טיול מועדון Jeep רנגלרים ורוביקונים – נחל ערוד ומעלה רמון 22.2.19

למסלול נחל ערוד ומעלה רמון יש מוניטין קשוחים בקרב הג'יפאים בישראל ועל כן, למסלול מאתגר שכזה יוצאים בקבוצה של רכבי שטח קשוחים אמיתיים – Jeep רנגלר ורוביקון. החורף צבע את המדבר בצבעים מדהימים, מזג האוויר האיר פנים וכצפוי, הערוד והרמון שירגו מולנו את שריריהם - אבל הרנגלרים וחבורת נהגים ונהגות מצויינים יכלו להם, באחד הטיולים המצויינים שהיו לנו

קשה לי לשכוח איך לפני כמעט 30 שנה, בימי "עמותת הג'יפים" העליזים, התארגן טיול גדול לנחל ערוד + כמה קטעים אתגריים נוספים בסביבה. שישי-שבת, אוהלים ועל האש בחניון לילה בשטח, הרבה מאוד רכבי שטח, רובם ככולם סיקסים + כמה בלייזרים וסמוראים. בהובלת אחד מבכירי הג'יפאים הותיקים והמיתולוגיים בצה"ל ובארץ בכלל, קצין קרבי רב מעללים שעד היום נותן בראש ומרביץ תורה בג'יפאים במסגרות צבאיות ואזרחיות.

כמה ימים לפני המסע התכנסנו במתנ"ס תל-אביבי כלשהו ל"ערב הכנה", כאילו מדובר במבצע צבאי מורכב מעבר לקוי האוייב או מינימום מסע לחו"ל. עוד לא הספקנו להתיישב וכבר דאג הקודקוד להכניס אותנו לעניינים ללא גינונים מיותרים: "חברים, שלום לכולם. לא סתם הבאנו אתכם לכאן - יש כמה דברים שצריך להבהיר: המסלול הזה אכזרי" פתח בצליפה ישירה אל בין העיניים שלנו. ואז, בארשת רצינית וללא שמץ של אנדרסטייטמנט, אז תיאר לנו את המכשולים והקשיים, כל בור וכל בולדר, אחד לאחד בדייקנות כירורגית. לסיום קינח ב"תעברו במוסך, תחזקו ברגים, תוודאו תקינות מכלולים, תבדקו ותכינו היטב את הג'יפים כדי למזער את הסיכוי לתקלות. ברור לכם שכל קלקול או שבירה יתקעו את כולנו לשעות רבות ויחרבו לכולנו את הטיול. אם יש למישהו ספק כלשהו באשר למצב הג'יפ שלו, שיגלה אחריות ויוותר על הטיול". מה עוד נשאר להוסיף?... יצאנו מהמפגש בעיניים מושפלות, מהורהרים. הולך להיות קשה, הפעם נקיז דם, סליחה, שמנים... אנחנו יוצאים לטיול או למלחמה?......

הקודקוד קצת הגזים בכוונה, אבל לא הטעה אותנו בהרבה: הערוד הוא אכן מסלול קשוח. קשוח לאנשים וקשוח למכוניות. מכנית, פיזית, מנטלית. מאז "מבצע עובדה" שעבר כאן לפני 70 שנה, לנחל ערוד שמדרום למכתש רמון יש מוניטין מיתולוגי של ציר שמאתגר את הנהגים ומפרק את כלי הרכב לגורמים – מי כמוני יודע.... גם בימים כתיקונם מדובר במסלול לא פשוט, אבל אם זה לא מספיק, השיטפונות בחורף מוחקים את התוואי ודורשים מהנהגים קריאת שטח מדוייקת ויכולת לאתר ציר התקדמות בין הבולדרים הגדולים, החריצים העמוקים, הבורות, מדרגות האבן ושאר מכשולים שהנחל היפהפה מציב בפני המטיילים הממונעים.

יופיו של הערוד מפתה מאוד והאמת היא שכל רכב שטח בעל הילוך כוח שנהוג על ידי נהג מיומן יכול להיכנס למסלול הזה ולסיים אותו בניחותא ביום אחד, אם כי הסיכוי לנזקים גדול וככל שהשיירה ארוכה יותר, כך הקצב יהיה איטי יותר. מצד שני, יש רכבי שטח טהורים כמו ג'יפ רנגלר, שפשוט נולדו ונוצרו לאתגרים מהסוג הזה. טיולי מועדון Jeep לוקחים את בעלי הג'יפים למגוון מסלולים ברמות קושי שונות ברחבי הארץ, אבל כשמדברים על נחל ערוד בכיוון מערב (במגמת עליה) ומוסיפים לו גם בונוס – טיפוס מעלה רמון - שאף פעם אינו קל והופך את כל העסק לאתגרי עוד יותר גם מבחינת המרחקים והזמנים, הרי שזהו טיול שנתפר בול עבור רנגלרים ורוביקונים בלבד.

וכך מתאספת לה חבורה צבעונית של ג'יפים אמיתיים בחניון הצמוד לתחנת הדלק בכיכר של מצפה רמון. רוב הכלים סטנדרטיים מהשקית, כמה מהם מוגבהים 2 אינץ' בלבד ורק שניים הם מקטגוריית ה"משופרים" – צמד הרוביקונים של משה כץ ומוחמד אגבאריה, שניהם נהגים טובים ומנוסים - ואני בהחלט שמח לדעת שיש לי שני נהגים טובים בכלים חזקים ומצויידים היטב בקבוצה הזו, שיוכלו להושיט עזרה אם יהיה צורך.

המסלול ארוך ובעיקר מרוחק – אחרי שכולם יגיעו נצא דרומה על כביש 40 לנסיעה לא קצרה – 48 ק"מ בדיוק, עד לכניסה לשטח. אבל כאן זו תחנת הדלק האחרונה לפני המסלול והג'יפים כידוע צמאים לבנזין... ולכן המפגש נקבע לשעה מוקדמת – 08:30 שזה מוקדם מאוד, בהתחשב בעובדה שחלק מהחברים באים גם מהצפון הרחוק וכדי להגיע בזמן התעוררו מאוד מוקדם בבוקר... מין הסתם אנחנו מתעכבים מעט יותר מהרצוי אבל בסופו של דבר כולם כאן אחרי שתדלקו עד הפקק, מצב הרוח טוב והשיירה הצבעונית יוצאת לדרכה. אנו יורדים למכתש וגומעים את כביש 40 במהירות. בסוף "כביש המישר", מול המשאבות של מקורות על ערוצו הרחב של נחל פארן, אנו פוגשים את אורי יעלון ואשתו אסנת ואת אור בשני רוביקונים לבנים שהגיעו מהדרום והמתינו לנו בסבלנות. אתנחתא קלה לצורך ניקוז אויר מהצמיגים והשיירה יוצאת לדרכה.
 

חלקו המזרחי של הערוד קל לתנועה ולא מרמז על הקשיים שיציב בפנינו עוד מעט. מראות הנוף של "מיצר ערוד" הפראי מרהיבים ומסיחים את הדעת מהעובדה שהציר לא ברור – שטפונות החורף עשו כאן שמות ואני סורק כל הזמן אחר הנתיב הנכון אבל אנו מתקדמים בקצב טוב מאוד. חולפים על פני הנקודה בעמוד-ענן "דרור ברלי התקוע" – היכן שאני עצמי מצאתי את עצמי עם סרן קדמי שבור בפסח 2017, בזמן שאני מוביל קבוצה של 13 כלי רכב במסע חוצה נגב... בזכות מבצע חילוץ הירואי שבוצע ע"י שני חברים יקרים שבאו מהמרכז באישון לילה עם האוזינג של סרן קדמי ואחר כך גם פתחנו מוסך שטח כהלכתו עד שהג'יפ תוקן למשעי ויכול היה להמשיך בטיול... זה סיפור שאף פעם לא נמאס לי לספר, שיש בו לקחים ותובנות ומוסר השכל ודוגמא לחברות אמיתית ששום מזג אוויר קשה ותנאים קשים ומגבילים לא יוכלו לה. בהחלט מורשת קרב ג'יפאית.
 

קילומטרים ספורים מאוחר יותר, ואנו עוצרים ליד אנדרטת ה"האמבר" מימי מלחמת העצמאות ומבצע עובדה. שרידי רכב 4X4 צבאי ממלחמת העולם השנייה שהבריטים השאירו מאחוריהם עם סיום המנדט והיה בשימוש חטיבת הנגב. במהלך "מבצע עובדה" שבר סרן אחורי ומכיוון שלכוח המתקדם לא היו הזמן והיכולת לתקנו, ננטש בשטח. זמן מה לאחר כך, כשיצאו לחלץ אותו מהשטח, הוא כבר לא היה שם. רק אחר כך התברר שנסחף על ידי השטפונות והתגלה במיקום מרוחק מאוד מזה בו ננטש, קבור כולו בסחף, רק 38 שנים אחר כך, בשנת 1987. בסיוע סדנת הרכב של פיקוד דרום חולץ מהסחף והוצב במקום בו הוא נמצא היום. זה הזמן והמקום להסברים ולסיפורים וגם לארוחת בראנץ' באדיבות יבואני Jeep – אנו מעמידים גזיבו גדול, אלעד מוציא מהרנגלר JL  ספורט החדש מגשים-מגשים של סנדביצ'ים מושקעים – זה יפה, זה טעים וזה כיף!

הזמן נוקף, השמש עפה בשמיים לכיוון מערב ואני קצת מודאג. האם נספיק לסיים את הערוד ולהגיע למעלה רמון באור יום?... אם נתעכב וניכנס לחושך ניאלץ לצאת מהשטח בכביש 171 ולוותר על מעלה רמון מלכתחילה - וזו אפשרות שהקבוצה  לא מוכנה לשמוע עליה – הם הגיעו לכבוש את המעלה ויהי מה! אני סקפטי ועל כן מזרז את החבורה לסיים לאכול ולצאת לדרך. תוך דקות אנו נכנסים לחוויית הערוד, עם מעברים טכניים ראשונים. הקצב איטי, נדרשים כאן הילוך כוח, מרווח גחון בריא, נהיגה זהירה ועירנית והכוונה מבחוץ, אבל רנגלרים הם לא SUV  מצוייצים עתירי פלסטיקים שבירים – המתלים שלהם גמישים וארוכי מהלך, הם בעלי גלגלים גדולים, זויות מרכב מצויינות וגחון חסון, מצויידים במערכת בקרת משיכה מהירת תגובה ויעילה ביותר (שלא לדבר על הרוביקונים כפולי הנעילות...) והם עוברים בקלות ובמהירות מכשולים שעל סיפונו של כל רכב שטח סטנדרטי אחר היו מעכבים אותנו קצת יותר ואחרי אינספור מעברים שכאלה העיכוב היה גודל לדקות ולשעות... לא רק נהגים פחות מנוסים בחבורה משתאים לנוכח הקלות בה הג'יפ מתמודד עם ההצלבות והבולדרים.
הקצב שלנו טוב, אבל גם השמש ממהרת לכיוון מערב ואחרי שעצרנו ב"סלע פלמ"ח-טוביה" (וסיפרנו את סיפורו של טוביה קושניר ז"ל ומשלחת הסטודנטים מ-1946 שצעדה כאן ברגל), אני נדרש לקבל החלטה – אם ממשיכים בערוד עד הסוף, לא יהיה לנו היום טיפוס במעלה רמון. כי הדרך מסוף הערוד דרך מכתש רמון לרוחבו עד לתחתית מעלה רמון, היא ארוכה ואיטית ואין ספק שניכנס לחושך - אין מצב לאכזב את ה-
Jeepאים שהגיעו עד לכאן ומוכרחים לטפס במעלה רמון. מה עושים?... יש פתרון.

 


 



ממערב לבארות עודד אני מחליט לפנות ימינה, צפונה, לכיוון נחל עודד ושוב ימינה לציר נחל נקרות המערבי. כאן השביל כבר "נפתח", אפשר לעבור ל-High ולנסוע בקצב מהיר יותר. במפער פיטם אנו פונים שמאלה ויורדים למכתש, בינות למרבדי פרחים ורודים מרהיבים (אין כמו החורף במדבר!) וחיש קל מגיעים לציר השחור החוצה את המכתש. כאן פונים שמאלה לחמישה קילומטרים טרשיים ואיטיים עד שמגיעים למעלה רמון והשמש עדיין תלויה בשמיים ומאירה לנו. אם נטפס כאן חלק ללא תקיעות ועיכובים, נגיע לכביש 171 סמוך לבה"ד 1 באור אחרון - או לכל הפחות, נסיים את הקטעים הקשים במעלה מבלי להיכנס לחשיכה. זהו הימור, אבל הקיצור דרך מפער פיטם חסך לנו כמעט שעה ואנחנו כבר כאן. אז קדימה, לשלב Low ולהתחיל לטפס!

מי אתה, מעלה רמון? מתחתית מכתש רמון, המכתש האירוזי (תוצר של בלייה) הגדול בעולם שרוחבו כ-40 ק"מ, מטפסים למצוקו הצפוני 4 מעלות לכלי רכב. המזרחי מכולם, סמוך להר ארדון – "מעלה נוח" – יפהפה אבל לא באמת קשה, אפשרי גם לחלק מהג'יפונים בעלי הנעה 4X4. לא רחוק ממנו לכיוון מערב, "מעלה מחמל" האימתני שלאורכו מונח קו צינור הנפט אילת-אשקלון. המעלה שהיה אתגר מיתולוגי לג'יפאים מנוסים הרכובים על כלים משופרים ונעולים מכל הכיוונים, אבל כבר כמה שנים אסור לתנועה וחסום-סופית בבולדרים עצומים ובתעלה עמוקה וכבר לא אקטואלי. מי שלא חווה עלייה או ירידה בו - הפסיד. אנו ממשיכים מערבה והמעלה הבא הוא "מעלה העצמאות" הסלול באספלט, הלא הוא כביש 40 החוצה את הנגב לאורכו – מכאן ירדנו בבוקר, בדרכנו לתחילת המסלול. המעלה המערבי מכולם, האחרון שמטפס מתחתית המכתש למצוק הצפוני ומותר לתנועת כלי רכב ועדיין מוגדר כ"אתגרי" הוא "מעלה רמון". ציר אכזרי, משובש מאוד, שמתפתל לאורך כקילומטר וחצי וכולל ארבעה אלמנטים בעייתיים גם בירידה, בדמות מדרגות סלע גבוהות, בורות עמוקים ובולדרים גדולים ומרושעים שממתינים לחבוק איזה סרן או לרטש ולקמט גחונות של רכבי שטח שנהגיהם לא היו זהירים מספיק. מעלה רמון אינו הקשה ביותר אבל הוא עדיין אתגר ראוי ואחד מ"חבורת החוד" הקשוחה של המעלות המאתגרים ביותר בנגב, אחרי המעלות גרופית, זיק, ורדית ועשוש. לכך יש להוסיף את אורכו ובייחוד את מיקומו הגיאוגרפי, שמציב אותו בדרך כלל בסיומם של מסלולי טיול – רוב הג'יפאים מגיעים לכאן בשעות אחה"צ ומספיק בלת"מ אחד קטן, תקיעה קלה או כל תרחיש אחר שמעכב וגוזל זמן יקר והופ! – אתם תקועים כאן בחושך והמצב הופך להרבה פחות נעים. במיוחד בחורף, כאשר הטמפרטורות צונחות כאן למחוזות החד-ספרתיים הנמוכים, בואכה 0 עגול ואם נושבת רוח אז לעתים אפילו למטה ממנו.... מאחורי ההגה של ג'יפ רנגלר ובעזרת מכוון טוב, נהג טוב ומנוסה יכול לגמוע את מעלה רמון תוך כעשרים דקות בלי להתעכב - אבל אנחנו כאן בשיירה ארוכה של 11 כלים, לא כל הנהגים מנוסים, יש צורך בהכוונה סבלנית מבחוץ בכל מכשול וזה לוקח את הזמן. אבל למעט ג'יפ אחד שבשבריר שנייה של חוסר תשומת לב "התיישב" על מדרגת אבן וחולץ מיד במשיכה קלה, אנחנו מתקדמים היטב ורק את המכשול האחרון במעלה אנחנו מטפסים כשכבר כמעט חושך בחוץ. זה בהחלט היה על הקשקש, אבל ההימור שלי הצליח – כולם יכולים לטפוח לעצמם על השכם ולסמן "V" על מעלה רמון.

סיכום הטיול על כביש 171 סמוך לבה"ד 1, עייפים אך מרוצים. מחזירים מכשירי קשר, כמה מילים לקבוצה המצויינת הזאת לפני שאני משחרר אותם (ומשביע אותם שיעברו בתחנת הדלק הקרובה וינפחו את הצמיגים) – חברים יקרים, עשיתם את זה! ללא עיכובים מיותרים וללא נזקים – ועל כך כל הכבוד! יצאנו למסלול ארוך, איטי וקשה, לא פשוט בכלל, במירוץ נגד הזמן. אמנם התנועה התבצעה ב"קצב טירונות" מזורז ולמעט ארוחת הבוהוריים ליד ה"האמבר" אפילו לא עצרנו לקפה, אבל הייתם גדולים. הפגנתם משמעת, נהיגה מצויינת ושקולה, התמודדתם היטב עם האתגר וניצחתם מסלול לא פשוט בכלל. וכמובן שזה היה יכול להיות הרבה יותר קשה ואיטי אם לא היינו רכובים על ג'יפי רנגלר שכל מחמאה לרכב השטח המופלא הזה תהיה בנאלית להחריד – אין רכב שטח סטנדרטי שיעשה זאת טוב יותר ממנו. אין לי ספק שעוד ניפגש בטיולים ונשתה הרבה קפה שחור – זו הבטחה שלי.
ניפגש בשטח!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן 
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן 
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן

 

תגובות

0 תגובות