התשוקה החשמלית - מרצדס EQE350

איך מתחילים כתבה על הבת הקטנה של המלכה האם, כאשר הדגם הבכיר מאפיל בצילו על כל מי שיעמוד שם, וכל מחשבה והשוואה מתחילה אצלה, אבל מרגע שנפתחת הדלת ומתגלה חללה הפנימי של הבת "הקטנה" (495 ס"מ מקצה לקצה), מבינים הלכה למעשה כי במשפחת המלוכה לכל בן משפחה יש את הלוק הייחודי שלו.

זה לא סתם לוק, זה הלוק של הלאקצ'רי המעודן. זה שנוכח, אבל לא זועק לכל עבר "תראו אותי".

כאשר באתי לאסוף את הרכב מחניון היבואן, שאלתי את הנציג איך פותחים את מכסה המנוע, וכתשובה נעניתי- בשביל מה? אין שום סיבה לפתוח את המכסה, וגם אין שום ידית או כפתור נסתרים שעושים זאת.

ניצבתי נדהם אפשר לומר מול הנסיכה, שהגיעה לפגישה שלנו לבושה בשחור מט שכל כך הלם אותה, עד כי ליבי החסיר פעימה. יש לי חיבה גלויה למותג משטוטגארט, פעם אחר פעם הם מצליחים לעשות לי את זה ולהפתיע בנגיעות קטנות ותשומת לב גדולה לכל פרט.

דף הפייסבוק שלי מזכיר לי נשכחות כי בדיוק לפני שנה נכחתי בהשקת הדגם, ועד שזו הגיעה לידי הספקתי לבחון אחרות, גם כאלו שמתחרות בה באותו הסגמנט.

קטגורית ה-E class היא קבוצת הליבה של היצרן - ה"מאני מייקר" של מרצדס בכול העולם. בישראל, מרצדס מובילה את שוק היוקרה הכללי, ובעיקר בזכות כלי הרכב החשמליים המתקדמים. מרצדס חלוצה בפיתוח רכבים, ומובילה חידושים רבים שזולגים ממנה אל יצרני רכב אחרים.

לאחר שנוהגים באם הגדולה והיקרה מאוד, ה-EQS המפוארת (ידיעה על תחילת השיווק של מרצדס EQS בישראל), הבת הקטנה יותר ה-EQE מקבלת את פני האורח בידידותיות, ומשדרת יוקרה הפוגשת את אורחיה בגובה העיניים. ממש כמו הבדל בין מפגש עם המלכה למפגש עם הנסיכה (ולא שיצא לי לפגוש את זו או את זו).

רמת הגימור ELECTRIC ART היא זו שניצבת בין רמת הבסיס לרמה הבכירה, אבל בעוד שההבדלים בין השתיים הראשונות מהותיים (כמו היגוי אחורי, מערכת מולטימדיה ועוד), הפער בין העליונות הוא בעיקרו קוסמטי וטווח חשמלי גדול יותר, בכסף זהו פער של עשרות אלפי שקלים.

כך או כך, מושבי העור מקבלים את פני האורח בנוקשות מסוימת, אך בנוחות. כזה גם הספסל האחורי שיהיה נוח לשני מבוגרים, בעוד שלישי באמצע, בספק, אלא אם זה ילד.

על לוח המכוונים מורה הצג כי רכב ההדגמה חדש לחלוטין (כ-600 ק"מ בלבד), וטווח הנסיעה הצפוי לי עומד כרגע על 459 ק"מ.

היצרן מצהיר כי דגם זה יכול להגיע עד 580 ק"מ, והמילה "עד" באה לכסות כל סיטואציה - חום או קור קיצוני, נהיגה אגרסיבית, פקקים ארוכים וכו' . מי שינהג מתון ויאפשר לרכב לבצע אחזור אנרגיה (יש 3 רמות לבחירה), ימצא עצמו מן הסתם נושק לטווח המוצהר. מניסיוני עם כלי רכב חשמליים אני יודע כי כל מי שנהג לפני (ובמקרה זה כאמור לא היו הרבה), משפיע על העתיד.
על מנת לבחון ריבוי נהגים הלכה למעשה, צירפתי את זוגתי לנסיעה ראשונה אל עיר הבירה לסיבוב טעימות בשוק מחנה יהודה. נתתי לנסיכה השחורה לנוח בחניון סמוך ויצאנו להסתובב בסביבה. מאוחר יותר, כשהבטן הייתה יותר רגועה וכללה שקיות אשר נדבקו לנו לידיים באופן לא מודע, פנינו לחזור למרכז, בנסיעה מדודה ורגועה.

מרצדס, כפי שציינתי לא מפסיקים להפתיע אותי, ואם זה היה עם רכבי הבנזין החסכוניים, רציתי לראות מה יגידו המספרים:

יצאנו לירושלים מגבעתיים כשהטווח עמד על 444 ק"מ, וכאשר הגענו לבירה עם כל העליות והסיבובים שעשינו בדרכנו בדרך הלא ישרה, נותרו על המד 333 ק"מ. אבל, בנסיעה הרגועה בחזרה אל המרכז נותרתי עם....334 ק"מ. כלומר, פעולת אחזור האנרגיה אפשרה נסיעה "על אוויר", אפשר לומר.

מובן כי הנהיגה שלי כללה שימוש במערכות הבטיחות המשובחות של ה-EQE, כמו בקרת השיוט האדפטיבית, ובקרת שמירת נתיב, וכך, שמתי לב גם כי בעלי רכבי יוקרה נוהגים הרבה יותר מתון ורגוע, ועכשיו אני גם מבין מדוע. כי ככה פשוט הרבה יותר נעים.

בצומת מסובים חנכו לאחרונה את עמדת הטעינה המהירה בארץ, עד 360 קווט"ש, בהבטחה. החלטתי לבדוק.

מיקומה בשולי העיר, מבטיח נכון להיום, כי יש סיכוי גדול להגיע אליה ולמצוא אותה פנויה. בצידה, עומדת עמדה "רגילה" במהירות של עד 50 קווט"ש.

הגעתי עם 68% סוללה ו- 330 ק"מ טווח. החלטתי לתת לה צ'אנס ולראות כמה יתמלא ובכמה זמן.

כיוון שלא הייתי בודד בעמדה, קצב הטעינה עמד על 110 קווט"ש, ולאחר שהגיע תוך דקות ל- 80% הקצב ירד ל-50 קווט"ש.

(ככה מבטיחים חיי סוללה ארוכים יותר בטעינה מהירה בטווחים של 20-80 אחוז, כאשר הקצב יורד מעבר ל-80).

תוך כחצי שעה התמלאה הסוללה "עד הפקק", וכעת עומדים לרשותי, לטיול המחר 510 ק"מ (לפי לוח השעונים ברכב), כאשר היצרן מצהיר כאמור על טווח מקסימלי של 580 ק"מ.

להלן הראיה כי רכב שקיבלתי בבוקר עם טווח קצר, השתפר הרבה יותר אפילו לאחר נסיעה של 150 ק"מ בלבד. מחר ניסע רחוק יותר, ונתמודד עם אתגרים אחרים.

בבוקר אספתי בדרכי שלושה חברים שיבלו זמן איכות בטיול שיש בו הבטחה להרפתקה.

עם תחילת הנסיעה, אלו שישבו מאחור טענו כי הנסיעה קופצנית ולא נעימה, שיטוט על הצג הענק, ובחירה במצב נהיגה אישי, בו בחרתי את מצב המתלים וההיגוי ספורטיבי, שיפר משמעותית את התחשה, ומעתה ואילך נשמעו כאן רק מחמאות.

יתכן כי הצמיגים הגדולים (20 אינץ') והחתך הנמוך תורמים את חלקם לנוחות או לאי הנוחות.

מכיוון ול-EQE יש גם היגוי אחורי בפניות הדוקות, וגם מנוע חזק שאינו מפחד לספק תאוצות מרהיבות כשלוחצים עליו, החברים שאיתי שוקעים בהעלאת זיכרונות מהאוב, ולא שמים לב לדרך החולפת מול עיניהם.

מול העיניים שלי מוצגים נתוני הדרך המשתקפים בתצוגה עילית מלאת פרטים, כך שלא צריך להוריד עיניים מהדרך שלפני.

תצוגה עילית משתקפת על השמשה הקדמית מול עיני הנהג

התחנה הראשונה שעצרנו בה, נבחרה ספונטנית על הדרך. היות ואנו עוצרים תדיר בתחנת הדלק בצומת אלונים, חשבתי כי תהיה זו בחירה נכונה לכמה צילומים יפים של ה-EQE בבית לחם הגלילית הציורית והיפה.

ואכן מצאתי לוקיישן נאה, אבל בצאתנו חזרה ראיתי את השלט המפנה אל אלוני אבא, וכאן לא זכור לי אם הייתי אי פעם (וזו סיבה טובה להיכנס גם לכאן).

"... ראשוני המתיישבים באתר היישוב אלוני אבא היו בני הדור השני של תנועת הטמפלרים הגרמנים, אשר רכשו את האדמות מידי משפחת טואני (ת'ווייני) הלבנונית והקימו במקום בשנת 1907 מושבה חקלאית קטנה ושמה "ולדהיים" (Waldheim, בגרמנית: "נווה-יער"). המושבה הוקמה בסמוך ליישוב הטמפלרי הנוסף בית לחם, ושניהם נעזבו כמעט לגמרי עם גירושם של הטמפלרים מארץ ישראל על ידי השלטון הבריטי... ביוני 1951, בגלל אי שביעות רצון מפעילות חדר האוכל המשותף והחינוך המשותף לילדים, וכן בשל אי התאמה של בתי מושבת הטמפלרים, המרוחקים זה מזה, לחיי קיבוץ, הכריזו התושבים על היישוב כעל מושב שיתופי, ושינו את שמו ל"אלוני אבא"..."

המידע מתוך אתר ויקיפדיה - לצפייה הקליקו כאן

כמו כל ישוב בו חיו הטמפלרים בארץ ישראל, גם באלוני אבא חשים באופי המיוחד באזור של הבתים הישנים, ובעיקר ליד הכנסייה הישנה והמיוחדת.

היות ומזג האויר חם, בחרתי לחפש מקומות שיצננו אותנו, רצוי גם כאלו שאני מכיר פחות. כזה הוא למשל אגם מעלה השחר, שנמצא כל כך קרוב לכביש ועדיין סמוי ממנו.

יש להגיע על כביש 92 הסובב את הכנרת מכיוון כורסי וחוף גופרה, וכאשר רואים מימין רחבה גדולה וירידה אליה בדרך עפר, יש לפנות ימינה, ולהגיע סמוך אל קו המים. שטח זה בו נוצר האגם היה בעבר מחצבה בה נוצר מעין מכתש, בור ענקי באדמה.

אגם מעלה השחר

ערוץ נחל דליות שמתחיל את דרכו מעין אורחה שבדרום רמת הגולן, ממשיך ומתמזג עם נחל בזלת ונחל גמלא וזורם במורדות הגולן לכיוון צפון הכנרת, עובר ליד מעיין כנף עד שמגיע אל המג'רסה. בדרך לכנרת מימיו של הנחל מצטברים בתוך אגם מעלה השחר.

מי האגם ירוקים, ודגים נראים שוחים בהם, אבל בניגוד למקומות בהם מגיעים ומיד רוצים לזנק לתוכם, כאן הרגשתי פחות צורך לעשות כן, בידיעה שרמת הגולן הסמוכה יכולה להציע עוד מספר לא מבוטל של מקומות ראויים לטבילה.

כנראה מיקומו הסמוי יחסית של האגם מושך לכאן פחות אנשים מהזן המלכלך את הטבע, ולא שנקי ומצוחצח, אבל באופן יחסי יש הרבה פחות אשפה גלויה.

הסתפקנו בהפסקה קצרה לחילוץ עצמות, נשנוש קל ובירה קרה, קצת תמונות יפות ובחירת היעד הבא.

היות ולא נרגע עד שנרטב, בחרתי לעלות אל רמת הגולן דרך כביש 789 הפתלתל, כאן אפשר לתת למרצדס להפגין יכולות, ומסתבר כי האומץ שלי הרבה יותר קצר מגבולות המעטפת של הגרמנייה שאתנו.

עין פיק

עד מלחמת ששת הימים שכן כאן כפר סורי גדול, שננטש על ידי תושביו. מהחנייה יוצאים בשביל מסודר ומשולט אל חורבות הכפר פיק ואל מרפסת תצפית מרהיבה, ומכאן יורדים במדרגות העוברות בסבך של עצי תאנה ופטל אל המעיין.

הנביעה נאגרת בבריכה קטנטנה עם מים ירקרקים עומדים, שגם כאן לא עושה חשק להיכנס לתוכם. ספסל קטן שהוצב לצד הבריכה, משמש כפי הנראה לאלו שמוכנים רק לשבת וליהנות מהשקט וצרצור הצרצרים. רשמנו V (קטן) ומאוכזב, וחזרנו אל המרצדס.

אנדרטת החמישה

אי אפשר לטייל ברמת הגולן מבלי לחזור עם תחושת גילוי של מקום מיוחד שאינו נמצא במסלול המטיילים הרבים, וכך המשכנו בדרכנו אל אנדרטת החמישה.

ממשיכים לעלות על כביש 98 ובין הישובים נוב לחיספין ישנה פניה ימינה על כביש אספלט צר. נוסעים איתו עד לפנייה שמאלה לדרך עפר כבושה בין החלקות החקלאיות.

למרות שנהגתי בזהירות (יש לי כאן 650 אלף שקל שהם לא שלי, אני מזכיר תכופות לעצמי), מתלי האוויר של המרצדס באים לידי ביטוי בשיכוך התנודות.

פארק ההנצחה לחמשת הצעירים שנפלו כאן ב-1970, מתגלה במקום קסום ומטופח במיוחד.

אולי ריחוקו מדרך המלך, ומיעוט האנשים היודעים עליו מאפשרים את קיומו המושקע והמסודר. מקום מיוחד במינו, ובהחלט מומלץ לעצירה.

הבטחת לנו מים, סתם הבאנו מגבות? שמעתי רטינה בוקעת מהאופוזיציה שיושבת בספסל האחורי. יאללה בואו ניסע למקום בטוח, עניתי.

עין דבשה

מעיין עין דבשה שנמצא על כביש 918, מרוחק בסך הכל כ-45 דקות נסיעה. ומהן דקות אלו? אם לא עוד זמן איכות מפנק! שוב יש בדרכנו כבישים מהזן שהמרצדס הזאת נהנית מהם יותר, ובעיקר מירידות בהן אנחנו מחזירים קילומטרים חשמליים לטווח.

מסלול עין דבשה נמצא על כביש 918 היפהפה, בין עמק החולה למרגלות הגולן כחלק משמורת הטבע מורדות הגולן. מדובר במסלול פשוט מאוד וקצרצר, שהופך אותו לטיול אטרקטיבי מאוד בימים חמים במיוחד.

יש אפשרות ללכת בתוך הסבך, לדשדש במים זורמים ונעימים, או ללכת בשביל יותר מסודר אך חשוף לשמש. יתרונה של הדרך המוצלת הוא כי לאורך המסלול יש פינות ישיבה מוצלות נחמדות, תחת העצים. נוח מאוד למשפחות עם ילדים.

ישנה תחושה כאילו יש פה פחות מים ממה שחווינו בפעמים קודמות.

אנו עולים במעלה השביל במטרה להגיע אל מעין אמבט בטון ארוך אליו מתנקזים המים, אבל בהגיענו לשם מסתבר כי תחושתנו אכן נכונה, ואותו אמבט ריק ממים, יש בו קצת מים מעופשים עומדים.

נותרנו עם תאוותנו בידנו, ולא נותר אלא פשוט לחזור אל אחת מפינות הצל, ולשכב פרקדן במים רדודים במיוחד. יתכן כי יש מי שמווסת כאן את הזרימה ומאפשר יותר בסופי שבוע המוניים, ופחות בימים בהם יש פחות מטיילים.

היות וחסרה לנו קצת אנרגיה לחזור למרכז בבטחה, אנו עוצרים בתחנת הדלק מחניים, ובעוד ה-EQE אוגרת וואטים מעמדת הטעינה, אנו נכנסים אל ההמבורגריה הכי מפורסמת באזור (ולשם שינוי גם ריקה יחסית וללא תור), כי אין נחמה גדולה מזו לחבורת גברים רעבה.

אפילו הארגנטינאי שאיתנו מסכם שהיה טעים מאוד.

ה-EQE350 (בשמה המלא) מקיימת כל הבטחה ליוקרה וסטייל, נוחות בטיחות ושקט, שמופרע רק כאשר מערכת הסאונד האיכותית של Burmester (עם 15 רמקולים!!!) משמיעה מוזיקה צלולה.

מערכות הבטיחות המשוכללות מבטיחות ומקיימות נסיעה חלקה, ובטוחה. המנוע החזק יכול לתת מעצמו בלי שמקבלים חשבון מיידי על גרף צריכת החשמל, ובסך הכל נרשמת הנאה מכל נסיעה.

חווית הנסיעה הופכת כמשמעה כל נסיעה לחוויה.

צילומים: ירון הולנדר

מרצדס EQE350

רמת גימור: ELECTRIC ART

הספק: 292 כ"ס

מומנט: 56.5 קג"מ

מאפס למאה: 6.4 שניות

טווח: עד 580 ק"מ

קיבולת סוללה: 89 קווט"ש.

צריכת חשמל (במבחן): 19.7 קווט"ש לכל 100 ק"מ.

מחיר (דגם במבחן): 650,458 ש"ח.