סיכום טיול מועדון רקסטון מעבדת למצפה רמון - 11/2/23

בישראל, ככל שהדברים אמורים לגבי טיולים, אין כמו החורף. זה נורא פשוט – לא חם! נכון שרבים מעדיפים חום על פני קור, אבל אם קר תמיד אפשר ללבוש עוד שכבה או סתם מעיל מחמם יותר. וכשחם – מגיעים מהר מאוד למצב שאין עוד בגדים להוריד וגם כלי הרכב לא מחבבים את להט הקיץ במדבר....

מצד שני, מסלולי טיול צפוניים בחורף, משמעותם גם המון בוץ טובעני/חלקלק שלעתים עלול לחרב טיולים ולהפוך אותם למסע חילוצים/הישרדות - עם כל הכבוד ליכולותיהם המוכחות של הרקסטונים, רוב משתתפי הטיולים מגיעים בכלי רכב חדשים ונוצצים מהניילון שאין לנו שום רצון לשרוט ולנגוף אותם, ולכן גם דחינו את טיול המועדון לרמת סירין ונחל תבור למועד אחר, רטוב פחות, והחלפנו את יעד הטיול לכיוון דרום ובחרנו בציר הנפט, בקטע שבין עבדת למכתש רמון.

אז מה הסיפור של "ציר הנפט"?
קו צינור אילת-אשקלון (קצא"א) המכונה גם קו צינור טרנס-ישראל (Trans-israel-pipeline) הוא צינור המשמש להעברת נפט גולמי מנמל אילת שבים סוף לנמל קצא"א באשקלון שבים התיכון. בכך משמש הצינור גשר יבשתי בין הימים הללו תוך עקיפת תעלת סואץ. הקו הופעל ע"י חברת "קו צינור אילת אשקלון" וכיום מופע ע"י חברת "קו צינור אירופה-אסיה".
עבור ישראל נחשב קצא"א למתקן אסטרטגי ראשון במעלה בשל מרכזיותו במשק האנרגיה הישראלי והיותו מאגר דלק לשעת חירום. בשנים האחרונות מסוף הנפט באשקלון נמצא תחת איום מתמיד של רקטות הנורות מרצועת עזה.

מאז הקמתה סבלה ישראל ממחסור בדלק ומאי-נכונות של מדינות רבות למכור לה נפט גולמי ותוצריו. לאחר הרעת הקשרים עם ברה"מ בעקבות מבצע סיני ב-1956, פנתה ישראל לאיראן לקניית דלק. כבר למחרת פרוץ מבצע סיני ביקש לוי אשכול לתכנן צינור נפט מאילת צפונה.
בשנת 1957, במהלך החודשים בהם שלטה ישראל בסיני לאחר המלחמה, החרימה ישראל משאבות וצינורות מהם נבנתה התשתית הבסיסית: נבנו שלושה מיכלים באילת ושלושה מיכלים בבאר שבע והונח צינור בקוטר 8 אינץ' בין אילת ובאר שבע. מבאר שבע הועבר הדלק צפונה לחיפה באמצעות רכבת. בהמשך, הונח צינור בקוטר 16 אינץ מאילת לחיפה – צינור זה המשמש עד היום בחלקו להעברת מוצרי דלק, שימש להעברת דלק מאיראן לישראל ולאירופה. הקו הופעל ע"י חברת קווי צינור אילת בע"מ החל משנת 1959.

הנחת קו צינור אירופה-אסיה בקוטר 42 אינץ' הוטלה על חברת תה"ל (תכנון המים לישראל) ועבודות הנחתו ארכו 18 חודשים. בדצמבר 1969 הסתיימו העבודות לבניית קצא"א והקמת נמלי הדלק באילת ובאשקלון והחל השימוש בקו להזרמת נפט איראני לאירופה. בשנים אלה היתה חשיבותו רבה בגלל חסימת תעלת סואץ לאחר מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. בשנות ה-70 של המאה הקודמת, שנות השיא של פעילות הצינור, הוזרמו בו מדי שנה מעל 30 מיליון טונות של נפט.
בשנת 2014 אירע זיהום חמור עקב דליפת נפט מהצינור.
בשנת 2017 עבר תפעול הקו מחברת קו צינור אילת-אשקלון לחברת קו צינור אירופה-אסיה.

באוקטובר 2022 נחתם חוזה לשימוש בצינור לצורך הולכת נפט וגז מאיחוד האמירויות ללקוחות באסיה ובאירופה.

ואיך כל זה מתקשר לטיולי ג'יפים? הנחת צינור נפט באורך כזה (מעל 250 ק"מ) מחייבת סלילת דרך לצידו, על מנת לאפשר את תחזוקתו השוטפת. סלילת הדרך הזו חייבה פריצת מעלות ומורדות לאורכו שהפכו לנכסי צאן-ברזל בתרבות הג'יפאית הישראלית ביניהם ניתן למנות (מדרום לצפון) את מעלה גרופית, מעלה מחמל, מעלה חווה ומעלה זיק. המעלות הפכו לאתרי עליה לרגל עבור אלה המבקשים לערוך מבחני אומץ (לנהגים) ויכולת (לכלי הרכב) שחלק מהם הסתיימו בכשלונות ובתאונות. זה לא סוד שבקצא"א, שהדרך באחריותה, לא היו מאושרים מהמצב, ולפני כמה שנים נחסם כליל מעלה מחמל לתנועה ומעלה חווה נסלל ויושר ומה שנשאר ממנו הוא רק השיפוע התלול.

ועדיין ציר הנפט מהווה עבורנו יעד נפלא ליום של טיול שלאורכו כמה אטרקציות שוות. על הטיפוס במעלה זיק (הדורש כלי רכב מוגבהים וחמושים בצמיגי שטח מלא ורצוי מאוד גם שתי נעילות) ויתרנו מראש, וקבענו את נקודת המפגש בתחנת הדלק בעבדת, ממנה יצאנו לאורך השביל השחור הנע מכביש 40 דרך ערוציהם של נחל צין ונחל נפחה, חוצה את הלשבי"ה (מתקן לאימונים באש המדמה לחימה בשטח בנוי), חוצה את ציר הנפט עצמו יורד אל מאגורות נחש צמא, כאן ערכנו את הפסקת ארוחת הבוקר ונכנסנו לבחון את המנהרות המסתוריות.

מאגורות נחש צמא – לאחר מלחמת יום הכיפורים, לנוכח משבר הנפט ושיתוקה של תעלת סואץ במשך יותר משש שנים לאחר מלחמת ששת הימים, החליטה ממשלת ישראל להכין מאגרי רזרבות נפט שישמשו לשעת חירום. נבחר אתר באיזור מצוק הצינים הסמוך לקו צינור הנפט של קצא"א והוחלט לחפור בו את המאגר. המקום נבחר ע"י הגיאולוגים בזכות הסלע הקירטוני שלדעתם היה אמור להיום אטום כנגד חילחול אפשרי של הנפט.
נחפרו שתי מנהרות והקטנה מביניהן (הימנית) שימשה לצורך ניסוי האטימה – פתחיה נאטמו, הוזרם אליה נפט ולאחר כחודש חזרו לבדוק וגילו שהנפט חילחל לקרקע ונעלם.... לא אמרו נואש וציפו את כתלי המנהרה בחומרי אטימה וניסו שוב – ושוב חילחל הנפט ונעלם והמיזם גווע וננטש.
עם השנים, נקשרו למקום שמועות לרוב – החל מסיפורים על ארוחות שחיתות שנערכו כאן לפורום מטכ"ל, דרך גרסה שטוענת שהמנהרות נחצבו לצורך איחסון אורניום ונשק גרעיני ועד לאלה שטוענים בתוקף שהמקום שימש כמתקן כליאה לחייזרים (!...) שנתפסו לאחר שכלי הטיס שלהם התרסקו....

תהיה הגרסה בה אתם מאמינים אשר תהיה, אי אפשר לוותר על כניסה למנהרה השמאלית, הגדולה יותר, שניכר עליה שבעבר אפשר היה להיכנס אליה ברכב. אנו נכנסים ברגל, עד לסוף המנהרה (שצורתו אולם גדול וגבוה) ויוצאים החוצה מאובקים ומחוייכים.

עבור מי שפחות מאמין בספקולציות וקונספירציות, הרחבה שלפני המנהרות משקיפה אל נוף מרהיב של בקעת צין ונחל נחש צמא... ולאחר הביקור במקום וארוחת הבוקר, אנו יכולים לטפס בחזרה בשביל התלול והמשובש ולהתחיל בתנועה דרומה על ציר הנפט.

הציר נע על קוי רכס, ומזכיר קצת רכבת הרים או "לונה-פארק" – עליות וירידות, עליות וירידות, ירידה אחת ממש תלולה היא "מעלה חווה" המיתולוגי שהיה כה קשה לטיפוס, עד שנחצבו לו שני מעקפים שתחת גלגליהם של רכבי השטח שנסעו בהם, שניהם הפכו עם הזמן למאתגרים בפני עצמם ועל מנת למנוע כל אפשרות של תאונות, הוחלט על יישור המעלה לכדי שביל מפולס היטב שתהילת העבר שלו ניכרת רק בשיפוע התלול – משלבים כאן LOW והילוך ראשון, אלה שמצויידים במערכת לבקרת ירידה במדרון בהחלט ישמחו להשתמש בה כאן - וזוחלים למטה בנחת, אל העמק שנקרא "בקעת החול" וממשיכים בדרכנו בעליות ובירידות דרומה, אל קצהו הצפון-מזרחי של מכתש רמון, למרגלות מיצד מחמל ומול ה"V" המפורסם של מעלה מחמל.

מיצד מחמל היה חלק מנתיב הבשמים הנבטי שהחל בפטרה שבעבר הירדן, בירתם של הנבטים, חצה את הערבה ואת הנגב בדרכו לנמל עזה. לאורך הדרך פוזרו חאנים (בהם בילו השיירות את הלילות) ומיצדים – נקודות משמר מאויישות ע"י חיילים ששמרו על הדרך מפני שודדים. מעלה מחמל הוא אחד מהמעלות שנפרצו לאורך ציר הנפט על מנת לאפשר את תחזוקת הצינור – זהו המעלה התלול והמאתגר מכולם ועל מנת למנוע נסיונות להעפיל בו ובכלל נסיעת רכב בו (גם בירידה, שעלולה להיות מסוכנת) הוא נחסם ע"י קצא"א בבולדרים גדולים. נשאר לנו רק להינות מתצפיות מרהיבות ומהסברים על מכתש רמון הפרוש לרגלינו.

מכאן אפשר לבחור שתי אפשרויות, להמשיך לכיוון מערב אל ראש מעלה נוח (החלופה ההגיונית, הפחות קשוחה, למעלה מחמל) ולרדת בו אל המכתש – אלא שבחודשים האחרונים גם מעלה נוח הרים ראש והפך למאתגר את שלמות כלי הרכב הסטנדרטיים – מכיוון שאין לנו שום רצון לגרום נזקים, אנו בוחרים באפשרות השניה – ציר מצוק המכתש, שבימים עברו היה קל ונוח ואיפשר גם לג'יפונים רכים תנועה די זורמת, אבל השנים והעידר תחזוקה הפכו את הציר למהמורתי ומטלטל ובכמה מקומות גם מאתגר לנהיגה – למשל, הקטע שבו הדרך עוברת בערוצו של נחל לילי, שמאתגר חלק מכלי הרכב ומצריך כישורי נהיגה וגם, פה ושם, שימוש ברצועות הגרירה – אבל הרקסטונים החדשים רק מגחכים מול האתגר הזה - הקבוצה שלנו עובדת כמו מכונה משומנת והאתגר מאחורינו, ויש לנו מספיק זמן לעצירה על שפת המצוק, לארוחת צהרים מאוחרת מתובלת בנופו המופלא של המכתש.

מכאן ועד לנקודת הסיום בחורשת מצפה רמון הסמוכה לכיכר הראשית ולתחנת הדלק, המרחק כבר קטן, אבל הדרך מהמורתית ואיטית ולוקחת יותר משעה – אבל לאף אחד לא אצה הדרך, פשוט כי נופו של המכתש כל כך מרהיב.

לכל דבר טוב יש סוף, והנה הסתיים לו עוד טיול מוצלח של מועדון רקסטון באפס נזקים, בדיוק בזמן ועם הרבה חיוכים. אולי זו לא חוכמה גדולה כשמובילים קבוצה טובה כזאת, אבל עם עובדות לא ניתן להתווכח – היה טוב, כמעט לא הרגשתי שאני בעצם בעבודה – פשוט נהניתי מאוד להוביל אתכם באחד מתאי השטח האהובים עלי, ברכב נוח ומפנק כמו הרקסטון שהופך טיול כזה לחוויה.
נתראה בטיולים הבאים!

רוצים להיות מעודכנים בכל הפעילויות של המועדון?

הצטרפו לתפוצת הוואטסאפ של מועדון רקסטון - לפרטים הקליקו כאן

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן