דף מתוך

אבני דרך בהתפתחות רכבי שטח

מהג'יפ האזרחי הראשון ועד ימינו אנו.
12 כלי רכב ששינו את התפיסה כיצד צריך להיבנות ולהיראות רכב שטח - ג'יפ ויליס, מרצדס יונימוג, ג'יפ וואגוניר, ריינג' רובר, סובארו ליאונה 4X4, אודי קוואטרו, ג'יפ צ'ירוקי XJ, האמר AM General, טויוטה ראב4, מיצובישי פאג'רו קינג, פורשה קאיין, ניסאן ג'וק...

גלגל, דיפרנציאל, מנוע, צמיג - מכונית

לקראת סוף המאה ה-19 חוברו יחדיו כמה המצאות שנרקחו לאורך מאות ואלפי שנים לכלל יצירה חדשה: המכונית. היו שם הגלגל שהומצא על ידי אלמוני לפני 7000 שנים או יותר, הדיפרנציאל שפותח ככל הנראה בסין כאלף שנה לפני הספירה, מנוע הבעירה הפנימית עם ארבע הפעימות שהגיע לבשלות בידיו של ניקולאוס אוטו הגרמני, צמיג הגומי מנופח האוויר של ג'ון בויד דאנלופ האנגלי, ועוד.

ייצור המכונית האמיתית הראשונה מיוחס לקארל בנץ (למרות שיש לא מעט ערעורים על הקביעה הזו), וזה קרה ב-1888. התפתחות המכונית משם והלאה היתה אדירה, עם קפיצת מדרגה רצינית כשפותח  קו הייצור ההמוני על ידי ראנסום אולדס, פיתוח שאומץ ושוכלל מאוחר יותר על ידי הנרי פורד.

למרות שבבסיסן המכוניות המודרניות נשענות על אותו קונספט ראשוני של סוף המאה ה-19, במהלך ההיסטוריה המוטורית היו המצאות שהיוו אבני דרך עבור תעשיית הרכב כולה וההשפעה של המצאות אלו היתה רבה: חלקן היו משמעותיות כמו השלדה האחודה (לנצ'יה, 1922), תיבת ההילוכים האוטומטית (ג'נרל מוטורס, שנות ה-30), ניהול מנוע ממוחשב (ניסיון פרימיטיבי ראשון נעשה ב-1939 על ידי חברת ב.מ.וו, במנוע של מטוס הפוקה וולף 190. מערכות מודרניות פותחו על ידי בוש באמצע שנות ה-60), המנוע הרוחבי עם הנעה קדמית (מיני מיינור, 1959) וחלקן מינוריות יותר כמו מיזוג אוויר (פקארד, 1939) ומגבים (הומצאו על ידי החוואית מארי אנדרסון ב-1903, החשמליים על ידי חברת בוש, 1926).

במקביל להתפתחות המכונית, התפתחו גם כלי רכב עם הנעה בכל הגלגלים.

גם כאן יש אי בהירות לגבי מי היה הראשון שהמציא או בנה רכב כזה, אבל הם איתנו מאז תחילת המאה ה-20, בעיקר לטובת שימושים צבאיים ולתובלה בתנאים קשים. הקו בו חל המעבר של רכבי שטח מרכבי עבודה לרכבי פאן שורטט במלחמת העולם השנייה, עם פיתוחו של הג'יפ הצבאי האמריקאי ועוד יותר מכך עם הופעתו של יורשו האזרחי, מיד עם תום המלחמה.

מאז חלו שינויים רבים בתחום רכבי השטח, כשמפעם לפעם מגיח רכב שמהווה אבן דרך, תפיסה חדשה בתכנון שהיצרנים האחרים מנסים ליישר איתה קו. בכתבה זו נסקור כמה דגמים בולטים שההשפעה שלהם היתה גדולה. לא נתייחס לכאלה שלא גרמו לשינויי כיוון למרות שהם איקונים בפני עצמם, כמו הטויוטה לנד קרוזר על כל גלגוליו, המרצדס G, הפולקסוואגן סינכרו, הפורד ברונקו, הלנד רובר דיפנדר, הניסאן פטרול והרשימה עוד ארוכה.

הבחירה בדגמים הנסקרים כאן היא פרשנות אישית שלי. תרגישו חופשי להוסיף תובנות משלכם, להעיר ולהאיר, ולתקן היכן שנדרש תיקון.       

ויליס ג'יפ CJ2A

ועדת חקירה כבר קבעה לפני עשרות שנים כי ויליס לא תכננה ופיתחה את הג'יפ, אבל ראשי החברה – שייצרה אותו במהלך מלחמת העולם השנייה יחד עם פורד – השכילו להבין את הפוטנציאל שיש להם ביד ומיהרו בתום המלחמה לנכס את השם המיתולוגי ולצאת לשוק עם דגם אזרחי.

הכוונה הראשונית היתה לייצר כלי לעבודות חקלאיות ודגמי הניסוי הראשונים נקראו בהתאם Agri Jeep, אך בסופו של דבר הוחלט לבנות משהו קליל יותר, שאפשר להשתמש בו גם כרכב פנאי. ולא יכול להיות רכב שהוא יותר פאן מזה: קל וזריז, פתוח, עם אפשרות לקפל את השמשה הקדמית, כל מה שאנחנו מחפשים בשביל ליהנות ממש.

יותר מ-200 אלף CJ2A נבנו במהלך השנים 1945-1949 והם היו החלוץ לליין דגמי CJ שונים, שהגלגול המודרני שלהם הוא הרנגלר.

שנת הופעה: 1945

מנוע: גו-דוויל 2.2 ליטר, ארבע בוכנות בטור, 60 כ''ס

תיבת הילוכים: ידנית, 3 מהירויות

מערכת הנעה:4X4  לא קבוע, עם הילוך כוח

מרצדס יונימוג

עוד רכב ששורשיו נעוצים במלחמת העולם השנייה, שיועד תחילה לשימוש חקלאי בלבד. היונימוג נבנה על פי ידע שנצבר בגרמניה הנאצית בבניית רכבי שטח צבאיים, שהיו מתקדמים מאוד לזמנם עם היגוי בארבע גלגלים, הנעה 4X4 קבועה ושלושה דיפרנציאלים ננעלים.

בתום המלחמה נשמעו בעולם קולות שדרשו לאסור על גרמניה המובסת להקים מחדש את התעשייה שלה, ולבסס את כלכלתה רק על חקלאות. בהתאם לכך, תוכנן ונבנה היונימוג כשילוב בין טרקטור למשאית, שמסוגל לספק את כל צרכיו של החקלאי, מחריש וריסוס השדות, דרך הובלת התוצרת לשווקים וגם ככלי תחבורה לשעות הפנאי.

יכולותיו המדהימות של היונימוג משכו אליו תשומת לב רבה של צבאות באירופה, ולא עבר זמן רב והוא הפך לעמוד השדרה בתובלת השדה ושינוע חיילים בתנאי שטח של חילות רבים. במהלך חייו – והוא מיוצר עד היום – קמו ליונימוג דגמים רבים, כשאחת מנקודות המשיכה שלו היא האפשרות להתאים  אותו עוד בבית החרושת בדיוק לפי צרכיו של הקונה המיועד (לפירוט נוסף על היונימוג).

היונימוג משמש כבסיס לרכבי מסעות נחשקים, ממשיך לשרת בצבאות שונים ובעיקר מספק הנאה למי שיכול לרכוש אותה, לתחזק ולא פחות חשוב – לחיות איתו.               

שנת הופעה: 1946

מנוע (הנתונים הם לדגם 404 שיוצר החל בשנת 1955, זה הדגם היחיד עם מנוע בנזין, כל שאר דגמי היונימוג הגיעו עם מנוע דיזל): 2.2 ליטר, שש בוכנות בטור, 80 או 110 כ''ס

תיבת הילוכים: ידנית, שש מהירויות

מערכת הנעה:4X4  לא קבוע, ללא הילוך כוח, שני ההילוכים הראשונים עם יחס העברה נמוך במיוחד, סרנים פורטלים, נעילה רוחבית בשני הסרנים

ג'יפ וואגוניר

הוואגוניר נחשב ל-SUV האמיתי הראשון, למרות שקדמו לו רכבי שטח סגורים עם יכולת להסעת נוסעים כמו הסאברבן של שברולט, הסטיישן של ויליס והטאון וואגון של דודג'. הוואגוניר תוכנן מהיסוד כרכב ''מתורבת'', מעין סטיישן מגודל, שקסם ל-socker mom's מהפרברים.

הוואגוניר נבנה על שלדת טנדר הגלדיאטור עם מרכב של שתיים וארבע דלתות, בעיצובו של ברוקס סטיבנס, מגדולי המעצבים של ארה''ב. עלויות הפיתוח הגיעו ל-20 מיליון דולר, סכום עתק באותם ימים.

הדגם הראשון צויד במנוע טורנדו בעל שש בוכנות, עם אופציה לגיר ידני או אוטומטי, הנעה 4X4 לא קבועה והילוך כוח. בשנים שלאחר מכן נכנסו להיצע גם מנועי V-8, הנעה קוודרה-טראק קבועה, וכל אפשרויות החשמול: בכיסאות, בחלונות, במראות, בנעילת הדלתות ועוד. העיצוב הפנימי המשיך להתעדן, עם ריפודי עור, חלונות גג, הגה מתכוון וכיוצא בזה.

ב-1974, דגם שתי הדלתות קיבל את השם צי'רוקי (לא להתבלבל עם ה-XJ, בו נדון בהמשך) ובסוף דרכו הוואגוניר קיבל את הקידומת ''גרנד''. הייצור הופסק ב-1991 (סיבוב על וואגוניר). 

שנת הופעה: 1963

מנוע (הנתונים הם לדגם המקורי): טורנדו 3.8 ליטר, שש בוכנות בטור, 140 כ''ס

תיבת הילוכים: ידנית, 4 מהירויות; אוטומטית, 3 מהירויות

מערכת הנעה: 4X4  לא קבוע, עם הילוך כוח

ריינג' רובר

הריינג' רובר הוא ללא ספק אחד האלגנטיים והיוקרתיים ביותר מבין רכבי השטח, אם לא ה-, אבל במקורו הוא היה רכב די פשוט, עם מושבי ויניל ודשבורד מפלסטיק, חף מכל סממנים של נוחיות כמו שטיחי רצפה, הגה כוח, מיזוג אוויר או חלונות חשמל. זה לא מפליא אם לוקחים בחשבון שהריינג' נוצר עבור האריסטוקרטים הבריטים הכפריים כדי לתור את אחוזותיהם, כתחליף ללנד רובר הספרטני. ככזה, מושב ויניל נחשב ליוקרתי לעומת הקרש המרופד עליו נאלצו הלורדים להניח את ישבנם בלנד רובר...

מהבחינה המכנית, לעומת זאת, הריינג' היה פנינה. 4X4 קבוע עם דיפרנציאל מרכזי ננעל, 4 בלמי דיסק, וקפיצי סליל בכל הפינות. המנוע בדגמים הראשונים היה גרסה משודרגת של מנוע ביואיק כל-אלומיניום, V8 בנפח 3.5 ליטר שסיפק 134 כ''ס (לתולדותיו של המנוע).

נרשמה התלהבות מאופקת והריינג' הלך ושודרג וקיבל במרוצת השנים את כל האקססוריז הנדרשים למעמדו ולמחירו. הדור הראשון, שיוצר כמעט ללא שינוי מבחינה חיצונית לאורך 26 שנים, למעט תוספת דלתות (בשנים הראשונות יוצר רק דגם עם שתי דלתות, ארבע דלתות הופיעו ב-1981), זכה לקבל שם משלו והוא נקרא היום ריינג' רובר קלאסיק (סיבוב על ריינג' קלאסי). הדורות הבאים כבר נקראים סתם ריינג' רובר...     

שנת הופעה: 1970

מנוע (הנתונים הם לדגם המקורי): 3.5 ליטר, שמונה בוכנות בתצורת V, עם 134 כ''ס

תיבת הילוכים: ידנית, 4 מהירויות

מערכת הנעה: 4X4  קבוע, עם נעילת דיפרנציאל מרכזי והילוך כוח

סובארו ליאונה 4X4

בתחילת שנות ה-70 הוחלט בסובארו לנסות ולהרחיב את שווקי היעד, גם באמצעות מכוניות גדולות יותר (עד אז ייצרה החברה דגמי KEI קטנים על פי דרישות השוק היפני) וגם באמצעות טכנולוגיה שחשבו שתקסום לרוכשים המתגוררים בארצות גשומות ו/או מושלגות: הנעה בכל הגלגלים. התוצאה היתה הסובארו ליאונה, שבגירסה המקורית היתה מצוידת במנוע בוקסר בנפח 1.4 ליטר והנעה 4X4 לא קבועה, ללא הילוך כוח. בנסיעה רגילה הכוח נשלח לגלגלים הקדמיים, שילוב ה-4X4 שלח אותו גם אחורה.

במשך למעלה מ-20 שנה יוצרו שלושה דורות של הליאונה, מרביתם מרובעי הנעה. לגרסת הטנדר, מעין אל קמינו מוקטן, היתה הצלחה רבה ויש עוד הרבה חסידים בעולם ששומרים לו אמונים.

בגרסאות מאוחרות יותר הוצעו מנועי 1.6 ו-1.8 ליטר, תיבות אוטומטיות עם 3 ו-4 הילוכים, תיבות ידניות עם 4 ו-5 הילוכים והיתה גרסה ידנית עם הילוך כוח. ב-1985 החלה סובארו לשווק את הליאונה גם עם הנעה4X4  קבועה, מערכת שבישרה על בואם של האאוטבק והפורסטר.

שנת הופעה: 1972

מנוע: 1.4 ליטר, ארבע בוכנות בתצורת בוקסר, 78 כ''ס

תיבת הילוכים: ידנית, 4 מהירויות

מערכת הנעה: 4X4  לא קבוע, ללא הילוך כוח

אודי קוואטרו

עונת הראלי של שנת 1981 היתה הבמה לזריחתו של כוכב חדש: האודי קוואטרו. עם הנעה 4X4  הקוואטרו הגיעה להישגים מרשימים במשך ארבע שנים, עד שכלי הרכב של היצרנים המתחרים, שנבנו באותה סכימה, הגיעו לבשלות ופיג'ו נטלה לעצמה את הכתר ב-1985. בראלי של סן רמו ב-1981 היתה מישל מוטון שנהגה בקוואטרו לאשה הראשונה שזכתה במירוץ WRC. ב-1982 אודי כבר זכתה באליפות היצרנים, הישג עליו חזרה ב-1984. האנו מיקולה וסטיג בלומקוייסט זכו באליפות הנהגים ב-1983 ו-1984, בהתאמה.

מלבד הדגמים התחרותיים, אודי ייצרה גם קוואטרו לשימוש יומיומי, עם מערכת הנעה דומה אך עם מנועים פחות חזקים. ההנעה 4X4 היתה קבועה, עם דיפרנציאל מרכזי ננעל ידנית ועם נעילה נשלטת גם בסרן האחורי. בדגמים מאוחרים יותר הוחלפו הדיפרנציאלים למוגבלי החלקה מסוג טורסן.

השם קוואטרו נשאר בלקסיקון של אודי עד היום, כשם גנרי לכל מערכות ה-4X4 שהיא מפתחת.     

שנת הופעה: 1980

מנוע: 2.1 ליטר, חמש בוכנות בטור, עם טורבו ואינטרקולר, 197 כ''ס (בדגם התחרותי עד 350 כ''ס)

תיבת הילוכים: ידנית, 5 מהירויות  

מערכת הנעה: 4X4  קבוע, דיפרנציאל מרכזי ננעל ידנית, נעילה נשלטת בסרן האחורי

ג'יפ צ'ירוקי XJ

רכב השטח הראשון שהוכיח שלא חייבים שלדת סולם כדי להיות קשוח, שנבנה עם שלדה אחודה (מונקוק) ושני סרנים חיים. הצ'ירוקי תוכנן בשיתוף פעולה עם מהנדסי חברת רנו, שתרמו שיק אירופאי לעיצובו. המרכב המרובע, עם 2 ו-4 דלתות, זכה לשבחים רבים על העיצוב ונבחר כ-SUV היפה ביותר שנבנה אי פעם על ידי המגזין Automobile.

הצ'ירוקי היה קטן במידותיו ממה שהיה מקובל באותה עת בתעשיית הרכב בארה''ב, וקיבל בהתאם מנוע קטן יחסית בנפח 2.5 ליטר, אך די מהר הוא צויד במנוע ה-4.0 ליטר המוכר לנו מהסופה. והיתה גם אפיזודה של מנוע דיזל מתוצרת VM.

בתחילה הותקנה בצ'ירוקי הנעה 4X4 לא קבועה, אך בדגמים מאוחרים יותר היתה אופציה למערכת סלקט-טראק, שאיפשרה נסיעה ב-4X4 קבוע, כמו גם 2X4 והילוך כוח. הרכב קנה לו מעריצים רבים והוא מבוקש מאוד גם כיום כבסיס לרכב עבירות או לרכב טיולים מאוזן, למרות שייצורו נפסק כבר ב-2001, עם המעבר של קרייזלר לידי דיימלר.    

שנת הופעה: 1984

מנוע(הנתונים הם לדגם המקורי): 2.5 ליטר, ארבע בוכנות בטור, 105 כ''ס

תיבת הילוכים: ידנית, 4 ו-5 מהירויות; אוטומטית, 3 מהירויות

מערכת הנעה:4X4  לא קבוע, עם הילוך כוח

AM General האמר

מלחמת המפרץ הראשונה צולמה כמעט כולה בלייב ושודרה נון-סטופ במרבית ערוצי הטלוויזיה בעולם. הצופים באותה תקופה לא יכלו להימנע מלראות את ה-humvee, רכב השטח של הצבא האמריקאי שכיכב בכל השידורים האלה. היה לו את הלוק הנכון: גדול ואגרסיבי, מרובע לסת, הטוב שמנצח את הרעים.

מי שנשבה בקסמיו בצורה חולנית כמעט היה השרירן ושחקן הקולנוע ארנולד שוורצנגר, שה-humvee אולי הזכיר לו משהו שהוא רואה כל יום במראה. הוא התחיל להפעיל לחץ על היצרנית, חברת Am General , שתשקול ייצור גרסה אזרחית. הלחץ נשא פרי ושנה בערך מתום המלחמה שוורצנגר זכה לנהוג במשאת נפשו, שקיבל את השם האמר.

הדגם האזרחי לא היה שונה בהרבה מהדגם הצבאי, שניהם הורכבו באותו מפעל רק שעבודת הצביעה של האזרחי בוצעה במפעל סמוך, מעבר לכביש... ההאמר היה גדול בכל קנה מידה: ארוך ורחב, עם צמיגים ענקיים בקוטר 37 אינץ', מנוע דיזל מרובה סמ''קים ומרווח גחון עצום של 40 ס''מ שהושג באמצעות סרנים פורטלים. בהמשך, רכשה ג'נרל מוטורס את הזכויות על השם ויצאה עם דגם שפוי יותר שנקרא האמר H2, במקביל, הדגם המקורי קיבל את הזיהוי H1 (סיבוב על האמר H1).

הדגם המבוקש ביותר הוא האלפא שיוצר בשנים 2005-2006, עם מנוע דורמקס 6.6 ליטר שמספק כ-300 כ''ס, תיבת הילוכים אוטומטית של אליסון עם 5 מהירויות ותא נוסעים מתורבת יחסית. בניגוד לדגם הצבאי, שצויד בדיפרנציאלים מוגבלי החלקה מסוג טורסן, בדגם האזרחי אפשר היה לקבל נעילות נשלטות מלאות.

ההאמר הפך למייצג של שני קטבים: מצד אחד, של חובבי השטח, הוא נחשב למפלצת עבירות נחשקת; מהצד השני, של הירוקים, הוא סומן כמייצג כל הרע ברכבי שטח: זולל דלק, מזהם אוויר, הורס טבע, רומס בנוכחותו את כל בעלי הפריוס...

ייצורו של ה-H1 הופסק ב-2006 וכל המאמצים שנעשו למצוא בעלים חדשים שימשיכו בייצור - נכשלו.      

שנת הופעה: 1992

מנוע (הנתונים הם לדגם המקורי): דיזל, 6.2 ליטר, ללא טורבו, 150 כ''ס

תיבת הילוכים: אוטומטית, 3 מהירויות

מערכת הנעה: 4X4  קבוע, עם דיפרנציאל מרכזי ננעל והילוך כוח

טויוטה ראב4

בהיסטוריה של רכבי שטח שמור לראב4 מקום של כבוד כקרוס-אובר הקומפקטי הראשון, מה שנקרא במחוזותינו ''ג'יפון'' (אך יש כאלה הטוענים שהכבוד צריך להינתן לאיגל של אמריקן מוטורס שייצורו החל ב-1979). בטויוטה לקחו כבסיס מכונית נוסעים, הקורולה, בנו עליה מרכב גבוה דמויי רכב שטח עם הנעה 4X4  פשוטה או לחלופין עם הנעה 2X4 בלבד. תגובת הקונים היתה נלהבת, והיצרניות האחרות מיהרו להעתיק את הקונספט ונוצר סיגמנט חדש של מכוניות.

הדור הראשון של הראב4 צויד במנוע 2.0 ליטר שהפיק 120 כ''ס, עם מרכב של 2 ו-4 דלתות. בדורות הבאים (לאחרונה נחת אצלנו הדור הרביעי) הושמט הדגם עם שתי הדלתות אבל המנוע הבסיסי נותר בנפח 2.0 ליטר בלבד, אך היצע המנועים התרחב לנפחים גדולים יותר וכמובן גם למנועי דיזל. גם תיבות ההילוכים קיבלו וריאציות נוספות, והנוכחיות כוללות ידנית עם 6 מהירויות, אוטומטית עם אותו מספר הילוכים ותיבה רציפה.

שנת הופעה: 1994

מנוע (הנתונים הם לדגם המקורי): 2.0 ליטר, ארבע בוכנות בטור, 120 כ''ס

תיבת הילוכים: ידנית, 5 מהירויות; אוטומטית 4 מהירויות

מערכת הנעה: 4X4  קבוע, ללא הילוך כוח, בתנאים רגילים הכוח עובר רק קדימה, באיבוד אחיזה נשלח גם לאחור

מיצובישי פאג'רו דור שלישי (קינג)

בתקופה שבה רכב שטח ''אמיתי'' עדיין נחשב לכזה רק אם היתה לו שלדת סולם וסרן חי אחד לפחות, הפציע הפאג'רו דור שלישי עם תפישה תכנונית אחרת: שלדה אחודה (מונוקוק) ומתלים נפרדים לכל גלגל. הקולות המקטרגים לא איחרו להגיע ונשמעו טענות על כך שהשלדה האחודה לא תעמוד בעומסים הכבדים בהם נתון רכב שטח, שמתלים נפרדים מהלכם קצר, שמרווח הגחון נפגע בגללם – הכל אולי נכון אבל מרבית היצרנים עברו מאז לתצורה הזו...

הדור השלישי הגיע בתקופה שבה החל הפאג'רו לקצור הצלחות בראלי פריז-דקאר, והקמפיין הפרסומי הציג אותו כמלך המדבר. בישראל מיהרו לאמץ את השם והדגם נקרא אצלנו פאג'רו קינג, שם שאינו מוכר בשאר העולם... (ומכאן והלאה נתייחס אליו בשם זה).

הקינג הגיע עם מנוע בנזין V6 בנפח 3.5 ליטר שסיפק 200 כ''ס ומנוע דיזל בנפח 3.2 ליטר עם 161 כ''ס. מערכת ההנעה, הסופר-סלקט, היתה היהלום שבכתר: היא איפשרה לרכב לנוע ב-2X4, ב-4X4 עם דיפרנציאל מרכזי פתוח או נעול ויש גם הילוך כוח. בנוסף, ניתן לנעול גם את הדיפרנציאל האחורי (מבחן דרכים לקינג).        

שנת הופעה: 1999

מנוע (הנתונים הם לדגם המקורי): בנזין V6 בנפח 3.5 ליטר, 200 כ''ס; דיזל בנפח 3.2 ליטר, ארבע בוכנות בטור, 161 כ''ס

תיבת הילוכים: ידנית, 5 מהירויות; אוטומטית, 4 מהירויות

מערכת הנעה: סופר-סלקט, אפשרות ל-2X4 על הכביש, 4X4 עם דיפרנציאל מרכזי פתוח או נעול, הילוך כוח. נעילה נשלטת לדיפרנציאל האחורי

פורשה קאיין

כשחברת פורשה הודיעה על כוונתה להתחיל ולייצר SUV, הרגישו חובבי מותג העל שהשמיים נופלים עליהם. איך עושים להם את זה?  איך היצרן של מכוניות הספורט האהבות עליהם עובר לייצור ''טומאה'' כמו רכב שטח? היו שניבאו לפורשה נפילה דרמטית, היו כאלה שאמרו שהמכירות לא יתרוממו – אבל כל הנבואות כולן התבדו. הקאיין הפך למכונת המזומנים של החברה, עם תקופות בהן המכירות שלו היוו יותר ממחצית המכירות של כל דגמי פורשה.

הדגם הראשון, שפותח במשותף עם פולקסוואגן והיה גם הבסיס לטוארג ולאודי Q7, הסתפק במנוע V6 צנוע יחסית בנפח 3.2 ליטר, שסיפק 250 כ''ס והזניק את הרכב מ-0 ל-100 במשהו כמו 7.5 שניות. בהמשך היצע המנועים התרחב גם ל-V8 בשרני שסיפק 340 כ''ס בגרסה האטמוספרית, 450 בגרסת הטורבו ו-521 בגרסת הטורבו S. בכל הדגמים הללו היו תיבות הילוכים ידניות ואוטומטיות (טיפטרוניק) עם שש מהירויות.

השאיפה לייצר SUV מהיר עם ביצועי כביש מעולים לא גרמה לפורשה לוותר על ביצועי שטח. הקאיין צויד בהנעה 4X4  קבועה, עם דיפרנציאל מרכזי מוגבל החלקה שניתן לנעילה מלאה, נעילה נשלטת בדיפרנציאל האחורי, הילוך כוח ואופציה למתלי אוויר שאיפשרו מרווח גחון מקסימלי של 30 ס''מ מכובדים. בדור השני של הקאיין, שהופיע ב-2010, כבר דילגו על חלק ממרכיבים אלה ויכולות השטח שלו פחותות בהרבה (מבחן דרכים לקאיין דור ראשון).

מרצדס עם ה-ML, ב.מ.וו עם ה-X5, לקסוס עם ה-RX וקדילאק עם האסקלייד הקדימו את פורשה בייצור SUV יוקרתי, אבל אף אחת מהן לא השכילה להגיע להצלחה השיווקית של הקאיין.

שנת הופעה: 2002

מנוע (הנתונים הם לדגם המקורי): 3.2 ליטר, V6, 250 כ''ס

תיבת הילוכים: ידנית, 6 מהירויות; אוטומטית עם שליטה ידנית (טיפטרוניק), 6 מהירויות

מערכת הנעה: 4X4  קבוע, עם הילוך כוח, דיפרנציאל מרכזי מוגבל החלקה עם אפשרות לנעילה מלאה, נעילה נשלטת בסרן האחורי

ניסאן ג'וק

בערך פעם בדור מצליחה יצרנית רכב לייצר משהו כל כך מקורי, אם מבחינת עיצוב או מבחינה טכנולוגית, שמותיר את כולם פעורי פה. משהו כזה הוא הניסאן ג'וק, קרוס-אובר עם עיצוב יוצא דופן, שהפך ללהיט מכירות היסטרי שהשאיר את כל המתחרים מאחור והפך לנקודת השוואה להצלחה של יצרניות אחרות.

לכאורה, אין כאן משהו יוצא דופן. קרוס-אובר שתוכנן על בסיס הפלטפורמה של המיקרה והרנו קליאו, עם מנוע 1.6 ליטר שמספק כ-110 כ''ס, הנעה 4X4 על פי דרישה, כשבתנאים רגילים הכוח מועבר קדימה ועם איבוד אחיזה מועבר גם לאחור בצורה אוטומטית. אבל עיקר המכירות הן בכלל של דגמי 2X4... אבל העיצוב המשובב והשונה כל כך שבה את ליבם של הקונים, בעיקר של הצעירים ושל בנות המין החזק, וזה מתבטא בגרף המכירות (מבחן דרכים לג'וק).

