דף מתוך

יומן מסע חוצה ישראל לנשים בלבד 2019, מחזור II

כך יצאו חבורת נשים למסע חוצה ישראל קשוח. אבל אלו לא סתם נשים - נשים חזקות, נשים תומכות, נשים שבוחרות להתמודד ללא מורא, לא נשים מפלסטיק מהפרסומות, אלא ''נשים נשים!'' עם ניסיון חיים, עם נתינה, עם שמחה ועוצמה של להקת לביאות שתלאות הדרך פשוט לא יכלו להן.
וואו איזה חוצה היה לנו, פשוט גאווה אמיתית לסיים חוצה כזה עם מסלולים מורכבים והתמודדות עם החורף הקשוח והטוב שעבר עלינו ומה שהשאיר אחריו בתוואי הקרקע

הכל התחיל לפני כשנה כאשר החלטנו להוציא מסעות ''חוצה ישראל לנשים בלבד'' ללא הנחות, ללא ארוחות חמות, אוהלים ומיטות שיחכו לנו. מצאתי לי את השותף האולטימטיבי להדרכה, אחד שאני יכול לסמוך עליו בעיניים עצומות, אחד שהוא לא רק איש שטח אלא גם חבר כאח - בני פלדבאום הענק. הכל התחיל בטלפון אחד ''אני צריך אותך לפרוייקט חדש'' אמרתי, בני ענה "אני איתך, מה הלאה?"
כזה בני, לא איש של דיבורים. איש של עשיה, אבל עשיה מכל הלב, אין עיגול פינות אין דברים פתוחים.

יצאנו אז 9 רכבים כולל הרכב שלי בהובלה והרכב של בני כסוגר שיירה להרפתקאה שהשאירה את שנינו המומים, לא ידענו שבשנה הבאה העוצמה תגדל (מעולם לא קרה לי דבר כזה בטיול שני מאותו סוג) ולא רק העוצמה גדלה אלה גם כמות הרכבים. מי חשב שכל הרכבים מהשנה שעברה (למעט אחד שהיה חסר מאוד) יגיעו לחוצה גם השנה? מי חשב שנגדל מ-9 ל-13 רכבים? אבל היום אני יודע שעם הנשים הללו שום דבר כבר לא יפתיע אותי.





היום הראשון:

בשעה 07:30 בדיוק מופתי הגיעו כל הנשים, 24 במספר, כאשר האיחור הגדול ביותר נרשם ב-07:35... ואפילו התנצלו? (כנראה יקבלו שלילת אזרחות). הלוואי וכל חוצה יתחיל ככה, אפילו לאיחור של חצי שעה אני מוכן.

השנה המסע התחיל במצפה דדו במטולה.
פגישות מחודשות עם הנשים מהשנה שעברה ועם הנשים החדשות שהגיעו השנה. כבר בקבוצת הוואטצאפ של המסע ראיתי שהתחיל להיות חיבור וכולן כבר חולקות טיפים בין המצטרפות הישנות לחדשות וההיתוך התחיל לעבוד. כל אחת מהנשים הגיעה מתחום ומקום אחר. אבל כולן חלקו את אותם המאפיינים:
יכולת הכלה של האחר/ת, נתינה, אהבה ושמחת חיים, אהבת הארץ, טיולים וחופש.
וכמובן - לא חוששות להסתכל לפחד בעיניים.

לאחר תדריך קצר על בטיחות ועל מה שנעבור במסע בכלל והיום בפרט, חלוקת מכשירי קשר, סדר תנועה וכמובן חלוקת חולצות המסע ויצאנו לדרך.

הדרך ממצפה דדו דרך הנוף המשכר של מצוקי מנרה הובילה אותנו בהשתהות עד לרמות נפתלי וחוץ מפנצ'ר אחד קטן באיסוזו די מקס של יערה ונעה הכל עבד חלק.
חלקנו מתרגלים לשיירה, חלקנו מתרגלים לנסיעת שטח בפעם הראשונה וחלקנו לרכב חדש - ובפעם הראשונה מזה 20 שנה לנהוג על רכב הילוכים עם דוושת הקלאצ' כמו שויקה עשתה זה לא פשוט. שזה אגב, החוצה השני של ויקה, אך הפעם היא מצטרפת ככתבת בלוגים מטעם קרסו שנתן לה להתנסות בחוויה בדאצ'יאה דאסטר חדישה וממוגנת.

המשכנו לקרן נפתלי להפסקת ''בוהריים'' קצרה ומשם ירדנו לכיוון נחל הדישון שנתן הצגה של זרימת מים ומעברי מים שלא מביישים שום טיול שלנו בחו''ל.

מהדישון יצאנו לכיוון גשר הנשיא אשר החורף מלא הגשמים שסוף סוף עבר עלינו הצליח למותת לגמרי ללא אפשרות לעבור... עלינו בחזרה והמשכנו בדרך עד לרמת סירין תצפית נוח כינרתי ומשם ישירות אל חניון הלילה שלנו בגשר הקנטרה צמוד לבית שאן... הבנות הגיעו שמחות אך הבינו שמסע קליל זה לא הולך להיות ובשעה 23:00 כבר לא נותרה עין אחת פקוחה במחנה הלילה שלנו.



היום השני:

כבכל יום תדריך נהגות מתחיל ב-07:30 וכאן אנו עוברים על התוכנית הכללית להיום כולל הוראות בטיחות - כי על זה לא מתפשרים! ויוצאים לעבר הבקעה. העמידה בזמנים מעוררת השתהות אצל בני ואצלי. הבנות הבינו שאם אתמול היה מעייף אז היום הזה הולך להיות ארוך במיוחד.

יצאנו לבקעה ונכנסנו למסלול בשמורת הר ג'דיר התחתונה לכיוון הבוקעה כאשר הצירים שנסענו בהם ממש ''בתוליים'', הצמחיה שפשטה על האזור כולו ועל השבילים הסבירה לנו שהצירים הללו כמעט ולא מטוילים בכלל. לאחר התצפית המרשימה על כפר טמון והבוקעה מתצפית ''אל מוברה'' התחלנו לרדת לכיוון המושב רועי כאשר הדרך נחרצה לחלוטין עד כדי כך שלא היה מנוס בהכוונה של כל רכב ע''י הנשים שישבו ליד האוחזת בהגה. שנייה אחת של חוסר תשומת לב ורונית שלנו עם ההילקס נפלה לחריץ אבל כמו גיבורה אמיתית לא נרשמה שום פאניקה, הגעתי אל הרכב הבנתי את המצב ומיד חיברנו רצועת גרירה ואליס עם הפג'ארו שלפה אותה במקצוענות ובקלילות החוצה וחזרנו להכוונה עד לסוף הירידה.

בשל התארכות המסלול והמכשולים הרבים את ארוחת הצהריים שלנו אכלנו בכניסה לשמורת אום זוקא. משם חצינו מכביש אלון לכיוון כביש הבקעה דרך מעלה שי והשמורה המרהיבה כאשר נוף ירדן ניצב לפנינו. המשכנו בנסיעה ותדלוק לצומת אלמוג ומשם דרך ציר נביא מוסה, חתכנו לציר שמלווה בצמוד למצוק העתקים עד לחניון הלילה של מצוקי דרגות. היום שלנו נגמר מבחינת הנסיעה בשעה 20:00 ואז התחילו ההכנות ללילה ולבישולים כאשר בני ואנוכי עוברים ובודקים את המנות, פשוט זה חלק מחובתנו כמדריכים...





היום השלישי:

מתחילים את היום.
היום מצטרפת אלינו קרן גלבוע מנהלת השיווק החדשה של קרסו לענייני דאצ'יה. בדרכי חזרה מריקון האשפה לצפרדעים מול החאן של מצוקי דרגות אספתי אחריי את קרן בחזרה לחניון.
הגעתי עם קרן לכיוון חניון הלילה שלנו כשהיום כבר מאיר עליו, ומה רואים מרחוק? נשים על דיונות רוקדות את החופש שלהן... קרן יוצאת מהרכב ואני מברך אותה "ברוכה הבאה לחוצה ישראל" המשוגעות על הדיונות עם המוסיקה הן השותפות שלך למסע... לא יודע איך הן רוקדות אחרי היום הארוך עם העבירות הקשה שהיתה לנו אתמול אבל הן כולן על הדיונות כשעל עמדת ה-J.D מנצחות מורן ורווית.
לאחר שהבנתי שיש סיכוי שהבנות ישתגעו לי מהחופש החזרתי אותן למציאות עם תדריך הנהגות היומי שלנו והסבר שגם היום לא הולך להיות קל וכבר בהתחלה נפגוש את מעבר נחל תקועה ובהמשך יש לנו עוד כמה אתגרים כאשר נחל שפן והמעבר בו ממתינים לנו לסוף היום...

נוסף רכב לשיירה ויצאנו לדרך.
את מעבר תקועה הבנות עברו בצורה מקצועית מאוד ולא נרשמה נגיעה אפילו קלה במיגונים, ככה זה כשאין אגו והנהגות יודעות להקשיב וליישם בצורה רגועה ובביטחון, מה שעורר השתהות אצלי כאשר יש לנו בחבורה אחת עם רכב חדש שנקנה יומיים לפני החוצה (רוית ומורן) ואיפשר להן לצאת, דאצ'יה אחת שנוהגת בה בפעם הראשונה ויקה כשהרכב חדש לה + נהיגה ברכב עם גיר רגיל ועופרה שנוסעת עם יעל כשזו נהיגת השטח הראשונה שלה.

נסענו לכיוון ראש חצצון והנוף פשוט מעיף אותנו.

המשכנו לנוע דרום מערבה ושאפנו לעצירה באום דראג' עם הנוף החזק והעוצמתי של מבנה משטרת הגבולות הירדנית, אך חיכתה לנו הפתעה בדמות מסיבת טבע צבעונית עם חבר'ה שעפים כמעט כמונו...

מאחר והיה צריך לקחת אחריות ולא לתת לבנות להצטרף למסיבה המשכנו קצת קדימה לתצפית נוף חלופית. פתחנו רשת צל וישבנו לצהריים כשברקע המסיבה...

המשכנו לכיוון ערד והיום התחיל להתקצר לנו כשידענו שיש לנו עוד מכשול אחד לא פשוט לעבור...
הגענו לירידה לנחל שפן שכיום מעלה שני אתגרים לא פשוטים. האחד מוקדם יותר למעבר, ממש בתחילת הירידה לנחל נמצאת מדרגה שמצריכה דיוק בזוית לא פשוטה ועם דרדרת מייד לאחר מכן. האתגר השני הינו המדרגה הכפולה שנמצאת ממש בתחתית הנחל שמערבת הצלבות ושתי מדרגות לא פשוטות בלשון המעטה.
אבל הנשים שלנו - אין עליהן! צולחות הכל ברוגע, בדיוק מופתי ובעזרה הדדית. גם הנהגות וגם החברות שיושבות לידן שהפעם לא ישבו, חלקן תיעדו והחלק השני עבד עם השפאלות ומיקם אותן בכל פעם מחדש, פעמיים בכל ירידה של רכב (פעם לגלגלים הקדמיים ופעם לאחוריים) וככה גם למכשול זה הן יכלו וירדו ללא פגע.

ממש לפנות ערב, שנייה לפני שמחשיך יצאנו משמורת מדבר יהודה. עלינו לערד לבצע ''מלא מחדש'' וירדנו בחזרה לחאן הנוקדים ששוב אירח אותנו למופת כאשר יש לבנות סוף סוף מקלחות ואוהל נקי לישון בו. מההתרגשות של המקלחת לקח קצת זמן לבנות להיכנס לשינה העמוקה אבל לבסוף כולן נפלו שדודות.

היום הרביעי:

הפעם תדריך הנהגות היה על מי מנוחות עם שולחן וקפה ושוב יצאנו לדרך.
סוף סוף אמור להיות לנו יום קליל מבחינת עבירות (לפחות לחלקינו) וגם אמורים להגיע לחניון הלילה האחרון שלנו למסע זה ולכן אני רוצה להביא את הבנות מוקדם יותר על מנת שיהיה מספיק זמן לבשל ולאכול כולנו ביחד.

עלינו חזרה לערד וירדנו לכיוון נחל סדום, אני לא מסוגל לעבור לידו ולא להיכנס וגם הפעם עשינו כך. הקירות הגבוהים ונסיעת הסללום עם ההצלבות עושה את זה כל פעם מחדש. מנחל סדום ומישור אמיעז העוצמתי המשכנו דרומה לכיוון רמת מזר וכניסה לנחל חצרה שאחרי השטפונות לא כל כך קיים את ההבטחה למסלול קליל במיוחד... אבל את היופי סיפק גם סיפק.

המשכנו עד למפל צין המרשים ואם תרשו לי, אחד המקומות המומלצים שכדאי להגיע אליהם לצפייה בשיטפונות.
כשסיימנו את המסלול נסענו לתדלוק האחרון שלנו עד אילת בתחנת הדלק צוקים ומיד נכנסנו לנחל עשוש. כמובן כמו בשנה שעברה למרות ההצהרות על זה שהמעקף יפה יותר ושהשנה הן לוקחות באיזי, שוב הן לא עמדו בפיתוי... אני קורה לבני קדימה ובלי לדבר בניינו בכלל הוא מבין שהוא ממשיך להוביל לבד את רוב הבנות ואני ממשיך עם ה"שודדות" לכיוון עשוש. השנה כמובן שמירב (עם הרוביקון ושותפתה לימור) שהצהירה שהשנה היא רוצה לראות את המעקף והיא ממש ברגוע אבל בזמן הפנייה - איפה ההצהרות ואיפה המעלה... אחריה כמובן צביה (עם איסוזו רודאו לא נעול ועם נועה שהחליפה את השותפה הקבועה נאווה לצורך המעלה) ולבסוף גם אליז (עם הפג'רו הקצר והשותפה ורד) ואיתי כמובן ארץ שהתלוותה אלי ולג'ים למסע.

ירדנו מהרכבים והחשש כבר נראה בעיני הבנות... אנחנו לבד (זה כבר יום שאין בו מטיילים (אמצע שבוע) המעלה היה מכוסה בהמון פודרה והתחילו השאלות אם גם בשנה שעברה זה נראה ככה ואולי המדרגות גדלו?
ממש כמו שהצניחה השנייה מפחידה יותר מהראשונה כשאתה עדיין לא מבין בדיוק לקראת מה אתה הולך.

אז יצאנו מהרכבים, עלינו ברגל תוך כדי תכנון והסבר היכן למקם את הגלגלים ומהיכן אני אכוון אותן - אני נכנס לרכב, מוציא את ג'ים ונותן לו הוראה לא לזוז עד שאסיים לעלות (לפחות מישהו אחד מקשיב לי), עולה את המעלה קורה לג'ים ויוצא לכוון את הבנות.

ראשונה מירב עולה על הרוביקון, שלוק קטן של מים ויוצאת לדרך. מתחילה את המעלה אך הפודרה קצת מקשה, אבל מירב היא כבר באמת מקצוענית, עושים תיקון אחד והופ היא למעלה.

אליז שזאת הפעם הראשונה שלה, מייד אחריה עולה את המעלה תוך כדי דיוק מעורר השתהות וללא "פירפור" אחד של הגלגלים, במקום הכי מדויק שהם יכולים להיות והיא צולחת את המעלה כמו נסיעה על כביש 6 - חלק ונקי פשוט תענוג. לאחר מכן עולה צביה, הרכב היחידי שלא נעול והכל תלוי ביכולות הנהגת. הפודרה מקשה קצת על צביה ועליי כמכוון, תיקון ראשון, תיקון שני והופ גם צביה למעלה והחגיגות החלו...

את שאר הקבוצה פגשנו בדיוק מופתי בין סמ''ש אדום לירוק והמשכנו כאילו לא נפרדנו מעולם. השעות היו שעות אחר הצהריים ובאמת בסביבות השעה 6 בערב כבר היינו בחניון אשלים, מתחילים להכין את סעודת הסיום.

איזו סעודה זאת היתה, כל צוות הכין משהו וכולנו טרפנו כאילו עברנו קורס מזורז אצל להקת צבועים. היתה ארוחה מופלאה, עם הכל מהכל כולל אלכוהול שנכנס ישר ויצא ללא פילטרים. היה פשוט משכר...

היום החמישי ואחרון:

התעוררנו ליום חדש ושוב לא מוותרים על תדריך הנהגות. יוצאים כשבסוף היום אנחנו יודעים שהכל יגמר באילת...
יצאנו לכיוון נחל כסוי ולתחרות אלופת הדיונה למרחקים ארוכים 2019, מה ששוב מראה שהרוסיות הן הקשוחות מכולן. כולן נלחמו בעלייה ורק ויקה עלתה עד לקצה הדיונה כאילו היא בריצת בוקר בשכונה. רק מלראות את המחזה התעייפתי. לאחר לא מעט התגלגלויות וצילומים יצאנו למקדש הנמרות - מקדש שהתגלה ונשמר בצורה מרשימה. המקדש מדבר על בריאה ופוריות וגם קצת מוות והבנות מנתחות את "ציורי הקרקע" בהתרגשות.
המשכנו לכיוון גב עשירון ששנה שעברה היה יבש לחלוטין אבל השנה הפתיעה אותנו במים ושוב הקשוחה ביותר נכנסה למים, מיותר לציין מי זאת, נכון?

המשכנו בדרכנו לכיוון הר ברך לתצפית המרשימה ביותר והאהובה עלי ביותר במדינתנו האהובה. ירדנו חזרה לנחל בטמים והמשכנו מזרחה לכיוון מעלה סיירים. צלפים סחוסיים עיתרו את מצוקי הנחל והמשכנו עד לתצפית מרשימה על המצוקים ו''אצבע האלוהים''. המשכנו בנחל עתק עד ליציאה לציר הגז משם נסענו דרומה עד לנקודת הסיום שלנו הצופה לאילת מעל אילות, כאשר הכל טוב חוץ מהאובך שמנע מאיתנו לראות את הנוף בבירור יותר.

הגענו אל הסוף

העמדנו את הרכבים וישבנו לשיחת סיכום קצרה וחלוקת מדבקות החוצה בהתרגשות על פני כולנו.
זהו, הן עשו את זה, כולן הגיעו שלמות, כולל הרכבים שעבדו באמת קשה בחמשת הימים שלנו ובהם 720 ק''מ כאשר 85% בשטח כשזה נתון לא פשוט כשלעצמו.

דברי סיכום

שוב נותרתי ללא מילים לנוכח קבוצת נשים עוצמתית. כולן נתנו יד לכולן, כולן נחושות ודואגות. נשים שהן ''נשים נשים'', מלח הארץ. מכל משבר מתחזקות ומחזקות, פשוט כיף צרוף.

תודות:
קודם כל לכן שלקחתן חלק במסע ונתתן לי להיות חלק מהקבוצה שלכן ולמלא את תפקיד המוביל תוך כדי שאתן נותנות לי את הבמה הן בהקשבה והן בביצוע.

שנית לחברי הקרוב בני פלדבאום אשר זאת השנה השנייה שאני נהנה מבני כאיש הצוות שלי אשר נותן לי להוביל בביטחון מלא ונותן עוד עין מקצועית ויד מכוונת (תרתי משמע). שעושה הכל באהבה, שתמיד טובת הקבוצה לפני טובתו האישית. המון המון תודה בני, אוהב אותך.

הסתיים עוד מחזור של חוצה ישראל לנשים בלבד, המחזור השני ואני כבר מחכה למחזור השלישי ולהרפתקאות הבאות שלנו.

נתראה בשטח.

כתבה על המסע ויקי דבורקין:
" בזמן שטיילתם בין כלניות ואכלתם 'על האש', קבוצת נשים מדהימה יצאה עם רכבי 4X4 למסע אמיץ של חמישה ימים בשטח - 'חוצה ישראל לנשים' יומן מסע ".
יומן מסע בבלוג "מלכת הכביש" - חוצה ישראל לנשים (ברכב 4X4) פסח 2019






































לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן

תגובות

9 תגובות

1

אורח/ת - מרב גאינברג

24 באפריל ב 16:33

חוזרת בפעם בשניה ממסע חוצה ישראל לנשים, טרם התאוששתי מהמסע, הנהיגה, האתגרים, החוויות, הבנות המדהימות הוותיקות והחדשות שפגשתי והכרתי.
תודה רבה לנמרוד שהוביל את המסע ברוגע, שלווה, הומור ונחישות, ולבני שסייע בחיוך ובדרכו המיוחדת. ממליצה בחום לכל אישה לאתגר את עצמה, ולצאת למסע בשנה הבאה.

2

אורח/ת - צביה הינדי

24 באפריל ב 16:49

עבורי זהו המסע השני וכנראה יהיה גם שלישי.
בהובלתו של נמרוד וסגירתו של בני המדהימים , המקצוענים, האנושיים שדאגו שהחוצה יעבור בבטחה ושלום ללא תקלות ונזקים לרכבים. תרמו לאווירה הנעימה וגיבוש הקבוצה .
תודה לאורית המתהדרת בשני כובעים ,נהגת וצלמת . זו שדאגה לתעד עבורנו את הרגעים הקסומים.
תודה לכל הנשים שהשתתפו בזה המסע , הייתן מדהימות , נעימות ונהגות מעולות . כל אחת מכן בדרכה שלה תרמה להצלחתו של המסע.
שנפגש בדרכים ובמסעות הבאים.

3

אורח/ת - שולה דותן

25 באפריל ב 09:34

סיכום נפלא למסע מדהים. איזה כיף להיזכר(למרות שעבר רק שבוע...) בחוויות מהמסע המאתגר ומהנה הזה. חצינו את הארץ כולה ממטולה בצפון ועד אילת בדרום ונחשפנו לנופיה היפייפיים. השנה החורף המבורך העצים את הנופים והיופי ואני פשוט לא הפסקתי להתפעל מהצפון הירוק והפורח ומהזרימה העוצמתית בנחלים ובירדן. איזה כיף היה לחצות את נחל הדישון הזורם פעם ועוד פעם, תענוג! המדבר גם הוא הפתיע בפריחה מיוחדת בשלל גוונים ובגבים מלאים, אי אפשר לשבוע מהיופי הזה!
עוצמת הנשים האלופות שהיו חברותיי למסע השתלבה באופן מושלם עם עוצמת הטבע, איזה כיף לעבור מסע כזה עם נשים נחושות, אמיצות, מלאות נתינה ושמחה שעמדו בכל אתגרי המסע והעדר המקלחת בגבורה. כל אחת הוסיפה גוון וצבע מיוחדים לחבורה שהלכה והתגבשה לה במהלך המסע.
כל זה כמובן לא היה קורה ללא ההדרכה הסופר מקצועית של נמרוד כמוביל המסע ושל בני כסוגר המסע. נמרוד מדריך שטח אמיתי מקצועי ומדויק שמיד גרם לנו לסמוך עליו בעינים עצומות. לא סתם עמדנו בזמנים ודייקנו בנהיגה, אחרי החינוך של נמרוד זה היה ברור שאם נהיה קשובות לנמרוד, המסע יצליח. בני המשלים והסוגר של נמרוד, שחקן הנשמה של המסע... בני לירי בכל מובן המילה.
ואני חייבת לסיים עם מילות תודה והערכה לשותפתי האישית למסע, אורית יקירתי, היה כיף גדול לעבור איתך את החוויה הזו עם המון צחוק ושירה, את נהגת אדירה! ותודה גם על תמונות וסרטון שמסכמים את המסע בצורה נפלאה
תודה לכולם! נהנתי מאוד, זו חוויה לחיים... מחכה בקוצר רוח למסע הבא!
שולה דותן

4

אורח/ת - לנה שטייף

26 באפריל ב 17:10

חוויתי פעמיים מסע נפלא ומיוחד במינו!
עם אתגרים לא פשוטים ונופים עוצרי נשימה! באמת יש לנו ארץ נהדרת ומהודרת! כל זה קרה בזכות עבודת צוות מיוחדת במינה של כל המשתטפות בטיול ובהדרכה מקצועית ביתר של נמרוד ובני!
ממליצה בחום, לכל הנשים!

5

ofraziv3938

27 באפריל ב 14:40

תודה מכל הלב
לנמרוד המקצוען ולבני יד ימינו עם הלב הענק
לאורית שהזמינה אותי וסיפרה לי על המסע
ליעל שהצטרפה אליי והיתה שותפה אמיצה ומתחשבת
לכל הנשים הנפלאות שהכרתי, הוותיקות והצעירות -אתן משהו מיוחד
לבן זוגי האמיץ ששיחרר לי את "דאסטי" ועודד אותי לצאת :-)
לעצמי, שעל אף חוסר הנסיון לא וויתרתי על חוויה ככ מעצימה.
לחיי ארץ נפלאה ונהיגת שטח מהנה ומאתגרת - כן יירבו הטיולים

6

אליז אזואלוס :-)

30 באפריל ב 13:17

חמישה ימים של טירוף חושים, נופים וחוויות מטורפות, ממטולה עד אילת, חמישה ימים מדהימים, עשרים ושש נשים עם רוח צעירה והמון המון אומץ תעוזה ושמחת חיים , שלוש עשרה ג'יפים ושני מדריכים מהאגדותבני פלדבאום ונימרוד וידרהמקסימים שהדריכו מכל הלב והנשמה והיו לי למורי דרך וחיים, חוצה בו למדתי להכיר את הארץ שלי והרחתי את הפריחה המבשמת אחרי הגשמים את האדמה והרגבים קרוב קרוב, נשמתי אותה עמוק עמוק שתמשיך ללוות אותי לכל חיי, הכרתי נשים מדהימות מכל קשת הגילאים ומכל קצוות הארץ שלא חוששות להתלכלך או להתאמץ למען האחר, שעבדו התאמצו הרימו ...אבנים כבדות ובנו דרכים בשתי ידיהן העדינות כדי שכולנו נוכל לעבור בבטחה במעברים קשים עם הג'יפ שהפך לבית שני עבורנו, שמחנו צחקנו חלקנו יחדיו אוהל בלילות ושיתפנו האחת את השנייה בכל שניתן גם בדברים ההזויים ביותר, חמישה ימים עם חברה צמודה בג'יפ ורד פרן אהובתי, פרטנרית מושלמת למסע ולחיים היית לי השראה ענקית והענקת בי אומץ והתרגשות אדירה, רוצה להודות למדריכים והמובילים במסע שנתנו הצעות לחיים ולכל אחת ואחת מכן שהייתן ותמיד תהיינה זיכרון מתוק בחיי, ובמיוחד לאתר שטח 4X4 על חוצה ישראל 2נשים שהסתיים בגאווה ענקית של ג'יפאית וישראלית בנשמה.

7

אורח/ת - נמרוד

30 באפריל ב 21:38

איזה תגובות, הרבה מזל יש לי שיש לי מקצוע שגורם כל כך הרבה כייף וריגוש לנשים ואנשים.
הייתן אלופות אחת אחת

8

אורח/ת - ויקטוריה

15 ביוני ב 11:40

שלום ,
איך אפשר להשתתף במסע?

9

Ogash Ofer

15 ביוני ב 20:25

אורח/ת - ויקטוריה כתב/ה:
"

שלום ,
איך אפשר להשתתף במסע?

"
פעם בשנה יוצא לדרך "חוצה ישראל לנשים בלבד".
אפשר להתעדכן על המסעות הבאים (טרם פורסם הבא) וכל המסעות שלנו בארץ בקישור הבא:
https://www.4x4.co.il/i/4x4/i_journey
מומלץ להירשם לאתר השטח ולקבל דיוור שבועי עדכני.

דף מתוך