קילימנג'ארו 5,895 מטרים - אל פסגת ההר הגבוה באפריקה

טסים לאפריקה - קילימנג'ארו, אנחנו באים!

לטנזניה טסים דרך אתיופיה בטיסה שממריאה קצת אחרי חצות. חבורת מטפסים שלרובם זה ההר הראשון, ולא ממש מכירים את כולם בקבוצה, למעט מפגשי ההכנה ומפגשי טיפוס המדרגות אותם עשינו יחד, ולא תמיד כולם התקבצו והגיעו.
נוחתים באדיס אבבה, בירת אתיופיה, בבוקר, קצת המתנה בשדה ומשם טיסת המשך לשדה תעופה קילימנג'ארו שבלב טנזניה. רוב הנוחתים בשדה בדרכם לטיולי ספארי (קישור ל"טיול שחרור" בספארי כחודש לפני המשלחת הנוכחית) ומעט מהנוסעים, ואנחנו איתם, בדרך לטפס על הקילימנג'ארו. הליך, קצת מייגע, של ויזה אישית בכניסה לטנזניה, איתור המזוודות ואנחנו על ההסעה שלנו בדרך צפונה למלון במושי.
מושי - עיירה קטנה בצפון טנזניה, לא רחוק מהגבול עם קנייה. המלון שלנו במרכז העיירה שסביב שוק הומה ורחוב מלא חנויות. אנחנו מתארגנים על חדרים ויוצאים לסיבוב קטן בעיירה. לרוב המטפסים יש את מרבית הציוד ואת החוסרים נשלים מחר בשער השמורה. ארוחת ערב, "כדור גבהים" (אורמוקס) ולילה טוב טנזניה.
מחר מתחילים לטפס, לאחר כחצי שנה של הכנות וההתרגשות בשיאה. (ולמי ששאל - אז גם לח"מ, שזו הפעם הרביעית שלו השנה וה-36 בכלל על ההר הטיפוס מרגש, ובמיוחד כשכל פעם זו קבוצה חדשה).

קילימנג'ארו היום הראשון - משער השמורה עד בקתת מנדרה 2,720 מטרים

שער השמורה של הקילימנג'ארו, קצת בירוקרטיה, שכירת ציוד, תדריכים, שקילות, ארגון צוות הסבלים, צילומים, פתיחת מקלות וסידור התיק על הגב וקדימה לדרך.
כל מסע מתחיל בצעד הראשון... ואנחנו מתחילים בצעד קל ובקצב קבוע, כמו של מכונה, היישר לתוך השמורה. מזג האוויר לטובתנו ואפילו קצת חם מידי... (אבל כמובן שאין להתלונן). לאחר כשעתיים עצרנו להפסקה של ארוחת הצוהריים. כמעט 4 שעות (פחות רבע שעה) של טיפוס, 8.5 ק"מ בעלייה ו-740 מטרים נוספים לנו בגובה. יצאנו לדרך מגובה 1,980 מטרים וסיימנו בבקתת מנדרה, בלב היער הטרופי, בגובה של 2,720 מטרים. בקתות נחמדות, ארוחת ערב, הגשם מתחיל במלוא עוצמתו, עוד לא ממש קר אבל העייפות כבדה ואנחנו פורשים לשינה ומתכוננים ליום המחר.

קילימנג'ארו היום השני - מבקתת מנדרה עד לבקתת הורומבו 3,720 מטרים

בוקר טוב מנדרה, 2,720 מטרים, כולם בטוב ולאחר ארוחת בוקר וקיפול התיק יוצאים בצעד קל לעבר היער. כשעתיים ביער עבות ההופך נמוך ורדוד עם העלייה בגובה ולאחריו סוואנה רחבה המקיפה את ההר ומזג אוויר סגרירי, אך כזה מידי פעם אפשר כבר לראות את המצוקים החדים של המוונזי שלצידנו, ורחוק ומצפון אפשר בעיקר לדמיין שרואים את פסגת הקילימנג'ארו, עם הכתם הקרחוני הלבן, גבוה ומעבר לעננים.
6 שעות של טיפוס, עצירת צוהריים בשני-שליש הדרך, 12.5 ק"מ של הליכה ועוד 1,000 מטרים בגובה - הגענו לבקתת הורומבו שבגובה 3,720 מטרים.
כאן נישן יומיים, נעשה את השבת, נתאקלם לגובה, ננוח מלא ונמלא באנרגיה טובה את השרירים.

קילימנג'ארו - שבת מנוחה ב- 3,270 מטרים

ערב קודם, כשרק הגענו, בקתת הורמבו הייתה עמוסה במטפסים - כאלו שעולים ואלו שיורדים מהפסגה (או מהניסיונות להגיע אליה, לא כולם מגיעים!). אך במהלך השבת המקום מתרוקן ואנחנו כמעט ונשארנו לבדנו. אנחנו וצוות מדהים של 39 מקומיים שמלווה אותנו בטיפוס ועוד כמה פקחים מהצוות של השמורה.
ארוחת שישי "חגיגית" ובסיומה "עונג שבת" שירון, משיריה הטובים של ארץ ישראל, שנערך והודפס לכבודנו בכפר מסריק. ולאחריה שינה טובה.
בשבת מתחילים להכיר טוב את כל חברי הקבוצה, התאקלמות, שיחות, אוכל ושינה. ובמקביל הרבה אגירה של חום - הגוף והנפש צריכים את זה.
מזג האוויר נאה בשבת ורואים מהורמבו את פסגת אואורו מהבקתה - נראה קרוב אך רחוק ולנו יש עוד יומיים של טיפוס עד למעלה...

קילימנג'ארו היום השלישי - מבקתת הורומבו עד לבקתת קיבו 4,720 מטרים

יום ראשון יוצאים לדרך - כולם מרגישים טוב ומזג האוויר יבש, קצת רוח ובכלל נהדר.
מהורומבו - 3,720 מטרים, מטפסים לעבר המדבר האלפיני, 9.8 ק"מ של טיפוס, עוד 1,000 מטרים בגובה והגענו לבקתת קיבו - 4,720 מטרים. יום מעט קשוח של הליכה, כולל הפסקת צוהריים כשעה וחצי לפני הסוף וסך הכל כמעט 5.5 שעות של טיפוס. כאן הגובה כבר מורגש, אבל כיף לנו יחד, כולם מרגישים טוב, פלוס / מינוס וכמה שאפשר להרגיש טוב בגובה של 4,720 מטרים, קר מאוד מאוד (כי אין הרבה עננות בשמים) אבל נעים לנו בתוך הבקתות וכולנו דרוכים ומוכנים ליום המחר הוא יום הפסגה.

קילימנג'ארו היום הרביעי - יום הפסגה 5,895 מטרים

יום שני בשבוע הוא יום הפסגה! בארבע לפנות בוקר התעוררנו במטרה לצאת לדרך בחמש לפנות בוקר. רוב המטפסים שישנו במקביל לנו בקיבו יצאו כבר בחצות ואפשר לראות את הפנסים שלהם במעלה ההר.
ב 04:30 אנחנו בחדר האוכל בבקתת האבן של קיבו, מתארגנים ובדיוק בשעה 05:00 אומרים "מילה" ויוצאים לדרך.
ההתחלה קרה, שלא לומר קפואה, אך לאחר כשעה האור מתחיל להפציע ועוד כשעה בעלייה והשמש מלטפת ומתחילה לחמם אותנו. לאחר פחות משלוש שעות של טיפוס עצרנו למנוחה קלה ב"מערה". מכאן השיפוע מחריף, הגובה משפיע והטיפוס הופך מאתגר וקשה. 500 מטרים בעלייה בין המערה לאוכף של גילמן לא פשוטים, מטפסים לאט-לאט, מתנשפים (אולי קצת מקללים...). ה-200 מטרים האחרונים של "הצינור" קשים מאוד, לכולם! ויש מי שממש קשה לו. כאן ובהמשך הדרך לפסגה, נדרש הח"מ לפגוע קשות באמינות של עצמו ולעבור לדבר ב"תיכף הגענו..." (שעה קלה של סבל זה גם "תיכף הגענו...").
אך לאחר כ-4 שעות ו-45 דקות, די מהירות, אנחנו כולנו יחד מתייצבים על האוכף של גילמן בראש הקילימנג'ארו ועל שפת מכתש ההר הגבוה ביבשת אפריקה. למי שעוד קצת נשאר חמצן במוח אפשר לראות את הלוע המקסים של הר הגעש ובתוכו קרחונים.
25 דקות הפסקה להתאוששות בגילמן ואין ברירה אלא להאיץ במטפסים.
כל הקבוצה ממשיכה בצעד קל, אם כי ממש קשה, התחנה הבאה - סטלה. והנקודה הבאה היא אוהורו - הנקודה הגבוהה ביותר על שפת המכתש ושיא הגובה של הקילימנג'ארו. רק עוד שעה ארבעים וחמש דקות, אבל קטע ממש קשה של הליכה בטיפוס דיי מתון אך ארוך עד לפסגה. לא קל, כל צעד דורש מאמץ, אוויר אין, לחלק הראש קצת כואב, אבל כולנו יחד בטור אחד ולא מוותרים לאף אחד!
שבע שעות בדיוק מתחילת היום, 6 ק"מ של הליכה, 1,200 מטרים בגובה, ואנחנו על אוהורו - פסגת הקילימנג'ארו - ההר הגבוה ביבשת אפריקה - 5,895 מטרים! הישג אדיר ומרגש ביותר!!
הרוח מתחזקת, אנשים עייפים מאוד מאוד, ואין הרבה זמן לשהות על הפסגה. צילומים מכל עבר, חיבוקים וקדימה לדרך - ירידה תלולה ועוד דרך ארוכה לפנינו.



