סיכום טיול ג'יפים לדרום הבקעה - מגלגל לסרטבא, 2/3/24

תחנת הדלק "מפגש הבקעה" עוד זכורה לי מילדותי, הייתי נוהג להצטרף לאבי, שהיה חבר/נהג אגד, לנסיעותיו מירושלים, דרך יריחו ובקעת הירדן, עד איזור עפולה, ואחה"צ, אותה דרך חזרה לירושלים. אז כינו את הנסיעה הזו "דו יומי" - כי נהג שעבד כ"כ הרבה שעות, זכה למחרת ליום חופש בתשלום (היום כמובן יש מגבלת שעות מה שלא היה קיים בזמנו).
בעל המסעדה ב"מפגש הבקעה" היה מפנק אותי ואת אבי - זו הייתה דרכו להודות לאבי על זה שעצר את האוטובוס אצלו ולא אצל המתחרים ביריחו או בישוב אחר על כביש 90.

רחבת החנייה הסמוכה למיצג הבקעה מתמלאת אט אט בג'יפאים על בני המשפחות, מפה טופוגרפית מספר 5 נפתחת, מורידים אוויר ונסיעה של כ-10 דקות לשטח (קיבוץ גלגל ) והטיול מתחיל.

מטפסים במעלה גלגל/נתיב הגדוד

כ"כ הרבה זמן שלא ביקרתי בציר שכל הדרך ליווה אותי החשש של ציר חסום ממפולת כזו או אחרת, קריסה של הדרך כתוצאה מזרימה וכד' והכנתי את הקבוצה לאירוע כזה. לשמחתי הדרך הייתה פתוחה, מאתגרת וטכנית וסיפקה את "הסחורה" של יום אתגרי בבקעה.

השיירה גולשת לואדי א-דליה

לאחר חציית ואדי א-דליה, הג'יפאים מתכוננים לקראת הטיפוס האתגרי הבא - יש המכנים אותו מעלה כותים, על אף כי גם בהמשך הציר יש מעלה עם שם דומה. בכל מקרה, הציר המטפס מהווה אטרקציה אתגרית מהנה, הרבה מאוד תשומת לב נדרשת מהנהגים ואנחנו בראש המעלה עם כמה תמונות נחמדות.

הפסקה קצרה בראש הרכס וממשיכים לעלות ולרדת בגבעות שהציר מספק לנו - לא מעט אתגרים, הרבה ירוק (לפחות במפנה הצפוני של הציר) ומהשלב הזה ועד עין פצאל - ניתן לתמונות לדבר.

השיירה מגיעה לעין פצאל . האיזור עבר סידור ע"י הרט"ג, נקבעו במקום שערים והגישה מעט יותר מורכבת. הפסקת צהרים טובה בצל.

עין פצאל

לא מוותרים וממשיכים בתוכניות, חולפים על פני מגרש המרוצים הסמוך לאנדרטת הבקעה ומתחילים בטיפוס מעלה שקיבל את השם "מעלה גרינברג". ממעלה גרינברג נעים צפונה למעלה הסיפון ובטיפוס מתגלה הנוף המדהים של מערב הבקעה - כיוון כללי דרך אלון. השיירה חולפת על פני מעלה הסיפון (שמישהו דאג לשטח אותו לגמרי) ונעצרים בעין סרטבא עם תצפית מדהימה מזרחה ולראש הסרטבא.

עין סרטבא

חלק מאנשי השיירה חליטו לוותר על טיפוס לראש המבצר. אלו שנשארו למטה דאגו לקפה ואנחנו טיפסנו לראש מבצר הסרטבא והנוף... אחח הנוף....

מבצר הסרטבא - אחד מ-6 המבצרים של החשמונאים במדבר יהודה ובעבר הירדן

הסרטבה

בפסגת הרכס נמצאים שרידי מבצר חשמונאי קדום - מבצר אלכסנדריון, שחרב ברעידת אדמה. באזור בולטות חוליות דמויות לב (כדי לראותן יש לרדת בשביל השחור כ-20 מ' מתחת לגובה פסגת ההר), ונמצאו שרידי אולם. סביב המבצר התגלו שרידי דייק ומחנות, וייתכן שאלו הם שרידים למצור שהטיל גאביניוס על אלכסנדריון, בשנת 57 לפני הספירה.
השם הערבי סרטבה, משמר ללא ספק שם קדום, המוזכר במשנה כתחנה בה הובערו משואות בדרך בין ירושלים לבבל, על מנת להודיע ליהודי בבל על ראשי החודשים העבריים. לא ידוע מתי התחיל המנהג, אך ככל הנראה עוד לפני חורבן בית שני (שנת 70 לספירה הנוצרית). "ומאין היו משיאין משואות, מהר המשחה לסרטבא, ומסרטבא לגרופינא, ומגרופינא לחוורן ומחוורן לבית בלתין, ומבית בלתין לא זזו משם, אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד, עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש" (משנה, מסכת ראש השנה ב', ד'). אחרי ששת הימים, שיחזרו את הדלקת המשואות, והתברר שאין קשר ראייה ישיר בין הר המשחה (הר הזיתים) ובין קרן סרטבה, כך שהיו כנראה תחנות ביניים שלא הוזכרו במשנה (אחת מהן מוצעת בפסגת קובת א-נג'מה, ליד היישוב כוכב השחר). ברבות הימים, הופסק מנהג הדלקת המשואות, לפי אחת המסורות עקב הטעייה של הכותים (השומרונים), שגרמה להחלפת המשואות בשליחים, ולפי מסורת אחרת בעקבות הלכה של רבי יהודה הנשיא.



יש לציין כי מנהג השאת המשואות היה נחוץ על מנת לשמור על קיום החגים והמועדים בכל קהילות ישראל באותו התאריך, לפני שנקבעו הלכות לוח השנה העברי הקיים כיום (לפי דעות רבות התקיים כבר בימי הלל הנשיא - שנת 359 לספירת הנוצרים). בתקופת החשמונאים, הוקם בפסגת ההר מבצר אלכסנדריון, הנקרא ככל הנראה על שם אלכסנדר ינאי (103-76 לפני הספירה), ואולי הוא בנה את המבצר. אריסטובולוס, בנה של שלומציון המלכה, התבצר כאן בעת מסע פומפיוס הרומאי בארץ בשנת 63 לפני הספירה. ההיסטוריון יוספוס פלביוס (יוסף בן-מתתיהו) מתאר זאת בשני ספריו, מלחמת היהודים וקדמוניות. בקדמוניות י"ד, מתואר: "ולאחר שעבר (פומפיוס, בשנת 63 לפני הספירה), את פלה ואת סקיתופוליס (בית שאן), בא אל קוראי, שהיא תחילת יהודה למי שחוצה את פנים הארץ. שם שלח את אריסטובולוס וגזר עליו לבוא אליו, כי נמלט לאלכסנדריון, מבצר נהדר בנוי על ראש ההר. ואריסטובולוס, שרבים שידלוהו שלא יילחם ברומאים, ירד וטען בעד זכותו לשלטון נגד אחיו, ושב ועלה ברשות פומפיוס למצודה. דבר זה עשה שתיים ושלוש פעמים ושיעשע (נפשו) בתקווה (לקבל) את המלוכה מידי פומפיוס והעמיד פנים כמציית לכל פקודותיו, ובעת ובעונה אחת היה חוזר את המבצר, שלא להרוס את סיכויי עצמו וכדי להכין לעצמו צידה למלחמה, מחשש שמא יעביר (פומפיוס) את השלטון להורקנוס.



וכשפקד פומפיוס (עליו) שיסגיר לידו את המבצרים ויכתוב בעצם ידו למפקדי חילות המשמר, כי נאסר עליהם לקבל (פקודה) בדרך אחרת, נשמע לו, אבל חזר לירושלים ברוגז והתכונן למלחמה". בימי גאביניוס (נציב סוריה), שימשה אלכסנדריון כמעוז אחרוני החשמונאים במלחמתם נגד הרומאים ונאמניהם. בראש המרד, בשנת 57 לפני הספירה, עמד אלכסנדרוס - בנו של אריסטובולוס ונכדם של אלכסנדר ינאי ושלומציון. עם כניעתו של אלכסנדרוס, הרס גאביניוס את המבצר. הוא נכבש בידי אריסטובולוס, שברח מרומא וניסה לבצר את המקום מחדש, אך עקב גיוס צבא על ידי גאביניוס, נמלט למכוור בעבר הירדן, ושם נפל בשבי. המבצר עמד בחורבנו כעשרים שנה, ובוצר מחדש בידי הורדוס בשנת 37 לפני הספירה. במקום הוא שיכן את אשתו, מרים החשמונאית. הורדוס הרג את שני בניו ממרים החשמונאית, שהואשמו בקשר לרצוח אותו ולחדש את שלטון החשמונאים. הם נקברו באלכסנדריון, יחד עם אבי אימם, כפי שמתאר יוספוס פלביוס: "אלכסנדרוס ואריסטובולוס הובאו לסבסטי, והומתו מיתת חנק בפקודת אביהם. הגופות הובאו בלילה לאלכסנדריון, מפני ששם היה מקום מנוחתם של אבי אימם ושל רוב אבותיהם" (קדמוניות ט"ז 394). המבצר אינו מוזכר כלל בתקופת המרד הגדול, וככל הנראה הרומאים נאחזו בו ומנעו את נפילתו בידי הקנאים.

נפרדנו לשלום מכל המטיילים. תודה רבה לכולם, נפגש בטיולים הבאים.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן