דף מתוך

הרפתקאות סוזוקי ויסטרום במצרים

במהירות של 140 קמ"ש על שביל כורכר כשהאופנוע יציב כמו קטר ואני חושב לעצמי "איזו יציבות מדהימה" - זה הגיע! אני מרים את המבט מלוח השעונים ואז, אני רואה את האבן. ההתנגשות בה בלתי נמנעת ובכל זאת אני מצליח בפקודת היגוי קטנה לחמוק ממנה עם הגלגל הקדמי, אבל האחורי חוטף והאופנוע מתחיל להתנדנד ימינה ושמאלה...

אני פותח את הגז, המנוע של ה-1,000 מגיב, אבל זה כבר לא עוזר ולאחר הנדנוד השלישי, אני נחבט בקרקע עם צד שמאל בעוצמה שגורמת לי להלם.
מיד לאחר מכן אני מתהפך עם האופנוע לצד ימין ונגרר על השביל יחד עם האופנוע לאורך 70 מטרים. בשוך האבק אני מבין שאני חי, קצת כואב ובעיקר אפוף אבק.
אני בודק את הגוף – ברך, קרסול וכתף שמאל כואבים וכל צד ימין משופשף לעומק. אני מוריד את הקסדה, רואה שהיא שבורה (''וואלה, הצילה לי את הראש, השואי החדשה שלי'') וצולע לאט לעבר האופנוע כדי להרים אותו.
הויסטרום חטף כמוני מכה בצד שמאל ושפשף את צד ימין. אני מרים את האופנוע מהקרקע ומתחיל לאסוף את החפצים שהיו בארגז והתפזרו. אז מגיע טופלברג עם ג'יפ הליווי - אני מבין שיש אלוהים ושאבא שלי תמיד צודק, במיוחד כשאמר לי ''מי שרוכב גם נופל!'' ולאחר הנפילה הראשונה (X50) גם הוסיף ''מי שכבר נפל כדאי שיצפה לבאות...''.

מפרים את השלווה המתוחה של סיני

המסע ההרפתקני של מועדון ויסטרום ללב המדבר המערבי התחיל במעבר הגבול בטאבה – 21 אופנועי סוזוקי ויסטרום, בעלי רישוי ישראלי, עברו במהלך חמש שעות של בירוקרטיה מצרית מסודרת הליך של בידוק, אישור מכס, רישום ורישוי מצרי המאפשר תנועה בכל רחבי מצרים. את הרכיבה התחלנו בטיפוס דרך בקעת הירח לעיירה בשם נחל היושבת על צומת דרכים מרכזי בלב סיני. לאחר עצירה לארוחת צהרים במסעדת דרכים מקומית, התחלנו לרדת לכיוון מעבר המיתלה והעיר סואץ. הכביש הינו הכביש המרכזי של סיני, וככזה הוא משופע במחסומים ובכל מקרה אנו מלווים בניידות משטרה ובמשאיות של הצבא המאבטחות אותנו.

מפרים את השלווה המתוחה של סיני

הכביש, שחלקים ממנו אינם סלולים, מאפשר לנו להתרגל למצרים ומחייב אותנו לחזק ברגים בפרינגים שלא אוהבים את טלטלות הדרך. סופת חול עם רוח צד מעצבנת תוקפת אותנו, וגורמת לנו לרכוב בהטיה לאורך עשרות קילומטרים כאשר האף סופג אבק מצרי איכותי.
את הדרך מיבשת אסיה ליבשת אפריקה אנו עושים במנהרה מתחת לתעלת סואץ – חוויה מדהימה שלאחריה אנו משתלבים בתנועה ההופכת לצפופה יותר ויותר עד למרכז קהיר שאותה אנו חוצים לקראת חצות הלילה כדי להגיע למלון הנמצא לא רחוק מהפירמידות של גיזה, הבולטות גם בלילה וגם מתוך האובך המכסה קבוע את קהיר.

צבי יחזקאלי מנצל כל רגע

צבי יחזקאלי מנצל כל רגעצבי יחזקאלי מנצל כל רגע

כלי, כלי זה ה-1000

נוי שווין – לפחות אשתי מתלהבת מהויסטרום, ובמיוחד מהיכולת לסחוב את הקניות בחוות התבלינים בארגז, ומסכמת את הטיול בכך שזה הרבה יותר נוח מה-DRZ בשטח (מוזר ???) וכדאי כי נצא שוב לטייל עם המועדון.
מוזר אבל מחייב אותי לכתוב, בתנאי כי לא תספרו לאחרים ובמיוחד לא לאופנוע הפרטי שלי, כי זה אכן כך וה-1000 הזה נוח, חזק, יציב, יודע לשייט בשקט סביב 4,000 סלד, גמיש כאילו יש לו גיר אוטומט וכושר התאוצה שלו מסוכן לרישיון הנהיגה.
ועוד שני דברים קטנים:
ה-1000 מחייב היכרות טובה, שכן בין שני רמזורים הוא מגיע למהירות בלתי חוקית בקלילות, ובהאטה עם כניסה להטיה כאשר מורידים הילוך מהר מרגישים היטב את האפקט של מנוע ה-V  בגלגל האחורי.
ויכולת ההטיה שלו מרשימה, או שבעצם ממש לא, כך שבעיקול חד אפשר לשפשף את קצה הנעל בכביש ומיד לאחריה גם את הרגליות.

כלי, כלי זה ה-1000

4,000 ק"מ מחכים לי במסע של שבוע

אני נפרד מה-DRZ שלי ומעמיס את הויסטרום 1000 למסע.
חוץ מלשמן את השרשרת אין מה יותר מידי לעשות.
אני לוקח איתי שני צמיגים חדשים מאביזריון, שרשרת עם חוליית חיבור, רגלית בלם, רגלית הילוכים ושתי ידיות בלם קדמי ומצמד וגם את ערכת הכלים המלווה אותי במסעות האופנועים (וזה עוד יעזור לנו).

4,000 ק

מהפרמידות עד למרסא מתרוח

בבוקר היום בקהיר אנו נוסעים לפירמידות, קצת התעקשות והמצרים מסכימים שניכנס עם האופנועים פנימה לתוך האתר, אבל רק לאחר בדיקה בטחונית קפדנית הכוללת כלבי הרחה (של חומרי נפץ) וחיפוש דקדקני בכל חפצינו. אבל מה זה היה שווה! 21  אופנועים ישראלים, פאר היצירה היפנית  מודל 2000 ומעלה נוסעים להם בחופשיות בין הפירמידות והספניקס מודל מינוס 2000 – מרשים!

מכאן אנו יוצאים לדרך המדבר לכיוון אלכסנדרייה ובאמצע הדרך אנו חותכים לכביש מדברי שומם של ואדי נטרון עד לאל-עלמין שעל חוף הים התיכון. למוזיאון המלחמה אנו לא מצליחים להיכנס כך שאת סיפורי הגבורה של הבריטים אנו שומעים מחוץ לגדר. ממשיכים על כביש החוף מערבה, סה''כ כ-550 ק''מ ליום רכיבה, עד למרסא-מתרוח – עיירת נופש מצרית, נקייה, בעלת חוף ים (הים התיכון) משגע ותושבים מצרים המעורבבים עם תושבים לובים שהסיגו את הגבול ממערב.

מהפרמידות עד למרסא מתרוח

יאללה למדבר

כביש צר של 310 ק''מ מפריד בין מרסא מתרוח לסיווה הנמצאת בין שקע קאטרה לים החולות הגדול של מדבר הסהרה.  310 ק''מ שלוקחים לנו 5 שעות של רכיבה אבל עם קטעים מהירים של עד 200 קמ''ש לאורך זמן. ה-1000 כמובן לא מתרגש ממהירות וב-200 קמ''ש הוא אפילו לא ב-8,000 סל''ד. בעצם זה רק בהילוך חמישי, כשמעבירים להילוך שישי ומנורת OD נדלקת בלוח השעונים הוא יורד מתחת ל-7,000 סל''ד שבכלל לא מזיזים לו (ודרך אגב – האופנוע עליו רכבתי הוא 1000 של היבואן, שבע הדגמות, קרבות והרבה גז, לא החסיר גרם שמן לאורך כל המסע). מיגון הרוח של המשקף עושה את מלאכתו נאמנה – אני רוכב עם קסדת אינדורו בעלת מצחייה ולא מרגיש את הרוח בקסדה (לראייה: הרכיבה שהייתה בעמק חפר שם המשקף התמלא בברחשים ואילו משקפי האבק נשארו נקיים לגמרי).

יאללה למדבר

מגיעים לסיווה

הכביש השומם עובר מנוף של שיחי מדבר (קצת גשם בחורף) לנוף של שממה מוחלטת (אין בכלל גשם בחורף) ומסתיים בתוך נאת מדבר ענקית היושבת בין שני אגמים של מים מליחים ומתחתיה מאגרי מים מינראלים הנמכרים בכל מצרים. סיווה היא אחד מהמקומות הקסומים בעולם! הבידוד והריחוק שלה מכל מקום אחר, עצם היותה עיירת קצה שממנה והלאה ניתן להתקדם רק באישור צבאי מיוחד וגם זה רק לתוך ים החולות, יצרו מקום אקזוטי עם אוכלוסייה ייחודית שאינה מתערבבת עם שאר מצרים- הסיוותים – שהם בעצם נובים – אנשי מזרח מדבר הסהרה. הבנייה המסורתית בסיווה, המשמשת עד היום משפחות רבות וגם את המלון שלנו, היא מבוץ ועצי דקל.

מגיעים לסיווה

מסביב לאזור המגורים מטעי דקלים אין סופיים ושני אגמי מים מליחים.
כאן בסיווה ישב האורקל של העולם העתיק וזה שלעצמנו משרה אווירה של קסם על המקום.
טקסי של חמור ועגלה, הרבה צבא, אנשי מודיעין צבאי (מוחבאראת) בכל פינה וגנרטור אחד ענק המספק חשמל למקום (כאשר נגמר הדלק יש לעבור לשאוב ממיכל אחר – וכדאי לעשות זאת ביום ולא בלילה כמו שקרה לנו בעת סיור הלילה בעיר הבוץ).

נכנסים לשטח הצבאי

הבוקר מתחיל בטרטור קטן של סעו למשטרה, סעו לצבא, כנסו מכאן וסעו משם ולאחר שברור לקצין המודיעין הצבאי (המודיר של המובחארת) שיש לנו אישור חתום ומשולם להיכנס לכביש הצבאי הסגור, מצטרף לרכב הליווי קצין מודיעין ואנו יוצאים לדרך במטרה לחצות 460 ק''מ עד לבאחרייה.
אנו מתחילים בכביש צר שחלקו כורכר מהודק ועוברים בין הסבאחה (משטחי מדבר רטובים בגלל מי תהום) כשפנינו מזרחה לכיוון נאת המדבר המרכזית במצרים – באחרייה.

נכנסים לשטח הצבאי

תוכנית לחוד ומציאות לחוד

לאחר שני מחסומים צבאיים וכ-60 ק''מ על הכביש הצר מגיעה הדיונה הראשונה.
קצת חול ואם נדייק אז קצת הרבה חול מכסים את הכביש הצר ומחייבים אותנו לעצור ולהתמודד איתו בדרך לרצועת האספלט שמנגד.
זה המקום הראשון בו חלקנו גם מרגיש את החול שלא דרך הצמיגים.
שני הג'יפים וכמה רוכבים שבסוף הרואים את התקיעה שקדימה חותכים שמאלה ועולים על דרך כורכר לבנה המקבילה לכביש הישן.

תוכנית לחוד ומציאות לחוד

מה זה ישן?

כי משמאל לדרך, המצרים סוללים כביש חדש ורחב ובשיטה האופיינית למצרים. כביש של 460 ק''מ נסלל במקטעים שאינם רצופים ואין להם שום קשר למצב הכביש הצר והישן. כך שחלקים מהדרך הם כביש רחב וטוב, חלקים הם הכביש הישן והמצ'וקמק שחלקו מכוסה עי החולות ובניהם קטעי מעבר של כורכר מעצבן. גם הכורכר כאן אינו הכורכר הדחוס אותו אנו מכירים, אלא סלע אשר נופץ לחתיכות קטנות פחות או יותר וכולן בעלות קצוות חדים המאיימים על הצמיגים (ולפעמים גם מקיימים).

מה זה ישן?

אלף לילה ולילה מתחיל עוד בישראל

מכל מיני דיבורים במועדון הויסטרום על טיול לחו''ל הוחלט לבסוף לבחור באופציה ההרפתקנית ביותר – מסע למצרים עם האופנועים מהארץ!
אני מספר להם על האקזוטיות של מצרים, שכנתנו מדרום, מצליח לעורר את סקרנותם ולבסוף הם נענים לאתגר.
כך שחודש וחצי לאחר ההחלטה נעמדנו 21 סוזוקים ועוד 4 בחורות שאקליות בהרכבה במעבר הגבול בטאבה.

אלף לילה ולילה מתחיל עוד בישראל

טיול של המועדון

אני מתוודע לויסטרום 1000 בטיול ממישור החוף לגליל תחתון וחזרה לתל אביב של מועדון ויסטרום מאפשר לי לחוש קצת את ה-1000. את הויסטרום 650 אני מכיר מכבישי פולין – שם גם בקיץ מחממים את הידיות. אבל ה-1000 שונה וחזק באופן מורגש מה-650 הוא גם כבד יותר ועושה רושם של אופנוע ארוך יותר ובעל מפסע היגוי גדול יותר (או אולי זה בגלל המנוע הכבד וחלוקת המשקל) – ממש קטר הדורש הפעלת כוח בכידון לשם שינוי כיוון. את הטיול מוביל בבטחה שי ברוך, מנהל המועדון, המפזר מרשלים בכל צומת ופנייה, רוכבים בו אופנוענים ממושמעים היודעים לפרגן אחד לשני ולרכב בדירוג וסוגר אותו יעקב אברהם, האחד והיחיד, המוודא כי לא שכחנו אף אחד מאחור. כרוכב שטח, שגם רגיל לג'יפים בארץ ובעולם, טיול הכביש (וקצת שבילים) של המועדון מרגיש לי קצת מוזר כאשר מסביבך נוסעות עוד המון קופסאות פח המשתתפות באופן פאסיבי בטיול (כוונתי למכוניות – כאלו עם הגה, 4 דלתות ומשפחה ישראלית בדרך לבילוי של שבת).

