לנד רובר דיסקברי מול מיצובישי פאג'רו במבחן השוואתי

מעולם לא היו שתי מכוניות מאותו סגמנט כה שונות האחת מהשניה. החל מהקונספט ועד למכאניקה מפרידים בין הדיסקברי לפאג'רו שתי יבשות ושלושה אוקיאנוסים.

דיסקברי מול פאג'רו - מבחן השוואתי 2003

 איני זוכר מבחן השוואתי כה צמוד וכה מרתק בין שתי מכוניות. הדיסקברי, נצר ראוי לשושלת לנדרובר, מבטא גם היום את פילוסופיית הבניה של היצרן הבריטי. ונושא בגאון שלדת סולם גמישה, סרנים חיים ומתלים מגה-ארוכי מהלך. מולו עומד פאג'רו מהדור האחרון שעורר בשעתו מהומה רבה כשהוצג ב-00' עם מרכב אחוד, מתלים נפרדים, מסמל מגמה גוברת של נטישת השטח. כך יצאנו לדרך בת כמעט אלף ק''מ לתור אחר הפילוסופיה והקונספט המתאים יותר לחובב השטח הישראלי-המודרני. האם דור רכבי השטח החדשים מסוגל עדיין לספק את הסחורה בשטח והאם מכונית שעברה תהליך אבולוציוני מדוד תהיה עדיין מסוגלת לעמוד בכבוד על הכביש.

דיסקברי מול פאג'רו - מבחן השוואתי 2003

אבולוציה או רבולוציה?

אבולוציה או רבולוציה? זו תמיד שאלת המפתח ששואל עצמו יצרן רכב כשמגיע הזמן לחדש את הדגם. מיצובישי בחרה ברבולוציה כשהציגה ב-2000 את הפאג'רו החדש (קינג אצלנו). כמעט עשרים שנים מאז שהוצג הפאג'רו בתערוכת טוקיו 1981, נטש חתול הבר היפאני את שלדה הסולם המסורתית ואת הסרן החי מאחור לטובת מרכב אחוד חדש לגמרי ומודרני להפליא. מודרני לא רק בעיצוב, החריג בז'אנר, אלא גם בבסיס הגלגלים הארוך (278 ס''מ), ובהציעו חלל פנים כשל מיניוואן ומקום תקני לשבעה נוסעים. גם עיצוב הפנים מאוד מרוחק מ-רכב-עבודה-שעבר-עידון והוא מאוד עדכני הן במראה והן בקליעה לטעם העכשווי של הלקוחות. מתחת למרכב המעוגל (אך שרירי ומסוקס) הוצג – אז – מנוע דיזל חדש בנפח 3.2 ל' עם 160 כ''ס ו-38 קג''מ. תיבת-הילוכים אוטומטית עם תכונות למידה וחמישה יחסי העברה, ותפעול ידני. לשילוב הזה חוברת מערכת ההנעה השימושית מאוד של מיצובישי – ''סופר-סלקט'' – המאפשר מגוון עצום של אפשרויות הנעה כולל הנעה אחורית בלבד. ה''קינג'' היה גם הראשון להציע דיפרנציאל אחורי מוגבל החלקה שיודע גם להינעל לגמרי. את הסרן החי מאחור החליפו זרועות נפרדות, ובחזית במקום מוטות פיתול כבדים וזרועות נפרדות יש מתלה מק-פרסון פרייבטי למדי. הפאג'רו אם-כן עבר אורבניזציה מהשורש וגם עתה, שנתיים לאחר הצגתו, הוא מסמן את ראש החץ של תנועת היציאה מהשטח. וזה עובד! עם הצגתו אצלנו זכה ה-''קינג'' לפופולריות רבה והיה במשך חודשים ארוכים למוביל במכירות בסגמנט הזה. עם הזמן הפך היחס לקינג לקוטבי: היו שאהבו אותו והיו שתיעבו אותו. ומיצובישי – שנמצאת באחת התקופות הקשות ביותר שלה – בכל זאת השכילה לסחוט את התקציב ולעדן מצד אחד את הפן ה''כבישי'' ומצד שני להיפטר ולעצב מחדש הרבה מהפלסטיקה שכה הפריעה לנסיעה בשטח.

 אבולוציה או רבולוציה?

מול החדשנות של מיצובישי בחרה לנדרובר בדרך האבולוציה. ההתפתחות ההדרגתית. חשוב לזכור שגם על לנדרובר עברו לא מעט תהפוכות בשנים האחרונות. היצרן הוותיק נרכש על-ידי ב.מ.וו אשר החדירה בה לא מעט טכנולוגיה חדשה אך כשלה למנף את המותג כצפוי. הבוס של ב.מ.וו דאז פוטר והחברה המפוצלת נמכרה לפורד (לנדרובר) ולקבוצת משקיעים בריטית (רובר) במחיר האסטרונומי של עשרה ליש''ט! הדיסקברי הופיע בסוף שנות ה-80' כרכב פנאי זול ועממי יותר המתבסס על פלטפורמת הריינג'-רובר היקר. הדיסקברי ''סתם'' בכך פער (יש יאמרו תהום אדירה) בין הדיפנדר הספרטני לריינג' הסופר-יקר. ה''דיסקו'' עבר שלושה עידכונים כאשר הראשון היה ב-94', מתיחת פנים קלה נוספת ושילוב מנוע TD5 הגיע ב-98' ועתה עבר הדיסקו עדכון מאסיבי נוסף חיזוק מנוע הדיזל ל-138 כ''ס ותוספת מנוע בנזין (לשוק האמריקאי) חדש בנפח 4.6 ל' עם 220 כ''ס. אך לכל אורך האבולוציה הפלטפורמה הבסיסית נותרה ללא שינוי מהותי. שלדה סולם גמישה, סרנים חיים בעלי מהלך ארוך מאוד. מרכב עם גג מוגבה ובסיס גלגלים קצר יחסית של 254 ס''מ. נוספה מערכת מתלים אקטיבית ACE ולתיבת ההילוכים האוטומטית תכונות למידה, יש בקרת שליטה במורד וגם בקרת משיכה משוכללת. אך עיצוב הפנים נותר כמעט ללא שינוי וכך גם הנדסת האנוש המיושנת. לנדרובר צפויה להציג בקרוב דיסקברי חדש אשר אמור לקפוץ, לדלג ולסגור את פער הדורות שיש לדיסקו הנוכחי.

על הכביש

על הכביש מחליפים תפקידים הדיסקו והקינג בעיר ומחוצה לה. בתוך העיר נהנה הפאג'רו מנוחות נסיעה עדיפה בעוד שהדיסקו נוקשה מאוד ונחבט על שברי אספלט וחיבורים גסים. צמיגים בחתך נמוך של 55 על חישוקי 18 אינץ' מקסימים, כשלחץ האוויר התקני מאחור הוא 36 PSI, אינם מתכון מוצלח לבידוד הנוסעים מהכבישים העלובים של הגוש. מול זה עומד הקינג עם חישוקים 16 אינץ וצמיגים רחבים יותר (265 מול 255) אך בחתך 70 גבוה והוא מצליח לבלוע טוב יותר את הגועל בעיר. עמדת הנהיגה בדיסקו מדהימה! הנך ישוב בגובה מותניים כמו במטוס קרב, גבוה מעל התנועה ונהנה מראות רחוק מאוד לפנים ורבה מאוד לצדדים. הדיסקו גורם לנוהג בו לחוש כתייר מקצועי או לפחות כמלך הג'ונגל, שליט האדמה, אדון לגורלו. גרסת ה-ES אשר השתתפה במבחן עומדת בראש רמות האבזור של הדיסקו וככזו יש בו עור על כל שבעת המושבים, שתי גגות שמש, מערכת שמע איכותית ועוד מערכת שנייה! לשורה השלישית, בקרת אקלים ממוחשבת וגם שינוי גובה מתלה אחורי (על טווח של 50 מ''מ) ומתלים אקטיביים. הדיסקו בגוון ''שמפניה'' עמוק עם חישוקים 18 אינץ' וחזית חדשה, משך המון תשומת-לב ומבטים מעריצים ברחוב. מהצד השלילי של זכוכית המגדלת, המנוע מעט מרעיש ונוכח בתא הנוסעים, העברות ההילוכים לא תמיד חלקות, פתחי הדלתות צרים ונמוכים והמושבים האחוריים מאוד דחוסים (פונקציה של בסיס הגלגלים הקצר). קוטר הסיבוב לא מאוד קטן ועומד על 12 מטרים ולהגה 3.5 סיבובים בין נעילות וזה אומר המון עבודת הגה כשצריך למצוא חנייה ברחוב אחד-העם לשתות קפה שחור.

 על הכביש

לפאג'רו יתרון ברור בחלל פנים ובפיזור הנוסעים במכונית. נהנה מבסיס גלגלים גדול בכמעט 20 ס''מ מציע הקינג חלל נדיב בשלושת שורות המושבים ובכל מימד. למיצובישי גם דלתות רחבות יותר ומפתן כניסה נמוך יותר. בכלל, הנוהג בפאג'רו חש הרבה יותר ''בתוך'' המכונית מאשר אותה תחושה גבוהה ו''על'' שיש בדיסקברי. זה הרבה עניין של טעם אך אני העדפתי את תנוחת הנהיגה של הדיסקו יותר. עם מתיחת הפנים קיבל הפאג'רו גם בידוד רעשים נוסף. למרות שהיבואן לא יכלו לאשר זאת (אך הודו ששמו לב) יש ירידה משמעותית של רעש המנוע בתוך המכונית. הפאג'רו מבודד מצוין את הנוסעים בו מהכביש, עדיין מעט נחבט ומתנודד אך הרבה פחות מהדיסקו. קריאות לוח המחוונים טובה ותפעול המתגים אינטואיטיבי ופשוט. גם כאן תמצאו מערכת שמע מושקעת, בקרת אקלים וידית קטנה לתפעול תיבת-ההעברה לצד ידית ההילוכים שנהנית גם מתפעול ידני. גם לפאג'רו קוטר סיבוב גדול מדי של 12 מ' ו-3.5 סיבובים בין נעילות להגה. כך שבזכות ראות טובה יותר ינצח הדיסקו במבחן קלות התמרון אך נהג הפאג'רו ייהנה מאיכות חיים עדיפה. איכות ההרכבה והחומרים מצוינת ועדיפה על החברה מהאי-הבריטי. אך בעוד שלדיסקו מיתוג מיושן והרכבה ככה-ככה, תא הנוסעים שטוף שמש ובצבע בז' בהיר נאה מאוד וחביב לשהייה בוודאי מול הכהות הסוחפת של הפאג'רו.

מחוץ לעיר

מחוץ לעיר העסק מתחלק לשניים. כל עוד הכביש פתוח ומהיר יש לפאג'רו יתרון משמעותי בזכות שילוב מנוע/גיר מוחץ. ה-3.2ל' של מיצובישי חזק מאוד וגמיש מאוד והוא נהנה מהילוך נוסף על פני הדיסקברי וכ-150 ק''ג פחות משקל עצמי. בכל מבחני התאוצה, מהמקום ותאוצות ביניים, היה הפאג'רו מהיר יותר ובפער גדול. ה-TD5 של הדיסקו, עובד באותו התחום של 2000 עד 4000 סל''ד אך מפיק כ-10\% פחות מומנט עם 34 קג''מ ו-138 כ''ס מול 160 יפאניים. צבירת הסל''ד של המנוע הגרמנו/בריטי איטית יחסית, הופכת למיד-ריינג' חזק ומתפוגגת בחספוס רב ורעידות מעל לשיא ההספק בסל''ד גבוה. עם רק ארבעה הילוכים לבחור מהם ויחסי העברה ארוכים התחושה שנוצרת היא שהמנוע עובד מאוד קשה כל הזמן. מול יתרון הכוח של הפאג'רו מפגין הדיסקו יכולת מדהימה במקום הכי לא צפוי – כביש מפותל. מתלים אקטיביים, ACE, שומרים על זווית מרכב שטוחה לגמרי, הצמיגים אוחזים כעלוקות ולהגה משקל ומשוב מפתיעים באיכותם. איכות דינאמית כה גבוהה פשוט הכריעה את הפאג'רו אשר ראה את הפער שפתח, בקטעים הפתוחים, נמחק ככל שהכביש נעשה מפותל יותר. הפאג'רו מתנודד, ככורע תחת משקלו, בתת-שיכוך כשהמתלים לא מצליחים לרסן את המרכב הכבד. סף האחיזה שלו נמוך, הוא מסרב להיכנס לפניה ונענה בתת-היגוי ומתחיל לאבד אחיזה בזנב הרבה יותר מוקדם. ההגה חסר את המשוב והמשקל של הדיסקו והבלמים ספוגיים וחלשים. כך בכל פעם שהכביש נפתח כך נפתח גם הפער לפאג'רו. ככל שהתהדק הכביש כך עלתה קרנו של הדיסקו אשר סגר במהירות על הפאג'רו המתנודד והמחליק, מפגין יכולת דינאמית מרשימה מאוד.

 מחוץ לעיר

מבחן השטח היה הפעם קפדני ומדוקדק מתמיד. יותר מהכל מבחן זה היה תרגיל אקדמי מרתק לראות איזו משתי תורות הייצור עדיין תקפה בשטח הישראלי. וגם במבחן זה, ממש כמו בכביש רשמו להם שני המתמודדים פלוסים ומינוסים אשר יחד נערמים לתיקו. התחלנו במיטב המסורת ב-RTI אותה רמפה מהוללה אשר מאפשרת לנו לחשב כמה אחוזים מבסיס הגלגלים מסוגל הרכב להניף באוויר – לפני שיצליב. הפאג'רו לא הפתיע והציג נתון צנוע של 32\% שזה מעט פחות מהממוצע של הז'אנר. הדיסקברי הפיל אותנו מהרגליים כשעלה וטיפס על הרמפה לגובה של 72 ס''מ מעל לקרקע וקבע נתון מדהים של 56\%! (יותר מדיפנדר 110! 52.5\%). זה כבר יותר מרמז על מה שייקרה בשטח. פתחנו את היום בחולות. כאן נרשמה נקודת זכות למיצובישי. המון כוח זמין, תגובת מצערת זריזה ורזרבות כוח נדיבות, מאפשר לך הפאג'רו למנן את כמות הכוח שתרצה להשקיע ויש עוד – על כל מקרה שלא יבוא. מתלים שמגיבים היטב למהמורות בסדר גודל בינוני (בעומק שליש גלגל) ומערכת הנעה יעילה להפליא. הפאג'רו עשה קציצות מכל מכשול חולי שהטחנו בפניו עם הסתייגות מזווית הנטישה השטוחה. ובכל זאת, עם מעט הפחתת לחץ אוויר מהצמיגים בילינו שעה ומחצה בבוקרו של מבחן בהנאה רבה בחולות. הדיסקברי היה סיפור אחר לגמרי. המנוע קצר נשימה ולא נעים בסל''ד גבוה וממש מתקשה להזיז את הרכב הכבד (כ-2250 ק''ג) על פני החול הטובעני. נורית בקרת המשיכה דולקת כל העת – חסרת אונים והעסק כולו נורא מתאמץ ולא נעים. טיפוס אותה הדיונה על הדיסקו דרשה לקיחת תנופה רבה יותר ובחירת נתיב קפדנית לעומת הפאג'רו שפשוט עלה איך שהתחשק לו. לדיסקברי נרשם יתרון בזכות זוויות מרכב עדיפות וספיגת מהמורות קטנות. אך שביל באמפים שהיה על גבול הבלתי-נסבל ותבע האטה משמעותית כדי שלא לגרום לאי-נעימות - הכריע את פרק החולות לטובת הפאג'רו בזכות יחידת הכוח העדיפה והמתלים.

גיחת כביש קצרה הביאה אותנו להר חורשן. ההר שהפך למעבדת השטח המוחלטת לכל רכב''ש הוא המקום בו ייבדלו הנערים מהגברים. על המדרגות והשיפועים של ההר מדברת מערכת המתלים והורדת הכוח לקרקע וכאן רבותיי הדיסקברי הוא המלך (שלא לומר קינג). במעין היפוך תפקידים ביזארי הייתה הנסיעה בחורשן עם הדיסקברי עניין פעוט של ''כוון וסע''. מעט מאוד הצלבות ואם היו הן חוסלו אחרי סחרור קצר על-ידי בקרת המשיכה והתנועה במעלה ההר המשיכה בנחישות. בכיוון ההפוך הופעלה בקרת המורד HDC אשר שומרת את הדיסקו על 5 קמ''ש ולא משנה כמה תלול המורד. עם הזנב מונף לשיא הגובה (11 ס''מ בין הסרן לבאמפר הגומי שבסוף המהלך) אין חשש מגירוד הזנב וגם הגחון מוגן היטב על-ידי קורות רוחב והשלדה. מול האדישות של הדיסקברי היה על הפאג'רו לשלוף את כל ארסנל מערכת ההנעה כדי שיוכל לעבור באותו משעול ממש. הוא הצליב הרבה יותר, דרש נעילה מלאה מאחור כמעט כל הזמן, ונגע בגחון ובזנב יותר מדי פעמים. נהג הפאג'רו היה צריך להתחשב הרבה יותר במגבלות הרכב ולבחור קו התקדמות בקפידה יתירה, שלא תיעצר חלילה התקדמותו. בכיוון השני, לא מספקת מערכת ההנעה בלימת-מנוע מספקת ויש להשתמש בבלמים כדי למנוע צלילה מהירה מדי במורד מסולע וחסר רחמים. כך מנצח הדיסקברי על סלעי הר חורשן בזכות מהלך מתלה מרשים מאוד, הורדת כוח מצוינת ואלקטרוניקה (בקרת משיכה, הגבלת מהירות במורד והגבהת זנב) שימושית ביותר. שיא הקטע הזה הגיע כשהגענו ל''מדרגת ההצלבה הנוראית'' וביקשתי מיואל להביט מתי הדיסקו יצליב. התחלתי לנסוע ועברתי את המכשול מבלי לעצור! הדיסקברי כלל לא ניתק מגע עם הקרקע! הפאג'רו כמובן הצליב ודרש את פרוצדורת הפעלה הנעילה ושילובה כדי לגבור על המדרגה.

הלאה לשבילי עמק יזרעאל! ציר שבילים פתוח ומהיר ממושב היוגב לאורכו של עמק יזרעאל כמעט עד לכוכב הירדן, ירידה לנחל תבור וטיפוס מצדו האחר לרמת סירין עליה דהרנו עד למצפה אלות ממנו צללנו לבקעת הירדן ולאורך הירדן עד למנחמיה ונהריים. על השבילים שוב נרשם תיקו בשל אופן פעולת כל רכב בקצוות המעטפת. בעונה הזו בשנה השבילים מהודקים ומאפשרים שיוט מהיר ובטוח על כ-80 קמ''ש. במהירות כזו הדיסקברי מבודד את הנוסעים ומוחק באופן כמעט מוחלט את השביל מעוטר הגדודיות. אותן גדודיות זעירות (גלים קטנים שנוצרים על הדרך מצמיגים) הרעידו את השלדה הנוקשה של הפאג'רו ואותן רעידות גם עברו דרך כל תותבי הגומי למושבים ולנוסעי הרכב.

