סיפור נחמד על כיפה, תבליט, תכסית ואיך הם מתחברים יחד כפי ששמעתי:
" יום אחד אמרה אמא לכיפה אדומה ללכת להביא אוכל לסבתא החולה. כיפה אדומה יצאה לדרך אך מכיוון שלא הכירה את הדרך היטב לקחה איתה ארבעה חברים שהכירו את הדרך. לחבר הראשון קראו תבליט. הוא ידע לתאר את כל צורות השטח השונות שכיפה אדומה עשויה לפגוש בדרכה וכך יכלה לתכנן את מסלולה ולהגיע ממקום למקום. הוא היה חבר נאמן וכמעט אף פעם לא שיקר. כשהוא אמר שצריך לחצות גיא אז זה תמיד היה נכון. תבליט היה דובר אמת אך היה לו חיסרון משמעותי- השפה שלו לא הייתה ברורה כל כך וכדי להבין מה הוא אומר נאלצה כיפה אדומה להתאמץ ולהבין את דבריו. אך ברגע שהבינה- ידעה כי זו אמת. לחבר השני קראו תכסית, הוא דיבר בשפה קולחת, ברורה ומשכנעת. הוא ידע לומר היטב איפה יש שביל נוח, איפה יהיה מטע זיתים או מבנה מסוים. הבעיה עם תכסית שלא תמיד היה קשר בין מה שסיפר למציאות , כך שלסמוך עליו בעיניים עצומות היה עלול להיות טעות מסוכנת. שני החברים הבאים היו ממש זוג תאומים סיאמיים. לאחד קראו כיוון ולשני מרחק. שניהם יחד תמיד נתנו תשובות מדויקות מאוד לגבי הכיוון והמרחק ליעד. גם הם היו דוברי אמת . החיסרון שלהם היה שללכת רק בעקבותיהם לאורך זמן הייתה משימה מאוד קשה. הם היו דייקנים מאוד- וכל סטייה קלה ממה שאמרו הייתה עלולה גם היא לגרום לטעות במסלול, מה שמצריך כל הזמן מעקב ובדיקה נוספת.
בגלל שלכל אחד מהחברים היו תכונות שונות ויתרונות שונים , לקחה איתה כיפה אדומה את כולם. כל אחד יתרום את חלקו ברגע המתאים , ותמיד תוכל לוודא עם החברים האחרים את דבריו.
יצאה כיפה אדומה לדרך, הדרך עברה במישור- תבליט כמעט לא דיבר ( הוא תמיד שתקן באזורים מישוריים) תכסית דיבר בלי סוף על שבילים ומטעי זיתים. כמובן שחלק מהשבילים שדיבר עליהם כלל לא היו קיימים או שנוצרו כאלה שלא הכיר אך תמיד נעזרה כיפה אדומה בכיוון ומרחק כדי לדעת שהיא בדרך הנכונה. בתבליט כמעט לא נעזרה – אמרנו שהוא שתקן באזורים מישוריים. בהמשך הגיעה כיפה לאזור של גבעות, תבליט התחיל סוף סוף לפתוח את הפה, וכדי להיות בטוחה שהיא מבינה אותו נכון , נעזרה עדיין גם בתכסית ובכיוון ומרחק בדרכה.
בסופו של דבר בעזרת שלושת החברים הגיעה כיפה אדומה לסבתא שלה כאשר היא נעזרת בכל חבריה יחד כדי למצוא את הדרך. היא אף פעם לא סמכה רק על אחד מהם ותמיד בדקה עם האחרים מה דעתם."