אחים לחיים על פסגת קילימנג'ארו - סיכום משלחת 11

אחים לחיים שוב בפסגת הקילימנג'ארו

עמותת אחים לחיים הוקמה לפני 18 שנים, התחילה לטפס לפסגה כבר בשנת 2015 ומאז האחים לא מפסיקים לכבוש פסגות גבוהות בעולם. את פסגת הקילימנג'ארו כבשנו השנה בפעם ה-11 ועוד קודם השנה טיפסנו ל-5,000 מטרים בהרי ההימאליה, לפסגת האולימפוס ביוון - 2,918 מטרים, לפסגת הקוטופקסי באקוודור - 5,897 מטרים ובעבר לעוד פסגות גבוהות והמאתרת ביותר היא האלברוס שבראש הרי הקווקז, רוסיה - 5,642 מטרים. כבוד לאחים!

קישור לסיכומי המסעות האתגריים של אחים לחיים

עמותת 'אחים לחיים' (קישור לאתר העמותה) מגבשת לתוכה גיבורים - לוחמים ולוחמות שנפצעו במהלך פעילות מבצעית, אשר שיקמו עצמם ועדיין משקמים את פציעתם, ויחד הם מסייעים ותורמים אחד לשני - דבר המעצים אותם יחד ולחוד.
העמותה, ייחודית ומיוחדת, עושה רבות למען חבריה, והרבה באופן שאח בעמותה עוזר לאח אחר ויודע להבין אותו מבלי להסביר. החל מתמיכה פיסית ומורלית, דרך טיפולים ומשלחות רפואיות, משלחות לקצוות עולם וקבוצות מיוחדות למסעות אתגריים בעולם שהח"מ זוכה לכבוד להוביל את הקשים שבהם. בעקבות מלחמת חרבות ברזל שילשה העמותה את מספר חבריה (וגם חברותיה) והיא צפויה עוד לגדול ולגדול בשנים הקרובות ולקלוט אחים ואחיות חדשים ככל שתוכל. תודה על הזכות והכבוד לצעוד ולהוביל את האחים הגיבורים שצועדים יחד בדרך לפסגה ועוד פסגה.

המסע לפסגה

הדרך לפסגת הקילימנג'ארו - ההר הגבוה ביבשת אפריקה - 5,895 מטרים, ארוכה, מתחילה בסדרה של הכנות ובראש שיפור הכושר הגופני ויכולות ההליכה של כל אחד ואחד, בטח של הפצועים קשה רגליים. והפעם במשלחת מצטרף לראשונה קטוע רגל שהולך, כמו ענק!, עם פרוטוזה (והגיע למסע עם רגל נוספת לשעת חירום...).
מפגשי הכנה, מפגשי הליכה, מפגשי טיפוס מדרגות, אימונים אישיים, בדיקות רפואיות, הכנת הציוד האישי, קבלת ציוד ייעודי מהעמותה, הכנת המזון הקבוצתי - רלוונטי לקבוצה שמחציתה שומרת כשרות וחלק באופן הדוק במיוחד ולבסוף המפגש באולם היוצאים בנמל התעופה בן גוריון, מרגישים את ההתרגשות.

טנזניה, אפריקה - מתחילים לטפס

טסים דרך נמל התעופה הענק של אדיס אבבה, בירת אתיופיה, ומשם עוד כשעתיים לשדה התעופה קילימנג'ארו, במטוס גדול עמוס תיירים שרובם נוסעים לספארי המדהים של טנזניה. אבל אנחנו באנו לטפס! ולאחר הליך של בדיקת פנקסי החיסונים, קניית הויזה לטנזניה, החתמת הדרכונים ואיסוף הכבודה (התיקים) פגשנו את האיש המקומי, עלינו על המיניבוס ויצאנו לדרכנו צפונה לכיוון העיירה מושי, למלון במרכז העיירה הטזנזנית הקטנה. הכי אותנטי שאפשר.
עוד קצת תדריכים, השלמת ציוד, אוכל ולישון. מחר מתחילים לצעוד....

חמישי לאחר ארוחת בוקר העמסנו את המיניבוס, הצטרפו אלינו "רק" עוד 67 מקומיים ובהם מדריכים, טבחים, עוזרים וסבלים ויצאנו לדרך לכיוון שער מאראנגו - שער השמורה בו אנו נתחיל את מסלול הטיפוס לפסגה (המסלול היחיד בו יש בקתות).
קצת בירוקרטיה מתוכננת בשער השמורה, ארוחת צהרים ובצעד קל יצאנו לדרכנו. 700 מטרים טיפוס, מ-1,970 מטרים ל-2,700 מטרים, כ-4 שעות של הליכה לאורך כ-8 ק"מ ולעת ערב הגענו לתחנת הבקתות הראשונה - מנדרה. מתיחות, רישום בספר השמורה, חלוקה לבקתות, ארוחת ערב ושינה טובה.



ביום שישי לאחר ארוחת בוקר במנדרה, יצאנו לדרכנו - 12 ק"מ של הליכה בעלייה, 1,000 מטרים בהפרש הגובה, ארוחת צהרים מבושלת וטובה בכשני-שליש הדרך ולסיום הגענו לבקתת הורומבו שבגובה 3,720 מטרים. ואת הלילה הראשון ישנו בחדר הלינה הגדול שמעל חדר האוכל.

בשבת נשארנו ללא תזוזה בבקתת הורמבו - מנוחה מלאה, התאקלמות לגובה עם הרבה שתייה, אוכל וכ-7 שעות של "מעגל לוחמים" עוצמתי ומגבש.



ביום ראשון יצאנו לטיפוס של עוד 1,000 מטרים בגובה, לאורך של 10 ק"מ הליכה מבקתת הורמבו ועד בקתת קיבו שבגובה 4,720 מטרים. כשבדרך עזבנו את החגורה של הסוואנה, עם צמחיית השיחים והקקטוסים האנדמיים המיוחדים, ועברנו לאזור אקלים ולחגורה של המדבר האלפיני האופיני סביב פסגת הקילימנג'ארו.

את הפירוט החוויתי אשאיר לזיו - ראש המשלחת, שכותב כאן בהמשך יומן המסע.

יום שני הוא יום הפסגה

לילה טוב ובוקר טוב קיבו. כל השוהים במקביל אלינו יצאו לדרך באזור של חצות הליל ואפשר לראות את הפנסים שלהם מטפסים על ההר. אנחנו השכמנו בשעה 04:00 לפנות בוקר, התארגנו והסתדרנו לקראת יום הפסגה ובשעה 05:00 בדיוק יצאנו בטור ארוך, בצעד איטי ומדוד לעבר הפסגה. 19 ישראלים ועוד 11 מקומיים צועדים בשקט ובהתרגשות. לאחר כשעה, בשעה 06:00, הפציעה הזריחה ולאחר כשעתיים וחצי מתחילת הטיפוס הגענו למנוחה ארוכה ראשונה ב"מערה" - יותר נכון לקרוא לזה כוך.
עוד כשלוש שעות של טיפוס וכולנו הגענו ל-גילמן, אוכף ברור הנמצא על הלוע של הר הגעש קילימנג'ארו וכ-200 מטרים, בגובה, למרגלות פסגת הקילימנג'ארו.
עוד כשעה וחצי של הליכה קשה ומאתגרת מבחינת הגובה והעייפות וכולנו יחד הגענו לאוהורו - פסגת הקילימנג'ארו והנקודה הכי גבוהה ביבשת אפריקה - 5,895 מטרים - הישג אישי לכל מטפס והישג אדיר למשלחת ולאחים לחיים, בפעם ה-11. כבוד!
גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי (מזמור לדוד, תהילים כ"ג, ד') ובמקרה של אחים לחיים נוסף גם עוצמת הקבוצה שמסביב - קבוצה שמחזקת, מעצימה, תומכת ולא מאפשרת למעוד. עוצמה של משלחת!

הירידה מהפסגה

יום הפסגה קשה! קשה מאוד! אך הקושי לא מסתיים בהגעה לפסגה. מיד לאחריה מגיעה הירידה והיא ארוכה! אמנם כל צעד וצעד בירידה משפר את ההרגשה, קל יותר לנשום, המחנק בגרון, כאב הראש, התחושה הרעה, הכול נהיה קל יותר. אבל הרגליים ובעיקר הברכיים - סובלת! אם טיפסנו 7 שעות לפסגה, הירידה ארוכה לא פחות. אבל האווירה טובה וכל הכאבים מתגמדים לעומת ההישג האדיר של העפלה יחד לפסגת הקילימנג'ארו.
"דאבל צ'ק - דאבל צ'ק" צועק מאצ'ו, המדריך המקומי, בטרם נעזוב את הפסגה ואנחנו יוצאים לדרך הארוכה למטה. אם בעלייה טיפסנו 1,200 מטרים לאורך של 5.5 ק"מ הליכה אז הירידה לבקתת קיבו קצרה יותר במרחק והיא פחות מ-5 ק"מ. כשעה מנוחה בקיבו, קצת אוכל, הרבה מים ואחר הצהרים יצאנו לירידה נוספת של עוד 1,000 מטרים בגובה, 10 ק"מ של הליכה ב-3 שעות, כך שרק השעה האחרונה היא בחושך ועד בקתת הורומבו. מעטים הגיעו לארוחת הערב וכולנו ישנו טוב, כל הלילה!



ביום שלישי - היום האחרון על ההר, ירדנו 12 ק"מ ו-1,000 מטרים למטה עד בקתת מנדרה, ארוחת צהרים דשנה ועוד 8 ק"מ ו-700 מטרים בירידה עד השער של מראנגו. סה"כ כ-6.5 שעות בירידה. בשער קצת בירוקרטיה של רישום ומסיבה גדולה עם הצוות המקומי הענק, 67 מקומיים, שעזר לנו לטפס, לאכול, לשתות ולבסוף להגיע לפסגה. תודה לכולם. אנחנו אוהבים את טנזניה ואנשיה.
חוזרים למושי, למלון בלב העיירה, מקלחת טובה וארוחת ערב איכותית במסעדה - כיף לנו ולילה טוב טנזניה.

למחרת, יום רביעי, קצת שוק, קצת קניות, מסאג' למי שרוצה, קפה טוב ועוד אוכל ואנחנו נוסעים יחד לשדה התעופה בחזרה הביתה, יום לפני ראש השנה. שנה טובה לכולם.
אלופים, גיבורים, אני אוהב אתכם!

מסכם זיו - לוחם ביחידה משטרתית מיוחדת וראש המשלחת:

אז כמו שהבטחתי, סיכום המסע לקילימנג'רו....
נראה לי הכי ארוך שיצא לי לכתוב כאן (או בכלל בחיים😅) ולא, זה לא Ai.
הייתה לי הזכות שמרקו - בן מרקוביץ', יטיל עלי את האחריות הגדולה להוביל את המשלחת ה-11 של Brothers for Life - אחים לחיים לפסגת קילימנג'רו. וכמובן שלא יכולתי לסרב.
לאחר מפגש ראשוני והיכרות עם עופר אוגש המלך יצאנו לדרך. חמישה מפגשי הכנה - היכרות, אימוני מדרגות, הכרת הציוד, קניות ויאללה למטוס. נחיתה באתיופיה, עיכוב בטיסה כניסה לטרקלין תקיעת שופר והמראה לטזנניה. נוחתים במדינת עולם שלישית. נוסעים לעיירה מושי, בדרך עוברים צומת T. שמאלה כל השפויים שנוסעים לספארי ימינה כל השרוטים שמטפסים על הקילימנג'רו🤦‍♂️.




ביום חמישי קמים מוקדם עולים על המיניבוס ונוסעים לשמורה. אנחנו 19 אחים ואלינו מצטרפים 67 פורטרים (סבלים)/ מדריכים/ מלצרים/ טבחים... אחרי הגעה לשמורה, הדרכה נוספת מעופר קניית חיבור ל-WIFI לכל הבקתות שבשמורה (שעבד לפי המצב רוח שלו) רישום ותחילת הליכה...
מתחילים לצעוד בגובה של 2,000 מטר. ביום הראשון מטפסים לגובה 2,700 על טווח של 8-9 ק"מ. הולכים ביער טרופי עם צמחיה רבה קופים וציוצי ציפורים. מהצעד הראשון המשפט שמלווה אותנו (לא יודע למה, אבל נאמר לי הרבה😏🙄) פולה פולה - לאט לאט. הולכים בקצב של זקנה בטיול שבת. הכול בשביל לא להתגרות במחלת הגבהים, ככה לא מעלים דופק ומתרגלים לאט לאט לחוסר חמצן. בסוף היום הגענו לבקתות Horombo Hut בגובה 2,720 מטר. מתחלקים לבקתות, כמובן שאין ממש חשמל. המקומיים מכינים אוכל לחברי המשלחת "אוכלי כל" והדוסים מכינים אוכל "במטבח" של המקומיים... שבעים ומרוצים הולכים לישון, ההבדל בין היום ללילה בטמפרטורה הוא משמעותי.... קור כלבים בלילה.




קמים מוקדם (מי שנרדם) לזריחה מטריפה, זריחה מעל העננים. מתארגנים, אוכלים ארוחת בוקר עולים על ציוד, תקיעה בשופר ויציאה לדרך. הערת שוליים שנכונה לכל המסע. בעצם אנחנו לוקחים על עצמנו ציוד מינימלי, מים 3-4 ליטר, חלפ"ס (חליפת סערה) למקרה שלמזלנו לא קרה. ארוחת צהרים (הדוסים) וחטיפים/ פיצוחים לדרך. שאר הציוד שלנו מעומס על הפורטרים, כל סבל מעמיס על עצמו את הציוד האישי שלו ושק עם ציוד שלנו במשקל של 20 קילו (בד"כ על הראש או על התיק שלו). דברים נוספים שנכונים לכל המסע. כל בוקר מגיע דלי עם מים חמים לכל בקתה לשטיפת פנים (מיותר לציין שלא התקלחנו כל השבוע, חוץ מאלו שהתקלחו בבידה שבבול פגיעה בשישי🤦‍♂️). וכל סוף ותחילת יום הסבלים-מלצרים לוקחים את שקיות המים שלנו למילוי.
היום השני ממשיך ביער הטרופי שלאחר כשעה שעתיים מתחלף לסוואנה, הצמחייה הולכת ומתדלדלת האבק עולה והנוף נפתח. ביום השני אנחנו מטפסים אלף מטר בגובה ו-12 ק"מ במרחק. החבורה כבר מגובשת, זה מדהים כל פעם מחדש איך בכל האירועים של אחים לחיים (או -הכת- כמו שקוראים לזה אצלי בבית) מהר מאוד יש חיבור בין כולם, וזה לא משנה אם האח חדש בין 21 או אח וותיק בין 45 ופצוע משנת 2005 כולם מתחברים (אני שילוב, זקן אבל פצוע טרי🤣) ודואגים אחד לשני. ואחרי שנופל האסימון שבעצם הקטור מהפרלמנט הוא אחד מחברי המשלחת כל הדרך רצים מערכונים של הפרלמנט, או מערכונים של אשר וחני מהמונית...



בסוף היום השני שזה שישי אחה"צ מגיעים לבקתת Horombo בגובה 3,720 שנבלה בהם גם בשבת. ישר כשמגיעים, הדוסים רצים להכין אוכל לשבת. תפילת קבלת שבת, קידוש וארוחת ערב. כולם ישנים בחדר אחד גדול מעל חדר האוכל, מה שהתברר כטעות גורלית... כל משלחת לפני יציאה נכנסת באמצע הלילה לאכול בחדר אוכל והרעש... בוא נגיד שגם בלילה הזה לא ממש ישנו.
קמנו בשבת בבוקר ליום רגוע, יום מנוחה אוכל והתרגלות לגובה. לאחר שכולם התעוררו אכלו ארוחת בוקר וקפה, ישבנו למעגל לוחמים - בעיני אחד מרגעי השיא של המסע הזה. כל אח ואח מספר את סיפורו, ומה שיפה שכשאתה מספר את סיפורך מול האחים שלך אתה יודע שאם יש מישהו שמבין אותך זה האחים שלך שיושבים סביבך במעגל. אתה לא צריך להסביר, הם יודעים מה עובר עליך. שמענו סיפורים מרתקים, מצד אחד יש עצב וכאב עמוק לראות לאן חלק מהאחים הגיעו, אבל שמחה לראות איך הם עלו חזרה מהאשפתות (סליחה על הביטוי אבל זה האמת) ומשמח לראות איך העמותה הייתה חלק מהשיקום של אותם לוחמים, אז היו גם דמעות וגם צחוק במעגל הזה. ואגב... המעגל הזה היה שבע שעות🙄.
לאחר שסיימנו עם המעגל היו כמה שעות חופשיות, שאחריהם ארוחת ערב, מעבר לבקתות אחרות במתחם לשנת לילה.



קמים בבוקר יום ראשון לעוד אלף מטר טיפוס ועשרה ק"מ הליכה. כמובן שיצאנו להליכה אחרי תקיעה בשופר כיאה לחודש אלול. הפעם התווי היה מדברי, נתנו קצב טוב, אז את ארוחת הצהריים אכלנו כבר בבקתות ב kibo בגובה 3,720 שם כבר אין מים זורמים, בשביל להביא מים הפורטרים חוזרים כמה ק"מ אחורה ומביאים במכלים או בדליים. החשמל חלש מאוד, השירותים רק בול פגיעה. ובשביל חימום האווירה כשהגענו נחת מסוק פינוי שפינה מטפס🙄. הולכים לישון מוקדם כי למחרת זה יום השיא...
השכמה ב-04:00 ויום ארוך לפנינו. אז הולכים לישון כבר ב20:00 בוא נגיד שכמה חברה פחות ישנו מהלחץ...
יום שני בבוקר או יותר נכון לפנות בוקר, קמים בארבע מתארגנים, שותים קפה ובחמש כולם ב"ח" צבאית מחוץ לבקתה עם ציוד על הגב לתדריך אחרון ושיחת מוטיבציה מעופר. כמובן שקור כלבים... מתחילים את הטיפוס בקצב פולה פולה...



היום אנחנו מטפסים 1,200 מטר על שישה ק"מ לשיא הגובה, שלוקח בערך שבע - שמונה שעות ובעצם למטרה של כל המסע הזה שכל ההכנות והאימונים היו בשביל זה, אבל אף אחד לא סיפר לנו על הירידה אח"כ🤣... בעצם מהשיא גובה אנחנו חוזרים חזרה בקצב הליכה/ריצה בדרדרת לנקודת יציאה וממשיכים אחרי מנוחה קצרה לנקודת הבקתות שהיינו בהן בשבת, זאת אומרת שירדנו 2,200 מטר גובה על כמעט 20 ק"מ הליכה.
יצאנו בחמש בבוקר והגענו בשמונה וחצי בערב.... אבל דילגתי על השיא... כמו שאמרתי, יצאנו בחמש בחושך וברוח קרה לאור פנסי ראש, מטפסים צעד אחרי צעד. חלק מהאחים מתחילים להרגיש את השפעת הגובה עם כאבי ראש. מטפסים חמש מאות מטר עד מערת הנס מאייר. מדהים לראות איך עם כל הקושי כל אחד מסתכל מסביב ורואה את החבר שזקוק לעזרה, למילה טובה . כמה דק מנוחה והמשך טיפוס של 500 מטר שבדרך השמש מבצבצת לנו ואנחנו רואים זריחה מדהימה.
מגיעים לאוכף גילמן בגובה 5,750 ששם כבר מתחילים ללכת על שפת הלוע של הר הגעש, לא לדאוג הוא לא התפרץ 400 שנה, מה שמצד שני מגדיל את הסיכוי שיתפרץ🤔.
מגילמן מטפסים עוד 200 מטר (בגובה) כשסביב רואים קרחוני עד. ההתרגשות עולה כמו גם כאבי הראש והשפעות הגובה. אבל איך עופר אומר, אין אחד שלא מחייך או שלא מצטלם בשיא גובה ליד השלט😜. אחרי החיבוקים וההתרגשות התקבצנו לתמונה משותפת לא לפני שאמרנו את התפילות לשלום המדינה, לשלום החיילים להחלמת הפצועים ותקענו בשופר, הכי קרוב לאלוקים שיכולנו...




בגובה הזה צריך להיות מינימום זמן, במיוחד אלו שכבר מרגישים את ההשפעה של הגובה. אז עושים צילומים מהירים, ושולחים אחד אחד לכיוון האוכף. לאחר שכולם הצטלמו בשלל אפשרויות עשינו פרסה חזרה לאוכף. התקבצנו כל המשלחת באוכף והתחלנו לרדת לבקתות, אלף מטר בגובה, בירידה. עשינו את זה בסוג של סקי/ריצה על הדרדרת היה קצב מטורף אבל.... הרגליים התפרקו לנו...
הגענו חזרה לבקתות שיצאנו מהם בבוקר שם אכלנו צהרים ונחנו קצת והופ... ממשיכים בקצב גבוה בירידה למחנה Horombo, כמו שאמרתי מגיעים אליו ב20:30 בלילה, אחרי שהולכים בשעה האחרונה עם פנסים על הראש ורגליים מפורקות.
כולנו פחדנו מהעלייה, אף אחד לא סיפר שהעלייה זה בקטנה... הירידה זה הסיפור.
שוב ישנו בבקתה הגדולה מעל החדר אוכל. אבל הפעם כולם ישנו.. היינו מפורקים..
קמנו ביום שלישי וירדנו צולעים במדרגות לחדר אוכל. די שבורים התחלנו את הצעידה (כן, כן היה שופר) לכניסה לשמורה. שוב ירידה של 1,700 מטר על בערך 20 ק"מ הליכה, שוב קצב גבוה (אחרי שהרגלים התחממו). הרגליים עייפות אבל המצב רוח טוב.
מגיעים לכניסה לשמורה באזור 15:00 ואז מתקיים טכס חלוקת הטיפים והמתנות לפי המעמד... כל 67 הפורטרים עברו אחד אחד וקיבלו טיפ שלפחות מכפיל את השכר שלהם. לפני הטכס המקומיים רוקדים ושרים את הריקוד והשירים שלהם לרגל סיום הטיפוס והכל באווירה מאוד מאוד שמחה ומאושרת.



לאחר סיום הטכס עלינו למיניבוס חזרה למושי... במושי אחרי מקלחת טובה ועליה על בגדים נקיים יצאנו למסעדה (גם שם הדוסים נכנסו למטבח והכינו פסטה כשרה😎). אחרי המסעדה כולם התקפלו למיטות... הפעם אפילו אני ישנתי טוב.
כל אחד קם בקצב שלו, ארוחת בוקר "מסע" קניות של מזכרות (תזכרו לא להכניס את הכוסית של הקילימנג'רו למדיח, אל תשאלו איך אני יודע) או עיסוי. אח"כ לבית קפה ואז בשלוש יציאה מהמלון לשדה תעופה.
טיסה לאתיופיה ואז לארץ... זהו בקצרה סיפור המסע.
וכאן שלב התודות תודה לעמותה מס 1 - אחים לחיים. פשוט מדהים לראות לאיזה פרטים יורדים במשפחה הזו, הכול כולל הכול. לכמה עזרה דאגה ואכפתיות מראשי משלחות קודמים ובכלל אחים שכבר היו במשלחת.
תודה לאמיר ועופר על כך הארגון וההובלה של המשלחת. עופר צריך להוציא ספר או כמה עם כל הסיפורים שלו, לא בטוח שהצנזורה תאשר אז תוציא פיראטי😎
שוב תודה למרקו שחשב עלי ונתן לי את הזכות להחזיר לעמותה ולהוביל את המסע (אל תדאגו, לא אני ניווטתי😂).
תודה לכל האחים שהשתתפו במסע ונתנו מעצמם וגם שסמכו עלי (רואים שאף אחד לא הכיר אותי לפני).
כמובן תודה לאשתי היקרה מיכל טל שנותנת לי ללכת לכל השיגעונות שלי, ובעיקר להיות חלק מה"כת" הזו. הכת שדואגת אחד לשני .
וכמובן לאלוקים שהחליט שעדיף שאני אשאר כאן ולא אשלים לו מניין למעלה עם כל שאר חברי לנשק💔.

תודה לכל הצוות המקומי שלא הפסיק לעזור לנו עד לפסגה וחזרה

בדרך אל הקילימנג'ארו:

היום הראשון לטיפוס עד מנדרה 2,700 מטרים:

היום השני לטיפוס עד הורומבו 3,720 מטרים:

היום השלישי (הרביעי) לטיפוס עד קיבו 4,720 מטרים:

יום הפסגה עד הואורו - 5,895 מטרים:

היום האחרון בירידה מקילימנג'ארו

קישור לכל מסעות טיפוס ההרים של אתר השטח