מסע אופנועי אדוונצ'ר גיאורגיה - יוני 2026

תחילתו של רעיון - מסע אופנועים

מזה זמן רב רצינו לשוב ולרכוב יחד בעולם, בהרכב שבסיסו חבורת רוכבי האופנועים של קיבוץ בארי, אליהם מצטרפים חברים שרוכבים אנדורו ו/או אדוונצ'ר מכל הארץ. השיגעון של המזרח התיכון שיבש את התוכניות פעם אחר פעם.
לבסוף הוחלט: השנה (2026) יוצאים לדרך! ובכל הרכב שיתגבש.
היעד: גיאורגיה, היכן שעד לא מזמן כלל לא היו אופנועים וגם כיום המראה נדיר.
האופנועים: אופנועי אדוונצ'ר בינוניים.
השטח: כבישים מפותלים, מעברי הרים גבוהים ושבילי רכב בין רכסי ההרים של הקווקז הנמוך והקווקז הגבוה.
המשתתפים: רוכבי אופנועים ותיקים ומנוסים ובנוסף חברים טובים, משפחה ממש, ברכב הסיוע שבקצה השיירה (והיה גם רכב סיוע של מקומיים ועוד רכב קטן "סובארית" ועליו אופנוע נוסף למקרה ש...
קישור: יומני מסעות קודמים מהעולם שבחלקם השתתפו רוכבי הקבוצה.

יום ראשון לרכיבה - 276 ק"מ

ערב קודם טסנו לטיבלסי - עיר הבירה של גיאורגיה, לשינה טובה במלון במרכז העיר. ‏יום ראשון לרכיבה התחיל במפגש עם האופנועים במוסך האחסון שלהם בקצה העיר. לאחר שכל אחד התאים לעצמו את האופנוע וקודם לכן בחר: ימאהה טנרה 700 או ב.מ.וו. 700 או 800 (המנועים זהים, האופנועים מעט שונים) יצאנו בנחת לדרך.

חצינו את כבישי עיר הבירה הסואנת במטרה לנסוע לאורך אגם טיביליסי הענק - אגם מלאכותי האוגר את מימיו לטובת שתייה של תושבי עיר הבירה, רכבנו למרגלות The Chronicle of Georgia פסל אדיר, בלתי גמור, שבנייתו החלה בשנת 1985, לפני שגיאורגיה הפכה למדינה עצמאית (1991), הניצב על ראש גבעה עם עמודי ענק המעוטרים ביצירות שמתארות את ההיסטוריה הגיאורגית ואת חיי ישו ותחילת הנצרות במדינה. יצאנו לכבישים המפותלים שמחוץ לעיר ורכבנו לעבר כב ההרים של הקווקז הנמוך / הקטן - רכס הרים מרכזי במרכז המדינה.
פעמים רבות הדרכתי בגיאורגיה בעיקר מסעות ג'יפים וקצת טיפוס הרים... (קישור ליומני מסעות עבר) אך הפעם לראשונה עם אופנועים. גיאורגיה מדינה קרה, קפואה ומושלגת במהלך החורף הקשה, לשעבר חלק מברית המועצות ואופנועים אינם חלק מהנוף המוטורי. כך שעד לא מזמן גם לא היו קטנועים בעיר וכיום רואים מעט... ואופנועים בכלל שלא היו, למעט תיירים אירופים שהגיעו בקיץ לרכוב על דרך המשי החוצה למרגלות הרי הקווקז. מזג האוויר בקיץ אידיאלי לרכיבה - לא חם מידי וגם לא קר מידי... אבל חליפת סערה מתחייבת שכן הגשם יכול וימטיר גם בשיא החום של הקיץ.

תחנה ראשונה בה עצרנו היא למרגלות הכנסייה המרשימה של מנזר ג'ווארי - Jvari Monastery, עם המבנה ההיסטורי על ראש צוק ומעל מפגש של שני נהרות - נהר הקורה הנקרא גם Mtkvari - הנהר המרכזי והארוך ביותר בגאורגיה, אשר חוצה את מרכז העיר טביליסי ולתוכו נשפך נהר הארגווי - Aragvi המגיע מאזור מרכז הרי הקווקז הגבוה.
רכס הרים ועליו כביש מתפתל בעלייה עד לגובה 1,650 מטרים הביא אותנו לאנדרטת קרב דידגורי, בה תקועים באדמה עשרות צלבים והיא מנציחה את אחד הניצחונות המפורסמים והחשובים ביותר בהיסטוריה הגיאורגית – קרב דידגורי משנת 1121 בו הצליח המלך דוד הבנאי - מייסד האיחוד הגיאורגי, להביס צבא סלג'וקי (צבא טורקי - מוסלמי) גדול בהרבה, ולשחרר את טביליסי ובכך להתחיל את "תור הזהב" של גאורגיה.
ירדנו לאגם צ'לקה, עצרנו לקפה ומשם נכנסנו לשטח לאורכו של שביל מדהים של כ-60 קילומטרים בין צ'לקה לאגם טבסקורי כולל קטע שטח בוצי, חלקלק ומעט מאתגר, במיוחד סלעי הגיר הרטובים. דבר שחייב אותנו לבחירת נתיבי טיפוס, לקצת עזרה הדדית, מעט מפגשים "רכים" עם הקרקע, והרבה סיפוק, חוויה והרפתקאות בליבו של יום הרכיבה הראשון (בוא נאמר שהמקומי שרכב איתנו הופתע במעט... מאיכות השטח, מהאתגר ומיופיה של מדינתו).
טיפסנו למעבר הרים בגובה 2,470 מטרים, בתוך ערפל סמיך כדי לעצור בנקודת המשטרה של מעבר צחראצקארו - שעושה רושם שלא פגשו הרבה אופנוענים במשמרת, אם בכלל... קצת (הרבה!) בירוקרטיה, צילומי דרכונים ויצאנו לדרך המקיסמה בירידה לעבר בקוראיני, שהחלה להתבהר ככול שירדנו בגובה. עוד קטע של רכיבה לילית של שעה לתוך החשיכה, עיכוב (ראשון) של בדיקת ינשוף - כי לגישת המשטרה המקומית - רק שתויים רוכבים על אופנועים... והגענו למלון המשפחתי בקצה של בורג'ומי.

יום שני לרכיבה - 185 ק"מ

‏יום שני לטיול אופנועים בגאורגיה נקבע כיום רגוע שהתחיל באתר התיירות הרשמי של מעיינות ברג'ומי - שם טעמנו מים מינרליים חמים מלאי גופרית ישירות מן המעיין, מומלץ כחוויה חד פעמית. בית קפה שבו אכלנו חצ׳פורי, היישר מהטאבון, שתינו קפה והפלגנו בסיפורים. כיף לנו מאוד ביחד!

עלינו על כביש חדש ומדהים החוצה עשרות מנהרות וגשרים בליבה של גיאורגיה ובין הקווקז הנמוך לקווקז הגבוהה. כביש שבעבר התפתל וחצה כפרים ועייריות וכיום הוא כביש מהיר הכולל 51 מנהרות וכ-90 גשרים! לצד נהר הריקוטי הזורם לצד חלקו המרכזו של הכביש - קיצור דרך משמעותי בטיפוס לעבר הקווקז הגבוה, אבל מחייב רכיבה לצד משאיות החוצות את גיאורגיה מצד לצד. כשנמאס לנו מהכביש הראשי והמהיר ירדנו לעיירה תעשייתית סובייטית שרובה נטושה וחלודה ומשם טיפסנו לעבר אגם ומפל טבעי קטן עם מים זכים, קצת להחיות את הנפש ולשתות קפה...
לאחר רחצה חזרנו לאופנועים וטיפסנו בכבישים צרים ומפותלים, עם קטעי עפר קצרים, בין כפרים נידחים על מורדות רכס הקווקז הגבוה עד לכפר צֶסִי שמעליו מבצר מינדאציחֶה- המקום בו המלכה תמרה כתבה כאן את חוקי המלכות של גיאורגיה. כשהמלון שלנו שוכן על נהר הריאוני הגועש, קינחנו את היום בארוחת ערב משובחת שהכינו לנו אנשי המלון המשפחתי. כיף גדול!

יום שלישי לרכיבה - 198 ק"מ

‏איזה יום מטורף עבר עלינו! את הבוקר התחלנו בארוחת בוקר טובה במלון המשפחתי. עלינו על האופנועים ויצאנו בכבישים צרים ומפותלים לעבר חבל סוואנטי. עצירה למילוי מים מינראליים בסיביל - מתקן ציבורי עתיק שנועד לספק מים לשתייה לעוברי אורח, בצומת הכניסה לסוואנטי. הכניסה לחבל סוואנטי היא דרמטית! הרים שהמדרונות שלהם ירוקים, הפסגות שלהם מושלגות בלבן, בין לבין בתים הנראים כמו מצודות, שלהם צריחים גבוהים, שהחלונות רק בראש המגדל והערוצים זורמים בעוצמה ומפלי מים יורדים ממצוקי ההרים.
בעבר הדרך ההררית לאושגולי הייתה קשוחה, שביל מלא בוץ, זוויתי ולא תמיד עביר. ואילו כיום הוא כביש טוב, חלקו מבטון, המטפס למעברי ההרים הגבוהים למרגלות פסגת השחארה. מעבר ההרים זגארי בגובה 2,620 מטרים מושלג סביב, מעליו פסגת הר השחארה - 5,201 מטרים, על רכס הקווקז הגבוה, שהיא הפסגה הגבוהה ביותר בגאורגיה (מעבר לה, צפונה ומעט מערבה בשטח רוסיה, נמצאת הפסגה הגבוהה ביותר בקווקז - הר האלברוס - 5,602 מטרים - קישור ליומני מסעות לפסגת האלברוס). קצת צילומים בשיא הגובה המוטורי ומשם גלשנו לכיוון אושגולי - שנחשב לכפר הגבוה באירופה (למרות שגיאורגיה נמצאת ביבשת אסיה...) כ-2,100 מטרים גובהו של הכפר הקסום. נקודה מעולה לעצור לקפה, תצפית ורוגע "אולימפי" בין הפסגות המושלגות.
יוצאים נפעמים מאושגולי ועל השביל / כביש יורדים לאורכו של נהר אינגורי - Enguri לכיוון העיירה מסטייה.
מסטיה - Mestia היא עיירת המחוז של חבל סוואנטי - Svaneti ההררי. מסטייה בגובה של כ-1,500 מטרים ובמרכזה נהר המולחרא, הנשפך לאינגורי, מפורסמת בזכות עשרות "מגדלי שמירה סוואניים" עתיקים שהשתמרו, כך אומרים... מאז תקופת ימי הביניים. במרכזה בתי מלון, בתי קפה ומספר חנויות לתיירים ובלילה מאירים את המגדלים העתיקים - קסום!
לנו, פשוט כיף ביחד, הכול זורם... ארוחת ערב על "שולחן אבירים" מקומי, עם המון אוכל טוב מביאה אותנו לסיום יום עם נוף דרמטי ובעיקר אווירה קבוצתית נפלאה שמובילה אותנו ללילה טוב מסטייה.

יום רביעי לרכיבה - 262 ק"מ

בוקר במסטיה הקסומה, מזג אוויר נהדר, סביב הכל מושלג ואנחנו רוכבים לתוך שדה מלא מרבדי פרחים, צבעוני וריחני (שייך למתחם אירוח של חברים) למרגלות הצוקים המזדקרים של רכס ההושבה, שמלווה אותנו ברכיבה מהרגע שיצאנו ממסטיה.
לאושבה - Ushba יש שתי פסגות מזדקרות לשמיים, מצוקיות ומאוד ברורות. הפסגה הדרומית בגובה 4,710 מטרים ומולה הפסגה הצפונית בגובה 4,690 מטרים (הטיפוס עליהן נחשב לאחד הקשוחים ברכס הקווקז, ובכלל באירופה, בידיעה שהפסגות האלו הן בצד האסייתי של רכס הקווקז).
כיוון שממש כיף ורגוע לנו, יצאנו מהשדה הפורח ורכבנו במורד הנהר לאתר מקסים של בריכות קטנות שלצידו בית קפה (עגלת קפה...).
חזרנו לדרך הראשית היורדת ממסטיה לכיוון זוגדידי והנמל של פוטי, על חוף הים השחור. הדרך מפותלת, מים רבים ממפלים יורדים על הדרך, הנהר שוצף במרכז, מפולות סלעים ממלאות את הדרך באבנים ואף כמה אבנים נופלות עלינו בזמן אמת (טוב שיש קסדה ברכיבה על אופנוע...), אגם ענק מקבל את דרכנו ולאחריו עצרנו למרגלות הסכר הענק של הפקת החשמל הממוקם ‏על נהר האנגורי.

הסכר הענק ממוקם על נהר האנגורי, סמוך לעיירה ג'ווארי - Jvari, הוא מפעל הנדסי מרשים ובליבו סכר קשת מהגבוהים ביותר בעולם, המתנשא לגובה של כ-272 מטרים ובליבו תחנת כוח עוצמתית המייצרת כ-40% מתצרוכת החשמל של גאורגיה כולה, אך עם מורכבות פוליטית מיוחדת שכן מאגר המים והסכר עצמו בשטח שבשליטת גאורגיה, אך הטורבינות ותחנת החשמל התת-קרקעית נמצאות בשטח של חבל אבחזיה שבעידוד רוסי התנתק מגיאורגיה. למרות הסכסוך, שני הצדדים משתפים פעולה באופן קבוע כדי לתפעל את המתקן ולחלק ביניהם את החשמל המופק מהסכר.
‏ארוחת צהריים "קלה" על הדרך - בעיקר חצ'פורי שמכינים לנו על המקום ואנחנו ממשיכים ברכיבה במישורים חקלאיים לכיוון קוטאיסי, כשהדרך בחלקה סלולה ובחלקה שבילים בכל מיני חיתוכים בין הכבישים הישרים. תדלוק ואז מתחיל לטפטף, גשם שבעצם לא נפסק עד לסיום היום, רק שמזג האוויר חם... עכשיו יש להתלבט האם צריך חליפת סערה ואז להזיע או להירטב מקצת גשם. אציין רק שהגשם הגיע "בהזמנה", שכן עד כה מזג האוויר היה נהדר, כך שהיו מי שבקבוצה שהתלוננו על "למה אמרת להביא חליפת סערה...?" שזו כמובן תלונה שמזמינה גשם! (מגיע לנו! כך אמרה הפולניה).

המלון שלנו לא רחוק מהכיכר המרכזית של קותאיסי.
קותאיסי - Kutaisi היא העיר השנייה בגודלה בגאורגיה ובירת חבל אימרתי - Imereti של המישורים החקלאיים שבין הקווקז הגבוה לקווקז הנמוך. קותיאיסי היא עיר עתיקה שבמרכזה הכיכר המרכזית הרחבה שידועה גם ככיכר דוד הבנאי - David Agmashenebeli Square. אנחנו צעדנו סביבה והלכנו לאכול ארוחת ערב באחת המסעדות השיקיות של העיר.

יום חמישי לרכיבה - 227 ק"מ

את ‏יום הרכיבה החמישי בטיול האופנועים התחלנו בתוך הרחובות ההומים של העיר קוטאיסי. טיפסנו לאתר המערות התיירותי - סטאפליה. הביקור באתר מתחיל ב"עקבות הדינוזאורים" שהשתמרו בסלע גיר שהצליח לשמור על עשרות עקבות מאובנות של דינוזאורים טורפים וצמחוניים מתקופת הקרטיקון, "רק" מלפני כ-120 מיליון שנה. בהמשך השביל מערת הנטיפים סטאפליה - 900 מטרים מוארים, קרירים עם נטיפים מלמעלה ומלמטה ובין לבין בריכות של מים.

המשכנו ברכיבה בכבישים מפותלים עד לקצה הכביש, בעיירת המרפא סאירמה - Sairme, שבמחוז אימרתי שמדרום לקותאיסי ומצד אחד של רכס הקווקז הנמוך. נכנסנו לשביל מקסים, שאנחנו מכירים היטב מטיולי הג'יפים שלנו בגיאורגיה (קישור) והתחלנו לטפס מעלה. לאחר כשעה של רכיבה, כשבחלק הגבוה הקרח והשלג לצד הדרך (וגם איזו נפילה/החלקה אחת או שתיים באזור הבוצי של השביל...), הגענו למעבר הרים פראי ויפהפה הנישא לגובה של 2,300 מטרים ונמצא בלב הענננים.

לאחר שהתחלנו לרדת דרומה עצרנו לצהרים "מאולתרים" אבל הכי טובים שלנו! אצל משפחה המוכרת לנו מטיולי הג'יפים, ששמחה מאוד לפגוש אותנו בשנית - ללא תיאום, כך סתם "נפלנו" עליהם וטרפנו להם את כל האוכל! (אל דאגה!! השארנו להם מספיק מזומן כדי לחדש את המלאי פלוס - פלוס). המשכנו בירידה בשביל דרומה עד לעיירת המרחצאות והאסטרונומיה (כך הם ממתגים את עצמם) אבסתומני - Abastumani, שבמחוז בעל שם גיאורגי שאין לי סיכוי לבטא או לזכור (סאמצחכ-ג'אוואחתי). מכאן על הכבישים לצד נהרות שוצפים, שעל חלקם מפעלי מים של סכרים ותחנות כוח קטנות (פרוייקטים בחסות טורקיה, השכנה הקרובה).
הכביש מעט סואן, עם המון משאיות עם לוחיות רישוי טורקיות ולאורכו קטעים ישרים ומהירים וקטעים מפותלים שבהם קשה מאוד לעקוף את שיירות המשאיות. טיפסנו לעבר אחלציחה - Akhaltsikhe, עיר המחוז (של השם המורכב שאין לי יכולת לבטא), חלפנו למרגלות המצודה הצלבנית העתיקה ובכיכר העיר היפה למול בניין העירייה וסיימנו במלון נידח, הנמצא בגובה 2,200 מטרים שבו המארחים לא יודעים מילה באנגלית, אבל הכינו לנו ארוחת ערב כיד המלך! תודה לך גיאורגיה על היום ועל הסיום - כמעט 230 ק"מ של כבישים ושבילים משובחים.

יום שישי לרכיבה - 204 ק"מ

‏בוקר יום שישי, היום השישי לרכיבה. התחלנו גבוה בין ההרים המושלגים והקור שיורד מהם הורגש. רכבנו בין הרים של 3,000 - 3,500 מטרים כשאנחנו בגובה 2,100 - 2,200 מטרים וירדנו לכיוון הקניון העמוק שהנחל שבו ממלא את אגם צ'לקה - אותו אגם שביקרנו בו ביום הרכיבה הראשון. בכך השלמנו את "סיבוב השמינייה" שלנו בין הרי הקווקז הגבוה לקווקז הנמוך. קניון פראי בטבע שהפך עם השנים לאתר תיירות מבוקש, לא רחוק מעיר הבירה טיבילסי ובליבו אתר תיירות, ביזמות ישראלית (כמובן!) עם מסעדה כשרה ותמחור שלא תואם את שהורגלנו לו בגיאורגיה. עד כאן כ-100 קילומטר של רכיבה ומכאן עוד כ-100 קילומטר עד עיר הבירה, שאותם השתדלנו לרכוב בכבישים הצדדיים. תאונה קלה בכניסה למטרופולין של טבליסי (הסתיימה בשריטה לרכב ותשלום "כופר" לבעל הרכב) ואנחנו בשיירה מכובדת יורדים לתוך העיר, עד לחניון האופנועים.

סה"כ רכבנו 1,364 ק"מ כשמאחורינו רכב הליווי הנהוג בידי ישראלים, רכב ליווי נוסף נהוג בידי גיאורגים וגם "סובארית" קטנה (מבית מיצובישי) ועליה אופנוע הספייר, שלשמחתנו לא נדרשנו לו.

המלון שלנו נמצא בלב העיר העתיקה על גדת הנהר החוצה את העיר. מקלחת זריזה ויצאנו לארוחת ערב מקומית שכולה חגיגה גדולה.
מסביבנו רק מקומיים שחוגגים, רוקדים ושותים. או יותר נכון לכתוב בעיקר שותים! (בואו נאמר שאף אחד מהם לא היו עוברים בדיקת ינשוף משטרתי, כבר בסבב הראשון שלהם...).
אנחנו קצת עם "הבה נגילה הבה" (שיר ישראלי אהוד גם על המקומיים) וקדימה חזרה לשינה טובה במלון. לילה טוב טבילסי.

היום השביעי - נחת ושוטטות בטיביליסי הבירה

בוקר של כושר לאורך הנהר, בריכה במלון (למי שרצה) וארוחת בוקר על הגג של המלון כשסביב עתיק (מימי הביניים), ישן (מתקופת השלטון הסובייטי) וחדש (מהשנים האחרונות) מתערבבים לנו בעין.
יצאנו לסיור רגלי מעבר לגשר ולנהר בעיר העתיקה של טביליסי - Tbilisi, כשאת העיר חוצה נהר הקורה הנקרא גם מטקווארי - Mtkvari בגיאורגית, אשר סביב פיתוליו וגשריו בנויה עיר הבירה. תמונה קבוצתית ליד בית הכנסת הגדול של טביליסי - השייך לקהילת יהודי גאורגיה, מבנה לבנים אדומות מרשים ופעיל מזה כ-200 שנים. תספורת וגילוח אצל המקומיים - חוויה מפנקת (וחובה בכל סוף מסע!) וכמובן חצ'פורי חם – מאפה הבצק הלאומי הממולא בגבינות וגם הרבה פירות ואנחנו מוכנים לטיסה חזרה ארצה.
היית טובה אלינו גיאורגיה - תודה ענקית לכל הצוות המקומי ובכלל לשוטרים שכל יום התלהבו משיירת האופנועים ולפחות פעמיים ביום בדקנו אותנו בינשוף, תודה למקומיים הסבלניים והכי הרבה תודה לקבוצתי הנהדרת. כן יירבו!

תודה ענקית לחברה הקבוצה הנהדרים - שניפגש רק במסעות טובים