קוליסים אורכיים וחריצי מים רוחביים חשפו יתרון לדיסקו בראשון ולפאג'רו בשני. עם מרווח גחון קבוע, בשל הסרנים החיים, לא התרשם הדיסקברי מקוליסים עמוקים וחלף על פניהם ללא דרמה. הפאג'רו לעומתו שפשף גחון פעם אחר פעם, נוגח בקרקע העמק החומה באופן מאוד לא נעים. חריצים רוחביים הבליטו את היתרון של המתלה נפרד של מיצובישי. כשהחריץ עובר כמחצית עומק גלגל זה כבר מספיק כדי להשפיע המון על הסרן החי של הדיסקברי אשר מגיב בנדנוד לא נעים. הפאג'רו לעומתו מצליח לבודד היטב את הנוסעים מבורות עמוקים וחריצים מזדמנים. מצליח להתמודד היטב עם שטח גלי ולא אחיד במהירות גבוהה.

האחיזה שהפגין הדיסקו על השבילים הטחוחים של העמק הרשימה מאוד ואפשרה שיוט מהיר ונוח בתנאים של אחיזה מועטה. מולו הפאג'רו נטה לאבד מאחיזתו בקרקע המפוררת יותר בקלות ודרש מעט יותר תשומת לב בפניות הדוקות ומהירות. אלא שהשטח מעצים את מה שלרוב בכביש לא נגיע אליו. כשהדיסקו שובר את מעטפת האחיזה שלו הסבסוב מגיע במהירות רבה ובאלימות מרתיעה. זה יקרה במהירות גבוהה המלווה בפרובוקציה מכוונת ואז הזנב הכבד יצא לדרך לסחרור המתבקש. כשכבר אובדת האחיזה לפאג'רו זה יקרה לאט יותר, בזכות בסיס הגלגלים הארוך משמעותית, ויהיה קל יותר להחזירו לדרך גם בזכות רזרבות הכוח של המנוע.

סיכום המבחן

גם אם שתי המכוניות הללו מיועדות לאותו קהל ואמורות לדעת לעשות את אותו הדבר הן שונות בתכלית הן באופיין והן בדרך הביצוע. מול היעילות והקרירות של הפאג'רו אשר עשוי היטב, מציג מערכת הנעה מרשימה מאוד וערך שימושי רב, עומד הדיסקברי עם הצדודית הקשוחה שלו, תא הנוסעים המיושן ויכולת שטח רבה. אך יש בדיסקברי מעין אותו ''דבר'' נוסף. הוא משרה על הנהג את אותה ההרגשה שמרשה שעון יקר ונדיר בעבודת יד ולמרות שהוא מראה בדיוק את אותה השעה כמו הקסיו היפאני, וצריך למתוח את הקפיץ מדי פעם (או לשמן את הציר של הדלת) אי-אפשר שלא לחוש מיוחד כשנוהגים בדיסקברי דווקא בגלל שאינו ''מושלם''. ואחרי שמסכמים את כל הפלוסים והמינוסים נשארים עם מסקנה אחת – כפולה. ובעצם אין מנצח חד-משמעי עליו אפשר להצביע בוודאות שכן היכן שהדיסקברי מבריק הפאג'רו כושל ולהיפך. ולכן אם הנך נוהג להרבות בטיולי שטח ומקומות כמו מעלה רמון, הר חורשן וציר המוסכים מופיעים תדיר בתפריט, הרי שהדיסקברי הוא התרופה בשבילך. אם אתה נמנה על המטייל המזדמן אשר ''רואה שטח'' לעיתים רחוקות או שנוהג לבלות בעיקר בחולות, הפאג'רו יתאים לך יותר. ולכן במובן ה''שטחי'' של המבחן הזה המנצח הוא הלנדרובר דיסקברי. לנו נותר רק לקוות שהדור הבא לא ישכח איך נוסעים בשטח.

סיכום המבחן

תגובות

0 תגובות