שטח 4X4 > כתבות > שטח

היה מנוע?

שבילי המדבר מתמלאים במדוושים בקצב מסחרר, המוני ג'יפאים ממירים דתם ונשאבים לעולם הקסום של רכיבת שטח באופנים. יצאנו לבדוק מה זה בעצם אופני שטח בימינו וחזרנו מבולבלים. מדריך קצר למדווש המתחיל

כתב: רני פלג, תצלומים: רני פלג, Red Bull Photofiles

ראיתי את התהליך בעבר, אבל הפעם המחלה פעלה בקצב מסחרר. רק אתמול דיבר ע', ידיד קרוב וג'יפאי נלהב, על המעלות שכבש ועל שלוליות הבוץ שצלח והנה האיש פתאום מתחיל לדבר על בולם זעזועים אחורי ועל בלמי דיסק. באופניים. ההתחלה הייתה בקטן, עם זוג אופניים ישנים שהושמשו, אבל לפי החיוך הרחב ידעתי שקיים סיכוי סביר שע' נדבק במחלה. אחרי שבועיים כבר התחמש ע' באופני יום הדין, עם גרדרובה תואמת ושלל אביזרים המעידים על עומק השריטה. היום, מספר חודשים לאחר העקיצה הראשונית של זבוב האופנים הנורא, ע' הוריד עשרה קילוגרם, הפסיק לעשן וקשה להוציא ממנו שני משפטים רצופים על ג'יפים.

הדרך השלישית

אופנים הם כלי הרכב הראשון שרובנו זוכים להכיר באופן מעמיק (אלא אם אתם גרים בערבה ומקבלים טרקטורון ליומולדת שלוש). אמצעי התחבורה הזה כה טריוויאלי שאנו לא נוהגים להתעכב עליו יותר מדי, אך אלה שבחייהם הבוגרים חוזרים לשני גלגלים נטולי מנוע, עשויים לגלות עולם שלם של קסם והנאה ממכרת. וכדי שדברי לא יובנו שלא כהלכה אבהיר כבר בתחילת דברי, שכל הסופרלטיבים שארעיף על כלי הרכב נטול המנוע וכפול הגלגלים מתייחסים אך ורק לאופני שטח ולא לאופני כביש, אשר רוכביהם נקראים בקרב יודעי דבר ''כבישונים''. ע' ידידי אינו לבד. מאות ג'יפאים בכל שנה נחשפים לקסם הממכר שמציעות אופני השטח וגם הם נשבים ונופלים לתוך העולם הדו-גלגלי. הסוד מאחורי הקסם פשוט ביותר. אופני שטח ייקחו אתכם לטבע האהוב עליכם, אך באופן ישיר וטהור, ללא הסינון של חלונות הג'יפ, רעש המנוע וטרטור המזגן. כמו ג'יפים גם אופנים מספקות הזדמנות לחברותא גברית ולהמון משחקי גבריות. בניגוד למשחקי ''כבוש את הגבעה'' הג'יפאיים, משחקים אלה באופניים הם התמודדות מיוזעת של ממש, בה מנצח הטוב ביותר ולא בעל כלי הרכב החזק יותר, כך שהפידבק האישיותי הוא מהיר ומיידי. כמו בג'יפים, גם עולם האופניים עתיר ציוד, גאדג'טים ואפשרויות שפצור ושדרוג, אך בקרב האופניים אפשרויות השדרוג גדולות בעשרות מונים.

הדרך השלישית

מאין באנו

כמו הג'יפ, אופני שטח הן המצאה של המאה הקודמת. הדעות חלוקות לגבי מי המציא את הזן המיוחד, ואם היה זה בתחילת המאה ה-20, באמצעה, או לקראת סופה, אך עובדה היא שכבר בשנות ה-70 התרוצצו בארה''ב קבוצות רוכבים במורדות ההרים. ישנן עדויות על רוכבים צרפתים, אך כנראה גם ענף פנאי זה נולד בקליפורניה. חבורות הרוכבים הללו נטלו שלדות פלדה עבות וכבדות, להן חיברו חישוקים רכבים ובלמי תוף של אופנועים ורכבו באומץ רב במורדות ההרים.

מאין באנו

חברת ספשלייזד מארה''ב כנראה הייתה הראשונה להציע לציבור ''אופני הרים'' בייצור המוני – מוצר מוגמר, שכלל שלדת כרומולי, חישוקים רחבים, צמיגי שטח, הילוכים ומעבירי הילוכים על הכידון. אכן כן, ספשלייזד Stumpjumper של 1981 נראו מאוד דומות למה שמוכר לנו כאופני הרים. תהליכי הפיתוח בעולם האופנים מהירים מאוד בהשוואה לג'יפים ושנה מאוחר יותר כבר היו עשרות דגמים שהתחרו על לב הציבור. כמו בכל תהליך אבולוציוני העסק השתכלל ונוספו מוצרים מעולם האופנועים כמו בולמי זעזועים ובלמי דיסק, עד לאופני עידן החלל הנפוצים בימינו.

לאן אנו הולכים

למרות ותק של כמה עשרות שנים על אופניים, שלל הסוגים והקטגוריות של עולם האופניים היום, עלול לבלבל כל אחד, בוודאי מתחיל. כדי לעשות סדר בבלגאן ולייצר את ''מורה הנבוכים'' שרציתי, נסעתי (במכונית) לרעננה, כדי לראיין את זיו שוורץ, מנהל סניף ''רוזן ומינץ'' המקומי. זיו הוא מאגר בלתי נדלה של ידע על אופנים וכלי רכב אחרים וחוץ מהיותו איש סימפטי במיוחד הוא גם זה שמכר לי את אופני לפני יותר מעשור.

לאן אנו הולכים

זיו חלף במהרה על פני הצומת הראשון המבדיל בין ''כבישונים'' ל''שטחונים'' והתחיל לתת סימנים בקטגוריות אופני השטח. הסוג הנפוץ ביותר של שימוש נקרא קרוס קאונטרי ואין אנו עוסקים כעת בליגת העבירות של הג'יפים. קרוס קאונטרי הוא תחרות, או טיול בטבע, לאורך קילומטרים בשבילים רחבים ונוחים. רכיבת קרוס קאונטרי היא המתונה מכולן ומתאימה לכל רוכב ורוכבת בכל גיל, כושר ויכולת רכיבה. האופי הרגוע גם אינו מצריך יכולת טכנית מיוחדת לכלי הרכב ואפשר להתחיל לעסוק בענף זה בתקציב הנמוך ביותר. אם רוצים להגביר את זרימת האדרנלין, העסק מתחיל להסתבך ומתחילות לצוץ תת קטגוריות. אופני שבילים הן משהו כמו קרוס קאונטרי יותר אתגרי וצפוף. המטרה היא למצוא שבילי עזים ביערות, מה שמכונה בשפת העם ''סינגל טרק'', אליהם בחיים לא יגיע ג'יפ ולרכב בהם עד כלות הנשימה. יותר אקסטרים מזה כבר אפשר למצוא בשדות המוטרפים של רוכבי פרי-רייד ודאון-היל. אופני פרי-רייד בנויים להשתוללות והם קטנים ומתמרנים היטב. הרוכבים הפסיכוטיים בסגנון זה יכולים לקפץ מקירות בגובה חמישה מטר ולנחות בשלום – צריך לראות כדי להאמין. אנשי הדאון-היל מבורכים בזן אחר של שריטה – הקטע שלהם זה לתפוס איזה הר ולרכב מפסגתו עד לבסיסו במהירות הגבוהה ביותר. אין מטרידים אותם מכשולים, סלעים, או עצים, הם פשוט טסים במורד ההר ומקווים לטוב.

כדי להמשיך ולסבך את התמונה אבהיר כי ישנן עוד מספר קטגוריות, המתאימות לשיטות שונות להזרקת אדרנלין, כמו למשל רכיבת אורבן, שהיא משהו כמו פרי-רייד בסביבה עירונית וכאן המקפצות בנויות מגרמי מדרגות, תחנות אוטובוס או בניינים רבי קומות. ישנם גם אופני אול-מאונטיין, שאין לי שמץ של מושג מה הקטע שלהם בחיים, או אופני טריאל שבנויים לשעשועי שליטה מרשימים במיוחד וכמובן אופני BMX הישנים והטובים. כאן אנחנו גם מתרחקים מאוד מגבולות הסקירה שלנו, שמטרתה למצוא לכם, אנשי השטח, דרך חדשה ונעימה במיוחד לחוות את הטבע.

אוויר ריאות צלול כיין

סוגים שונים של שימוש מחייבים סוגים שונים של חומרה ובעולם השדרוגים האופציות אינסופיות והשבילים בהם צועד המשדרג מוגבלים רק על ידי חשבון הבנק. חברות האופניים משקיעות הון בפיתוח שלדות וכל יומיים בערך מכריזה חברה אחרת שהגיאומטריה של הדגם שלה הופכת את הדיווש במעלה שחרות לטיול בפארק, תרתי משמע. מתלי האופניים התפתחו בעשור האחרון בטרוף וכיום אין לדגמים מובילים כל סיבה להתבייש בהשוואה ישירה אל אופנועים, עם בולמי זעזועים שעולים אלפי שקלים ומאפשרים אלפי אפשרויות כוונון. מעולם האופנועים הגיעו גם בלמי דיסק, אך על אפשרויות ההתאמה הנוספות לרוכב כמו סוגים שונים של מוט כסא וכידון, אופנוענים יכולים רק לחלום.

אוויר ריאות צלול כיין

היות ואפשרויות הבחירה בלתי מוגבלות, צריך להחליט על סדרי עדיפויות. לדברי זיו, במידה ורוצים לבנות אופנים לפי טעם מאוד מוגדר של הרוכב, יש להתחיל בגיאומטריית השלדה – זהו הגורם בעל החשיבות הרבה ביותר. אחרי השלדה יבואו בסדר החשיבות בולמי זעזועים, חישוקים, גלגלים, צמיגים, בלמים, הילוכים ושאר חלקים כמו מוט כסא, כסר, מוט כידון ועוד. בניית אופניים ממיטב החלקים, או בחירה בדגם מוכן ברמה הגבוהה ביותר יכולים לשאוב מחשבון הבנק שלכם סכומים של 40,000 שקלים – כעשירית ממחירו של SUV גדול, חדש ונוצץ, או מחירו של אופנוע שטח משומש.

סולם יעקב

אופס, שוב נסחפתי רחוק מדי. ג'יפאי שסרח ורוצה למצוא את אהבת חייו החדשה יכול להיכנס לעולם הקסום של אופני השטח בעזרת סכום המתחיל מ-1,600 שקלים, עבורם תקבלו אופני זנב קשיח (להם בולמי זעזועים רק מלפנים). אופניים ברמה שכזו יגיעו עם חישוקים חזקים מספיק לספוג חבטות בשטח ומספיק הילוכים. אם תרצו להוציא פחות כסף, נסו לחפש אופניים משומשים, שכן זוג חדש וזול יתעקם לאחר שימוש שטח מתון. יש טרנד מוזר אצל מביני העניין ובו מאדירים את התכונות של אופני הזנב הקשיח, גם אני פעם טעיתי בזאת, אך היום אני מחזיק בדעה שאופני שיכוך מלא (בהם יש בולם זעזועים גם מאחור) הם הדרך הראויה לטייל בשטח. נסו פעם אחת לרכוב בטיול ארוך במדבר ולקפץ, כאשר אתם מביטים בקנאה בחבריכם מלאי השיכוך מגהצים את המדבר בנינוחות – גם אתם תחשבו כמוני. 2,500 שקלים הם רמת הכניסה לקבוצה זו, עבורם תקבלו כלי שטח בסיסי, משהו כמו דייהטסו טריוס של עולם האופניים, לדברי זיו.

סולם יעקב

בשוק האופניים מקובלת מאוד דרך הפעולה של שדרוג והחלפת זוגות, ככל שהשריטה אצל הרוכב מעמיקה, לכן לאחר זמן מה של רכיבה על אופני רמת הכניסה תרצו בוודאי לטפס מעלה. באזור 5,000 שקלים תמצאו בולמי זעזועים מתכווננים ובלמי דיסק. גברים צריכים תמיד לדעת מהו היעד הבא אליו ישאפו, אז את המדרגה הוירטואלית הבאה אפשר למצוא באזור 12,000 השקלים. ברור שאין זו המדרגה האחרונה, אבל בסכום שכזה מקבלים אופניים המיוצרים בעבודת יד, שלדה בעיבוד הידרופורמינג (שיטת עיבוד שאמורה להקנות לה חוזק ולהוריד את משקלה. גם שלדת דיסקברי 3 מעובדת כך), מתלים עם מאות אפשרויות כוונון, שליטה על פלטפורמה יציבה (מתלים מתקדמים, בהם אפשר לכוון את הבולם שיגיב אחרת למהירויות כיווץ שונות, בדיוק כמו בולמי מרוץ לג'יפים), דיסקים הידראוליים, ועוד, ועוד.

הסכומים שתוארו מעלה ירכשו עבורכם רק את כלי הרכב, לכך יש להוסיף אביזרים שונים וגרדרובה תואמת. נעליים, מכנסיים, חולצה, כפפות, קסדה, תיק גב, כלים ומכניקה, ספידומטר, מד דופק, מנשא לאופניים וכדומה ישאבו מחשבונכם צמד נוסף של אלפי שקלים, אבל אחרי הרכישה הזו תראו מקצוענים למדי עוד לפני הסיבוב הראשון של הדוושה, אז זה ממש שווה.

בשביל השקט

טוב, רכשתם אופניים במיטב כספכם. לבשתם טייטס צמודים בצבע כתום, שבחיים לא הייתם מעיזים ללבוש אם לא היו אופניים לידכם, לעסתם כמה חטיפי אנרגיה ולגמתם משקה איזוטוני. מה הלאה? הבעיה היא שעכשיו צריך לדווש, וזה קשה. והבעיה החמורה מכל, מעבר לזיעה, למאמץ ולתנועה האיטית היא טריוויאלית ביותר. איפה לעזאזל יש מקום להעמיס את פק''ל הקפה על היצור הצנום הזה?

בשביל השקט

תודה לזיו שוורץ, מנהל חנות האופניים ''רוזן ומינץ'' ברעננה, על החיוך והעזרה בהכנת הכתבה

תגובות

0 תגובות