טיול מועדון סוזוקי מהמכתש הגדול לשדה בוקר 16/12/23

אחחח, תהפוכות הגורל! לאורך כל הקיץ הלוהט התגעגענו לחזור למדבר, ציפינו בקוצר רוח לשובו של החורף, שיאפשר לנו להינות ממזג אוויר מדברי נעים ומלטף ולצאת להמון טיולים. באה מלחמת חרבות ברזל וטרפה לנו את כל הקלפים. לא ידענו מתי נוכל לחזור לטייל והיכן. לשמחתנו, החזרה לסוג של שגרה באה מוקדם יחסית וגם אם רוב שטחי הנגב המשמשים לאימוני צה"ל עדיין סגורים למטיילים, יש פה ושם מסלולים שעוברים באיזורים שפנויים מצבא מתאמן ואליהם אנו נוסעים.

הציר הקלאסי מהמכתש הגדול דרך מעלה אברהם לשדה בוקר, הוא אחד מהמסלולים האלה. כרגיל בטיולי המועדון, ההיענות מרשימה והקבוצה מלאה – 12 ג'ימנים צבעוניים מתקבצים בתחנת הדלק בירוחם ואני מתמוגג לדעת שכל הקבוצה מורכבת מפרצופים שמוכרים לי מטיולים קודמים – כמעט כולם התגבשו ויצרו חבורה משל עצמם שמתייצבת כאיש אחד לטיולים, ועבור המדריך זהו נכס חשוב – אני מכיר אותם ואת יכולות הנהיגה שלהם ופשוט לא מודאג. אני יודע שיהיה טוב.

השיירה שלנו מורכבת נטו מג'ימנים – שכולנו כבר יודעים שהוא גמד מרושע שלא מפחד מכלום. גם לא ממעלה אברהם. אם יהיה צורך, הג'ימני הידני הלבן הגיבור של "מכשירי תנועה" שקיבלתי לכבוד הובלת הטיול, ייאלץ להתחבר לרצועה ולמשוך... אבל קודם, הוא יצטרך לעלות ראשון בכוחות עצמו ולפי מה ששמעתי, מצב המעלה לא מזהיר... יש למה לצפות!

עצירה ראשונה שלנו בתצפית הר אבנון. מכאן נשקף המכתש במלא הדרו – המכתש "הגדול" נקרא כך כי כשהתגלה, הוא היה הגדול מבין שניים, לצד המכתש "הקטן" שנמצא קצת מזרחית מכאן. רק לאחר מכן, התגלה מכתש רמון הגדול משמעותית, אבל השם נשאר עוד קצת, עד שהוחלט לתת לו שם אחר – "מכתש חתירה" על שם הנחל שחוצה אותו. עם השנים, בנסיון למשוך מטיילים לעיירה הסמוכה ירוחם, נקרא שמו "מכתש ירוחם". אבל מבחינתנו, המתרפקים על נוסטלגיה, הוא נשאר "המכתש הגדול".

מכתשי הנגב – הגדול, הקטן, רמון ועוד שני מכתשים קטנים יותר בהר עריף, הם מכתשי סחיפה או מכתשים אירוזיים, כאלה שנוצרו כתוצאה מסחיפת הסלע על ידי משקעים בתצורות גאולוגיות של שכבת סלע קשה מעל לשכבת סלע רכה. סדקים בשכבה הקשה מאפשרים למים לחלחל למטה וליצור אגם המתרחב עם הזמן בראש הר.

ההבדל בין מכתש סחיפה לבין קניון הוא בכך שלקניון יש פתח כניסת מים ופתח יציאה ובמכתש יש רק פתח יחיד המנקז את המשקעים היורדים בתוכו.

בגלל דרך היווצרות המכתשים ניתן לראות על צלע המכתש את שכבות הסלע הרבות והשונות שמקורן בתקופות גיאולוגיות קדומות. חולות צבעוניים הנמצאים בשכבות השונות גם הם מראה שכיח בתוך מכתשי סחיפה. להלן תיאור סכמטי בן שבעה שלבים להיווצרות של מכתשי הנגב. בתחילה (לפני כ-150 מיליון שנה): מהים הקדום, הנקרא גם "ים תטיס" עולים פני כדור הארץ מזרחה.

1. שקיעה של סלעי משקע ימיים – יורה, עד לפני 136 מיליון שנה.
2. נסיגת הים ושקיעה של סלעי משקע יבשתיים – תקופת הקרטיקון התחתון, עד לפני 100 מיליון שנה.
3. שלב ימי נוסף – קנומן, עד לפני 92 מיליון שנה.
4. קימוט ממזרח וממערב − היווצרות קמר א-סימטרי – סנון-טורון, עד לפני 65 מיליון שנה. ארבעה קווי קמר שכיוונם דרום מערב לצפון מזרח: ירוחם, חתירה, חצרה, רמון-מחמל.
5. עדיין בשלב הימי − סחיפה וגידוע של ראשי הקמרים – אאוקן-פליאוקן, עד לפני 35 מיליון שנה.
6. נסיגה נוספת של הים, עד לפני 5 מיליון שנה – אוליגוקן ומינוקן
7. מיצוב של השבר הסורי אפריקאי באזור ים המלח והערבה, שינוי כיוון הזרימה של הנחלים למזרח ואיתה התחתרות חזקה והיווצרות סופית של המכתשים − פליוקן, עד לפני 2.8 מיליון שנה.

תצפית הר אבנון היא גם מקום מצוין לארוחת בוקר. אמנם אין כאן צל, אבל מזג האוויר נעים והשמש מלטפת, הקבוצה מגובשת וכולם מתיישבים ביחד סביב קפה ומטעמים שונים וממש כיף לנו - אבל היי, יש לנו עוד טיול שלם לפנינו לעשות יום!

יורדים בכביש המפותל למכתש, ביקור קצר ב"עצים המאובנים" הסמוכים לכביש וזה הזמן לנקז מעט אוויר מהצמיגים על מנת לשפר נוחות נסיעה ואחיזה ואנו מתגלגלים לדרכנו. בדרך עוצרים ב"גב יותם" שמדריכת טיולים ברגל שפגשנו בתצפית הר אבנון דיווחה לנו שהוא מלא, אז הוא באמת מלא במים ומאוד יפה, אבל מי שציפה לגב שניתן לקפוץ לתוכו ולשחות, מובטחת אכזבה קלה – מדובר בגב קטן, כמעט שלולית. ועדיין יפה.

ממשיכים בדרך וחוצים את המכתש, וכשמתחילה העלייה הטכנית למעלה אברהם, אנו נאלצים לעצור ולהמתין. קבוצה שנסעה לפנינו תקועה כאן עם לנדקרוזר שפרק צמיג מהחישוק – הרכב עומד בזווית לא סימפטית, והחבורה שמטפלת בו משתמשת בכמה כלים מעניינים כמו ג'ק-אוויר. הם תפעלו את התקלה מהר וביעילות, אבל לא דאגו מספיק לאמצעי בטיחות – בכל רגע הלנדקרוזר הכבד היה עלול ליפול מהג'ק – לא נעים. למרבה המזל זה לא קרה והם ממשיכים לכיוון המעלה.

וגם אנחנו. עד שכולם עברו את כל המדרגות עם הכוונה שלי והגענו למנה העיקרית – המדרגה הראשית הגדולה של מעלה אברהם. היא מתנשאת מעלינו, גבוהה ויהירה. הבור שלפני המדרגה גדול מכדי שגלגל קטן של ג'ימני יתגבר עליו ללא מעט עבודות מע"צ וגם אם הגלגל הקדמי עבר, עדיין האחורי עלול ליפול לתוך הבור ואז הרכב יזדקר ויתהפך – אבל החבורה שלי משנסת מתניים וחיש קל הזיזו כמה מאות ק"ג של סלעים לתוך הבור והפכו אותו לרמפה נוחה....

מעלה אברהם - נפרץ ע"י חט' הצנחנים הסדירה, חט' 35, באימון חורף שנת 1964, בין סוף פברואר לתחילת מרץ. הפריצה בוצעה ע"י טרקטורים וכלי צמ"ה כחלק מהאימון החטיבתי. יוזמת פריצת המעלה שייכת לאהרון דווידי זכרו לברכה, כמו גם ארגון טכס רב רושם שהתקיים בסיום העבודה על המעלה שהוקדש כאמור לראש עיריית רמת גן (העיר המאמצת של הצנחנים מאז ומעולם) מר אברהם קריניצי. לטקס הוזמנו והשתתפו בנוסף לחיילי הסדיר - גם צנחנים ותיקים, בוגרי פעולות התגמול וראשוני יחידות הצנחנים השונות ששירתו באותה עת בחטיבות המילואים של הצנחנים לאות הערכה ושותפות. בטכס גם הוסר הלוט מן האנדרטה שהוקמה בראש המעלה ובה ציון כאמור לאברהם קריניצי שהעניק לו את שמו.

עכשיו אין בור ואני מתכבד לעלות ראשון. להזכיר – הרכב "שלי" הוא רכב ההדגמה של מכשירי תנועה, והוא עם גיר ידני. ידני תמיד יותר כיף, אבל גם יותר מאתגר מאשר ברכב אוטומטי בכלל ובג'ימני בפרט, כי המנוע הצנום לא מצטיין בעודף מומנט ולכן קצת קשה לו לזחול כאן – צריך להעלות סל"ד כדי שלמנוע יהיה מספיק "בשר" למשוך את הרכב בלי לדומם, אבל גם המהירות תעלה וכאן אנחנו לא רוצים למהר אלא להיפך.

הילוך ראשון LOW, גז, חרטום הג'ימני מתחיל לטפס, הגלגלים האחוריים עולים על הבניה, מגיעים לבור - ואז עוד גז קטן כדי לא לאבד את המומנטום, סטפס מהיר על דוושות המצמד והגז והופ – אני למעלה. זה הזמן להוציא רצועת גרירה ושני שאקלים סינתטיים ולהפקיד אותם בידיה האמונות של קרן – "מש"קית הרצועה" שלי להיום.

כל רכב שיצליח לטפס, עוצר וממתין לרכב הבא, למקרה שיצטרך להושיט לו משיכה. מיותר לציין שקרן והרצועה נשארו מובטלות. כל חבורת הג'ימנים הצליחה לעלות בלי בעיות, כולל יגאל שתמיד חושש ובסוף תמיד נותן ביצוע יפה ומושלם....

מפה לשם, כשמשחקים באתגרי עבירות ועוד בקבוצה גדולה כזו, הזמן עף ופתאום כבר שתיים בצוהריים וצריך לאכול משהו, לא?... ה"מרפסת" בקצה מעלה אברהם היא לוקיישן מושלם עם נוף מרהיב של המכתש מקצהו המערבי, ושוב לועסים ומקשקשים על הא ודא וכמעט שוכחים שיש לנו עוד כברת דרך לא קצרה עד שדה בוקר, אז ויתרנו על בורות חצץ ובכניסה לנחל חצץ פנינו שמאלה לכיוון הר צרור. בדרך לשם יש עוד עליה אחת נבזית שצריך להתגבר עליה – כעקרון אין כאן בעיה, אבל בכלי רכב נטולי נעילות צריך למצוא את הקו הנכון בין המדרגות ומי שמפספס, נשאר תקוע בתחילתו של שיפוע צד. לא נעים, אבל עם כיוון קצר הכל מסתדר.

כמו לפי הזמנה, לפסגת הר צרור המשקיפה על בקעת צין, הגענו בשעה הכי נכונה – רגע שקיעת השמש. הצבעים עוצרי נשימה ומוכרחים לעצור ולצלם. מכאן ועד לתחנת הדלק בשדה בוקר זו כבר באמת קפיצה קטנה... וכמו תמיד, עמדנו במשימה – יצאנו מהשטח לפני החושך, ללא עיכובים, תקריות, פנצ'רים או נזקים. כמו שצריך! אבל זו לא חוכמה עם הקבוצה הספציפית הזאת, שכל רגע במחיצתה הוא עונג צרוף.

התור למשאבת האוויר בתחנת הדלק ארוך מדי, אז שולפים קומפרסורים ובזמן שהצמיגים מתמלאים באוויר אנו עושים סיכום טיול – היה לנו יום מעולה עם מזג אוויר לפי הזמנה וקבוצה מהסרטים וכמובן הג'ימני שהוא חתיכת עיזה קשוחה שכלום לא עוצר אותה. פשוט כיף של קבוצה וטיול שאני מאחל לכל מדריך. תודה לכולם, אנחנו נתראה שוב בקרוב בטיולים!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן