מועדון ג'יפ - רנגלר רוביקון בנחל הפרת - יולי 2015

נקודת ההתכנסות הייתה במקום אחר, אך נפגשנו בשטח. המאחרים מגיעים ויוצאים לדרך. לפנינו יום ארוך במיוחד, עם פוטנציאל ממשי לשינויים והתאמות, בהתאם להתפתחויות בדרך. עוד לפני היציאה מנתקים מוטות מייצבים (למי שאין אופצייה חשמלית), מורידים אויר, מסדרים את הציוד באוטו ויוצאים לדרך. דקה אחר כך, אנחנו כבר במעבר טכני ראשון. המעבר הזה, כמו אלה שיבואו אחריו, נועד ''לחמם'' את הנהגים לקראת הטיפוס למשלט 21. בדרך פוגשים את אילן, המצטרף לחלק הזה כנוסע. ההכנות והחימומים מסתיימים ואנו מתחילים את הטיפוס לבסיס המשלט.

משלט 21

משלט 21 הנו חלק מהמשלטים ברכס שיירות, שניצב על גבעה נישאה בפתח שער הגיא וצפה בעין ובאש על התנועה בגיא שמתחתיו. רק לאחר כיבוש המשלטים, הקסטל, הכפר בית מחסיר (בית מאיר של היום) ומקומות אחרים, נפתחה הדרך לירושלים.

בשנים האחרונות, הפך משלט 21, שם נרדף למעלה אתגרי לרכבי שטח.

עם השנים והרצון של נהגים לטפס אותו בכל מחיר, נפרצו בו שבילים חדשים (תוך פגיעה מכוערת בנוף), חלקם מסוכנים בעליל. בבליל האפשרויות, קשה למטפס הלא מיומן לבחור את הנתיב הטוב והבטוח ביותר.

כתוצאה מכך, בשנים האחרונות התהפכו לא מעט רכבי שטח במהלך הטיפוס. הפעם, ראינו את הדבר קורה לנגד עינינו.

החלטנו לאפשר את חילוץ הרכב בנחת ולא להפריע למחלצים ומאמצע המעלה, חזרנו חזרה לבסיסו. עוד נשוב אליו ובזמן הקרוב. הזמן קצת ברח וצריך להזדרז. כבר חם (מידי) וזה זמן טוב לקפוץ למים. עוצרים לרגע בעין לימון, שוטפים את האבק ומתרעננים. עכשיו, זמן טוב לארוחת צהרים.

אחרי ארוחה והפסקה ארוכה התחדשו הכוחות. אנו ממשיכים לטפס מזרחה. החורש עדיין שולט בנוף, והשבילים צרים יחסית. מישהו הבטיח לילדים מים וזה כל מה שמעניין אותם. אם כך, נוסעים לטבול שוב. המים קרים. לאחר נסיונות שכנוע מתורבתים, אין ברירה אלא לסגור על כולם להשפריץ באופן כזה, שלא ישאר סנטימטר אחד יבש בקבוצה. כולם צורחים, מתחננים, מתכופפים, מסתתרים, אבל יוצאים רטובים ושמחים (אני מקווה) מהמים.

השקט שלפני הסערה. כולם עוד מחייכים.

השקט שלפני הסערה. כולם עוד מחייכים.

רגע אחרי.

רגע אחרי.

ככה צריך לצאת מבור מים קרים. רטובים עם חיוך!

ככה צריך לצאת מבור מים קרים. רטובים עם חיוך!

מתארגנים לנסיעה ופתאום תקלות. לדנה נשבר הונטיל בגלגל, כולם נרתמים, מחליפים גלגל, מוכנים לנסיעה, אז חן מודיע שהאוטו שלו לא מניע. עוברים אליו, תקלה חשמלית. בן עולה על הבעיה והרנגלר חוזר לחיים. בדרך מזרחה אנו מספרים את הסיפור החלמאי והמיותר של סכר בית זית וממשיכים מזרחה.

הדרך שלנו עוברת ברחובות ראשיים בירושלים. המראות של שכונה חרדית על השלטים ולוח המודעות שלה, תמיד מעניינים. מנגד, מראה שיירה של 14 רגנלרים ורוביקונים (חלקם נראים ממש כמו מפלצת עתידנית) פרושה בשלושה נתיבים, הוא משהו שאי אפשר להתעלם ממנו, לא משנה כמה חרדי אתה. מבטי הסובבים, חרדים וחילוניים, בהתאם. אנו חוצים את ''הקו העירוני'', עוצרים לרגע להתסכל סביב וממשיכים.

עם חציית קו פרשת המים מזרחה, משתנה הנוף בקיצוניות. הצהוב מחליף את הירוק ואת הצמחייה הסבוכה, מחליפות גבעות צהובות וצחיחות. תוך פחות מחמש מאות מטר, אנו גולשים מרום של כ- 1,000 לגובה פני הים וכמה דקות לאחר מכן, אנחנו כבר בלב המדבר. הבריכה הבאה שלנו מוצנעת במקצת והדרך אליה עוברת בשיפוע צד משמעותי. אנו מגיעים, טובלים ומתחילים את הפרק האחרון בטיול.

החלק האחרון של הטיול עובר על קוי הרכס ומעניק נוף סביב נהדר, כמעט לכל אורכו. הרוח נושבת בחוזקה, אך מזג האויר נהדר. הדרך אתגרית ועל הנהגים להיות מרוכזים בנהיגה. אנו מסיימים את הטיול בירידות תלולות ומגיעים לקו הסיום, בריאים ושלמים.

טיול לא שגרתי הגיע לסיומו. חזרנו עם לא מעט חוויות וגם עם כוונה להשלים את מה שהחסרנו (כולל הטיפוס למשלט 21). עברנו מהדרום למרכז ועכשיו, הגיע הזמן שגם משפחות לוי ועוז יקומו מאוחר. כמו תמיד, הייתם נהדרים ואני מקווה שנהנתם.

תודה לאלה שפחדו שיירו בנו ובגללם לא ישנתי כל הלילה. תודה לאלה שבזכותם ניקיתי את הנשק אחרי 5 שנים. תודה לאלה שלא ירו בנו ולאלה שלא זרקו עלינו אבנים או ביצים. תודה לאלה שלא התהפכו. תודה למכשירי תנועה וחבל שהפסידו טיול טוב (לדעתי). תודה לכולכם על הכל. ותודה לי. להתראות בטיולים הבאים.