שטח 4X4

שטח 4X4 > יומני מסע בארץ > טיולים ומסעות בארץ

חזיון הנרות במרסבא 16-17/12/2022

בלב מדבר יהודה שוכן בתוך מצוק סלע מרשים מנזר מר-סבא. המנזר תלוי על מצוקי נחל קדרון ומהווה את אחת מפינות החמד המרשימות במדבר יהודה כולו.
בליל ה-16/12 וה-17/12 מציינים נזירי המנזר את חג מר סבא לזכר מייסד המנזר סבאס. עם שקיעת השמש מדליקים הנזירים נרות בכוכי הסלע של מצוק נחל קדרון.
כמדי שנה יוצא אתר השטח לבקר באירוע המיוחד הזה ותמיד מגיע מכיוונים מיוחדים ושונים.
הדריכו: גיא זילברמן ו - וייזל עדי

מאת: עדי וייזל

26/01/23

מיהו סבאס?

סבאס, או בשמו המוכר יותר "מר סבא" , ידוען, גורו אפשר לומר, דמות ידועה בין נזירי מדבר יהודה מהתקופה הביזנטית (300-600 לספירה לערך). הקים לא מעט מנזרים במדבר יהודה, היה נציג של הכנסייה בארץ ישראל.
הבחור נולד ב-439 לספירה בקפדוקיה, נצר למשפחה נוצרית מיוחסת, אביו היה איש צבא, ובמסגרת עבודתו התנייד בין מדינות וככה בגיל 5 נאלצה משפחתו של סבאס לעבור למצרים והעבירו את סבאס לבני משפחה - הבחור הצעיר לא הסתדר עם דודיו ולאט לאט התגלגל למעין פנימייה - כנסייה ועם השנים התגלה כמוכשר במיוחד. הבחור הוכרז כעילוי וככה בהגיעו לגיל 18 לערך החליט שהוא רוצה לעזוב את הכנסייה ולעלות לירושלים. סבאס עבר לכנסייה בירושלים וכיאה לייחוס המשפחתי ולכשרונו - עבר לאחת הכנסיות היותר נחשבות בעיר וגם שם הבינו כי אכן הוא עילוי בכל הקשור לדת. לאחר כמה שנים החליט סבאס כי הוא רוצה לעבור למנזר בקרבת מדבר יהודה - מנזר בראשותו של אבתימוס. גם האחרון הבין כי מגיע אליו עילוי אך התייחס אליו כנזיר מן המניין והתעקש עם סבאס כי עליו להתחיל את חיי הנזירים מההתחלה כמו כולם.

ככה סבאס מצא עצמו עובר למנזר בקרבת ים המלח/נחל אוג, עובר להתבודד במערות במדבר יהודה כאשר כל העת השמועות על הימצאותו במדבר וההתבודדות שלו, הלכו לפניו וככה נזירים ומאמינים רבים החלו לשהות במחיצתו עד שנוצר סביבו קהל מאמינים רב שהפכו אותו אט אט לנזיר חשוב במדבר יהודה.
סבאס היה נוהג להתבודד במערה בקרבת הר מונטר ובמקום הזה הקים את המנזר שקיבל את השם "המרסבא". בשנת 532, ב-5 לדצמבר, נפטר הנזיר ולאחר מספר שנים באחד ממסעות הצלב העבירו את גופתו לונציה - עד שהחזירו אותה, חנוטה, למנזר ב-1964 ומאז היא שם.

קברו של סבאס במנזר המרסבא

כאמור, סבאס נפטר ב-5/12/532 ובמנזר המרסבא הפכו את יום מותו ליום חג (הבדל של 13 ימים בתאריך בין לוח שנה הגריגוריאני בו אנו משתמשים לבין הלוח היוליאני עליו מסתמכת עד היום הכנסיה האורתודוקסית) והנזירים היו מציינים יום חג זה באמצעות הדלקת נרות בגדה המזרחית, מול המנזר.

במרוצת השנים הבינו המקומיים כי הדלקת הנרות הפכה להיות מוקד עניין ורבים מגיעים כדי לחזות באירוע, ראו כי טוב והפכו את היום המיוחד 17 לדצמבר לעוד כמה ימים שלרוב נמשכים כ-3-5 ימים במהלכם מדליקים את הנרות, דבר שמושך קהל רב ומביא איתו פרנסה לא רעה בכלל לתושבי האזור. כנזירי המקום, הרגילים לחיות בשקט ובסגפנות, לא מתלהבים מההפנינג שמרחש סביבם. במיוחד במתכונתו הנוכחית, מה שהיה ליום חג פרטי של אנשי המנזר וקהל מאמיניו המקומיים, הפך היום לאירוע רב משתתפים.

הגדה המזרחית של נחל קדרון מול המנזר

כאמור, בשנים האחרונות הימים סביב ה-17/12 מושכים קהל עצום של הולכים על 2, טרקיסטים, רוכבי אופניים, ג'יפאים למיניהם ובעצם כל עם ישראל.
משנה לשנה הכמות הולכת וגדלה ואיתה כמות הדוכנים, מקומות החנייה וכד'. הדרך למנזר מלווה במפגש עם מקומיים, בדואים תושבי האיזור שהאינטראקציה עם הילדים בהחלט מבליטה את ההבדלים באורח החיים וכן את הבדלי המעמדות, אם אפשר לכנות זאת ככה. כשם שנוסעים דרך ירושלים האורבנית והירוקה ובדקה וחצי מגיעים למקום לא מיושב וצחיח - ככה ניתן להבחין בשינוי המהותי באורח החיים ואף במצב הכלכלי של תושבי המקום. ובכל מקרה הפנינג שמומלץ לכל אזרח ואפילו פעם בחיים כדי לחוות.

נכון להיום חיים במנזר המרסבא כ-15-20 נזירים, במקום אין הזנה של חשמל (תושבי המנזר נהנים מחשמל זמין מלוחות סולארים), אין מים בהזנה ישירה והנזירים נהנים מכוח הגרביטציה של מיכלי המים שמוקמו בראש המנזר. לגבי הביוב - נו טוב, זה אתם בטח מבינים לבד - גם ככה נחל הקדרון מהווה "צינור" למי הביוב של מספר כפרים במזרח ירושלים, דבר שכולי תקווה שישתנה בקרוב.
חייהם של נזירי המרסבא אינם קלים, הטופיקון (אורח החיים) מאוד קשוח ויש המספרים, וניתן למצוא ברשתות, כי יש נזירים שלא עומדים באורח החיים הקשוח הזה ומקצרים את "משמרתם" במנזר.