לג'וק יש קרוב מעניין הנקרא Juke-R, שבו הושתל מנוע V6 כפול מגדשים בנפח 3.8 ליטר שנלקח מהניסאן GT-R המסוגל להוציא יותר מ-500 כ''ס, עם זינוק מ-0 ל-100 תוך 3.7 שניות. ניסאן מתכננת לבנות כ-30 יחידות בסך הכל מדגם זה, במחיר שיגיע ל-600 אלף דולר לחתיכה. יש קופצים?   

שנת הופעה: 2010

מנוע (הנתונים הם לדגם המקורי): 1.6 ליטר, 4 בוכנות בטור, כ-110 כ''ס

תיבת הילוכים: ידנית, 5 מהירויות; רציפה, 6 מהירויות

מערכת הנעה: 4X4  לפי דרישה, הכוח מעובר בתנאים רגילים לגלגלים הקדמיים

ומה רכב השטח המועדף עליכם?

תגובות

10 תגובות

1

Yoramd

13 בספטמבר 2013 ב 11:32

כתבה מעניינת מאד

שלום עופר!
כתבה מעניינת מאד
אני מאד מתעניין באבולוציה של רכבי השטח.
קראתי גם הנאצים פיתחו בתקופת המלחמה רכב 6X6 למפקדים

2

אורח/ת

13 בספטמבר 2013 ב 17:46

זכרונות יפים

עופר, מכל הכתבה הכי אהבתי לראות ולהזכר בגלדיאטור ובווארגוניר ששרתו אותנו ואתנו כמה שנים טובות בצה"ל (לך תספר לילדים) והיו רכבי שטח נוחים ורכים דה-לוקס.ולאו דוקא בוויליס וביונימוג שגם בהם זכיתי "להנות" לא מעט. אי אי אי היו זמנים......... כתבה יפה.

3

ori

14 בספטמבר 2013 ב 16:40

כתבה

מעניין מאוד

4

Ogash Ofer

15 בספטמבר 2013 ב 15:25

זכרונות יפים

אורח/ת כתב/ה:
"עופר, מכל הכתבה הכי אהבתי לראות ולהזכר בגלדיאטור ובווארגוניר ששרתו אותנו ואתנו כמה שנים טובות בצהל (לך תספר לילדים) והיו רכבי שטח נוחים ורכים דה-לוקס.ולאו דוקא בוויליס וביונימוג שגם בהם זכיתי להנות לא מעט. אי אי אי היו זמנים......... כתבה יפה.
"
עדיני במיוחד בשבילך: קישור לכתבה על הגלדיאטור ועוד אחת על הגלדיאטור ואחת על הוואגוניר

5

adini

18 בספטמבר 2013 ב 14:10

עופר תודה - ועוד............

ולידיעתך, כשעופר אדר סיפר לי במקרה על החברים שלו (אלו השותפים "לגרוטאות" ) לא עבר זמן רב עד שנחתתי אצלו עם רפי ידידי המטייל אתנו בקביעות ונהננו לשטוף את העיניים בהיסטוריה.......שאת רובה אנחנו זוכרים ומכירים מעצמנו.........היה יופי

6

lebov

18 בספטמבר 2013 ב 15:01

כתבה שטחית :) התעלמתם מ''רכב ליסינג'' ישראלי

פורץ דרך...

7

רני פלג

18 בספטמבר 2013 ב 22:46

כתבה נהדרת

מקיפה, מעניינת. כל הכבוד

8

אורח/ת

19 בספטמבר 2013 ב 09:39

כתבה יפה ומעניינת

כתבה יפה ומעניינת

9

אורח/ת

19 בספטמבר 2013 ב 11:49

נוסטלגיה והרבה מידע

הכתבה מלאה בפרטים מעניינים.
צילומים מידע ונסיעות מבחן.
אך הכי נעים להזכר בימים שג׳יפ היה ג׳יפ.
למרות שתנאי הנהיגה ברכבי השטח היום יותר נעימים.
תודה על הכתבה.
אילן

10

shs

27 בדצמבר 2017 ב 10:39

כתבה כזאת בלי הסמוראי והג'ימני, היא כתבה חסרה מאוד....
המהפיכה שעשו הרכבים הקטנים הלו, היא ללא ספק משמעותית

http://www.globalsuzuki.com/automobile/history/
 

דף מתוך