטויוטה של שי לרוביקון של יבגני ולאט לאט הצלחנו לחלץ אותי למקום בטוח יותר. הבנו שלא נוכל לעבור את המעבר כפי שהוא עכשיו אבל לחזור אחורה כשאנחנו כ-500 מטר מהכביש כשחשכה מתחילה לשלוט זאת תהיה טעות.
יצאתי עם שי לבדוק את המסלול והבדיקה לא בדיוק שמחה אותנו אבל המסקנה ברורה... אז בפעם הראשונה, אולי השנייה שהאת חפירה שהייתה ברכב פשוט הצילה אותנו.

בערב ההכנה לקורס הכתבתי איזה ציוד אנחנו חייבים ברכב, לשמחתי גם את חפירה הייתה ברשימה.

כל אחד לקח את והתחלנו לחרוץ את הקרקע, ליצור נתיב בסיבוב. חפרנו עד שהגענו לקרקע מוצקה יותר ויצרנו מאין קוליס בשביל לא לעוף בסיבוב כאשר כ-50 מטר אחרי הסיבוב נגיע למקום מבטחים (יחסי). כשרצינו לצאת קדימה הסתבר שגם פיני נתקע. אי אפשר להגיד שקוע כי הבוץ לא כיסה אפילו רבע גלגל אבל הקרקע כל כך חלק שהרכב פשוט נוסע במקום. משיכה קטנה כשהרכבים של אורן ושי מחוברים בינייהם וגם פיני יוצא מהברוך.

אין ברירה, יצאתי ראשון, "העיקר לא לעוף מהסיבוב" אני אומר לעצמי ונתתי בגז. הרכב זורם על המסלול וכמובן מעיף בוץ לכל עבר עם החלקות יפות (ראו בסרטון) ואיזה יופי - העבודה השתלמה.

אחרי עבר יבגני, לאחר מכן אורן כאשר כולנו מחכים על מאין אי קטן עם קרקע מוצקה יותר. הגיע תור פיני שכמעט מצליח אבל הרכב נזרק מהמסלול... לשמחתי רחוק מספיק בכדי ששי ינסה גם הוא לעבור ונתעסק עם הרכב של פיני אחרי שכולנו נעבור וכך היה - שי עבר יפה את המכשול.

עכשיו כבר כולם עובדים כמו צוות מיומן, שי מעגן את אורן שמעגן את יבגני ועם הכננת בצורה איטית אבל בטוחה אנחנו מוציאים את הרכב של פיני. נשארה רק בעיה אחת וזאת הצלמת שלנו... אורית נשלחה על ידי לצלם את כל המאורע (כאשר לשמחתי בציוד של כל אחד יש גם מגפיים) והיא נכנסה רגלית לתוך הביצה אז להיכנס זה בסדר אבל לצאת... אורית צריכה חילוץ ושי ישר יצא לדרך, גם אורית חולצה.

עוד תקלת כבלים קטנה בדרך אצל פיני הרופא המוביל בחבורה וכולנו בחוץ כאשר הרכבים מלאים ואני מתכוון מלאים בבוץ. בגלל החלונות החצי אוטומטיים שלי שנשארו פתוחים, אצלי הבוץ היה גם בתוך הרכב וגם עלי ועל הגג שלי יש ממש גינה יפה.
כולנו מרוצים מעצמינו כמו חבורת ילדים שבדיוק סיימו לשחק בבוץ.

כמובן שכשיצאנו כבר היה חשוך אבל זה ממש לא הפריע לתחושת הסיפוק מהיום הגדוש הזה.

אם נאמר את האמת לא יודע מי נהנה יותר המודרכים או אני.

מחכה בקוצר רוח לשיעור הבא חולות...

לצפייה בסיכום המפגש הראשון בשטח - הקליקו כאן
לצפייה בסיכום המפגש השלישי בשטח - הקליקו כאן





































לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן 
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן 
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן

 

תגובות

0 תגובות