איך אומרים אפס ביפנית? מבחן דרכים לטויוטה bz4x

בבוקר, התייצבתי באולם התצוגה בתל אביב. בחניה המתינה לי אחת באדום, אדום שונה מכל אדום ויפה מאוד. מי שעיצב את הרכב הזה יצר מכונית שבאה טוב בעין.

נעים להסתכל על טויוטה bz4x פעם ועוד פעם, ובין כל מה שמסתובב בכבישים ובחניונים היא בהחלט מהסוג הבולט, בעלת נוכחות.

הכי ישן מול הכי חדש

יופי, קבע מישהו פעם, זה עניין של פרופורציות, כאשר העין מתייחסת ליחס בין גופים שונים בהתאמה, המוח משדר את המינוח "יפה", והטויוטה הזאת, יש לומר בהגינות, לא פאר העיצוב שיותיר אותך פעור פה. אבל, כל מי שנתקל בה, באולם או ברחוב, יאמר לעצמו: אח, איזה מכונית נאה.

גם בחלל הרכב אין יותר מידי פריטים שישברו את קו הראיה עם משהו שאינו במקום נוח/הגיוני/סביר, וכנראה מישהו ביפן קורא את הגיגיי במשך השנים, ואומנם לא הוסיפו טיפת צבע לקדרות הכללית (למה מתעקשים שוב ושוב לרפד הכל בשחור כהה?). אבל היי, הגג הפנורמי מכניס אור שמשנה את כל הצבעים לנעימים ונסבלים יותר.

מה שמאוד מפתיע, ותאמינו לי שחיפשתי בכל הפינות, אין כאן משום מה תא כפפות. פשוט אין. וכאשר אין תא אכסון משמעותי המסמכים הדרושים של הרכב נמצאים בתא האחסון המרכזי שבין המושבים, מתחת לתא אחסון נשלף.

מאידך, תא האחסון האחורי מרווח מאוד, אך אם לא יהיה שימוש בכיסוי הנגלל יש מצב כי מה שיונח שם, יתחמם מאוד בשמש בשל זווית החלון.

בסוף השבוע הכי חם השנה, קיבלתי את הסנונית החשמלית הראשונה של יצרן הרכב שהמציא לפני יובלות את המנוע ההיברידי. מאז כל סיני שיש לו מפעל למכונות גילוח, הדביק ארבעה גלגלים והגה לסוללה, ושלח לארץ הקודש, בעוד היפנים, ובראשם טויוטה, ישנים שנת ישרים (ומכרו מכוניות היברדיות בכמויות).

לקח לטויוטה קצת זמן, לתכנן, לכוונן ולהתחיל להפיץ בעולם. עוד בטרם הושק הדגם בארץ, הייתה איזו בעיה עולמית שבלמה קצת את ההפצה. אבל משנפתרה, המכוניות שולחו אל הכביש בארץ ובעולם.

קישור לסיכום ההשקה של הדור הראשון לאנשי טויוטה בישראל

לא מזמן, למדתי שיעור בענווה מרכב חשמלי אחר. ומהו השיעור?

כאשר אנחנו העיתונאים באים לסקר רכב שיש לו כמה רמות גימור, ישאלו אותנו (בד"כ) במה נבחר לסקר. החזק ביותר? היקר ביותר? או אולי דווקא החסכוני ביותר?

וכאן רבותי ניצבת דילמה אמיתית, שבאה לידי תוקף במיוחד ברכבים החשמליים.

וכאשר נשאלתי לא מזמן מה ברצוני לקחת למבחן עניתי מיד וללא היסוס - כמובן את גרסת הקצה, שהיא לא רק החזקה ביותר, אלא, כמתחייב גם היקרה ביותר. וכאשר עשרות אלפי שקלים מבדילים בין גרסה לגרסה אך טבעי הוא לרצות את הטוב ביותר.

וכאן נפלתי בחטא היוהרה, שכן דווקא רכב חשמלי בא לשרת רעיון של חיסכון, השלמה עם הקיים, ועשיית טוב לכדור הארץ, ואם אתה בוחר ברכב חזק שבאמת נורא נחמד להאיץ אותו בחלקיקי שניה (כאשר הכביש פנוי מפקקים ועומסים), אבל תכל'ס טווחי הנסיעה החשמליים שלו קצרים משמעותית מהגרסה "החלשה" יותר, אז מה עשית בעצם?
ולומר על רכב עם מעל 200 כוחות סוס, "חלש" זה כמובן רק בהשוואה למשהו אחר.

