מרוקו מסע להרי האטלס ולמדבר הסהרה - נובמבר 2022

יוצאים לדרך - מרוקו, נובמבר 2022

התחלה די סטנדרטית ביציאה למסע אתגרי במרוקו - שדה תעופה בטיסה ישירה לקזבלנקה - הבירה הכלכלית של מרוקו, איחור קל בהמראה, בדיקת הויזות האישיות שהוכנו מבעוד מועד, ארוחת צהרים במסעדת דגים על הטיילת היפה של קזבלנקה וביקור חפוז למרגלות המסגד הגדול במרוקו ובכלל באפריקה - מסגד חסן השני, שהצריח שלו (המינרט) נישא לגובה של 210 מטרים, על שטח אדמה מיובש בקצה האוקיינוס האטלנטי - מרשים ביותר!
נסיעה לדמנאט שזה כמעט סוף העולם והגעה לוילה מקסימה בגובה של 1,000 מטרים בהרי האטלס, כאן מחכים לנו (בכל שעה) עם ארוחת ערב טעימה במיוחד וחדרים מכל הסוגים. לילה טוב מרוקו.

יום ראשון - ג'יפים במרוקו

11 טויוטה לנד-קרוזרים שכורים, די חדשים וסטנדרטים מחכים לנו בבוקר בחנייה של הוילה. באחד הכלים גילינו שהמינוס לא מחובר טוב למצבר (תיקנו בעצמנו) ובשני אין גז במזגן (והרכב הוחלף במהלך היום). מתדלקים בדמנאט, קונים קצת אוכל ומים ויש גם מי שקונה בגדים כי המזוודה שלו לא הגיעה... וקדימה להרי האטלס. היעד - טיפוס לעמק האושר, דרך מעבר ההרים הגבוה העובר למרגלות ג'בל ראט 3,825 מטרים הנמצא על קו פרשת המים של האטלס הגבוה.
שבילים טובים, שבילים פחות טובים, מעיינות שכבה, ברברים - תושבי הרי האטלס, מכל הגילאים וכפר אחד נידח שהדרך בתוכו מאתגרת מאוד לכלי רכב והסוד שלו זה הזעפרן שגדל בשדות ועכשיו זה זמן הפריחה שלו - מקסים!
לעמק האושר אנו מגיעים בחושך ולאחר 105 ק"מ בשטח. עוצרים בג'יט (צימר בצרפתית) מאוד מיוחד של ברברים, למרגלות קו פרשת המים ובין שדות פורחים ומטעים שעכשיו ערומים ומחכים לחורף.
עם קצת סודוקו וסבלנות רבה של המשתתפים אנו מתחלקים לחדרים בג'יט ונאספים לאחר ארוחת הערב - הכי טעימה שתהיה לנו במרוקו, הולכים לישון, כשבחוץ כבר קר, אפילו מאוד קר!

יום שני - בלב הרי האטלס

"עולם הולך ונעלם" ואנחנו במרדף אחרי העולם הישן. לשלטון יש אינטרס לאסלם ולחבר ולנו יש איטרס לנהוג בשטח מאתגר והיכן שהקידמה עוד לא הגיעה. השלטון סולל, מביא חשמל, אינטרנט ומסגדים ואנחנו מחפשים שבילים נידחים, אתגרי נהיגה וכפריים שחיים "כמו פעם" - ממש מרדף אל העבר.
יוצאים מעמק האושר, כמה מקסים - רק הפסגה של ג'בל מגון - 4,071 מטרים, מושלגת.
הדרך, שחלקה כביש צר וחלקה שביל כבוש, טובה ואנחנו חוצים מעברי הרים של 2,700 ו-2,900 מטרים עד שיורדים לדרך צדדית.
שוק מקומי של פעם בשבועיים "מעכב" אותנו ומאפשר לנו להכיר את הברברים ודרכי המסחר שלהם. הכול טרי בשוק, כל סוחר מגיע עם המסחרית הגדולה או הקטנה שלו, פורס מרכולתו, קונה ומוכר, השוחט "נותן עבודה", קונה כבשים, שוחט, מפשיט, מחלק לחלקים "על המקום" ומוכר מיד לקצבים המקומיים שהקימו את דוכניהם בשוק. לנו זו גם הזדמנות לשתות תה, לאכול מתוקים מקומיים, לשאוף ריחות, לצלם, להתערבב בקהל המקומי וקדימה ממשיכים בדרך. עוד שדות מיוחדים של זעפרן והדרך הכבושה נגמרת!
מכאן עולים על שביל צר ותלול - דרך צוקית מדהימה אשר מקיפה את הצוק הענק של הקתדרל - עולים, יורדים, ושוב עולים ושוב יורדים. דרך צרה על צלע ההר, שמצד אחד תהום ומצד שני מדרון, עד שמגיעים למרגלות הצוק הענק ולנהר הזורם.
את ארוחת הצהרים אנו פורסים לצד הנהר הזורם - זאוויה אחנסל. כל הטוב של השוק במרוקו נפרס על שולחן פלסטיק ולקינוח תה מקומי מתוק. הכול מעשה ידי איברהים, המקומי המדהים שאיתנו ובעזרת חברי הקבוצה הנרתמים למשימת הצהרים.

אמנם כבר אחר הצהרים, אבל בשבילנו זה רק אמצע היום! מטפסים בדרך העולה לצד הנהר הזורם (הפעם) במתינות - אסיף מלול, והדרך קסומה. משפחה של קופים לצד הדרך עוצרת חלקים בשיירה. גם לפנים וגם באמצע וגם בסוף השיירה הארוכה אנו נהנים מהמראה של משפחת קופים שלא ממש מבינה מה זו שיירת הג'יפים הזו שחוצה את שטח המחייה הטבעי שלהם.
השביל מתקדם במעלה הנהר ובסופו כפר קטן - אנרג'י, שמו, ורחבה עם בית קפה למקומיים בלבד, וגם עבור התייר הסקרן... אי אפשר שלא לעצור, למרות שהשמש תכף שוקעת, אך עוד לפני החשיכה אנו ממשיכים לטפס מעלה. פנצ'ר "קטן" מעכב אותנו (סך הכל היה סיכוי לסיים את מרבית הדרך באור יום...) והחושך יורד עלינו בלב הרי האטלס.
מכאן החווויה שונה ומיוחדת - כפרים ברברים בהם החשיכה שולטת ואין קצה של תאורת רחוב או פנס בייתי, אך האנשים והילדים עדיין ברחובות ובבתי הקפה ותאורת כלי הרכב מספקים המון עניין. השיירה שלנו מתקדמת בקצב מהיר, לפחות בקטעים הפתוחים שבין הכפרים.
בלילה מגיעים למלון קטן ונחמד הנמצא באימלשיל - כפר קטן ולא ממש מבודד, הנמצא על אחד מהכבישים הראשיים, גם אם צר, החוצה את הרי האטלס מהצד הצפון מערבי הגשום לצד הדרום מזרחי המדברי. תה מתוק, ארוחת ערב טובה, חלוקה לחדרים, מקלחת חמה (יש!!!) ולילה טוב גבוה על האטלס.

יום שלישי - המעבר מהאטלס לאנטי אטלס

את הבוקר אנחנו מתחילים על הכביש הצר החוצה את הרי האטלס. כביש צר, חלקו עם בורות וחלקו נכבש שוב לא מזמן, המוביל אותנו דרך הכפר אגודל - הנחשב לגבוה בהרי האטלס (הכפר הגבוה דרכו עובר כביש ציבורי מסודר), כשסביב גן עדן פורח בשדות ומטעים ומים זכים זורמים ממעיינות לעבר הנחל המנקז את העמק.
חוצים את שיא הגובה המקומי על קו הרכס, עוברים מהצד הגשום אל הצד המדברי וגולשים על הכביש דרומה. סכר חדש ענק לאגירת מים מושך את תשומת ליבנו ולאחריו אנו מגיעים מהחלק הגבוה לקניון הטודרה. כאן כבר פוגשים לראשונה תיירים מהארץ ומכל העולם - כולם באים לראות את המקום הקסום בלב המדבר, רובם ככולם מגיעים מדרום ולמטה דרך הכביש הראשי החוצה את עמק הפרחים, השוכן בין הרי האטלס להרי האנטי אטלס. ורק להזכר בטיול אופנועים בו ישנו בלב הקניון, בחלק המצוקי, במלון יסמינה שעדיין קיים ולא פעיל יותר, שכן אחר כך נפל עליו הסלע שהשבית אותו (קישור ליומן המסע).
יורדים על הכביש החוצה את עמק הטודרה לכיוון העיר הגדולה טנריר. ארוחת צהרים בצל הגשר החדש ולצד הזרזיף שזורם בטודרה, כובסות מכל עבר "נותנות עבודה" במי הנחל. תדלוק בטנריר וקדימה לעבר הרי האנטי אטלס. קצת כביש חדש ומיד לשטח בהתחלה שביל מדברי מהיר ביותר - חווויה נהדרת לנהג ולמתלים של הלנדקרוזר שמגהצים את השביל הרך. ההמשך כבר בדרך טרשית נהדרת, בורות ובארות של מים, חוות חקלאיות של ברברים שחיים בשום מקום ושביל שנמשך ונמשך בלב ההרים כשמאחור השמש שוקעת, צובעת את הצוקים שלפניננו בגוונים של אדום שורף ולבסוף משאירה לנו רק את אור הפנסים. לעת ערב וכמובן בשיא החשיכה (זה כנראה חזק ממני) אנחנו מגיעים לכביש הצר איתו מטפסים לאנלניף - עיירה קטנה על הדרך ששמחה לארח חבורה של ג'יפאים לקפה של ערב. עוד שעת נהיגה קצרה ומהירה על הכביש הצר והחשוך ואנחנו מגיעים למלון בקצה הסהרה. כאן כבר מחכה לנו ארוחה טובה ולילה טוב מרוקו. כולנו עייפים, סחוטים ומרוצים, אפילו הרקדניות בטן דמיקולו לא מצליחות ייתר על המידה.

יום רביעי - תחילת מדבר הסהרה

היום הרביעי שלנו לנסיעת הג'יפים (בפועל אנחנו כבר חמישה ימים במרוקו) מתחיל בשביל טרשי כבוש המוביל לכפר ברברי העובר מהפיכה מול עייננו. השביל נכבש היטב (ומעלה המון אבק), קו מתח נמתח מהכביש הראשי לעבר הכפר, צינור מים מסודר עובר במרכזו, התושבים עוברים מקסבות הבוץ המסורתיות לעבר בתי אבן בנויים ואפילו יש כבר קליטה סלולארית עד לקצה הכפר.
