טיול ג'יפים מאשלים לשדה בוקר

מפגש ג'יפולוג החורפי של סוף דצמבר 2018 התקיים במפגש הנחלים משורה והבשור במתכונת הרגילה של חניון לילה משותף, עתיר משתתפים, מנגלים, אלכוהול ושיחות-גברים על ג'יפים ושאר ברזלים אל תוך הלילה. למחרת, אחרי שפגה השפעת הכמויות הבלתי סבירות בעליל של בירה, ויסקי, צ'צ'ה ושאר נוזלים גבוהי אוקטן, בהן הטבענו כמויות דמיוניות לא פחות של בשרים, התקיים הדיון הרגיל סביב הקפה הרותח והשקשוקה של הבוקר – לאן מטיילים?... אז קפצנו למעלה משורה הסמוך כדי לפתוח את היום, ואחר כך לאיזור המרהיב של הר בוקר בואכה שבטה, ששכנע אותי מהר מאוד – ליופי הזה אני חייב לקחת את מטיילי אתר השטח ומהר!

ארבעה שבועות אחר כך, הקבוצה מתאספת בתחנת הדלק בצומת משאבי שדה. מבחר יפה של רכבי שטח מוכנים למלחמה - רנגלרים, דיסקו ישן אחד, ג'ימני, פאג'רו, האמר H3 וצמד לנדקרוזרים, אותם אוביל בג'יפ החלומות – רנגלר רוביקון JL חדש-דנדש שבילה אצלי סופ"ש של מבחן דרכים שלא רציתי שיסתיים...

תדריך, חלוקת מכשירי קשר, ואנו יוצאים לדרכנו על כביש 40 (שאחרי צומת טללים משנה את מספרו ל-211) לכיוון מערב. עברנו את שדה קולטי השמש של תחנת הכוח הסולארית החדשה, עם המגדל העצום שקולטי השמש שעל קודקודו זוהרים ומנצנצים למרחק של קילומטרים רבים ונראה כמו חזיון חייזרי/עתידני וקצת אחרי הכניסה לאשלים פנינו שמאלה לשביל האדום המוליך לציר נחל הבשור. הפחתת לחץ אוויר בצמיגים ואחרי כמה דקות של נסיעה מהירה, גלגלינו עומדים בתחתית מעלה משורה.

מעלה משורה אינו מהבריונים המפחידים ביותר מבין מעלות הנגב, אבל הוא מציע מכל טוב – פיתולים ומדרגות וחריצים ודרדרת והכל צפוף, מחייב תמרון הדוק שכולל גם רוורס קטן ודורש נהיגה מדוייקת ועירנית. למי שהמעלה מרגיש לו לא מספיק מאתגר, יש אפשרות לוותר על העלייה השמאלית בסרפנטינות ולטפס ב"דוך", היכן שממתינה מדרגה אכזרית שחודש קודם לכן כבר גבתה גל הינע שבור מדיפנדר משופר של חבר טוב ונתנה קרב רציני, עתיר ענני אבק ואבנים מתעופפות, גם לצמד טויוטות FJ משופרות שהזיעו לא מעט על מנת להתגבר עליה. המעלה הרגיל עצמו לא איתגר יותר מדי את הקבוצה ובוודאי שלא את הרוביקון JL "שלי" וכולם טיפסו אותו בהצלחה, כאשר משה כץ ברוביקון JK הארוך והמשופר בחר באופציה המאתגרת ויכל גם לה. כבוד!

מכאן גלשנו לערוצו הרחב של הבשור וחצינו אותו לכיוון מערב ומסעף הבשור/בוקר, שם התחלנו בטיפוס בשבילים העולים להר בוקר. השבילים האלה לא קשים, אבל כן צרים, טכניים, טרשיים ומפותלים, עם המון בורות, עליות, ירידות, חריצים, מצריכים הילוך כוח ונהיגה מדודה, עירנית ומהנה ביותר. לאחר עצירה לארוחת בוקר וצליחת המדרגות של "מעבר המצוק", הזכיר לי משה ש"מדריכי אתר השטח הפכו לשפנים ומשתפנים, מפחדים מאתגרי עבירות של ממש". למה אתה מתכוון? היתממתי. "אתה יודע למה אני מתכוון" הוא זרק לי. ברור. הוא מתכוון למעלה בוקר שנמצא כאן תיכף, סטייה קטנטונת של כקילומטר וקצת מהציר שלנו.

לי עצמי יש חשבון פתוח עם מעלה בוקר. סיפור ישן וכואב, תרתי משמע, מימים הטובים של המעלה, כאשר היה קשה בהרבה ממה שהוא כיום ונספר אותו פעם אחרת. אבל זה ממש קרוב ואיך אני יכול לאכזב את משה כץ?... "יודע מה משה? אין בעיה. רק כי ביקשת כל כך יפה, קופצים למעלה בוקר. מי שרוצה ינסה לטפס. מי שגם יצליח, מסתובב ויורד".

מעלה בוקר מתנוסס מולנו במלוא הדרו. קצר ואכזר. שלוש מדרגות סלע גבוהות רצופות, במרווחים שנופלים "בול" על אורך בסיס הגלגלים הממוצע של רכב שטח ממוצע. התגברת על אחת? יש לך עוד שתיים שממתינות. התגברת גם על השנייה? השלישית תפיל אותך בפח. ג'יפאים שטיילו כאן לפנינו השאירו לנו בניית מע"צ לתפארת, מה שקצת מקל על העניינים, אבל זהו עדיין אתגר מפחיד וראוי ביותר. לי אין שום כוונה לגרום כאן נזקים ל-JL החדש והסטנדרטי שלמרות צמיגי שטח בקוטר 32' וצמד נעילות דיפרנציאל, עדיין קצת נמוך לטעמי לאתגרים שכאלה, אבל משה כל כך ביקש – אז קדימה ידידי. תטפס. למראה גובה המדרגות משה כבר פחות זחוח. בודק וממשש ומתכנן איך להתמודד עם האתגר.

בעוד הוא מתכנן את הטיפוס, ניסמן ברוביקון הקצר הסטנדרטי ניגש למדרגות, נועל את שני הדיפרנציאלים, נותן בגז ובלי רחמים מתייצב על המדרגה העליונה. עם בסיס גלגלים קצר זה יותר קל, גם אם יותר מסוכן... כאן גלגל אחורי כבר שתול עמוק מול קיר אבן ואני נדרש להזיז קצת אבנים, לכוון קצת אחורה וקצת ימינה ושוב קדימה, רגל כבדה על הגז, שתי שניות ארוכות כנצח וענני אבק והוא למעלה עם חיוך גדול. אין מה לדבר, רוביקון זה רוביקון! על משה מוטל כעת לחץ כפול. הוא זה שרצה להגיע לכאן, הוא ברכב מוגבה והכי משופר בקבוצה, עם צמיגים גדולים ועדיפים, אבל גם הרוביקון וגם הוא לא מאכזבים והוא מתייצב בראש המעלה בקלות יחסית. יועד ברנגלר השלישי עם נעילה אחורית בלבד מנסה גם הוא, אבל זה למעלה מכוחותיו והוא בוחר בחוכמה לוותר הפעם.

אחרי שסומן ה"V" על המעלה הקדוש, חזרנו לציר המקורי שלנו והמשכנו דרומה. תצפית מרהיבה על רמת ציפורים, במיוחד ביום בו טיילנו עם תנאי ראות נדירים באיכותם. תענוג. העצירה הבאה שלנו היא למרגלות סכין ציפורים. השביל פונה כאן ימינה בחדות לטיפוס תלול ודרדרתי על שלוחה צרה. ואם לא מספיקים הדרדרת, רוחבו הצר של השביל והתהומות שמשני צידיו, הרי שבאמצע מחכות גם מדרגות סלע... הטיפוס בסכין ציפורים חד-משמעית אינו קשה, אולי גם לא מסוכן כפי שנדמה, אבל הוא בהחלט מפחיד ומלחיץ ונדרשת כאן הכוונה מבחוץ ולו רק כדי לנסוך בטחון בנהגים שלא רואים כלום זולת שמיים... אחרי שכולם עברו בשלום וערן נתן בתמונות, אנו ממשיכים לכיוון מסעף נצר הסמוך להר חוטב, וכאן פונים לכיוון דרום מערב, אל עבר נחל בתרור ונחל דרורים – קטע נהיגה טכני מותח מתלים, מרהיב עין ומרחיב לב שכולל את ירידת מעלה נצר (תלול, דרדרתי, הצלבות, מדרגות אבל לא קשה כי אנחנו במגמת ירידה. מי שיעשה את המסלול הפוך ויטפס כאן, בוודאי ייהנה מאוד מהאתגר) ועליית מעלה דרורים (דרדרת ומדרגת אבן, מוגדר כ"בינוני-קשה" בעמוד ענן, בפועל קל למדי) ולאחר מכן על "ציר דרורים" שלאורך נחל בתרור, בואכה שבטה, ואל החורשה המפורסמת אליה הגענו עייפים ומרוצים ובעיקר רעבים - וערכנו ארוחת צהריים מאוחרת.

חלק מהקבוצה היה עייף מלהמשיך ופרש כאן לכביש. בראש קבוצה מוקטנת, החלטתי להוסיף קטע בונוס, בתקווה להספיק לסיים אותו באור יום – משבטה דרומה על הציר הכחול הפונה אחר כך מזרחה מצפון לגבעות כבודה ומדרום לרמת ציפורים ושמורת רמת ברנע, ציר טכני יפהפה שמתפתל בערוץ צר, חוצה את ערוצו של נחל לבן ומתחבר לשביל השחור הראשי המתחבר עם השביל שמגיע מכיוון נחל בשור, סמוך לבית השאנטי ועל כביש 40.

היה מעולה, באמת. אחד הטיולים המהנים לאוהבי המדבר, ביחד עם קבוצה איכותית ומזג אויר ששיתף פעולה. בקרוב נשוב לשם...

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן