שטח 4X4 > יומני מסע בארץ > טיול ארוכים בארץ

חוצה ישראל לג'יפונים ללא הילוך כוח - סוכות 2019

מסע חוצה ישראל אתגרי לג'יפונים בסוכות 2019 קיבל לשורותיו גם כל מיני ג'יפים קשוחים יותר עם משתתפים שרצו פשוט לטייל.
מה היה לנו שם? שיירה של 15 רכבים. 5 ימי נהיגה בהם נסענו למעלה מ-700 ק"מ כשרובם בשטח במזג אוויר מאתגר ומתעתע שכלל רוחות חמות בצפון ושיטפונות בנחלי הדרום. יחד עם קבוצת אנשים איכותית, חברותית ונעימה זכינו במסע מוצלח ומהנה למרות ואולי בזכות הקשיים שפגשנו בדרך

  • שתף:
  • שלח
  • הדפסה

מסע חוצה ישראל באתר השטח הישראלי הוא לא סתם עוד טיול. במפגש ההכנה שעשיתי לקבוצה מספר שבועות לפני שיצאנו אליו, דיברתי על הרבה דברים אבל בעיקר ניסיתי להעביר את המסר שאנחנו לא יוצאים לעוד טיול אלא למסע ארוך בשטח. מסע שנתחיל ליד מטולה בצפון ולאחר 5 ימים נסיים באילת שבדרום. המדינה שלנו אומנם קטנה ואין דרך להבין זאת טוב יותר מאשר במסע שכזה, אבל בכל זאת יש לנו מסלול של למעלה מ- 700 ק"מ ורובם הגדול בשטח. עד היום האתר הוציא הרבה קבוצות למסעות חוצי ישראל עם מדריכים שונים אבל עבורי, זו הפעם הראשונה ואני די מתרגש.

ההשתתפות במסע חוצה ישראל דורשת הרבה הכנות, איך לוקחים את כל מה שצריך ובכל זאת משאירים בבית את מה שלא חייבים? איך מביאים איתנו ציוד לחמישה ימים ואוכל ליומיים השלושה הראשונים ואיך לעזאזל נמצא להכל מקום באוטו? כמדריך ומוביל הקבוצה אני גם צריך לדאוג שהמסלול יזרום מהר וחלק למרות שבטח תהיינה כמה הפתעות, תקלות ואילוצים שידרשו ממני לשנות מסלול ובכל זאת, לשמור על כולם בריאים ושלמים עד שנגיע בסוף כל יום לחניון הלילה המיועד. לאחר מפגש ההכנה בו פגשתי את כל חברי הקבוצה הייתי בתחושה שיש לי חבורה מצויינת של אנשים ושלא משנה מה יקרה, אנחנו נהיה בסדר.

​​​​​​​כמה ימים לפני היציאה הודעתי בקבוצת הוואטסאפ שערב לפני תחילת המסע, בזמן שכולם ישבו בסוכות, אני מתכנן לצאת לצפון כדי לישון טוב בלילה ומי שרוצה מוזמן להצטרף אליי. ההיענות של חברי הקבוצה היתה כזו גדולה ומתלהבת שכבר חיפשתי חלופות גדולות יותר לחניון של מרכז קנדה במטולה. בפועל, הצטרפו אליי רק שני זוגות בשני רכבים ואת כל השאר פגשתי קצת לפני 07:30 בבוקר בנקודת המפגש שנקבעה מראש.

היום הראשון למסע

​​​​​​​למרות שבלילה היו כמה טיפטופים, הבוקר שלנו היה יבש ונעים. בנקודת המפגש תחת הסככה של מצפה דדו כבר יש עמדת קפה פעילה וההתרגשות ניכרת על כולם. יש כאן כמה משתתפים חדשים בעולם השטח שזוהי טבילת האש הראשונה שלהם ותכל'ס, טבילת האש הכי טובה שיכלו לקבל, כזו שתיקח אותם כמה צעדים קדימה ותיתן להם ניסיון של טיילים ותיקים. לצידם, רובה הגדול של הקבוצה מורכב מאנשים ומשפחות שמטיילים כבר הרבה שנים ובאו מבחינתם למסע הדגל הישראלי ואם כבר מסע חוצה ישראל אז עם אתר השטח הישראלי.
כשפרסמתי מסע חוצה ישראל אתגרי לג'יפונים, ציפיתי לשיירת ג'יפונים ללא הילוך כח. בפועל הצטרפו לטיול מגוון רחב מאוד של ג'יפונים וג'יפים. יש לי בקבוצה סובארו פורסטר ו-XV ולצידם, מיצובישי פאג'רו, טויוטה לנד קרוזר חדש וישן, ניסאן X-Trail, ג'יפ רנגלר, סוזוקי ג'ימני וגרנד ויטארה מסוקס ומאסף בצורת לנד רובר דיסקברי נהוג ע"י אודי ושלי שביחד תמכו ונתנו לי יד לכל אורך המסע.

​​​​​​​התחלנו בתדריך ולאחר סבב הכירות קצר (לתזכורת) עברנו על המסלול להיום עם מפה פתוחה, ליתר דיוק עם כמה מפות פתוחות כדי לכסות את כל 140 הק"מ שנעבור. חלוקת מכשירי קשר, מספרי ברזל ונהלים לנסיעה בשיירה ויאללה, אנחנו יוצאים לדרך. התחזיות להמשך השבוע מדברות על מזג אוויר "מעניין" אבל עכשיו הוא נראה מצויין.

​​​​​​​אנחנו יוצאים לדרך על שביל אדום שהוא דרך נוף מקסימה שמתחילה בין מטעי תפוחים ואפרסקים, עוברת בין משגב עם לכפר גלעדי, ממשיכה מתחת למרגליות ומעל לקרית שמונה ובאופן כללי יש תחושה של טיסה בגובה נמוך, כמה מאות מטרים מעל עמק החולה הפרוש תחתינו מכיוון דרום מזרח. קצת אחרי שמורת מורדות הרי נפתלי אנחנו עולים לקטע כביש קצר ועושים איגוף מאחור כדי להגיע למצפה קרן נפתלי שוב, דרך השטח. השביל צר מאוד ואני מבקש מכולם משנה זהירות, שנייה אחת של חוסר תשומת לב והגלגול למטה די מובטח.

​​​​​​​מעט לפני נקודת התצפית הגענו לעליה ארוכה ודרדרתית, משובצת בכמה סלעים חסונים. הג'יפים עם הילוך הכוח עלו בקלות יחסית תוך הכוונה קרקעית וחלק מהג'יפונים היו זקוקים לעזרה קטנה בצורה של רצועת 9 מטר ושני שאקלים. אין כמו חילוצים לגיבוש הקבוצה, עבודת הצוות הנדרשת, עבודות המע"ץ וסידור האבנים, תשומת הלב אל המדריך שמנהל את החילוץ וקריאות העידוד לנהגים, כולם יחד משחררים המון לחץ וצחוק וברגע אחד הקבוצה מרגישה באמת כקבוצה. השיא היה במשיכה משותפת של שני רכבים את אחד הפורסטרים ומחיאות הכפיים היו בהתאם. טיפסנו עוד קצת למצפה קרן נפתלי הנמצא בראש ההר ועצרנו לארוחת צהריים מהתצפית היפה ביותר בארץ על עמק החולה.



