יומן מסע חוצה ישראל לנשים בלבד - פסח 2022

אז גם השנה יצאנו לחצות את הארץ בזמן הכי פורח בשנה. שוב המטיילות הוותיקות שלנו תפסו את המקומות ולאחר ביטולים התפנו רק 2 מקומות ''לחדשות'' להצטרף לקבוצה המשגעת הזאת.
לפני כל חוצה ישראל אנחנו עורכים ערב הכנה על מנת לתאם ציפיות, לעבור על המסלול, לדבר על ציוד הכרחי וכמובן על מנת לחלוק בידע והשיפורים שאנו עושים מחוצה לחוצה. כבר בערב ההכנה לחוצה הבנות ''החדשות'' הבינו מהערב הזה שני דברים - האחד שהן הצטרפו לקבוצה משגעת/משוגעת והדבר השני - יש להן בהחלט קבוצה חזקה שניתן לסמוך עליה.

כתבה מתוך "השבוע עם גאולה אבן-סער" ערוץ כאן11

לפרטים והרשמה למסע חוצה ישראל נשים הבא - הקליקו כאן

היום הראשון - מסע חוצה ישראל לנשים בלבד

הג'יפים עם הג'יפאיות שלנו התחילו להגיע, זה לא פשוט בשעה מוקדמת כמו 07:30 במצפה דדו. חלקן עשו את הלילה בצפון וחלקן הגיעו ישירות מהבית בנהיגת בוקר מוקדמת.

המתנתי להם והפעם ללא בני פלדבאום שהוא סוגר השיירה שלי ומלווה את החוצה הזה ברצף יחד איתי מ-2018, בני הוא חלק בלתי נפרד מהקבוצה שלנו. הפעם היה איתי חברי אודי טימר שנכנס לאתגר כי שלושה ימים לאחר שנסיים את החוצה הזה הוא יוצא איתי לחוצה המסורתי שלו - חוצה ישראל משפחות בפסח (לא פשוט להיות חבר שלי...).

אז הבנות הגיעו, חיבוקים נשיקות, מבט לנוף ו... אין נוף אובך כבר נחת על האזור.

לוקח קצת זמן לבנות להירגע, אבל בסוף משתלטים על העניינים ואני יכול להתחיל בתדריך... עוברות על המסלול ועל סדר היום, אני מעביר סדר תנועה ויוצאים לדרך.

תחילת נסיעה דרך מטעי האגס הסורי והליצ'י כשהכל פורח סביבנו.

הוידאו של אורית גררו:

ממשיכים על רכס רמים, טיפוס קל בפעם הראשונה אבל לא משהו שיאתגר מדי את הנהגות שלנו ואנחנו בקרן נפתלי. אני שם לב שהקבוצה ממש משופשפת ועובדת יחד כאילו הן יחד במחלקה עוד מהטירונות... אפשר לעשות הפסקות ארוכות יותר.

ממשיכים לכיוון הדישון לנהיגה של כיף בתוך המים, כשסביבנו הכל פורח וירוק. ממשיכים מזרחה ממש עד לפתח קיבוץ איילת השחר ודרך המטעים עד לנחל הירדן. ממשיכים עד לגשר הפקק וכאשר אנחנו מגיעים לגשר הנשיא אנחנו צופים בזרימה החזקה של נחל הירדן רק שבדקות הראשונות המים עוד לא עברו מעל הגשר כשאט אט זרם המים מתגבר ומתחיל לעלות על הגשר ותוך חצי שעה החציה של הגשר מלווה במעבר מים זורמים. הסברה שאנחנו מעלים היא שבשל הפשרת השלגים המהירה יותר בחום של הצהריים הזרם ממשיך להתגבר. חצינו מזרחה וירדנו דרומה לכיוון חד נס, דרך צומת יהודיה הקפנו זריז את הכנרת, זאת אומרת זריז עד צומת צמח העמוסה.

המשכנו דרומה ודרך קיבוץ בית זרע נכנסנו למסלול לאורך הירדן שכלל עצירה במקום פסטורלי להפסקת קפה אחרונה של היום... יצאנו ליד מנחמיה לכיוון התדלוק שלנו וללינה בגשר הקנטרה.

הקצב של המסע היה מהיר ושמתי לב שיש לנו עוד זמן לנצל, לכן הוחלט לטבול קצת בנחל הקיבוצים ולהוריד את האבק מעלינו. חתכנו בשטח לכיוון ניר דוד, עברנו את הסחנה לכיוון מסלול מלא המים של נחל הקיבוצים והאמיצות שביננו קפצו מיד למים.

לאחר הטבילה חזרנו לגשר הקנטרה לחניון הלילה שלנו, הבנות התארגנו בזריזות ותוך שעה כבר עמדה ארוחת ערב לכולם. מה אגיד? הן עושות את זה מאורגן יותר, מהר יותר, טוב יותר וטעים הרבה יותר. בחוצה נשים יש מעין זרימה של ביחד, הכל ברוגע, הן מאורגנות כך שכל ערב יש 2-3 צוותי ג'יפים שדואגות לארוחת ערב לכולן, ככה שיוצא שיש לך ערב אחד לבשל ושאר הערבים פנויים לסטלבט, פשוט כיף.

היום השני - מסע חוצה ישראל לנשים בלבד

בבוקר הבנות כמובן מוכנות בזמן והכל מקופל לפני 07:30, אנחנו יוצאים דרומה לכיוון בקעת הירדן ליום מאתגר.

בחרבת אל חמה נכנסים לציר מכבים אשר מוביל אותנו למעלה גיבורים ואולי אחרי היום הזה אפשר לקרוא לו מעלה גיבורות... הציר ממש טכני כבר מתחילתו ונותן לנו לראות את ההבדלים בניסיון הנהיגה וכמובן בין הרכבים. הבנות לא ממש צריכות אותי, הן יורדות מהרכבים, עוזרות, מכוונות האחת את השנייה, אני שם בעיקר לראות שהדברים נעשים בצורה בטוחה.

עצירה במפגש הבקעה לתדלק וממשיכים דרומה עד לנחל העוג'ה לרחצה נחמדה, כולל עדר כבשים שהגיעו כדי לשתות ולנו זה סיפק כמה צילומים פסטורליים.

המשכנו דרומה לכיוון אלמוג ונכנסנו לציר המאתגר של חצית נחל אוג ונסיעה לכיוון ג'אבל חרמון. הבנות החלו לרדת את המדרגה לנחל אוג ולטפס לצד השני. בתחילה אני מכוון את הירידה במדרגה עד שאני נקרא למעלה כשציפור מודיעה לי שגלית לא במצב סימפטי וצריך אותי בחילוץ. אודי מיד יורד מהרכב ועובר לכוון את שאר הבנות, אורית קופצת אל הג'יפ שלי (בכל זאת צריך שמישהי תצלם) ואנחנו עולים את המעלה ונעצרים אחרי גלית.

גלית באמת נמצאת במצב לא כל כך ''משמח'' בתוך קוליס ושפ''צ רציני (שיפוע צד). ציפור מסבירה לי איך היא רוצה לחלץ ואני מאשר את התוכנית. כאשר יפעת הופיעה מאחור ביקשתי ממנה לעבור לפני הג'יפ של גלית וציפור כבר מכינה את רצועות הגרירה. אני לוקח את המושכות בחילוץ, מתאם בין יפעת המחלצת לגלית המחולצת ונראה שכולן רגועות, כמה בנות עולות על המדרגה בצד הרכב של גלית לעזור באיזון ואנחנו מתחילים בחילוץ, לאט אבל בטוח. תוך זמן קצר גלית בחוץ והכל עובר בשלום.

מחדשים תנועה לכיוון בקעת הורקניה. מתחיל להיות מאוחר ולפני שהערב יורד עלינו עוצרים לקפה אחרון לפני נהיגה בחשיכה. ממשיכים צמוד למצוק העתקים (מחוץ לשמורה כמובן) ועד לחניון הלילה שלנו במצוקי דרגות, כששוב בזריזות האוהלים מוכנים וארוחת הערב ''על הגז''.

היום השלישי - מסע חוצה ישראל לנשים בלבד

התעוררנו במצוקי דרגות ויצאנו לכיוון ערד שם אנחנו נעשה ''מלא מחדש'' ונשלים חוסרים. יוצאים ישר לכיוון מעבר נחל תקוע ומשם לארוחת בוקר בראש חצצון, שאומנם בגלל האובך לא רואים אפילו את הרי מואב, אבל את הנוף היפיפה של ים המלח מתחתינו אי אפשר לפקשש.

ממשיכים בסמוך למצוק העתקים דרומה - ממש עד הר ישי ומשם לכיוון מעלה ראס אל חממה המזרחי. מעלה לא פשוט עם הרבה פודרה, הצלבות וגם סלע יפה שעומד וממתין לצמיג טועה... מתחילים לעלות, לא נרשמו אירועים מיוחדים חוץ מעזרה קטנה לענת בג'ימני הסטנדרטי, משיכה קלה וענת בצורה רגועה ובכוחות עצמה עולה למעלה.

תוך כדי נסיעה אודי מרתק אותנו בידע שלו על הבדואים במקום ואנחנו מנצלים את ההפסקה במצפה מדרג (אום דראג') כדי לקבל עוד מהידע שלו ולהסבר מעמיק יותר כולל שיחה עם מקומי (שהיה קצת בשוק מכמות הג'יפאיות) לחידוד הדברים.

ממשיכים בדרכי העפר שבכפרים של שבט הג'הלין, כשאני שומע בקשר שלאנה יש פנצ'ר בגלגל האחורי של הפג'רו. הבנות עוצרות לצהרים, אנה ואני נשארים להחליף גלגל בזריזות ומצטרפים אליהם.

עברנו את הר חצרון והר בדר, ירידה מאתגרת לנחל שפן ודרך ברכת צפירה, בואכה בקעת קנאים - עלינו לערד לקניות. התאספנו כולם לאחר שעה וירדנו לחניון הלילה שלנו בנחל מורג.

היום הרביעי - מסע חוצה ישראל לנשים בלבד

היום הזה קצת יותר מורכב, יש לנו תאום לצוות של כאן 11 שרצה לצלם את החוצה המיוחד שלנו. בתדריך הבוקר ציפור ומירב נשלחות להביא את צוות הצילום מהצומת הקרובה והם מצטרפים אלינו להמשך היום.

מתחילים בתצפית זהר וממשיכים לכיוון הר קינה והר יהל, יורדים דרומה להר קומות, שם ממתין לנו האתגר הראשון שלנו להיום - מעלה הר קומות הצפוני. הצוות של כאן 11 נראה קצת בשוק שלא נכנסים למעקף והנהגות שלנו הולכות לעלות את המעלה. הבנות עושות עבודה טובה, כולן עוברות בשלום ובקלילות יחסית ואנו ממשיכים הלאה.

עוברים לאתגר של מעלה הר קומות הדרומי. המעלה נראה חרוש יותר והבנות מתחילות טיפוס בהצלחה. ענת קצת מתקשה עם הג'מני וציפור בחילוץ זריז מעבירה אותה את המדרגה עם הדרדרת וענת למעלה.

כאשר תרצה שלנו עולה את המעלה אני שם לב שיש קצת יותר מדי ריח של סולר באוויר אבל לאחר בדיקה קלה מסתבר שבנד בראש מיכל הסולר קצת השתחרר וזה שום דבר שחיזוק לא יכול לפתור.
סיימנו עם תרצה ואז אנה מכה שנית בפנצ'ר בגלגל שהוחלף (צמיג הספייר היה צמיג כביש ישן) לאחר שבדקנו אם אפשר לתקן את הפנצ'ר ב''תולעת" או בפ'אץ וראינו שזה בלתי אפשרי החלטנו להחליף גלגל עם הפג'רו של טל שנידבה את הספייר שלה בשמחה. הבנות בראשות ציפור ''תקתקו'' עבודה והמשכנו הלאה. מערבה ושוב דרומה, עד למצד תמר, שם גם הורדנו את צוות הצילום שקיבל לא מעט ''חומר'' לכתבה שלהם.

אנחנו המשכנו מזרחה לרחצה קלה ב''עין פלוטית'' ומשם לנסיעה בנחל אמציהו, דרך החוורים של נחל אביה ומשם דרומה לתדלוק בחצבה. נסענו לנחל משק, לאזור ''הסוואנה הישראלי'' ולפני שהחשיך יצאנו מהשמורה ונסענו דרומה על הכביש עד חניון הלילה שלנו בנחל נקרות. הערב ירד על ''המחנה'' הקטן שלנו, אוהלים נפתחו וארוחת הערב בדרך...

היום החמישי - מסע חוצה ישראל לנשים בלבד

התחלנו את היום בנסיעה מערבה בנחל נקרות והתחברנו לכיוון נחל קצרה דרך חירבת קצרה, המשכנו דרומה בשמורת עומר כאשר אנחנו יוצאים לתדלוק אחרון שלנו למסע זה בצוקים. התדלוק מסתיים ואנחנו יוצאים חזרה לנחל עשוש ותחת עץ עשוש אוכלים את ארוחת הצהריים שלנו. מתחת לעץ אני מחלק את הקבוצה לשתיים. קבוצה אחת תובל ע''י אודי במעקף של חוצה עשוש וקבוצה שניה תבוא איתי לעשות את המעלה. יצא שכ-65% מהקבוצה יוצאות איתי לכיוון המעלה.

הגענו אל מעלה עשוש והמעלה נראה "רע". ירדנו מהרכבים ועלינו ברגל לנתח את המעלה, תכננו את הנתיב שלנו היכן אני אכוון והיכן ציפור תכוון, בהמשך גם מירב נקראה אל הדגל ובתחתית המעלה בדקה כל נהגת שהיא בהילוך הנכון בגיר ובתיבת העברה, נעילות, מצב המושב של הנהגת והכי חשוב שהנהגת רגועה ומרוכזת לפני המעלה.
ראשון יצאתי אני, הייתי צריך לבדוק אם אנחנו יכולים לעלות בצורה ישרה את המדרגה הראשנה ללא עיגוף משמאל בשביל אחיזה. נסיון ראשון ושני וללא הצלחה, המעלה חלק מאוד ואפילו אני עם לחץ אויר נמוך עם צמיגי 33'' שטח מלא לא מצליח להגיע בצורה ישירה. החלטתי להגיע בצורה הרגילה בעזרת צד שמאל, ניסיון חדש והכל זורם כמו שצריך ואני ניצב בסוף המעלה. אחרי עולה ציפור עם הרוביקון שלה ושם כבר יש החלקות כאילו אנחנו על קרח... שוב תיקון, נכנסים מחדש וגם ציפור למעלה.

בראש שלי כבר התחילה לרוץ המחשבה שאם זה המצב עם הג'יפים הקשוחים עם הנהגים המנוסים, מה יהיה על הג'יפים הסטנדרטים כמו הפג'רו או הלאנד קרוזר ומה עם דסי והג'ימני שלה? החלטתי שניתן עוד הזדמנות ונראה איך ילך למירב עם הרוביקון שלה, מירב מתחילה ושוב סימנים של החלקה אבל הרבה פחות. בהזדמנות השנייה היא כבר עולה ללא בעיה ואני מחליט להמשיך לרוביקון הבא של גלית שהרבה פחות מנוסה ממנה. גלית מתחילה ומטפסת את המעלה כמו חתולה בקלילות וכך אט אט הבנות עולות את המעלה בקור רוח ונותנות לי להבין בפעם המי יודע כמה ממה הן עשויות.

ממשיכים הלאה למפגש עם שאר הקבוצה תחת השיטה של נחל זעף כדי לספר על החוויות. המשכנו הקבוצה כולה בנהיגה מטלטלת אל נחל פראן היישר אל חניון הלילה שלנו - חניון לילה באר אשלים, לארוחה האחרונה שלנו יחד המסע הזה.

היום השישי והאחרון - מסע חוצה ישראל לנשים בלבד

את היום השישי פתחנו שוב כמיטב המסורת בהשקמה ע''י איך לא? - נציג רפא''ל המוכר לנו מהחוצה של שנה שעברה בדיוק באותו המועד. "מה שוב אתם פה?" ברור... אתה כבר מכיר את הבנות, דבר איתן שיזדרזו...
הפעם כבר כולם מכירים והבנות שלנו גם ככה זריזות ותוך זמן קצר - תדריך נהגות ואנחנו יוצאים דרומה לכיוון אילת.

נכנסים לשמורת הנחלים הגדולים לכיוון גבעות צחיחה, מישורי חיון ועד לנחל איה - שם אנחנו פונים מזרחה עד לציר המוביל אותנו לחולות כסוי. בחולות כסוי אנחנו פותחים את ארוחת הבוקר וגם את תחרות "עליית הדיונה" המפורסמת של הבנות (אלוהים כמה כוח יש להן).

ממשיכים דרומה לכיוון מקדש הנמרות, עוקפים את בסיס עובדה לכיוון נחל מילחן ומשם להר הבולבוסים, חוזרים חזרה ויורדים דרומה לכיוון נחל בטמים ומעלה סיירים. ממשיכים בציר מזרחה, נכנסים לשמורת מסיב אילת, עוברים מעל נחל עתק המרשים ובין מעבר הערים נפתח לנו הנוף של הערבה, בואכה באר אורה.

ממשיכים בנסיעה מהירה קדימה עד להר ידידיה ממערב לנו ונחל רודד ממזרח. נכנסים לפיתולים של הר שחמון ועד לתצפית לכיוון אילת. מחנים את הרכבים בפעם האחרונה יחד לצילום המשותף, כמה מילות סיכום על החוצה המופלא שהיה לנו, חוזרים לחיבוקים, נישקות והבטחה להתראות בחוצה הבא...

אני רוצה להגיד תודה לקבוצת הג'יפאיות המופלאות שאני מוביל במשך השנים, שהפכנו לחברות טובות הרבה מעבר למסעות. תודה על שיתוף הפעולה ועל מי שאתן אחת אחת.

תודה לאורית על הצילמים ועל כל העזרה הלוגיסטית.

תודה לאודי טימר חברי שהוביל איתי את המסע הזה ותרם הרבה מהידע הרחב שלו, תענוג כל פעם מחדש.

נתראה בחוצה ישראל לנשים הבא ?

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן