פותחים שנה בממלכה ההאשמית - יומן מסע לירדן, 4-7/01/23

התגבשנו קבוצה של חברים והחלטנו לצאת לירדן. מתי? בחורף כמובן, סוכם שינואר מסתדר לכולם.
9 רכבי שטח / ג'יפים קשוחים, כולם נהגים מנוסים ולכולם הובהר שהקצב יהיה גבוה. כולם גם עמדו בקצב שהכתבתי בהצלחה רבה!

נתנאל ומאיה, דודו ואפרת, בשני סוזוקי ג'ימני מהדגם החדש, עומרי ואלון, שני ועידו, אסף ואלעד, בעוד גמדים מהדגמים הישנים יותר ו-3 טויוטות שמנמנות שכללו את אלון, ניב, שגיא, ניצן, שירן, אופיר ומיתר, כשמאיר והח"מ מובילים את השיירה.

יום ראשון - מעבר הגבול, ים המלח ודרך הבשמים

הטיול התחיל במנהלות מעבר הגבול ליד בית שאן, שדרש קצת סבלנות.
פגשנו את המדריך המקומי שלנו, מאמון, שהרבה מהצלחת הטיול הזה בזכותו, ולאחר כל הניירת והחלפת לוחיות רישוי לכאלה שמתאימות לממלכה, יצאנו בשיירה דרך כביש הבקעה הירדני דרומה, לעבר הים הנמוך בעולם. הפעם חווינו את הנוף מהצד השני וראינו את השמש יורדת לאט לאט על רקע ים המלח.
קפה, מתוקים וכמה תמונות על רקע הים שמבריק כמו מראה בשעה הזו, ואנו חוזרים לתנועה - ממשיכים דרומה אל הערבה.

מההערבה הירדנית התחלנו לטפס בדרך הבשמים, דרך מפותלת ומרשימה שהובילה אותנו לכפר ואדי מוסא. ארוחת ערב, מקלחות, הרמת כוס יין קבוצתית והתפזרנו כל אחד לחדרו לצבור אנרגיות לקראת מחר.

היום השני - פטרה וכניסה לואדי רם

לאחר ארוחת הבוקר במלון, יצאנו לבקר במקום היסטורי ומיוחד - פטרה, בירת הנבטים.

לא משנה כמה שמענו וכמה תמונות ראינו, שום דבר לא ימחיש את היופי והעוצמה שפטרה משדרת. ההליכה היא דרך קניון צר (הסיק) עד כדי מטרים ספורים, עם מצוקים גבוהים, ולאורך הדרך תבליטים ופסלים, תעלות מים וקברים שנחצבו בקירות. קילומטרים בודדים של הליכה הובילו אותנו אל המקום המפורסם - הסלע האדום, המקדש המרהיב מהתמונות - האוצר (החז'נה).

המון זמן אפשר לטייל בסביבת האתר, אבל לנו מחכות גם חוויות נהיגה בהמשך, אז אחריי שמילאנו את הקיבה, יצאנו ב"דרך המלך" לואדי רם, גן עדן לג'יפאים והאמת, לכל אוהבי הנוף המדברי. דיונות חלקות, מצוקים עצומים וגוונים שלא רואים במדבר הישראלי, מושכים אותנו פנימה לתוך שמורה שכולה גן שעשועים עצום לחובבי הדוושה הימנית.

המפגש הראשון עם הדיונות של המדבר הדרומי (וואדי ראם) הביא אותנו לשנות את סגנון הנהיגה ולהוריד אוויר ואחריי עליה אחת כבר כולנו התרגלנו ממש לרחף עליהן.
שעתיים של משחקי עליות וירידות, מעברים קסומים בין הרים זקופים ולבסוף הגענו בחשיכה למאהל שלנו לשני הלילות הבאים.

התפנקנו בארוחת הערב המסורתית, בישול באדמה - "מטפונה", למי שמכיר.
עוף וירקות שבושלו שעות מתחת לאדמה, ויוצאים רכים במיוחד, והטקס של שליפת המגשים מתוך האדמה הוא מה שכולנו חיכינו לו, בקיצור, חוויה מיוחדת.

היום השלישי - מרחפים במאדים

יום שלם שכולו הוקדש להנות משמורת ואדי רם והפעם היה לנו זמן להיכנס לעומקה.
הבוקר התחיל בזריחה שראינו דרך החלונות שבחדרים, ולאחר ארוחת בוקר קלה יצאנו לכפר הקרוב להצטייד לקראת ארוחת הצהריים שנכין בשטח.

ריחוף על פני הדיונות החלקות זו חוויה מיוחדת ולא ניתן לחוות משהו דומה בישראל, המרחבים פשוט עצומים ותמצאו את עצמכם לא פעם מיישרים קו עם כל הקבוצה בזמן נסיעה.

מידי פעם נתנו למנועים מנוחה קלה ומתחנו שרירים בין פלאי טבע מיוחדים. טיפוס על אחד ההרים הוביל אותנו לנביעה קטנה בתוך מערה, ובנוסף לכל זה נוף מטריף נפתח כאשר עולים מעט בגובה!

לאחר כמה שעות של נהיגה, הקיבה נתנה את אותותיה ומעל 20 אנשים רעבים תפעלו יחד ארוחת צהריים למופת בתוך נקיק צר שיצר אינטימיות מושלמת.
חטפנו שקיעה יפייפיה, עם עוד קפה שמחמם אותנו אל מול השמש השקרנית של ינואר, ולקראת חשיכה הגענו חזרה למאהל, שוב לטקס המטפונה המדובר.

היום הרביעי - קשתות, פטריות ועקבה

היום הזה כולל בתוכו, לצערינו, גם חזרה הביתה, ולא סתם חזרה, החזרה היא מאילת!
תיאמנו עם המטבח ארוחת בוקר מוקדמת יותר ועזבנו את המאהל מוקדם לבקר בכמה תופעות טבע מרשימות, ולאחר מכן להדרים לכיוון עקבה.
ביקור ב"ארץ הקשתות" הוא מחייב, שם רואים תופעות מיוחדות של קשתות אבן טבעיות ופטריות אבן גדולות וקטנות. עצרנו לקפה ותמונה קבוצתית ליד אחת הפטריות ובזמן שמאמון עושה קסמים עם קצת חול ומים, הוא הסביר לנו כיצד התופעות האלו קורות.

עוד כמה מעברי דיונות בגוונים מיוחדים, עלינו על הכביש, ניפחנו את הצמיגים החמים ויצאנו לעקבה לארוחת צהריים וקצת קניות בשוק.
זהו, סיום הטיול הגיע ואנחנו עם טעם של עוד, כל כך רוצים לחזור!
תודה רבה למאמון על הזרימה עם רצונות הקבוצה ועל ההסברים שנתן, יש לו המון ידע והוא לגמריי שמח לשתף איתנו! הבטחנו לו שכשיגיע לארץ ניקח אותו להכיר קצת את ישראל, כשהפעם אני אדריך והוא יהנה מהנופים.

תודה כמובן לקבוצת חברים נהדרת שעמדה בקצב גבוה (מאוד!) ולעומרי והוד שסגרו את השיירה מאחורה ותמיד נתנו ביטחון שאפשר להרביץ קצב ללא נתקים!