שטח 4X4 > כתבות > ניווט

כתבת ניווט מספר 6 - כללי הניווט בשטח

לאחר חמש הכתבות הקודמות בנושא הניווט שבהן למדנו לקרוא מפה טופוגרפית לרבדיה, לנתח את השטח ולהכין ציר לקראת ניווט, הגיע השלב שבו צריך לצאת לשטח ולהתחיל לנווט בפועל.

ריכוז הכללים והדגשים לביצוע הניווט בפועל:

ניווט בשטח

להזכירכם, ניווט הוא כלל הפעולות שאותן אנו מבצעים למען תנועה מדויקת לאורך ציר מתוכנן לשם הגעה לנקודה מסוימת - היעד. יכולת הניווט שלנו נקבעת על-פי שלושה גורמים: ידע, ביטחון עצמי וביצוע פעולות הניווט, בשלב ההכנות ובפועל, בצורה מסודרת.

 ניווט בשטח

ידע תיאורטי ומעשי הינו גורם נרכש

הרקע התיאורטי מהווה את הבסיס ליכולת קריאת המפה והניווט הטופוגרפי. ששת כתבות הניווט שהתפרסמו כאן, אותן אני ממליץ לשוב ולקרוא יותר מפעם אחת - במיוחד בהמשך הדרך, מהוות בסיס ראשוני ומספק. שאר הידע יירכש באמצעות הניסיון המעשי - ניסיון שאין דרך לרכשו אלא בהשקעה של זמן ומאמץ, יחד עם המפה, בשטח.

ביטחון עצמי הוא גם גורם הנרכש לאורך השנים

כאשר אנו חווים עליות וירידות בהתאם להצלחות ולבירבורים (תנועה שלא בכיוון או מבלי לדעת לאן) בשטח. ניווט מוצלח נוטע בנו תחושת בטחון עצמי המסייעת לנו בנטילת החלטות בשטח תוך-כדי ניווט ובהכרח מביאה להתקדמות ולשיפור ביכולת הניווט שלנו. במקרים שבהם גוברת תחושת הביטחון העצמי על היכולת, אנחנו מתברברים! כישלון בניווט גורם לירידה בביטחון העצמי, אך מחזיר אותנו למימדים הנכונים בקשר ליכולות שלנו. על-מנת לנחם אתכם - אין נווט, ולו אף המהולל ביותר, שלא התברבר וטעה. הדבר טבעי ונגרם מכך שנוח לנו ''לקצר'' בביצוע הפעולות הנדרשות למען ניווט מושלם. קיצור שמקומו לא רק בעצלות אלא גם ברצון ובצורך לנווט מהר יותר, אם זה בגלל ''תחרות'' או בגלל לחץ מצד המטיילים שאתכם אשר אינם שותפים לניווט ולקשיו. המלצתי לתחילת הדרך היא לנווט באווירה נינוחה, לבד, עם חונך או עם חבורה ידידותית וסבלנית - אחרת לא תוכלו ללמוד מהניווט והניסיון שתצברו לא יפתח אצלכם את הביטחון העצמי הנדרש.

ההכנות המקדימות לניווט:

בטרם נפרט את כללי הניווט בשטח אזכיר כי ההכנות המקדימות לניווט, קריאת המפה, ניתוחה והכנת ציר ניווט בצורה מפורטת הם תנאי להצלחה בניווט ועל זה אמרו חכמים ובעלי ניסיון: מי שטורח בערב שבת אוכל בשבת וכוונתם היא שמי שמכין היטב את הניווט ביום שישי מגיע ליעד ביום שבת. ככול שתשקיעו זמן רב יותר בהכנות המקדימות כך יקל עליכם לנווט בשטח ותוכלו לחסוך זמן יקר, במיוחד בצמתים בהם נדרש להחליט לאן פונים ולאן ממשיכים. את ההכנות המקדימות חילקנו בכתבה הקודמת לשישה שלבים:
1. הגדרה ותיחום אזור הניווט,
2. בחינה תבליטית של תא השטח לניווט,
3. סימון פרטי תכסית בולטים ביום ובלילה,
4. סימון היעדים (נקודות הציון) אליהם אנו רוצים להגיע,
5. קיטוע הציר - חלוקתו לקטעי ניווט אותם אנו צריכים לעבור באופן שנוכל להזדהות בשטח בקלות תוך כדי קביעת סופי קיטוע ברורים ותבליטיים או קביעה של גבולות ברבור כאשר סוף הקיטוע אינו בולט דיו,
ולבסוף -
6. רישום סיפור דרך בצורה מפורטת.

כלל ראשון בניווט

עכשיו לאחר שקיטעתם את ציר הניווט בצורה טובה תוך כדי הסתמכות על תבליט וכתבתם סיפור דרך מפורט אפשר לצאת ולנווט בשטח. כלל ראשון בניווט הוא כי יש לדבוק בקיטועים ולהתעקש (אבל ממש להתעקש) על מציאת כל סוף קיטוע כאילו הוא היעד, או נקודת הציון (נ.צ.) שלכם. אחרת, קיימת סבירות גבוהה כי ''תאנסו'' את השטח (כלומר : תתאימו בין המפה לשטח מבלי שהם מתאימים) ותתברברו.

תנועה מקיטוע לקיטוע בהתאם לסיפור הדרך

לאחר זאת אפשר להתחיל ולנוע בהתאם לסיפור הדרך תוך הקפדה על התאמתו לשטח. מומלץ כי בכל התחלה של קיטוע חדש להיעצר ולהביט קדימה, לבדוק שוב את סיפור הדרך, לראות שהשטח תואם למפה ולנסות לחפש בשטח את סוף הקיטוע. אם אתם רואים את סוף הקיטוע אזי הנסיעה אליו תהיה מהירה וקלה יותר.

תצפית מנקודת ההתחלה להמשך הציר

לאחר שזיהתם את נקודת ההתחלה יש להיעצר בה גם כדי להכניס את לאווירה הנכונה, של ניווט מסודר בשטח חדש, וגם לביצוע תצפית קצרה על המשך הדרך, להצפין נכון את המפה (באמצעות מצפן וגם באמצעות הפרטים הבולטים בשטח) ולהתאים בין המפה לשטח בטווח הקרוב וכמה שאפשר גם בטווח הרחוק.

במשך התנועה בין סוף קיטוע אחד לבא אחריו

אנו מאמתים את סיפור הדרך הן מהבחינה הטופוגרפית והן מבחינת אזימות-מרחק. מהבחינה הטופוגרפית יש להקפיד כי מגמת הקיטוע (עליה או ירידה) נשמרים, התנועה אכן מתבצעת בתא שטח כפי שצפינו מראש (ערוץ נחל או שלוחה) וכי פרטי התכסית אותם אנו צריכים לחצות או לראות קיימים. מבחינת אזימות-מרחק יש למדוד מרחק (האודומטר של הרכב מספיק) ולוודא באמצעות המצפן כי אנו נעים באזימוט (בכיוון) המתוכנן בהתאם לנתונים שמדדנו על המפה בשלב ההכנה והרשומים בסיפור הדרך.

הכלל השני - זיהוי נקודת ההתחלה

בתחילת הניווט יש לזהות במדויק את נקודת ההתחלה של הניווט. בדרך כלל נקודה זו היא בעייתית שכן בירידה מכביש או במעבר משטח בנוי לשטח פתוח יש אי התאמות בין המפה (שכבר התיישנה) לשטח (שמשתנה מהר). בנוסף על כך - סימוני התכסית על המפה גדולים יותר מגודלם היחסי בשטח כך שהם מכסים את סימוני התבליט בסביבתם (בעיקר במפות בקנה מידה של 1/50,000 ומעלה). רצוי לתכנן את הציר כך שמנקודת ההתחלה תוכלו לראות את סוף הקיטוע הראשון, דבר שיוסיף לכם נקודת אימות נוספת בתחילת הניווט.

חשוב להתעקש על הגעה לסוף הקיטוע

כמו שכבר נכתב לעיל, חשוב להתעקש על הגעה לסוף הקיטוע, ולא לוותר ולו על סוף קיטוע אחד. ויתור שכזה מתוך מחשבה כי יהיה בסדר... נמצא את סוף הקיטוע הבא ושם נתאפס... ועוד כהנה תקוות - סופו שיברבר אתכם ועל כך יעיד כל מי שניווט בשטח.

הכלל הכי חשוב : לעצור את הבירבור עוד בתחילתו!

במידה ותוך כדי הניווט סיפור הדרך אינו תואם את השטח, יש לעצור ולבדוק מהו מקור הטעות? האם הכנה שגויה של סיפור הדרך בגלל טעות בקריאת המפה א במדידת אזימוט-מרחק או שמא המדובר בטעייה בשטח או ביישום סיפור הדרך (ואז אתם מבורברים).

סטייה מציר התנועה המתוכנן:

אם נדרש מכם לחרוג מהציר, עקב חסימה או שינוי אחר, עשו זאת בצורה מסודרת. עצרו לתכנן, בנו סיפור דרך המאולתר בו ברגע בשטח ורק אז המשיכו בדרך.

תנועה על שבילים

נוח לנוע על שבילים מסודרים (וגם נכון לתכנן ציר בהתאם לשבילים) , אך אל תתנו לשביל למשוך אתכם מחוץ לניווט - יכול להיות כי דווקא ציר הניווט שאתם תכננתם עובר על שביל פחות נוח , אך הוא זה שמוביל אתכם ליעד.

הקפדה על כללי הבטיחות

בנסיעתכם הקפידו על כללי הבטיחות, במיוחד בחציית כבישים ושבילים ראשיים ובנהיגה בשטח טכני הדורשת ריכוז בשטח שלפני הגלגלים. זכרו כי בגלל הריכוז בניווט וההסתכלות רחוק יותר אתם פחות מרוכזים בנהיגה, ובטווח שלפני הגלגלים, ולכן נקטו במשנה זהירות.

שמרו על הטבע - אין לנו ארץ אחרת!!!

בנוסף שמרו על הטבע, אם זו שמורת טבע אזי שבעתיים, אך גם אם לא - אין לנו ארץ אחרת!!! סעו בהתאם לכללים ואל תשאירו קוליסים היכן שהטבע אינו יכול לשקם עצמו בזמן קצר.

אופן הניווט הנ''ל חוזר על עצמו מקיטוע לקיטוע לאורך כל הניווט אלא אם מתברברים ואז:

כדאי לתפוס את הברבור (הטעות) כמה שיותר מהר (מיד כשלא מוצאים את סוף הקיטוע) ולא למשוך זאת בחיפושים - כי זה בדרך כלל לא עוזר ואתם רק מבזבזים את זמנכם.

דבר ראשון עצרו למחשבה!

מה היינו צריכים לפגוש? ומתי? דבר שני הסתכלו סביבכם ונסו להתאפס. לא הצלחתם ?! - חזרו למקום האחרון בו הייתם מזוהים והמשיכו משם בהתאם לסיפור הדרך. אין טעם להמשיך קדימה במחשבה כי יהיה בסדר - אתם רק תאנסו את השטח ותתברברו יותר - חיזרו אחורה! אם הגעתם לגבול ברבור או לקצה גבול גזרה (כפי שהוגדר בסיפור הדרך) - התאפסו והמשיכו משם, אם אינכם יכולים להמשיך משם חזרו אחורה - לנקודה אחרונה מזוהה או תכננו מחדש בצורה מסודרת את המשך דרככם. תפנימו כי אין זאת בושה להתברבר (זה קרה וקורה למנוסים ולטובים ביותר) אך זו טיפשות לא להבין/להודות כי טעינו ואז לדרדר את המצב לברבור גדול יותר.

לסיום של פרק הניווט הטופוגרפי אחזור על הפתיחה :

ניווט הוא מקצוע הדורש הקפדה על הפרטים הקטנים כאשר הניסיון, הידע והביטחון העצמי הם גורמים הנרכשים לאורך זמן. צאו לשטח נווטו, התאימו מפה לשטח, תברברו ובעיקר הצליחו להגיע למקומות שטרם הייתם בהם כל פעם עמוק יותר בתוך השטח - והסיפוק מובטח לכם.

לשאלות ותגובות בפורום הניווט של אתר השטח :

או בדוא''ל ישירות לכותב ogash@4x4.co.il.

קישור לפורום ההשטח באתר

קישורים לכתבות הניווט הנוספות באתר:

כתבת ניווט מספר 1 - מבוא לניווט טופוגרפי

יצירת מפה מכדור הארץ

כתבת ניווט מספר 2 - תכסית

כתבת ניווט מספר 3 - תבליט

כתבת ניווט מספר 4 - טופוגרפיה ותבליט

כתבת ניווט מספר 5 - ניתוח מפה טופוגרפית

כתבת ניווט מספר 6 - כללי הניווט בשטח

תגובות

1 תגובות

1

Ogash Ofer

24 ביוני 2020 ב 05:17

סיפור נחמד על כיפה, תבליט, תכסית ואיך הם מתחברים יחד כפי ששמעתי:
" יום אחד אמרה אמא לכיפה אדומה ללכת להביא אוכל לסבתא החולה. כיפה אדומה יצאה לדרך אך מכיוון שלא הכירה את הדרך היטב לקחה איתה ארבעה חברים שהכירו את הדרך. לחבר הראשון קראו תבליט. הוא ידע לתאר את כל צורות השטח השונות שכיפה אדומה עשויה לפגוש בדרכה וכך יכלה לתכנן את מסלולה ולהגיע ממקום למקום. הוא היה חבר נאמן וכמעט אף פעם לא שיקר. כשהוא אמר שצריך לחצות גיא אז זה תמיד היה נכון. תבליט היה דובר אמת אך היה לו חיסרון משמעותי- השפה שלו לא הייתה ברורה כל כך וכדי להבין מה הוא אומר נאלצה כיפה אדומה להתאמץ ולהבין את דבריו. אך ברגע שהבינה- ידעה כי זו אמת. לחבר השני קראו תכסית, הוא דיבר בשפה קולחת, ברורה ומשכנעת. הוא ידע לומר היטב איפה יש שביל נוח, איפה יהיה מטע זיתים או מבנה מסוים. הבעיה עם תכסית שלא תמיד היה קשר בין מה שסיפר למציאות , כך שלסמוך עליו בעיניים עצומות היה עלול להיות טעות מסוכנת. שני החברים הבאים היו ממש זוג תאומים סיאמיים. לאחד קראו כיוון ולשני מרחק. שניהם יחד תמיד נתנו תשובות מדויקות מאוד לגבי הכיוון והמרחק ליעד. גם הם היו דוברי אמת . החיסרון שלהם היה שללכת רק בעקבותיהם לאורך זמן הייתה משימה מאוד קשה. הם היו דייקנים מאוד- וכל סטייה קלה ממה שאמרו הייתה עלולה גם היא לגרום לטעות במסלול, מה שמצריך כל הזמן מעקב ובדיקה נוספת.
בגלל שלכל אחד מהחברים היו תכונות שונות ויתרונות שונים , לקחה איתה כיפה אדומה את כולם. כל אחד יתרום את חלקו ברגע המתאים , ותמיד תוכל לוודא עם החברים האחרים את דבריו.
יצאה כיפה אדומה לדרך, הדרך עברה במישור- תבליט כמעט לא דיבר ( הוא תמיד שתקן באזורים מישוריים) תכסית דיבר בלי סוף על שבילים ומטעי זיתים. כמובן שחלק מהשבילים שדיבר עליהם כלל לא היו קיימים או שנוצרו כאלה שלא הכיר אך תמיד נעזרה כיפה אדומה בכיוון ומרחק כדי לדעת שהיא בדרך הנכונה. בתבליט כמעט לא נעזרה – אמרנו שהוא שתקן באזורים מישוריים. בהמשך הגיעה כיפה לאזור של גבעות, תבליט התחיל סוף סוף לפתוח את הפה, וכדי להיות בטוחה שהיא מבינה אותו נכון , נעזרה עדיין גם בתכסית ובכיוון ומרחק בדרכה.
בסופו של דבר בעזרת שלושת החברים הגיעה כיפה אדומה לסבתא שלה כאשר היא נעזרת בכל חבריה יחד כדי למצוא את הדרך. היא אף פעם לא סמכה רק על אחד מהם ותמיד בדקה עם האחרים מה דעתם."