ולכן, אחרי הנאום הארוך הזה באתי לומר כי לטויוטה bz4x (איזה שם מעצבן, מה קרה למקורות השראה? הרי כבר המצאתם את הקורולה, הלנדקרוזר, ההיילקס ועוד שמות אייקוניים), יש שתי גרסאות:

הגרסה היקרה והחזקה (המספקת 217 כ"ס), בעלת שני המנועים (קידמי ואחורי), עם הטווח הקצר של 459 ק"מ, או הגרסה הזולה והחלשה (204 כ"ס) בעלת המנוע הקדמי שהטווח המוצהר שלה הוא 502 ק"מ (ללא מזגן).

ולכן, לאור חובתי העיתונאית, והרצון להוכיח כי הבחירה ברכב חשמלי נובעת גם (ובעיקר) משיקול כלכלי הגיוני, בחרתי לקחת הגרסה הזולה והחלשה בעלת הטווח הגדול יותר.
טווח המחירים אגב בין שתי הגרסאות עומד על 20,000 ₪ (לא מעט).

הביזד (למי שאינו בקיא פירושו-Beyond Ziro, שזה אפס פליטת מזהמים) הזאת, מגיעה עם הנדסת אנוש טובה שמאפשרת ישיבה מאוד מרווחת ליושבי הספסל האחורי, ולזה אחראיים 285 הס"מ שבין הסרנים.

לחיצה על מתג ההתנעה מעירה את אורות התצוגה במסך הגדול במרכז הדשבורד, ועל לוח המכוונים הקטן שנמצא מעל ההגה.

אני חייב התייחסות ללוח התצוגה הזה, הקטן מהמקובל בעולם הרכב העכשווי, וגם מיקומו, המרוחק יחסית מההגה ועם זווית הטיה קטנה מאוד מהמקובל (ללא אפשרות שינוי גובה ההגה), יוצרת כאן תחושה אחרת. יש מי שיאהב ויש מי שפחות.

מאידך, במרכז הדשבורד יש מסך מלבני ענק, שלאחר חיבור לאנדרואיד אוטו מתמלא בתוכן ראוי. למרות שהמסך הזה דובר עברית, יש בו פונקציות שצריך ממש לעבור סעיף סעיף עד שמוצאים את זו לה אנו נזקקים.

זה שתכנן את הארכיטקטורה של ההגה, כלומר את סדר המתגים והכפתורים, התרשל מאוד לטעמי בעבודתו. שכן כל המטרה של העברת שימושים אל ההגה ולא במקומות אחרים, הוא לאפשר לנהג להתרכז בנהיגה ללא צורך להסיט את העיניים מהכביש, ולדעת במישוש היכן נמצא כל פקד, אולם כאן, בחרו בבלגן מאורגן, וחלקם של הכפתורים זהה בגודל ובאופן ההפעלה, ואי אפשר בשיטוט אצבע אקראי לזהות ולבחור נכון, ובעיקר נכון הדבר בשעות חשיכה או לחילופין כאשר השמש מסנוורת ממול.

הכפתור היחיד שקל לזהות עקב בליטותו הוא מתג הגברת עוצמת השמע (הווליום). בעוד שמתג הפעלת בקרת השיוט למשל היה צריך להיות דומה לו בצד השני של ההגה, אבל הוא לא כזה, אלא שטוח לחלוטין, וקל מאוד להתבלבל ולצאת מתוסכל.

בימים בהם ברכבים אחרים אפליקציית אנדרואיד אוטו מגיעה באופן אלחוטי, בטויוטה עדיין מאמינים בכבל שמנתק עם כל קפיצה על באמפר את קשריו עם האפליקציה, והבעיה היא לא עם הכבל הספציפי.

אבל כל הביקורת הנ"ל נעלמת ברגע בו לחצת על כפתור ההתנעה, סובבת את בורר מצבי הנסיעה (קדימה או אחורה) ויצאת לדרכך.

הרכב מעביר תחושת רכות נוחה מהרגע הראשון. בין אם זה בשקט הנסיעה, אם זה בתנוחת הישיבה, ואם זה במפגש הראשון עם גבנוניות על הכביש. רך וקל. אלו שנהגו כאן לפני קיבעו טווח קצר בין טעינות, כי לחצו ללא רחם. אני מבטיח להיות עדין.

ביציאה הסוללה מלאה במלואה, אבל על השעון יש רק 393 ק"מ (עם מזגן) ו-462 ק"מ ללא מזגן. ולך תנהג בשבוע חם במיוחד ללא מזגן, כן?

כבר עם תחילת הנסיעה אני מבחין כי יש כאן משהו קצת לא הגיוני בין צניחת הקילומטרים (מהיר יחסית לכל רכב חשמלי אחר), לבין השינויים באחוזי הסוללה שיורדים לאט יותר.

מוזר וייבדק לעומק בהמשך הדרך.

אילוצים משפחתיים שונים דרשו את נוכחותי גם בבאר שבע, וגם בחיפה, ושתי הנסיעות המנהלתיות הללו, הוכיחו כי די בסוללה כפי שהיא לנסוע ולחזור מהמרכז ללא צורך בטעינה נוספת, אלא אם רוצים ביטחון נטול חרדות.

ועל כן, מרבית רוכשי הרכב יסתפקו בטווח המוצע על מנת להגיע לכל יעד ביום-יום שלהם. בניגוד לרכבים חשמליים אחרים בהם כבר נסעתי, לא חשתי בפעולת אחזור אנרגיה בבלימה.

נסיעות אלו הוכיחו את מה שכבר ידוע, טויוטה מייצרים רכבים בהם ניתן להתנהל לאורך זמן, בכבישים ארוכים, וגם בעיר מבלי להתלונן על דבר.

למען הריגושים אני יוצא גם לטיולים מקיפים, בהם אנו נדרשים לכבישים צדדיים, עם עליות וירידות, סיבובים ופניות, ועל כן, בהתחשב בנסיבות מזג האוויר, ובטיבם של אורחיי, חיפשתי מסלול שלא יעיק מידי מחד, אבל שיהיו בו צדדים נינוחים וכיפיים.

אבני דרך במסלול הטיול:

עין חרדלית, נחל כזיב, מרפסת קיבוץ חניתה, דרך נוף יער חניתה, מנחת בצת, גן לאומי אכזיב

עין חרדלית, שנמצא באפיקו של נחל כזיב הוא אחד המקומות הפופולאריים בישראל. על אחת כמה וכמה בימים חמים, ומן הסתם שבת הוא היום הכי עמוס. אבל אנחנו באים מצוידים באופטימיות בכמות נדיבה ומקווים לטוב.

כיוון שיצאנו מוקדם, יחסית, הגענו מהר. אך כביש הגישה הצר, שיש בו בורות ושברים באספלט (ומתי תיקח על הכביש הזה אחת הרשויות את האחריות לכשירותו?) כבר המה מטיילים שהקדימו אותנו.

נחל כזיב הוא הערוץ הירוק בצד השמאלי של התמונה

בשדה הסמוך בסיום כביש הגישה הצר הוכשרו מגרשי חניה מאולתרים, ועל כביש הגישה בצדו אחד כבר חנו רכבים של אלו שחייבים להגיע הכי קרוב מבלי להתחשב באחרים. אנחנו העדפנו לחנות במגרש הגדול, ולהתקדם ברגל.

אפשר לרדת אל המים הזורמים של נחל כזיב כבר ממגרשי החניה, ולהתקדם במים עד לעין חרדלית.

הפער בין חום היום לקרירות המים מפתיע. ניתן להבחין כי במים הקרירים והצלולים משייטים דגיגונים אפורים, וגובה המים נע מגובה קרסול עד ברכיים.

המסלול של נחל חרדלית מבוקש גם בקרב משפחות, כי מעבר למים והבריכות, יש למטיילים אפשרות לצעוד במסלול מהיר, כבוש אך חשוף לשמש, או לצעוד באיטיות במים בין אבנים גדולות וחלקלקות, אך תחת צל.

אזהרה - המסלול במים אינו מתאים למי שבוחר להגיע לכאן עם כפכפי אצבע.

מרפסת חניתה מעבר לגדר

חבר הציע לי לבקר במרפסת חניתה, שנמצאת מעבר לגדר של הקיבוץ, אך הפשפש בגדר סגור עם מנעול, ולך תחפש את מי שמחזיק את המפתח בחום הזה, וכנראה נחזור לכאן בהזדמנות אחרת.

אבל אם אנחנו כבר כאן ירדנו בדרך חזרה ופנינו אל דרך נוף יער חניתה.

כאן, קודם כל נמצאת אנדרטת חניתה.

מי שיחפש קצת מידע יוכל לדעת כי ראשוני חניתה עלו על הקרקע במבצע "חומה ומגדל" תוך חירוף נפש ב-21 במארס 1938.

באותן שנים היה מדרון ההר חשוף וצחיח, מבודד מכל ישוב יהודי ובלב שטח עוין בעיצומו של "המרד הערבי". קבוצה של חברי ההגנה מתוגברים ב-450 מתנדבים נאחזה בקרקע. הערבים תקפו את המתיישבים פעם אחר פעם ובמהלך שלושת החודשים הראשונים של התיישבות נפלו בקרבות עשרה מחברי הקיבוץ.

בתחילת מגוריהם במקום הם חיו במתחם חומה ומגדל ולאחר מכן עברו למקום שבו ניצב קיבוץ חניתה עד היום.

חומה, מגדל וטויוטה

כאן גם ניצב דגם של חומה ומגדל. לך תסביר לבני הנוער את המשמעות והמעשה של הקמת ישוב בין ליל מתוך אידיאולוגיה חלוצית כנגד כל הסיכויים. ישובים רבים בישראל שהחלו ככה בדיוק, והם אלו שקבעו בין היתר את גבולותיה של המדינה, תוך הקרבת רבים מבין המתיישבים, קיבעו את האתוס הציוני.

ואם כבר במעשה ציוני עסקינן אל - התחנה הבאה הגענו מתוך זיכרונות ילדות.

"... 12 באוגוסט 1968, יום קיץ שגרתי בגזרת הצפון. לפתע שני מטוסי מיג-17 מחיל-האוויר הסורי נכנסים לתוך שטח מדינת ישראל, אך במקום להיכנס למצב קרב כצפוי, נוחתים שני המטוסים בזה אחר זה במנחת בצת הנטוש, סמוך לחופי נהריה. לא עובר זמן רב עד שאזרחים רבים מתקבצים סביבם, הרי נחיתת מטוסי אויב במנחת הנטוש אינו מחזה שגרתי, ואילו הטייסים מופתעים למראה ההמון.

לאחר בירור התגלה כי הטייסים ביצעו טיסת ניווט בשמי סוריה במהלכה נעזרו במפות משנת 1945, שאינן מעודכנות. הם נכנסו לתוך לבנון ובמקום לפנות צפונה ולנחות בשדה ליד טריפולי, פנו השניים דרומה ונחתו בבצת - קילומטרים אחדים בתוך ישראל. עד לאחר הנחיתה היו הטייסים משוכנעים כי נחתו במנחת לבנוני..."

למידע נוסף מתוך אתר חיל האוויר

כאשר שאלתי את חברי אם שמעו על מנחת בצת, הבחנתי במבטי פליאה?

שרידי האנגר מטוסים בבצת

האם אתה רוצה להגיע למנחת כדי לבצע בדיקות האצה? שאל זה שקורא אותי תדיר.ממש לא עניתי, וגם לא בטוח שנמצא שם מנחת.

גם כאן פניתי לחפש את מי שיודע לספר כי "מנחת בצת נבנה בזמן מלחמת העולם השנייה על ידי חיל האוויר המלכותי (בשם: RAF El-Bassa על שם הכפר הסמוך אל-בסה) כדי שמטוסיו יסייעו בכיבוש לבנון, שהייתה נתונה אז תחת שלטונה של ממשלת וישי הצרפתית ששיתפה פעולה עם מדינות הציר. בין השאר נבנו במקום, בין השנים 1941 ל-1942, האנגרים למטוסים, עמדות ירי ובונקרים לתחמושת..."

למידע נוסף באתר ויקיפדיה

די לי לקרוא שורות אלו על מנת להתחיל לפתח את דמיוני על מסלולי המראה בתוך ישוב שליו, אבל המציאות עולה על כל דמיון.

מי שיסתכל במפה של גוגל יראה שני קווים ישרים מצטלבים שהיו פעם המסלולים. אבל היום כאשר נכנסים לישוב, פונים ימינה אל אזור ההרחבה, ושם לאחר שיטוטים אפשר להבחין באותן מחפורות בטון. במבטים מעמיקים יותר רואים שלושה דירי מטוסים נחבאים מתחת לקרקע, ששימשו את הבריטים. למרבה הפליאה המנחת שימש את צה"ל וחברות תעופה אזרחית עד 1994 (לפי ויקיפדיה).

ותודה לדניה חברתי שהביאני עד הלום.

חבריי, שישבו בצל המזגן לאחר שכבר יבשו מקרירותם של המים של נחל כזיב, נראו לי מיובשים קמעה, ועל מנת לצנן את רוחם הפניתי את הגה הספינה האדומה, אל גן לאומי אכזיב שנמצא כמה דקות נסיעה משם.

חוף אכזיב

בפעם האחרונה שהגענו לכאן, זה היה יום אביבי קריר, הגן היה ריק, ובריכות המים של החוף נראו מבטיחות.

היום הגן הלאומי עמוס בעיקר באלו שבאו להעביר כאן יום שלם עם אוהלים וציוד לפיקניק, מעטים מאלו ירדו אל חוף הים, (או שפשוט באנו בהפסקה), ואותן בריכות רדודות וצלולות להדהים כאילו המתינו לבואנו.

שמנו את הציוד מתחת לאזור המוצל, ונכנסנו לרבוץ במים כג'מוסים. באופן יחסי לעונה המים היו קרירים יחסית ומענגים. כמה מעט צריך על מנת להגיע לנירוונה.

אבל, כפי שאדם וחווה סולקו מגן עדן, גם אנחנו צריכים לנחות אל קרקע המציאות (ללא נחש ותפוח), ולחזור אל המרכז.

לצורך הגעה בטוחה למרכז עצרנו באיקאה סניף הקריות, ובעמדה מהירה (130 קווט"ש) הוספנו לטויוטה בוסט של מעל 20% (כ-100 ק"מ), לטווח החשמלי, שנדרשו לכך פחות מ-9 דקות.

9 דקות זה זמן לכוס קפה, פיפי והתרעננות קצרה לנסיעה ארוכה. וזה הרעיון של החזקת רכב חשמלי.

טעינה בנקודות ציבוריות רק על מנת לאפשר להגיע לעמדה הביתית, הזולה משמעותית.

הטויוטה bz4x עימה בילנו בסוף השבוע התגלתה (כצפוי) כרכב נוח, מהיר ונעים לשהייה.

בד"כ אני ממליץ לכל מי ששואל אותי לפני קניה, לבצע נסיעת מבחן עם הרכב, לבחון באופן אישי מעבר לישיבה באולם התצוגה, את הרכב בנסיעה, היות ואני יודע כי לעיתים פריטים זניחים הם אלו שיקבעו אם לקנות או לא דגם מסוים.

יתרונותיו עולים על מגרעותיו (שיותר מטרידות בפן האישי ולא בהכרח כל אחד), והשימושיות הזולה והבטוחה של רכב חשמלי המגיע מהיצרנית הגדולה בעולם מבטיח אחריות ואמינות רבת מוניטין.

רבע מיליון ש"ח זה לא מעט, אבל כאשר מעמידים תמורה לכסף רואים כי מדובר בעסקה מהסוג הבטוח.

ומה עם התמורה לכדור הארץ? אפס זיהום, זה גם לא מעט.

טויוטה bz4x

דגם: MOTION 2x4

מנוע: חשמל

הספק: 204 כ"ס

מומנט: 27.2 קג"מ

קיבולת סוללה: 71.4 קווט"ש

טווח חשמלי מירבי (נתוני יצרן - ללא מזגן): 502 ק"מ

צריכת חשמל (במבחן): 16.9 קווט"ש לכל 100 ק"מ (נתון מצוין למי שלא מבין).

מחיר: 246,548 ש"ח