חווית רכיבה - קוואסאקי נינג'ה ZX4RR

חוויה

האמת, אני מתרגש. אני באמת אוהב כמעט כל מכונה שיש בה שני גלגלים, מנוע וצוואר היגוי. אפילו כיסא גלגלים או קטנוע ניפוניה מצליחים לדבר אליי. אבל כשסגרתי את המבחן על האופנוע הזה, הקוואסאקי ZX4RR, הרגשתי התרגשות ברמה שלא זכורה לי כבר הרבה זמן...

וזה לא מפני שמדובר באופנוע חזק במיוחד או קיצוני, לא משום שהוצגה כאן טכנולוגיה פורצת דרך, וגם לא בגלל תצורת מנוע שעוד לא יצא לי לרכוב עליה. הסיבה היא שיש לי הרבה הערכה ליצרן שבוחר להציג אופנוע שחורג בצורה משמעותית מהמקובל, ויש בי הרבה סקרנות לחוות אופנוע שמחזיר לחיים סצנה שכמעט נעלמה ועומד בה כרגע לבדו, בלי שום מתחרה מקביל.

מקבל מפתחות

עידן מעביר לי את המפתח. בדרך כלל בשלב הזה מגיע גם תדרוך על הבקרות, הכפתורים, לוח השעונים ועוד סקירה בסיסית של האופנוע. מבחינתי זה תמיד נשמע קצת כמו גרסה אישית לדף המסרים של היבואן. הפעם הוא מסתפק במשפט אחד: "יש לו סאונד מטורף".

אני דוחף את אטמי האוזניים כמעט עד גזע המוח ויוצא לדרך. תנוחת הרכיבה אינה קיצונית ביחס לאופנועי ספורט, אבל היא גם לא מרגישה טבעית לחלוטין מהרגע הראשון. עוד לפני שעוברת דקה אני כבר רושם לעצמי שזה האופנוע הכי חלק שרכבתי עליו בחיים. המנוע כמעט נטול רעידות, זורם בצורה יוצאת דופן, שקט מאוד בתחתית הסל"ד וכמעט ללא בלימת מנוע.

החלק הקדמי מרגיש לי מעט כבד ונטוע באספלט. אני עוצר לבדוק לחץ אוויר ומגלה שהכל תקין. עולה לכביש המהיר, מותח קצת את המנוע, מעלה הילוך וחוזר שוב על אותה פעולה, אבל עדיין מרגיש שהמכונה לא עובדת כמו שאני יודע שהיא מסוגלת לעבוד.

ואז נופל לי האסימון שכמו מוסיקאי, גם אני רוכב לפי האוזן. האוזן שלי רגילה לסמן לי להעביר הילוך באזור 8,000 עד 10,000 סל"ד. רק שבאופנוע הזה, בטווח הזה עוד לא הדליקו את האור באורווה, הסוסים עדיין ישנים והמנאז' עוד סגור.

את האופי האמיתי שלו ה-ZX4RR חושף רק באזור 13,000 עד 16,000 סל"ד. הקוואסאקי הזה הוא סקרימר אמיתי. סקרימר בגרסה מודרנית.

סקרימר

המונח והקטגוריה של ה"סקרימרים", אותם מנועים צורחים, נולדו והתפתחו למעשה בשני מסלולים מקבילים. הראשון התרחש ביפן עצמה, בעקבות תקנות רישוי נהיגה מחמירות. השני צמח מתוך עולם מירוצי האופנועים והתקשורת שסיקרה אותם. בעבר הלא מאוד רחוק, אופנועי שתי פעימות בנפחי 250 ו-500 סמ"ק התחרו על מסלולי האספלט. כדי להוציא מהם את מירב ההספק לאורך כמעט כל המירוץ, הרוכבים המיומנים החזיקו את המנועים ברצועת סל"ד צרה וגבוהה. התוצאה הייתה צליל ייחודי, חד וחזק, שזכה לכינוי סקרימר. צורח.

באותן שנים ביפן היה קשה מאוד לקבל מהמדינה רישיון נהיגה לאופנוע בנפח בלתי מוגבל. היצרנים המקומיים הבינו את הצורך ופיתחו אופנועים בנפח של כ-400 סמ"ק עם ארבעה צילינדרים בשורה. כדי להפיק מהם כמה שיותר כוח, הם הציעו רצועת סל"ד שנחשבה אז קיצונית, תחום מומנט צר מאוד ואופי רכיבה שדרש מהרוכב לעבוד ללא הפסקה עם ההילוכים ולהחזיק את המנוע גבוה כדי לייצר מהירות. הפעם הצרחה כבר הגיעה ממנוע ארבע פעימות.

האופנועים האלה היו מלאים באופי ובייחוד, והקהל בעולם התאהב בהם ורצה גם. בעקבות הביקוש החלו היצרנים היפנים לשווק את המכונות האלה גם מחוץ ליפן. רוכבים ישראלים ותיקים כנראה נזכרים עכשיו בסוזוקי בנדיט 400, עם ארבעת הקרבורטורים, ארבעת הצילינדרים וכל הסטייל.

ימינו אנו

כיום אפשר למצוא באולמות התצוגה אופנועים בעלי עיצוב ספורטיבי בנפחי 400 עד 500 סמ"ק, עדיין קיימים מעט אופנועי 600 סמ"ק וכמובן גם אופנועי ליטר. ובכל זאת, קשה לי לחשוב על אופנוע נוסף שדומה ל-ZX4RR. הוא למעשה נמצא בקטגוריה משל עצמו. רק 399 סמ"ק שמתחלקים בין ארבעה צילינדרים בשורה ומייצרים כ-80 כוחות סוס. כלומר, מדובר באופנוע ספורטיבי שמיועד לבעלי רישיון A. הצביעה בירוק ליים צועקת נינג'ה ומדליקה את החושים. הוא מאפשר ביצועי השכבה מרשימים בעיקר ככל שהמהירות עולה, וברקע שוב מגיע אותו סאונד צורח.

גם המחיר מבדל אותו בצורה משמעותית מכל תחרות אפשרית: 57,985 ש"ח.

המשקל היבש עומד על 175 ק"ג.

מעניין, נכון? נדמה לי שאתם כבר מתחילים להבין למה התרגשתי.

איך זה זז ומי קונה?

הדרך הפשוטה ביותר להסביר את האופנוע הזה היא דווקא לרוכבי שטח שמכירים כמה סגנונות רכיבה והתנסו באופנועים בנפחים שונים. מעבר לתנוחת הרכיבה, ההתנהלות עם ה-ZX4RR דורשת הרבה תפעול מהרוכב. הוא צריך ליצור חיבור כמעט טלפתי בין המבט, המצערת והטוסיק. כלומר, להסתכל רחוק קדימה, לפתוח גז בהתאם למה שהמוח מנתח דרך העיניים, ובמקביל להרגיש כל הזמן דרך הגוף את מה שהצמיגים, הבולמים, הגיר והמנוע מספרים לו. צריך להשאיר אותו בסל"ד גבוה, לשמור עליו חי ובועט ולרכוב עם גז. ואגב, כשרוכבים עליו בצורה הזאת, הצרעה הזו מהירה מאוד.

הדבר שהכי מזכיר לי את התחושה הזו הוא רכיבה על אופנוע שטח מקצועי דו פעימתי בנפח 125 סמ"ק. זו רכיבה שדורשת הרבה גז, עבודה בתוך רצועת מומנט צרה וגבוהה, וניצול של 30 עד 40 כוחות סוס שמניעים בערך 100 ק"ג. קאפיש?

הקוואסאקי הזה הוא אופנוע שמיועד לרוכבים. לאנשים שלא מחפשים פשוט כלי תחבורה דו גלגלי, אלא מכונה שמצליחה לרגש אותם מחדש בכל יום, לסקרן, לאתגר ולהשמיע להם מנגינה.

בעיניי, מי שיקנה אותו כנראה לא יעשה צעד הגיוני, מחושב ומסודר במיוחד. זו תהיה רכישה שמגיעה כמעט כולה מהרגש. קנייה שנולדת מהתאהבות רגעית. זה קראש על אופנוע. זו אופנוענות במלוא העוצמה.

קישורים שקשורים בקשר הדוק:

לקריאה באתר "הכרובלוג" - הקליקו כאן

להאזנה לפרק כפודקאסט - הקליקו כאן