מכאן יוצאים לעבר המדבר - שביל מדברי שלא מתוחזק ושלא נוסעים עליו מטלטל אותנו במשך שעתיים ומחייב מיומנות נהיגה בין הערוצים שסחפו את השביל ופערו בו מכתשים ומצוקונים לבין סלעים שהתדרדרו ואין לאף אחד אינטרס לפנות אותם. כך דרכו של עולם - השביל הכבוש הופך לדרך לכולם והשבילים הישנים ננטשים ומאיימים להיעלם בלב הטבע הפראי. בקצה הדרומי חוות חקלאיות השואבות מים מהאדמה ומשקות שדות של גידולים באדמת המדבר - נחזיק להם אצבעות כדי שיצליחו להפריח את המדבר ולשרוד את כל הקשיים.
דרך כביש חדש אנו גולשים לתוך עמק הדרא. מליון דקלים מקבלים את פנינו ושוב אנו מתעקשים לרדת מהדרך הסלולה לעבר הדרכים הפחות שימושיות ועליהן עגלות עם חמורים וטוארגים שלא מבינים מה אנחנו מחפשים כאן...
בעיר הגדולה זאגורה - בירת מחוז המדבר של מרוקו, אנו עוצרים לקפה, הצטיידות ועל הדרך תיקון מספר פנצ'רים שצברנו לאורך הדרך. שעה של נהיגה מהירה על הכביש ההולך והופך צר, שיורד דרומה אל המדבר ועוד כמה קילומטרים בשביל מדברי ואנחנו בארוחת צהרים במאהל טוארגי בסהרה, כשצמוד לנו המאהל של מרתון בסהרה, כל יום מרתון או יותר במשך שבוע, לאנשים שפחות (או יותר) רוצים לכאוב ולחייך באופן קבוע.
70 ק"מ של שטח מפרידים בין ארוחת הצהרים לארוחת הערב ומקום הלינה שלנו למרגלות הדיונות של שגגה, אך מכיוון שהשמש עוד בשמיים אי אפשר שלא להינות מנסיעה וגם משקיעות וחילוצים בדיונות הקטנות בואכה שגגה. וכך במהרה אנו מוצאים עצמנו משחקים, שוקעים ומחלצים, לומדים לתת בגז ולהיזהר היכן שצריך, ועוד דיונה ועוד דיונה והקצב משתפר וכמובן הנהגים לומדים את כלי הרכב והנהיגה בחול - כיף גדול! באר מים עמוקה ולצידה רהט גדול מלא במים זכים הם המקום לקפה עם חשיכה (ביום, בזמן אור, אין פנאי לעצור). ומכאן נהיגה בדרך טרשית משולבת בדרך חולית למאהל שלנו כשאי אפשר שלא לעצור בנאת המדבר הגדולה של שגגה לתצפית כוכבים וסיור לילי בין הדקלים שבלב המדבר. עוד אצה לנו הדרך ועוד שביל טרשי ועוד דיונה לחצות ולשקוע ולבסוף המאהל שמחכה רק לנו! קסם בלב החולות בסיום של יום שבו נגענו בקצה האתגר. חוויה אדירה עם סיום נהדר. מה רבו מעשיך! תודה!!

יום חמישי - לב הדיונות של הסהרה במרוקו

בוקר טוב מדבר הסהרה, התעוררנו לפני הזריחה שעולה מעבר לדיונות הקסומות, ארוחת בוקר במאהל המיוחד, עוד קצת חידודים בתדריך לדיונות וקדימה לדרך.
דיונות ענק, עולים ויורדים, נוסעים על הנתיב המאפשר, לפעמים צריך גז, לפעמים שיפוע צד, שוברים את הסכינים ומתקדמים במעלה הדיונות. קצת (הרבה) שוקעים ומחלצים ושוב השיירה נוסעת ושוב שוקעים ומחלצים. כך עד הגבול עם אלג'יר - התרגשות!
ואז חוזרים צפונה ומערבה ושוב הדיונות הופכות גבוהות עם חלקים בלתי עבירים ושוב שוקעים ושוב מחלצים - חלק משגרת הנסיעה - כיף אמיתי והנאה (הנעה) לכולם - בטח לנהגים וגם לנוסעים, לדוחפים ולהולכים לצד כלי הרכב. בשיטה של "עקב לצד אגודל" אנחנו מצליחים לצלוח דיונות ענקיות בלב הסהרה, במקומות שאף אחד לא נוסע וגם לא חושב שאפשר לעבור שם.
ואז... הגיע הקלאץ' שמתחמם (כמחצית מהלנדקורזרים ידניים, 6 הילוכים עם מצמד), מעלה ריחות, עשן ומאיים להשבית את השמחה. נותנים לו קצת להתקרר אך בסופו של יום הוא מושבת ולא מצמיד יותר וזה קורה כשאנחנו בלב הדיונות והטויוטה יושבת עמוק בתוך ביצת חול מהעמוקות והקשות שיש.
כלי הרכב שעברו את הסכין לא יכולים לחזור אחורה, אך לשמחתנו כמחצית מהקבוצה עדיין מאחורי הדיונה הענקית. חושבים שזה יהיה קל, אבל לחלץ 2.5 טון מביצת חול אימתנית כשסביב רק דיונות זה לא פשוט! מנסים ונכשלים, מנסים ונכשלים ואחרי כחצי שעה עוצרים לחשוב ולתכנן מחדש.
מחפשים אפשרויות ובוחנים אותן, יתרונות וחסרונות לכל מסלול ולכל דרך, בוחרים בדרך הפעולה הנבחרת (דפ"ן) ועוברים לשלב האגרסיבי של מכות קטנות וקצרות עם עזרה של כעשרה כוחות סוס (מהחבר'ה שדוחפים מאחור ומהצד). משנים כיוון ושוב ורק לאחר כשעה נוספת של עבודת צוות מצליחים להביא את הלנדקרוזר המושבת מחוץ לביצה ולנקודה גבוהה על הדיונה. מה עושים מכאן???
ושוב חושבים ושוב מעלים אפשרויות ושוב בוחרים דפ"ן (דרך פעולה נבחרת). עכשיו יוצאים לבצע סריקת ציר עם הנהגים, מסמנים אותו, מכינים לגרירה ויוצאים לדרך.
בראש ירון "השור" ובנגרר אביטל "הטייס האמיץ". ההתחלה קשה ודורשת עזרה של "סוסים" (זה הכוח הדוחף) ואז ההרכב (הגורר והנגרר) נכנסים לקצב ובביצוע מושלם ומדויק של ירון, בדיוק לפי תוכנית, מצליחים להתקדם כ-1.5 ק"מ לנקודה הבאה, סוף תכנון. ומה עושים מכאן???
ושוב חוזר חלילה, שוב חושבים ושוב מעלים אפשרויות, שוב מסיירים קדימה ובוחנים את השטח ושוב בוחרים דפ"ן. רק שהפעם הרצועה הראשית קורסת. עייפות החומר ו"בומבות" עוצמתיות והרצועה (13 טון קריעה!) נקרעת באמצע. קשר שטוח מנסה להציל את המצב (ותודה לקיבוץ בארי). ושוב עם המון עזרה של המשתתפים, דוחפים ביחד במלוא הכוח ושוב "רכבת הגרירה" נוסעת לפי תוכנית, חוצה סכינים של דיונות ומחלצת החוצה, כמעט לקו הסיום.
במקביל הבאנו טרקטור עוצמתי לחולות שאפילו לא הצליח לטפס את הדיונה הראשונה. ושוב הלכנו, בדקנו, רצנו, החזרנו כלי רכב קדימה ואחורה והכנו אפשרויות למקרה צרה ולבסוף הלדקרוזר המושבת מחוץ לדיונות! כ-4 ק"מ מלב אזור התקיעה. יש אלוהים!
ללא ספק הקלה משמעותית - הרכב מחוץ לדיונות האמתניות. עכשיו נשאר רק 200 ק"מ של גרירה "רגילה" בלב המדבר. מסתדרים בשיירה מאורגנת ויוצאים לגרירה מהירה במטרה לצלוח את המכשולים החוליים במהירות גבוה. ולא נשכח כי ירון פשוט מפחד שאביטל יתנגש בו מאחור (אביטל מדווח כי הוא לא נגרר והרצועה היא בעצם רצועת קסם - הרצועה הדוחפת).
לקראת חשיכה מגיעים לאיריקי - ימת המלח הענקית, יוצאים מהאיריקי בכיף של גרירה וב-100 קמ"ש ולאחריה שביל טרשי ארוך מאוד. בסיומו הכביש - החיים יפים!
ארוחת צהרים ב-23:00 בלילה (די סטנדרטי...) ואז עוד 3 שעות צפונה למלון שבו יש מים זורמים, מים חמים, חדר מפנק ב-02:00 לפנות בוקר, 315 ק"מ עם המון אדרנלין ולילה טוב וארזאזת.

משיכה ועוד משיכה ובסוף הרכב התקול יוצא מתוך אמבטיית החול הטובענית

יום שישי לג'יפים - בחזרה צפונה עד מרקש

עוד פנצ'ר עוד תדלוק, קצת סידור פגושים וקדימה לדרך - 240 ק"מ לפנינו מווארזאזת - עיר הסרטים שמדרום לאטלס עד למרקש, מהצד הצפוני של הרי האטלס הגבוה.
יוצאים מערבה מעיר הסרטים, חוצים את הכיכרות הגדולים שלצד אולפני הצילום הגדולים ופונים צפונה לכביש הצר המטפס קלות לכיוון אית בן חדו - כפר ישן/חדש המשלב בתוכו אתר צילומים שבו צולמו מספר רב של סרטים מפורסמים, חלקם על המזרח התיכון. סרטים כמו בן חור, לורנס איש ערב, הפיתוי האחרון של ישו, גלדיאטור וגם חלק מהסדרה של משחקי הכס ועוד רבים. כיום סמטת הכפר מכילה חנויות מזכרות ובתי קפה קטנים ושלווים - מתאים לנו ביותר בסיום של מסע ארוך ואתגרי.
המשך הכביש הצר צפונה מקסים. הכביש מטפס באטלס הדרומי כשסביב מדבר ואילו הערוץ ירוק ובתי התושבים צבעוניים ויפים סוגרים על הדרך. חוצים את שיא הגובה המוטורי של מרוקו באוכף של טיזי טישקה - לכאורה מעבר ההרים הסלול הגבוה באטלס - רק 2,260 מטרים (אנחנו מכירים ואף חצינו גבוהים יותר, הנושקים ל-3,000 מטרים).
ארוחת צהרים במסעדה מקומית לתיירים (מקומיים וזרים) ולאחריה אנו גולשים על הכביש החדש והטוב עוד כשעתיים עד לפאתי מרקש.
נכנסים לתוך העיר הגדולה, היישר דרך שוק מקומי וכאן הכל בוקה ומבלוקה - מליוני אנשים בבלאגן קאוטי של הולכי רגל, אוטובוסים, עגלות עם סוסים או חמורים, אין ספור טוסטוסים (קטנועים), עגלות יד של סורים ואנחנו בשיירה של טויוטה לנדקרוזרים מפלסים דרכנו עד המלון בקצה השני של העיר.
מזדכים בשלום על כלי הרכב, למעט הקלאץ' השרוף ואיזה רכב שנשרט מעץ ש"קפץ" עליו באמצע הדרך (כל מי שעבר לפניו יכול להעיד כי העץ לא היה על השביל...), ארוחת ערב ובסופה לילה טוב מרקש.
סה"כ נסענו 1,420 ק"מ במסע רכוב ואתגרי המשלב קדמה עכשווית של מדינה מתפתחת לצד עבר של ברברים שאיש מעולם לא הצליח לכבוש אותם. כבישים ושבילים כבושים לצד כלום ושום דבר, עולם הולך ונעלם, כשאנחנו במרדף (הנדון לכשלון) לעבר המקומות שהקדמה טרם הגיעה אליהם. מסע ארוך וקשה המשלב אי וודאות, נסיעה בחושך ובתנאי שטח שאנו לא רגילים אליהם, מסע הדורש זמן הסתגלות אבל האושר נמצא בו לאורך כל הדרך.

מרקש - אלף לילה ולילה

לב העיר מרקש הוא קסם מיוחד השואב מקומיים ותיירים כאחד. אנחנו מתחילים בסיור "תיירים" למרגלות מסגד הכתוביה - מסגד מהמאה ה-12 ששימש כמקום בו הועתק ונכתב הקוראן להעתקים נוספים וכיום הצריח שלו נישא לגובה של 77 מטרים. המשכנו לארמון המלך (לאחד מהם) לשיחה עם כוחות הבטחון המגוונים השומרים בשערי הארמון. בלב העיר העתיקה נכנסנו ל"מלכודת תיירים" מפורסמת ב"בית מרקחת" בו המוכרת דוברת עברית רהוטה משולבת בדיחות מקלילות ויודעת היטב את נפש הקונים. חצינו את המלאח - הרובע היהודי העתיק של מרקש. ארוחת צהרים עשינו במסעדה מיוחדת ומעוצבת בסגנון עתיק. קפצנו לבקר בבית הכנסת העתיק של מרקש - צלאת אל עזמה - בית הכנסת של מגורשי ספרד שהוקם ב-1492 עם הגעת ראשוני המגורשים מספרד למרוקו. סיימנו את הסיור בכיכר העיר - ג'מע אל פנא, גילוח איכותי אצל הגלב המקומי, עוד קצת דוכנים וקניות ולקינוח מיץ סחוט באחד מהדוכנים. החיים יפים!

התמונות של זאב ברקן:

עוד תמונות של המשתתפים במסע:

תודה ענקית לכל המשתתפים על האחריות, הסבלנות, הסובלנות והעזרה להצלחת המסע המאתגר

למסעות הבאים במרוקו:

קישור למסע אופנועי אדוונצ'ר סובב מרוקו

קישור לטיול ג'יפים אתגרי בהרי האטלס והסהרה של מרוקו

לעוד מסעות והדרכות של אתר השטח בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן