מסע קסום להרי הקווקז - גיאורגיה יולי 2019

כמידי שנה פוקד אתר השטח הישראלי את המסלול האתגרי של רכס הקווקז .
גם השנה, נאספו 26 נבחרים למסע חוויתי שברובו היה גשום (טיול קיץ, כן...) מלא חוויות חילוץ, חסימות, טיפוסי הרים ועוד
הדריך: וייזל עדי | צילמו: גדי ליס, ירון מויאל, שרונה בן דוד, נועם וייזל | עריכת תמונות: שרונה בן דוד

כהרגלנו בקודש, כחודש לערך לפני המסע, התאגדו הנבחרים  למפגש הכנה בו סיפרנו להם את שמצפה להם במסע. כל החששות התפוגגו ויצאנו לדרך בטיסת ערב באמצעו של חודש יולי.
נחיתה רכה בנמל התעופה הבינלאומי של טביליסי, המרת הדולרים לכסף מקומי - GEL , סים מקומי ויוצאים לאוטובוס שהמתין לנו בדרכינו למלון ללינה של מספר שעות.
 

היום הראשון - מסע ג'יפים בגיאורגיה

למחרת בבוקר, אחרי ארוחת בוקר עשירה, ירדנו לרחוב הראשי וזכינו לפגוש את הרכבים הגיבורים שלנו - רכבי טויוטה RUNNER 4 בשלל צבעים - חלקם V6 וחלקם V8. 

העמסנו את הציוד על הרכבים ויצאנו לכיוון היעד של היום הראשון - בקוריאני.
הדרך לבקוריאני נבחרה בקפידה. המטרה לשלב כמה שיותר אלמנטים של נוף, תצפיות, אגמים ומפגש עם מקומיים.


שעת צהרים, הגענו לצ'לקה, עצרנו במסעדה מקומית מפנקת שמילאה את השולחן במאכלים מסורתיים. 

לאחר ארוחת הצהרים המשכנו לטפס לכיוון בקוריאני וככל שטיפסנו, מזג האוויר נהיה סוער עד שהחל גשם זלעפות שפשוט לא הסתדר לנו עם העונה - יולי!!!
לאחר כחצי שעה של טיפוס לרום של כ-2,100 מטר, זיהינו מספר אוהלים של נוודים מקומיים והחלטנו שבמקום לעצור לקפה סתם באמצע שום מקום, נכנס לביקור.

יצאנו לקראת אחד מהנוודים, לחצנו ידיים, שיחת חולין מהירה והבנו שהם אזרים - מאזרביג'אן שנמצאים באיזור רק בקיץ, ובחורף יורדים לואדיות בגלל השלגים.

ביקשנו אישור להתארח בחצר המאהל, שלפנו את פק"ל הקפה מהרכבים יחד עם העוגיות שנרכשו במכולת מקומית באחד הכפרים, עוד בטרם התחלנו לחמם את המים, המארחים הודיעו לנו שיש להם קומקום ייעודי לתה וקפה עם מים רותחים, וזכינו לאירוח כיד המלך, בהתחשב בנסיבות כמובן. ילדי המאהל נעמדו סביבנו וחיפשו את תשומת הלב מאיתנו. להורים ולילדים היה חשוב להציג בפנינו את העובדה שהילדים משכילים ולומדים את השפה האנגלית בעצמם בעזרת מילון ועזרים אחרים.

המאהל היה מסודר, המטבח המופרד היה נקי, טוב נקי יחסית, הריחות החמוצים והמוכרים, אבל ההרגשה כי הם יוצאים מגידרם כדי שנרגיש נוח הייתה בהחלט מורגשת.

הביאו לנו ספסלים וכל הקבוצה ישבה ונהנתה מאווירה המיוחדת כשסביבינו תרנגולים, עייר צעיר, עזים וכלבי ענק המשגיחים על החיות כולן.


המשכנו בטיפוס לכיוון בקוריאני עד נקודת הצבא/משטרה המאבטחת את צינור הגז שעובר בסמוך. בדיקת ורישום דרכונים כאשר בחוץ 8 מעלות וקררררר - הלו יולי!!!! מה נסגר....?!.

גלשנו לבקוריאני והגענו לבית המלון לארוחת הערב.

בקוריאני:
עיירה סובייטית טיפוסית שהמייחד אותה היא העובדה כי היא משמשת כעיירת נופש בעבור חובבי הסקי אך בזכות האוויר ההררי שבה, היא מושכת אליה גם כאלו הנופשים בקיץ.

בשנת 1932, נפתח אתר הסקי הראשון ובתקופת ברית המועצות, נערכו בה תחרויות סקי בסגנונות שונים (סללום, קפיצות ועוד) בין מדינות שהיו בזמנו בחסות הסובייטים.

בשנות התשעים המוקדמות נהרסו התשתיות אך בשנים האחרונות הוחלט להתחיל ולשקם את המקום בעיקר לתיירות החוץ אבל לא פחות לצורך תיירות פנים. מסלולי הסקי שוקמו, הרכבל, נבנו בתי מלון רבי והכבישים במקום נסללו מחדש. העיירה חזרה לחיים ממש כמו בימים הטובים.

ביקור נוודים אזארים

ביקור נוודים אזארים

היום השני- מסע ג'יפים בגיאורגיה

היום השני והיעד - אחלציחה, אבל הדרך לשם רצופה בחוויות. השיירה מטפסת בשביל מבקוריאני לנקודת המשטרה, שוב נקודת המשטרה, הפעם מזג האוויר מעט יותר מסביר פנים. בדיקה מהירה והשיירה משוחררת. נסיעה חווייתית בין מספר כפרים, ביקור ספונטני בשוק באחלקליקי - שוק ססגוני מקומי בו ניתן למצוא מירקות, דרך בגדים, דברי חקלאות ובעצם הכל.
סיור של כשעה ונוסעים בציר מיוחד על מנת לגלוש למערות וארדזיה מציר נסתר. הנסיעה לשם עוברת בכפרים נידחים וציוריים ובדרך חולפים על פנינו הטרקטורים עם ערימות החציר והקש ובקושי משאירים לנו מקום בשביל. שני רוכבי אופניים מגיעים מולנו, אמריקאי וקולומביאני, עצרנו לשיחת נימוס וקיבלנו טיפ זהב - הציר הנסתר חסום עקב מפולת - תולדה של הגשמים העזים שירדו ערב לפני (זוכרים את גשם הזלעפות בדרך לבקוריאני?! כנראה שהגיע לשם) הטרקטורים עובדים והציר חסום - חזרנו על עקבותינו לביקור במערות.

מערות וארדזיה הינו מתחם מנזרי של מערות בסלע בואכה נהר הקורה בנפת אספינדזה שבדרום גיאורגיה, כ-10 ק"מ מהגבול הטורקי. המתחם נבנה על ידי תמר המלכה בשנת 1185. בתחילה הייתה במקום מצודה אותה בנה נכדו של המלך דוד הבנאי, ואילו המלכה תמר שינתה את ייעוד המקום מצבאי לדתי, ובנתה שם מנזר, שגדל לעיר שמנתה בימיה הטובים כ-50,000 איש.

המנזר הכיל כ-6,000 מערות בגודל חדר, שנוצרו להגנה מפני המונגולים, והיו מוסתרות בקומפלקס בגובה של 13 קומות. העיר כללה כנסייה וחדר כס, ומערכת השקיה מסובכת בשיטת הטרסות של אדמה חקלאית. הכניסה היחידה לקומפלקס היתה דרך מנהרות מוסתרות היטב ליד נהר הקורה.

בשנת 1283, רעידת אדמה בסמצחה השמידה בערך שני שלישים מהעיר, כשהיא חושפת את המערות כלפי חוץ, ולהתמוטטות מערכת ההשקיה שחיברה ביניהם.
במאה ה-13 הכנסייה חוזקה, ונוסף לה מגדל פעמון חיצוני.

מהמערות ולאחר ארוחת צהריים טובה, המשכנו בנסיעה לעיר הראשית הסמוכה - אחלציחה
לאחר קבלת החדרים ומקלחת טובה, יצאנו למסעדה מקומית מפנקת שהשולחן היה צר מלהכיל את כמויות האוכל שהוזמן.

היום השלישי- מסע ג'יפים בגיאורגיה

היום השלישי הוא היום הראשון שנכנסים ממש לעומק השטח - טיפוס לרכסי הקווקז הנמוך, דרך עשרות כפרים קטנים וכל כך אותנטים שפשוט לא שמנו לב שנסענו כל כך הרבה - היעד, כותאיסי.

את הבוקר התחלנו בביקר בבית הכנסת המקומי. בית כנסת עתיק בן מאות שנים שמתוחזק, נכון להיום ומזה שנים, ע"י שמעון לוי.
בערב שקדם לביקור קפצתי לביתו של שמעון, ישבתי איתו ושאלתי לשלומו. קבעתי איתו מפגש בבית הכנסת בשעות הבוקר. שמעון, בסבלנות ראויה להערכה, עמד בפני חברי הקבוצה וסיפר על יהדות אחלציחה וגלש מעט להיסטוריה עכשווית של המאה ה- 20. כמות היהודים בעיר הולכת וקטנה והמניין בבית הכנסת זוכה להתגבש בעיקר בחגים באמצעות יהודים המגיעים מישראל ומטביליסי.
הביקור אצל שמעון לוי היה מאוד מרגש ונמשך מעט יותר מהמתוכנן - פתיחת ארון הקודש, קריאה מספרי התורה העתיקים, הסיפורים - איכשהו הביקור במקום תמיד מרגש.

עלינו על הרכבים והתחלנו להגביה בצירים המטפסים לקווקז. כאמור הנסיעה עוברת בין מספר לא קטן של כפרים קטנים ופסטורלים, נסיעה בתוך שמורה שבה זכינו גם למספר מעלות מאתגרים שדרשו מהרכבים ומהנהגים קצת יותר מנסיעה שגרתית בשבילים.

צירים הרוסים שהטרקטורים של נפת המחוז מתחזקים בעודנו חולפים על פניהם.


 

באמצע המסלול עצרנו בריכוז מבנים ארעיים של מקומיים - 4 משפחות שחיות עם תרנגולים, עיזים וסוסיהם, אירחו אותנו בצורה כל כך מכובדת - הוציאו את כל מה שרק יכלו מגבינות דרך יין, לחמים, אבטיח ועוד. התארחנו במקום כשעה והמשכנו בנסיעה החוויתית לכיוון כותאיסי.

לקראת ערב הגענו לכותאיסי - לבית מלון מפנק. התארגנו לקראת הנסיעה למסעדה מקומית ששם זכינו להפתעה - הופעה בלתי מתוכננת בכלל שהחלה בשעה 22:30, בדיוק כשהחלטנו שאנחנו רוצים לשלם ולצאת.

כותאיסי:
עיר מרכזית מאוד בנוף הגיאורגי, השנייה בגודלה במדינה אחרי טביליסי - מרוחקת כ-200 ק"מ מהבירה, בעיר ריכוז גדול של יהודים, יש האומרים אפילו גדול יותר מהריכוז הקיים בטביליסי.
היהודים הינו סיפור ארוך ומפואר ומי שמוצא בו עניין - מוזמן להיכנס לרשת ולקרוא אודותיהם - בהחלט קהילה מפוארת.

ארוחת הערב המפוארת התקיימה במסעדה בפארק המקומי לא רחוק ממרכז העיר. חדרים פרטיים המכילים 10-14 איש בחדר עם שירות אישי של 3 מלצרים לכל חדר.

בית הכנסת באחלציחה

מנעימים את זמננו במסעדה בכותאיסי

מנעימים את זמננו במסעדה בכותאיסי

רוקדים בחצר המסעדה עם המלצר הראשי

רוקדים בחצר המסעדה עם המלצר הראשי

היום הרביעי- מסע ג'יפים בגיאורגיה

עוזי חיטמן בשירו "מי ידע שכך יהיה", כתב כי "זה היום לו חיכינו, אלפיים שנה...",  אז 2000 שנה זו הגזמה, אבל זהו היום בו טיפסנו לקווקז הגדול - יום ארוך גדוש חוויות, חילוצים, גרירות, פנצ'רים, גשם, צירים חסומים, מפולות עפר - מספיק??
כשקוראים את זה, שואלים "אז איך לעזאזל הגעתם?" - ובכן, כאשר מתגבשת קבוצה של אנשים ככ איכותיים, שהמטרה שלהם היא להנות - כל התקלות הם בבחינת "מכה קטנה בכנף". התחלנו את היום בסיור בשוק המרכזי בכותאיסי והמשכנו בנסיעה לכיוון הרי הקווקז הגדול. רצף של כפרים ישנים ודלים, שלשמחתי לאורכם סללו כבישים, בניגוד לשיבילים של שנים עברו. עצירה לצהרים בכפר נופש סובייטי, נטוש משהו, יש לומר, אבל קסם של מקום - גם שם, התארגנה הקבוצה לארוחת צהרים כיד המלך. שקשוקה כמובן, סלט ירקות, סלט פירות רב גוני, שתייה לחמים ועוד.. שעה וחצי של הכנה ו-15 דקות של ארוחה. כן זה מה שהיה.

חסימת ציר בדרך לאושגולי כתוצאה ממפולת

חסימת ציר כתוצאה ממפולת

בדרך נעצרנו במעבר צר ולפנינו הרבה מאוד רכבים מהכפרים הסמוכים עומדים בסבלנות - בשל הגשמים הרבים, המפל שחצה את השביל שלפנינו, פשוט סחף עימו כמויות גדולות של סחף עד שנחסם המעבר- נאלצנו להמתין כחצי שעה והמשכנו בדרך. לאורך הציר פגשנו בלא מעט אבנים שנפלו מההרים לצידנו, עדות לכמויות המים הגדולות שספג ההר.
חצינו את הנהר המרכזי והתחלנו במגמת עלייה לכיוון אושגולי. השעה כבר 19:00 והשמש שוקעת ואני מודע לזה שמהנקודה בה אנחנו נמצאים - יש עוד 3 שעות נסיעה - משמע, לפחות ב-22:00 נגיע לצימר/מלון. הטיפוס היה תחת טיפות גשם, חושך ירד על הרכס וכאילו לא חווינו מספיק ובשביל הצר, מאוד יש לומר, שמולנו מגיעה משאית צבאית, ענקית(!!) שתופסת את כל רוחב השביל הצר ממילא. מאחר ואנחנו שיירה של כ-9-10 ג'יפים, והוא רק אחד, בחרנו עבורו שהוא ייסע אחורה ויטפס עם משקלו הרב על השיחים לצד השביל עד שיתאפשר לנו לעבור לצידו. המשאית איתרה מקום, וחלפנו על פניו לא לפני שקיפלנו מראות והתפללנו שהרכב לא יחליק לכיוון המשאית - המעבר עבר בשלום והמשכנו בטיפוס. 
באחד מהצירים, מספר ימים לפנינו, כנראה, הייתה מפולת, וניכר כי עבדו על השביל, הרחיבו, יישרו וכד'. הקרקע הייתה מתוחחת ועמוקה ובוודאי לא מהודקת. הגשם גרם לרכבים להחליק בשטח (כ-30 מטר) ומספר רכבים עם נהגים נחושים הצליח לעבור אותו. אחד הרכבים שההנעה הקדמית שלו לא פעלה, נדרש למשיכה - הסתבר שמשיכה של רכב אחד לא מספיקה - חיברנו 2 רכבים, שגם בעצמם מחליקים על הקרקע הבוצית - והרכב בחוץ....

הגענו לאושגולי

הגענו לאושגולי

טוב, נשארה לנו שעה, השעה כבר 21:00 וכאילו חסרות לנו צרות, ובאחד הרכבים פנצ'ר - סליחה, לא פנצ'ר - הצמיג פשוט גמור וקרוע לגזרים - הנהגים לא שמו לב שיש פנצ'ר ונסעו על צמיג מפונצ'ר. החלפת גלגל, בגשם, גם קצת קר, בכל זאת 1900 מטר מעל פני הים - ו-3 חברים מנהלים את האירוע ולי נותר להסתכל ולהינות מהגיבוש - חייקין, ליס ואמיר גלעד מנהלים את האירוע הלא פשוט - הג'ק לא מרים את הרכב מספיק גבוה, הברגים לא נפתחים, הג'נט ספייר לא מתאים לרכב...לספר סיפור ארוך בקצרה - שעה 23:00 לערך הגענו לצימר באושגולי - המרק החם ממתין, חביתות, סלט ירקות ומטעמים. חלוקת חדרים, מגבות ונכנסים לישון - התנאים אינם תנאי בית מלון - בכל זאת כפר נידח באמצע שום מקום בגובה של 2100 מ' .

הגובה של 3,125 מ'

"אושגולי" זהו שם שניתן לקבוצת כפרים הנמצאים על גבול גיאורגיה - רוסיה, ממש למרגלות רכס הקווקז הגבוה בגובה של למעלה מ-2100 מ'. 

בכל אחד מארבעת הכפרים הללו נמצאים מספר מבנים שהוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ב-1996, כחלק מההכרזה על חבל הארץ ההיסטורי סוואנתי עילית. בהכרזה של אונסק"ו נאמר כי ההיסטוריה של הכפרים נמשכת לאורך של יותר מ-2,000 שנים. גובהם הרב גרם לבידודם משאר גאורגיה. כתוצאה מכך נשתמרו בהם רבות מהמסורות הדתיות והתרבותיות של הסוואנים.

הכפרים שוכנים למרגלות פסגתו של ההר שחארה, שהוא ההר הגבוה ביותר בגאורגיה ואחד הגבוהים ביותר בהרי הקווקז. גובה הכפרים באושגולי הוא בין 2,086 ל-2,200 מטרים, והם נחשבים לחלק מהכפרים הגבוהים ביותר באירופה. במשך שישה חודשים בכל שנה הכפרים מכוסים בשלג, ולעיתים קרובות לא ניתן להגיע אליהם ממסטיה בגלל סגירת דרכי תחבורה.

באזור מתגוררות כ-70 משפחות (200 תושבים בקירוב), ויש בו בית ספר קטן. בכפרים יש מגדלי מצור רבים בסגנון סוונתי, וקפלת אושגולי הנמצאת בראש גבעה ליד הכפרים מתוארכת למאה ה-12.


 

מטפסים לאחד ההרים המקסימים באיזור

מטפסים לאחד ההרים המקסימים באיזור

היום החמישי- מסע ג'יפים בגיאורגיה

שעת בוקר מוקדמת, ורק מי שבחר, הצטרף לסיור בכפר - הפרות מגיעות לפתח הבתים ומבקשות כי יחלבו אותן, בית קפה מאולתר פתח עבורינו את הדלת ונכנסו לתה/קפה זריז. חוויה של בוקר קריר.

09:00 והשיירה עוזבת את אושגולי - הנסיעה אורכת כשעתיים בכביש הסלול - גם דבר חדש, עד בירת המחוז - מסטיה. הזמנה של ארוחת צהרים ומטפסים לאחד ההרים היותר יפים באיזור. תצפית של 360 על רכסי הקווקז, תצפית על האלברוס ועל הרים נוספים מעבר לגבול.
גם הטיפוס האתגרי להר דרש מאיתנו להתמודד עם מספר תקלות. באחד המעברים, ההצלבות מתחו את המתלים יתר על המידה ואחד המתלים התפרק. רצועת 9 מטר נשלפה והרכב חולץ. בהמשך, בטיפוס לפסגה, העלייה האחרונה והתלולה ביותר, הרכב ללא ההנעה הקדמית התקשה ונכנס לשפ"צ - גם זה טופל במיידת.
הגענו לאגם העליון - 2,750 מ' ומזהים שביל שעולה להמשך ההר - חייקין ואנוכי לוקחים רכב גיבור ומתחילים לטפס - כל עיקול אנחנו בוחנים את השטח ומחליטים להמשיך לטפס - ככה הגענו לגובה של 3100 מ' לערך כאשר צופים בגוש הרכבים הנמצאים צמוד לאגם והם נראים קטנים עד שקשה לזהותם. מדברים בטלפון עם החבר'ה למטה והם לא מצליחים לזהות אותנו. בחלק העליון פוגשים כמה מטפסי הרים, כמה מקומות מושלגים ובקיצור נוף מדהים.

בדרך לים השחור

יורדים מההר חזרה למסטיה, אוכלים ארוחת צהרים מאוחרת, הרכב שפרק את המתלה נשאר בעיר עד שמישהו יבוא לגרור. החבר'ה עוברים לרכבים אחרים וממשיכים בדרך לחוף הים השחור. בדרך מתמודדים עם רכב שהתחמם ובסופו של יום מגיעים בשעת לילה מאוחרת למלון על חוף הים השחור.

במסעדה על אם הדרך לטביליסי

במסעדה על אם הדרך לטביליסי

היום השישי- מסע ג'יפים בגיאורגיה

לאחר סיור קצר לאורך הטיילת העזובה של אנקאליה, עלינו על הכביש הראשי לכיוון כותאיסי וטביליסי. תקלה בדרך באחד הרכבים - מערכת הבלמים תקולה והתקבלה החלטה - הרכב נשאר בתחנת דלק מקומית וממשיכים לטביליסי.
השיירה מגיעה לטביליסי בשעה, יחסית, מוקדמת 18:00 לערך, מחזירים את הרכבים ומתארגנים לארוחת ערב חגיגית.
במסעדה היוקרתית שבחרתי ממתינים לנו עם הרקדנים והזמרים.
אוטובוס ממתין ברחוב מאחורי המלון, אחרוני המתקלחים נכנסים ונוסעים למסעדת BABILO. לא הכרתי אותה לפני כן ולא התאכזבתי. שולחן ערוך בכל טוב, קבוצת רקדנים לבושים בתלבושות מסורתיות בשלל צבעים - הנעימו לנו את הזמן

היום השביעי והאחרון - מסע ג'יפים בגיאורגיה

היום האחרון למסע התחיל בסיור רגלי בעיר העתיקה ולאחר מכן זמן חופשי עד הערב. בערב נסענו לשדה התעופה.
אז איך מסכמים טיול כל כך יפה עם קבוצה כל כך מגובשת?
תודה מיוחדת לישראל חייקין על היותו המאסף, התומך, המעודד ואיש הקשר לאורך כל המסלול, לגדי ליס, ירון מויאל ונועם על התמונות המיוחדות, לאיתן ,שרה ושרונה על הרוח הספורטיבית ומצב הרוח המקסים שהחדרתם לקבוצה ובעיקר על שפע האופטימיות. ל " מבוגר " האחראי - אמיר גלעד וליתר חברי הקבוצה שכל אחד מהם תרם את חלקו בכל שלבי המסלול...

פשוט היה תענוג....נפגש ביעד הבא.

תמונות מהיום האחרון בטביליסי

היה תענוג - להתראות....

 

תגובות

2 תגובות

1

אורח/ת - גדי ליס

14 באוגוסט ב 09:53

התאור רק מעלה שוב את החוויות. עוצמת ההנאה לא ניתנת לכתיבה. קבוצה מדהימה עם הדרכה מעולה. פשוט תודה לכולכם שהייתם איתנו בטיול. למרות שלחלק היה קצת קר בחלק מהזמן, מומלץ בחם ואהבה

2

bendav

14 באוגוסט ב 20:58

איזה כיף של מסע זה היה, והיומן מתאר אותו כמעט במדויק.
מעבר לנופים הייחודיים, למזג האויר הסגרירי (שעבורי היווה חוויה בפני עצמה), ההנאה ששאבתי היתה בעיקר מהחומר האנושי של המטיילים בקבוצה, של הגיאורגים, אך בפרט נהניתי מחברת הילדים שלקחו חלק במסע וכמעט לא הוזכרו ביומן.
לאורך כל הימים והקילומטרים, לא נשמע אף קיטור מהם, אף ילד לא רב עם ילד אחר, ונוצרו חברויות ייחודיות בין הילדים השונים על אף פערי הגיל.
הילדים הכניסו אנרגיה תוססת וניהלו שיחות מעניינות גם איתנו המבוגרים.

תודה לך עדי על שחיברת ביננו, על הבדיחות המצחיקות, על זה שפינקת אותנו בארוחות שחיתות , על ערבי הפולקלור המיוחדים, על הסיורים המרגשים בבתי הכנסת בכותאיסי ובטיביליסי , על הסיורים הארוכים בשווקים, ועל כך שזרמת עם כל בקשה או הצעה שהעלינו.

לו הייתי יכולה, הייתי שמחה להישאר עוד יום באושגולי או מסטייה על חשבון הנסיעה הארוכה לים השחור - אבל גם כך צברנו כל כך הרבה חוויות, כך שזה לא גרע מההנאה.

מצפה כבר למפגש האיחוד של החבורה , ונתראה במסעות הבאים.