טיול של המועדון

עכשיו צריך להחליט

לפנינו 400 ק''מ עד לבאחרייה על כביש/שביל/דרך שאין אנו יודעים מה טיבם (המצרים מעודדים אותנו שעוד מעט יש כביש, אבל זה יותר מתחושה מאשר מידיעה), יש לנו אופנוע ללא קלאץ', רוכב שלא יכול לרכב ומדריך (הח''מ) ששוקל האם להתפנק או לא.
שתי אפשרויות (חוץ מלהביא מסוק שידלג אותנו הלאה) האחת – קלה – לחזור לאחור לסיווה ולעשות את הדרך בחזרה לקהיר דרך כביש החוף והאפשרות השנייה – הקשה – לשמור על אופטימיות ולהמשיך קדימה כמתוכנן.

עכשיו צריך להחליט

לא פשוט להחליט אבל ההרפתקה מחייבת למשוך קדימה

האופנוע בלי הקלאץ' עובר למצב של נגרר (עם חבל).
בהתחלה זה לא פשוט וה-1000 שלי שגורר אותו נופל כל פעם שהרוכב מאחור בולם אבל עם הניסיון מגיעה היכולת וכשעמית הופך להיות הרוכב הגורר שני האופנועים נוסעים קדימה בקצב של כולם.
אני עובר לרכב על ה-650 וסוגר את השיירה, אני שולח את אחמד בג'יפ הראשון לפתוח את הדרך לכולם, ובקטעי הדיונות מבקש לרכב בקצב הליכה עם הרגליים למטה. 
באמצע הדרך אנו פוגשים את אח של מנם עם הטנדר עמוס בג'ריקנים של דלק שתואמו בעוד מועד. אנו מעמיסים עליו את האופנוע ללא הקלאץ' וממשיכים מזרחה במהירות על הכביש החדש והישן כשבין לבין הדיונות שעל הכביש הישן מעכבות ומעייפות אותנו.

לא פשוט להחליט אבל ההרפתקה מחייבת למשוך קדימה

כחצי שעה לאחר רדת החושך ולאחר שאני מצליח לכנס את כל הרוכבים והרכבים אני מבין שאין מצב שנרכב את ה-150 ק''מ הנותרים לבאחרייה בחושך.
אנו עייפים, שלושה 650 נוספים עם בעיות בקלאץ', והדרך קדימה מזמנת לה עוד הפתעות שלא מתאימות ללילה.
קצין המודיעין המצרי נבהל מההחלטה ועוד יותר נבהל מכך שנצטרך להישאר לילה במדבר – כאשר הדבר אסור באיסור מוחלט! (האישור שבידינו מאפשר רק חציית יום של הכביש וביום אחד בלבד). 

הכול בראש...

על מנת להרגיעו ולהרוויח זמן אני לוקח את אחד הרכבים, את אחמד ואת הקצין ואנו נוסעים קדימה לסיור ציר (הם טוענים שאין יותר חול על הכביש). אנו נוסעים כארבעים דקות קדימה ומגלים את מה שכבר ידענו – יש כביש אבל בנוהל הרגיל – חלקו מכוסה בחול, חלקו שביל כורכר וחלקו הכביש החדש. ממש לא מתאים לרכיבת לילה, בטח שלא כשעייפים. על הדרך אנו פוגשים את חאליווה – סיוותי איש מדבר וחבר וותיק, שמאוד מופתע לראות אותנו ואף נבהל מכך שקצין המודיעין שואל אותו למעשיו במדבר. אבל בחיבוקים ונשיקות אנו מרגיעים את המתח, לוקחים ממנו ג'ריקן מים והוא מבטיח לחזור עוד הלילה לסיווה ולא להישאר בשטח.

הכול בראש...

ואיזה מזל שהבאתי את ערכת ה- DRZ  שלי – מסתבר כי ידית קלאץ' של 650 היא בדיוק כמו של ה- DRZ  והיא מפעילה כבל בשונה מה-1000 שלו יש קלאץ' הידראולי (ואלו הידיות שלוויתי מהמחסן של היבואן). ל-650 בלי הקלאץ' אנו מותחים את הרגולז' (ובהמשך עוד נתוודע כמה פעמים לקובי רגולז') דבר שמחזיק מעמד רק עוד כקילומטר של רכיבה.

מה עושים?

כולנו עולים על שביל הכורכר ואני נותן בגז קדימה לבדוק מה המצב (המצרים אופטימיים – עוד 5 ק''מ יש אספלט).  קשה לחבק את המיכל הרחב (טוב... זה לא DRZ )  אבל אני לא רוכב יותר מ-3 ק''מ ואז פוגש באבן שמשכיבה אותי על הכורכר (פרוט בפתיחת הכתבה). כשאני חוזר לאחור מאובק וקצת פצוע אני פוגש ויסטרום 650 תקוע, שאחר כך יתברר שאין לו קלאץ', ועוד רוכב של 650 שגם פגש את הכורכר שלא דרך הצמיגים. הרוכב שפגש בקרקע קצת המום מהנפילה וקצת כואב מהמכה שחטף, את ה-650 שלו אנו מחזירים לכושר נסיעה.

מה עושים?

צבי יחזקאלי בפעולה

צבי יחזקאלי בפעולהצבי יחזקאלי בפעולה

סוף, סוף באחריה

בבאחריה אנו מגיעים למלון הישר לארוחת צהריים (עוף ואורז כמובן) ופורשים לשנת צהריים ארוכה.
אחר הצהריים אנו נוסעים למרכז העיירה – פאנצ'ריה ומוסך הפטיש – ממלאים אוויר, מסדרים את מה שאפשר ונערכים ליום המחרת.
ארוחת ערב, מעמיסים 4 כלים ללא קלאץ' על משאית בדרך לקהיר ונרדמים.

סוף, סוף באחריה

360 ק"מ לקהיר

תצפית על נאת המדבר באחרייה היושבת בתוך השקע, ביקור במלון החדש של אחמד ויאללה לדרך לקהיר.
הכביש בין באחרייה לקהיר שומם ברובו, לצידו מסילת ברזל עליה מובילים עפרות ברזל מהמכרות שליד באחרייה והכביש עצמו סביר אבל עם הפתעות.
קשה לקבוע מה מסוכן יותר – כביש ראשי ועליו מפוזרות לבנות בטון שנפלו ממשאית ופרוסות כמוקשים לאורך עשרות קילומטרים? חול ושמן המכסה באופן תדיר את כבישי המדינה הענקית? נהגים הנוהגים לעקוף בין שני אופנועים תוך כדי שפשוף הכידון? או דיונות חול אכזריות שהשתלטו על הכביש ואפילו לא השאירו זכר לאספלט?
בכל מצב יש להיזהר – מדובר במדינה ערבית בה קוד הנהיגה שונה ב-180 מעלות מהנהוג בישראל – כאן ''כל דאלים גבר'' וכל הפתעה היא מתבקשת.
מה שברור הוא שטיול למצרים אינו דבר של מה בכך אלא מסע אתגרי אפילו לאופנועי טורינג שרב זמנם מבלים על הכביש.

360 ק

קהיר

הכניסה לקהיר שוב מלווה בבלאגן של כוחות בטחון כבישים וצמתים נסגרים עבורנו ואין פלא שהמצרים מבקשים ממני להחנות את האופנועים במלון ולנסוע לעיר באוטובוס.
האמת היא שזה גם מתאים לחבורה העייפה.
כך שאנו נוסעים באוטובוס תיירים למוזיאון המצרי המרשים בממצאיו ולשוק הלילה ההומה של חאן אל חלילי וחוזרים בערב לארוחה ושינה טובה במלון.
השוק מפתיע את הקבוצה בידידותו. אמנם אנשי האבטחה מלווים אותם לכל מקום, אך הסוחרים מגלים התלהבות מביקור של ישראלים.
אין גם טעם לנסות להסתיר את שייכותנו, כי מייד הם מריחים שאנו לא תיירים רגילים מאירופה, אמריקה או אוסטרליה.

קהיר

יאללה הבייתה

השכמה מוקדמת, עוזבים את קהיר במהרה (כבר אין לי כוח לבירוקרטיית הליווי של המצרים), שוב במנהרה מתחת לתעלה סואץ (חוויה מיוחדת בדיוק כמו לפני שבוע), חוצים את סיני, עוצרים לתדלק את האופנועים ואת עצמנו בנחל ויורדים לטאבה.
מעבר גבול, שוב יש לשלם בקשיש לרוב ואיזה כייף אנו בישראל.
אין מי שנשאר לישון באילת וכמעט כולם עולים צפונה – מי על האופנוע ומשלים למעלה מ-800 ק''מ של רכיבה ביום ומי במוניות כאשר האופנועים מאוחסנים אצל שלומי אופנועים באילת (שלומי זה תמיד מציל אותי והפעם תודה ענקית לאשתו שעשתה את כל העבודה כי שלומי טס לו לראות גרנד-פרי באיטליה).

יאללה הבייתה

מסכמים

כזו הרפתקה לא ניתן לסכם במילים. לכל אחד היא הייתה שונה אבל לכולם היא הייתה עוצמתית והרבה יותר חזקה מהמתוכנן.
כן! גם לי שמכיר את מצרים ונמצא בה במסעות אתגריים כמה פעמים כל שנה ניתנה חוויה אחרת.
כל הכבוד לחבורה המופלאה שרכבה איתי – תודה על כך שרכבתם אחרי ולפני, תודה על העזרה ההדדית, ובעיקר על הרוח ההרפתקנית שאפשרה את המסע המיוחד.

מסכמים

דיפלומטיה ברמת השטח

אני נותן לקצין המודיעין לדבר עם המפקדה שלו בטלפון הלוויני, להרגיע אותם, להעביר להם נקודת ציון מדוייקת (מזל שיש GPS) ולומר להם כי בבוקר נשוב לתנועה על הכביש עד לבאחרייה.
הצבא מתעקש שאם אנו נשארים בשטח יש לשלוח לנו חילוץ ולבסוף אנו מגיעים להבנה שטובה לכולם: לפנות בוקר יגיעו אלינו 3 רכבים לחילוץ והם יוציאו את האופנועים ללא הקלאץ' כאשר שאר החבורה תתקדם ברכיבה בקצב שלה.

דיפלומטיה ברמת השטח

סיירת ויסטרום במדבר

חבורת הויסטרום שכל היום רכבה, דחפה, הרימה ועזרה אחד לשני בצורה מדהימה מכריזה על עצמה כעל סיירת ונערכת לשינה במדבר.
הרבה אין איתנו, אבל החול נקי רך וחם, אין זבוב, אין יתוש אין נמלה או רמש, השמיים מלאים כוכבים והעייפות מכריעה את כולם.
המצרים מכסים אותנו ביריעות האוהל המדברי שלהם ועד ל-4 בבוקר, למעט התעוררוריות לשירותים וכמה חברה שמנסרים היטב אנו ישנים ללא הפרעות בלב השממה הענקית.

סיירת ויסטרום במדבר

הבוקר כמעט מגיע וכל החבורה מתעוררת.
מעמיסים עוד שלושה אופנועים נטולי קלאץ' על הגיפים שהגיעו בארבע בבוקר מבאחרייה ומתארגנים ליציאה - ביום זה כבר אפשר להתחיל וליהנות מהמרחבים הענקיים שאנו נמצאים בליבם ומהכביש החוצה את ים החולות הגדול של מדבר הסהרה.
עד לפני הצהריים אנו גומעים את 150 הק''מ הנותרים מאתמול, עוברים עוד שני מחסומי צבא ומגיעים למחסום הגדול שמעל עמק ימות המדבר.
השומר במחסום לא מאפשר לנו לעבור כי האישור שלנו הוא עם תאריך של אתמול.
אבל לאחר שעה של הסברים למה לא הגענו אתמול ועם ההסבר המשכנע ביותר אם לא נוכל לעבור ''אז אין ברירה אלא לחזור לסיווה'' אנו מקבלים אישור ויורדים על הכביש החדש והישן עד לבאחרייה.

תודות

תודה לכל אנשי הצוות המצרי שקבלו אותנו בחיוך ובאהבה, דאגו לנו לכל האישורים והקלו עלינו את הבירוקרטיה ובעיקר היו לנו (ולי במיוחד) לעזר בקטעים הקשים. תודה לשי ועמית מצוות הצילום של ערוץ 10, לצבי יחזקאלי, לרונן טופלברג על העזרה וכמובן על התמונות, לקובי מפול גז, למשה רוקח ולכל צוות המוסך של אבניר, לשמוליק מאבזריון על העזרה במסע ובכלל אורך השנים הרבות יחד, לרוני מרודי פרודקט, ליבואן של סוזוקי שסייע רבות, לקובי רגולץ', לכפרה האחת והיחידה ושוב לחבורה המופלאה.

תודות

קישורים נוספים:

קישור לכתבות של צביקה יחזקאלי בערוץ 10 - בלוג אישי בחדשות של יום שישי על המסע ללב המדבר, לונדון וקירשנבאום (באמצע השבוע) ואושרת קוטלר (מוצאי שבת) קישור לכתבה באתר של אוטו קישור לכתבה של קובי באתר של פול גז קישור לכתבה של עמית שאבי במסלול (ידיעות אחרונות)   קישורים לגלריות של טופלברג שעלו במהלך המסע: גלריה 1, גלריה 2, גלריה 3, גלריה 4, גלריה 5 , גלריית סיום קישור לכתבה במגזין שטח (בתחתית העמוד)

קישורים נוספים:

המשתתפים:

המשתתפים:המשתתפים:המשתתפים:המשתתפים:המשתתפים:המשתתפים:המשתתפים:המשתתפים:המשתתפים:המשתתפים:המשתתפים:המשתתפים:

תגובות

20 תגובות

1

אורח/ת

18 ביוני 2009 ב 09:30

מחכים לטיול הבא

חברי הסיירת חזרו מהטיול מרחפים ב 20000 רגל
לאט לאט אנחנו נוחתים אבל כל כתבה או סט תמונות גורם לנו לרחף מחדש
עופר תודה
אריק

2

אורח/ת

18 ביוני 2009 ב 13:01

סוף הדרך

כתבה מגניבה - נראה שהטיול היה הרפתקאה אמיתית

3

אורח/ת

18 ביוני 2009 ב 13:07

חוויה של פעם בחיים

הרבה נחישות

4

אורח/ת

18 ביוני 2009 ב 14:14

טיול מדהים עם אופנעי כביש בשטח

עופר, אתה נופל בשביל? מילא בטיפוס על מדרגות הר חמרן וגם אז אתה לא נפגעת
(רק ה DRZ ניקב מכסה שמאלי)
תחזור לרכב על הצהוב, איתו חול זה רק כייף ושבילים הדוקים הם הדובדבן לחרגולים.
אבל אין ספק ברכיבה למרחקים שעברתם הויסטרום מתאים יותר, על המושב הכחוש של הצהוב הייתם עוצרים בגלל הישבן הבוער ולא בגלל קלאץ, או רוכבים בעמידה.
כל הכבוד לנשים וכפרה הגדולה על עמידה בתלאות הרכיבה.
יוחנן

5

אורח/ת

18 ביוני 2009 ב 15:53

מדהים

עופר ממש גדול אני ממש מתגעגע שולי

6

אורח/ת

18 ביוני 2009 ב 16:40

הטיול הבא לטרקטרונים

כשיהיה טיול למדבר המערבי עם טרקטרונים אנא תודיע לי. ישכר פתח תקוה.

7

אורח/ת

18 ביוני 2009 ב 17:52

מדהים

מתי הכתבה בערוץ 10?

8

אורח/ת

18 ביוני 2009 ב 19:30

מחכה לסבב שני

עופר אגוש
האחד והיחיד-יישר כח
מההוא בערבה

9

אורח/ת

19 ביוני 2009 ב 19:48

איזו חווייה חזקה

תענוג לקרוא

10

אורח/ת

20 ביוני 2009 ב 06:56

איזה יופי...

חוויה מדהימה,

דרך אגב, שמתם לב שהתיאור מתאים גם לאיילון/כביש 4:
...נסלל במקטעים שאינם רצופים ואין להם שום קשר למצב הכביש הצר והישן. כך שחלקים מהדרך הם כביש רחב וטוב, חלקים הם הכביש הישן והמצ'וקמק ...

11

אורח/ת

20 ביוני 2009 ב 23:52

החיים שלפני ואחרי טיול עם אוגש

טיול חוויה וחוויה של טיול.
טיול מיוחד שזכינו לחוות, מלווה אותנו בכל יום ובכל שעה,
הטיול הסתיים לפני כשלושה שבועות אבל אנחנו עדיין חשים כי הסתיים לו רק אתמול וחיים בשביל הטיול הבא.
להתגבש לסיירת שכזו אפשר רק בעזרת מפקד טוב
תודה לעופר על טיול מיוחד שבגללו אנחנו לא מפסיקים לחייך ולספר ולחכות לפעם הבאה
 
ויוחנן - ברגע שדוד חוזר לרכב - אני מורידה את האבק מהמגפיים, הטיול במצרים עשה חשק לחזור לחבורת היפים והאמיצים
 
- כפרה -

12

אורח/ת

22 ביוני 2009 ב 23:19

אני מקנא ורוצה גם....

יש לי בורגמן 650 .אני חבר מועדון מאוד רוצה טיול כזה...
הייתי לפני 3 שנים במצרים ב-ראלי פרעונים קלאסיק עם פינוי. אני בחור דתי שומר שבת
אני מקווה שזה לא מגביל אותי.

13

אורח/ת

28 ביוני 2009 ב 14:49

לא הייתי... מקנא עד עמקי נשמתי ורוצה גם.

איך עושים גם לטובת האחרים?

14

אורח/ת

29 ביוני 2009 ב 06:03

חוויות ממצרים

אני רוצה לשתף אתכם בתחושות ובחוויה העצומה שחוויתי במצרים
ולהגיד תודה לכולכם
(הכתיבה שלי היא ללא סימני פסוק זו חוויה בנשימה אחת כמו שהרגשתי ועדין מרגישה :-) )

מסתובבת בהרגשה מוזרה תחושות לא ברורות של בהיה במרחב  
תחושה עצומה של רגש לא ברור עיפות המתפשטת בכל הגוף לאחר מחשבה לאורך
והתרגשות בבטן כמו בנסיעה מהירה והתבהרות של נוף הולך ומתקרב חוויה של אתגר חשש פחד תפילה אמונה ידיעה שהכל טוב נקודות שבהם נזכרת שיש שמירה רגעים שלא רואים כלום מלבד חשש ופחד תהומי וזרימה עם כל הטוב ועם כל מה שיש למילה שלי יש משמעות בשקט העצום הזה בלי תחרות מי צועק חזק יותר ומה אני מוכנה לתת כדי לקבל מצב של לאפשר לעצמי לקחת ראש אחורה ולתת למה שיש לסחוף אותי ולהוביל אותי כי אני סומכת על הקיום היקומי מנסה לבטא במילים תחושה עצומה שאין לי מושג איך לצייר אותה תחושה מרחבית חופש בלי מעצור אכזרי יפיפה תובעני בכל יום רגע שניה ועוד בזמן החוויה עצמה ידעתי ששאני אוצרת כאן שלל בלתי ניתן למדידה יש בי רצון לבכות לשתוק לצרוח לחלום לעשות לצחוק להתפקע מכל העושר אושר הזהיש במקומות האילה קסם מכושף זה בור מים שלנצח מתמלא לא בטוחה שיש לזה סוף זה תהליך בלתי נגמר אני מרגישה שהשארתי שם חלק ממני ומצאתי חלק אחר שלי שלא ידעתי על קיומו מדבר מושלם שלם צחיח ומתחת נהרות זורמים לכיוון לא נראה מידי פעם מוצאים נתיב להתפרץ אל כל הצהוב המתעתע הזה שעות בין ערביים שבהם הקיצוניות מתעדנת האוזניים קרויות לכל משב דופק הלב אני חיה מבט שרואה אין סוף אך המוח לא מסוגל לתרגם את החיזיון קוים צורות צבעים עוצמה בלתי מתפשרת גוברת על כל הגדרה ומאיימת להעלים אותי לתוכה ואני מתמסרת בעיניים עצומות לפעמים לרווחה מנסה לא לערב הגיוןכאן אין החוקים כתובים בשפה שאני מבינה אני אורחת במקום שמאז ומעולם היה בית...... תודה על ההקשבה ניריט

15

אורח/ת

29 ביוני 2009 ב 06:14

מיוחד מאוד

הפקה מרשימה ואמיצה.
לו היה לי את האומץ והאופנוע המתאים הייתי מצטרף. זה נראה כמו חוויה של החיים.
אם הדברים קצת יסתדרו אולי אצטרף עם ג'יפ - זה נראה לי פחות מסוכן מאשר לרכב על אופנוע, ועוד במצרים!
נהניתי לקרוא על החוויות שלכם.
יוסי.

16

Ogash Ofer

29 ביוני 2009 ב 11:25

תודה רבה לניריט הפנתרה

מי שלא ראה את ניריט מדלגת לאופנוע בלב ים החולות לאחר שעזרה לדחוף את האופנוע של עידו (ושל הרוכבים הנוספים) לא רה פנתר מימיו.
תודה רבה על שכתבת!
עופר

17

אורח/ת

23 ביולי 2009 ב 00:41

מי רכב על הסוזוקי של החברה עופר אבניר

האם האופנוע היה שחור שנת יצור 2005 ואם כן אשמח לשמוע ממך 0544311580 בתודה יובל

18

אורח/ת

06 במרץ 2010 ב 12:44

גם אני רוצה ,מתי יוצאים שוב?

19

Ogash Ofer

06 במרץ 2010 ב 13:09

הסוזוקי של עופר אבניר

היה שחור, אבל חדש מהשקית - מודל 2009

20

Ogash Ofer

06 במרץ 2010 ב 16:32

המסע הבא למצרים

אורח/ת כתב/ה:
""
ביום שישי הקרוב (13/3/2010) אנו יוצאים למסע אופנועי שטח וטרקטורונים למצרים (קישור). מסע של ויסטרום למצרים או מסע של אופנועי טורינג במסלול הזה אינו בתכנון כרגע. אבל מסע של אופנועי כביש מתוכנן לסתיו 2010 ובו נגיע דרומה עד לאבו סימבל (אנו קוראים למסע הזה קובי 3 ואתה מוזמן לקבל פרטים במשרד של אתר השטח). מסע ההמשך של הויסטרום היה בדמות מסע אופנועי כביש בנובמבר 2009 (להלן קובי 2) - קישור למבחן דרכים לדוקאטי GT שאיתו רכבתי במסע זה.

דף מתוך