לא קל בירידה! אבל השיפור בהרגשה מגיע עם כל צעד וצעד. מגיעים לאוכף של גילמן לאחר כשעה ומכאן הסלעים הגדולים ואחר כך סקי במדרון עד למערה ועוד כשעה הליכה במורד וסך הכל שלוש שעות וכ-5 ק"מ וחזרנו לבקתת קיבו.
קצת מנוחה ואין הרבה זמן ואנו ממשיכים למטה לעבר הורומבו.
מתחילים באור יום ויורדים על השביל הטוב במדבר האלפיני כמה מהר שאפשר, וזה לא קל בכלל! שעה אחרונה בחשיכה מוחלטת לאור פנסי הראש, אבל 3 שעות ועוד 15 דקות בירידה והגענו לבקתת הורומבו בשמחה! עייפים ורצוצים.
שוב האתר מלא במטפסים ואנחנו בהחלטה מושכלת בוחרים לישון יחד בחדר הגדול שמעל חדר האוכל. כייף לנו יחד וכולנו נרדמים וישנים טוב את הלילה.

קילימנג'ארו - יום הירידה עד לשער השמורה

היום האחרון בירידה מתחיל מוקדם. 21 ק"מ של ירידה, דרך בקתת מנדרה, שם עצרנו לארוחת צוהריים, ועוד כשעתיים וחצי במורד עד לשער השמורה. סך הכל כמעט 8 שעות של הליכה בירידה!
מקבלים תעודות, חותמים בספר השמורה, הרבה כבוד לקבוצה שהייתה כולה על הפסגה! טקס, שירים וריקודים בשער השמורה, חלוקת טיפים ומתנות לצוות הגדול - 39 מקומיים שעזרו לנו לטפס על הפסגה. עולים על האוטובוס עם חלק מהצוות המקומי בנסיעה למקלחת המיוחלת במלון במושי.
הולכים לארוחת ערב טובה ולילה טוב לכל החבורה!

סוף מסע קילימנג'ארו - קצת סיור שווקים והבייתה

יום אחרון במושי, מסתובבים בעיירה, קונים מזכרות, קצת שווקים, גילוח למי שרוצה (רק הח"מ) ובצוהריים מתיישבים לקפה וארוחת צוהריים באווירה אחרת וטובה. כיף לנו יחד כחבורה! עכשיו נשאר רק לטוס חזרה ארצה ולהיפרד בנתב"ג. תם ולא נשלם!

תודה ענקית לכל המטפסים על המאמץ ועל החברותא והעזרה ההדדית

ותודה לכל הצוות המקומי שסייע, משך, דחף ודאג לכל מחסורנו

קישור לפרטים על המסע הבא לטיפוס לפסגת הקילימנג'ארו

קילימנג'ארו - היום הראשון לטיפוס

קילימנג'ארו - היום השני לטיפוס

קילימנג'ארו - היום השלישי לטיפוס

קילימנג'ארו - יום הפסגה

קילימנג'ארו - יום הירידה מההר

קילימנג'ארו - קצת שווקים ועיירה אפריקאית

מפגש חלוקת התעודות

שיר הסיכום של יואב גירש:

המילים המרגשות של יואב:

האגדה על עופר אוגשלגיה ו 9 הגמדים

מעבר להרים ולמדבר מעבר לקניה ולאופק הבהיר

כתב לי פאפא המינגווי כשעוד הייתי צעיר,

ישנו הר נישא ואדיר, נמס ומפשיר.

אולי פאפא ארנסט נראה כמו רד-נק עם עורף אדום

אבל אני החלטתי סוף סוף:

חלום ישן, מקלות ונאד שתיה,

לקחתי אל הסלע במרום.

ההר המיתי – ירום הודו הקילמינג'רו

מתנשא גבוה יותר מההר של משה חותן יתרו

שהוציא אותנו מיד פרעה,

כמו שעופר הוביל אותנו עד הערב מבוקרו,

כבוקר הרועה את עדרו.

כולם ביחד כקבוצה, וכל יחיד אל מול נדרו.

כל הישג עבר נמחק

וכל חטא קדמון מורק

אל מול ההר כל אחד קטן וזהה.

כולנו אחד, כך הגענו לקו המשווה.

הגענו מהר געש מזרח תיכוני

להר געש רדום ומאוד ענייני

(ובדיעבד, לפחות עבורי, גם מאוד רוחני)

באנו מ"יאללה יאללה" כועס ואלים

ל "פולה פולה" שלו ונעים

מדחיפות בתור ו"עוף לי מהעיניים"

ל"קריבו": ברוכים הבאים! רגוע בינתיים.

על הכל מנצח עופר

הכל מחושב ביותר

לא שועט לא דוהר לא ממהר

אבל מקפיד שלא נאחר ולא נפגר,

גומר ואומר,

מדויק על המילימטר.

עופר רגיל לאתר 4X4 אבל כאן מתנהלים בעצלתיים

עם קו 11 – זוג רגליים.

כמו למבצע צבאי אוגש ניגש,

בין אם הציר בדוך או מתפתל כמו נחש,

עבורי כל העסק חדש! ממש! אני נרגש!

פעם ראשונה עם משימה כזו נפגש

ואתם, אצלכם איך היה? איך המרגש?

אפילו פרינסס דיאנה הביטה בעופר ואמרה: או-גש!

והציר הוא כמו השיר:

השיר של לד זפלין, כמובן: מדרגות לגן עדן.

כמו השיר כך הציר: מבלדה רגועה, מדרון מתון, נינוח נינוח אפילו רפוי, לשביל שאוחז אותך בקסמו, לנתיב שאין ממנו חזרה. למדרגות שמתחילות לטפס בחדות, למתלול מבהיל, לרוק כבד, רוק סוער.

ולקראת הפסגה היו כמה פאקים קטנים באמינות, נכון עופר?

Kili me softly with His Song

וזהו לעופר מסעו השלושים ושישה, כמניינם של אותם צדיקים

ל"ו צדיקים עם ציוד על הראש, על הגב, ל"ו שאותנו מלווים.

ובראשם - מצ'ו. בחיי לא ראיתי בחור כ"כ כחוש, צנום ורזה,

אבל נמצא בכל מקום ועדין וקשוח, אביר אצילי שכזה.

ומה נדרש מאיתנו במסע? סבלנות וסיבולת, רצון וגם יכולת

לארוחת בוקר יש דייסה של שיבולת ובצהרים אורז ותרנגולת.

למרות שהיו גם תוספות ומגדנים. למשל זה,

דודי, אני מברך את אשתך שאומרת: "שיהיה!"

תמסור לה תודות מכל פה.

הפינוקים ירדו מצויין בזכות כוס של תה

או הודות לשי ושקית אישית של קפה

שוב, תודה רבה ואסנטה!

גיסנו - תודה אישית גדולה לך אמיר, שותפי הבכיר אתה פשוט אדיר, אני מעריץ וגם מוקיר.

היו איתנו גם מיטב הנוער, נודר! מודה - אני חופר, והיידה! יהיה כיף רצח, אם תבואו לבקר.

כמעט נגמרת האגדה על עופר אוגשלגיה ו 8 הענקים וענקית אחת ודי.

כבר הגענו לסוף? קרוב לוודאי

יורדים מהפסגה כמשה מהר סיני,

מה שכתבתי כאן עלה ממוחי הקודח, בצעידה סיזיפית

עקב בצד אגדוי (חרוז די מביך, אללי)

אי שם בהר, נטול קליטה, חבילה או Wifi

לא פניתי לגוגל לא דרשתי AI

אלא רק תוך כדי עליה מתנשמת ושמיעת צעדי.

היינו אחים לשבוע ודי

עופר ושמוליק, שרון, דודי ושי,

נועם ויובל, אמיר, אני עבדכם וגם שי.

עוד נפגש בשבילי החיים – הלוואי? בוודאי!

אז תודה על הכל, ידידי

היו שלום ו...

יאללה ביי

ושוב תודה ענקית לקבוצתי המיוחדת