המשכנו בדרך דרומה ונכנסנו לשמורת נחל דישון לנסיעה בדרך יפיפיה ועמוסת צמחייה לאורך השביל המלווה את הנחל. חצינו את עמק החולה בנסיעה מערבה ורובה במקביל לנחל דישון עד לנקודה שבה הוא מתחבר לנהר הירדן ומגשר הפקק שוב עם הפנים דרומה ולאורך הנחל, פעם ממזרח ופעם ממערב.
עברנו את גשר בנות יעקב והמשכנו על שביל הירדן ההררי. בגשר כפר הנשיא היינו חייבים לעצור ולחגוג את העובדה שהוא שוקם מחדש בפעם המי יודע כמה וכעת ניתן לעבור מעליו עם כל רכב, אז עברנו לחורשת העצים שבעברו המזרחי לעוד הפסקת קפה ומי שרצה גם נכנס למים.

​​​​​​​אנחנו ממשיכים בדרך הנוף המקסימה הזו עוד דרומה והנוף לא פחות ממרהיב. בעקבות החורף האחרון ועמוס המשקעים לו זכינו, נהר הירדן שוצף וזורם בעוצמה אל ימת הכנרת שלשם שינוי, היקפה הולך וגדל והאי שצמח בה וצבט לכולנו בלב הולך ונעלם.
אנחנו מקיפים את הכנרת ממזרח, מקצרים דרכים בין מטעי בננות ויורדים על כביש 90 לאורך שמורת נחל תבור ושמורת נחל יששכר. עצירה לתדלוק וחידוש מלאים ואנחנו עוברים את בית שאן ונכנסים לחניון הלילה שלנו בגשר הקנטרה.

היום השני למסע

​​​​​​​אחרי לילה חם ולח ברמות לא הגיוניות, עם רוחות שעוצמתן נבלמה מעט מאחר ואנחנו בחניון לילה עמוס עצים, קמנו לבוקר בידיעה שהטויוטה שלי לא מניע למרות ניסיונות רבים לעלות על הבעיה. זה התחיל ב"זה כולה חיישן.. מחר על הבוקר נביא אחד חדש" ועד "וואי וואי.. האוטו בן 17 זה כבר לא צחוק.." או מישהו אחר שסיכם בקצרה "אח שלי, נראה לי שהלך האוטו..". אני כבר פיזרתי את כל הציוד שלי בין הרכבים השונים וכבר ידעתי עם איזה זוג ובאיזה רכב אני אוביל את המשך הטיול. אודי גרר אותי למוסך של תומר פלד אבל רגע לפני, עצרנו אצל חשמלאי רכב שיזרוק מבט. האלוף שלח יד ארוכה פנימה והפתיע את כולנו כשגילה חוט חשמל חשוף שנגע בשלדה וקיצר. קצת איזולירבנד והאוטו חזר לעצמו כאילו כלום. אחרי סשן של חיבוקים ותודות חזרנו ל"מחנה" ובאיחור קל יצאנו בשיירה ארוכה ליומו השני של המסע.

​​​​​​​התכנון המקורי ליום השני היה להיכנס תחילה להפסקת שכשוך בעין סוכות אבל בעקבות העיכוב בבוקר אני מחליט לקצר טווח ולהתקדם דרומה בנסיעת כביש של כ- 100 ק"מ בה נחצה את הבקעה כולה עד לצומת בית הערבה ומעט אחרי אלמוג נרד דרומה דרך שמורת נחל אוג ובקעת הורקניה לטיפוס מאתגר עד לנקודת התצפית על מנזר דיר-מרסבא המרשים, גם כשרואים אותו בפעם המאה. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד, בטח כשמדובר במסע חוצה ישראל והארץ כולה רעשה, שכן השירות המטאורולוגי צופה לנו סכנת שיטפונות ממשית ורחבת היקף בדרום הארץ ובמקביל טלפונים שעשיתי מול הרט"ג (רשות הטבע והגנים) מאששים את העובדה שכדאי שנתרחק מהמקומות הנמוכים ושאנחנו חייבים לשנות מסלול.
בשבוע הזה של חול המועד סוכות, מדריכי אתר השטח מובילים כמה וכמה טיולי שטח בארץ ובעיקר בדרום. במקביל אליי יש חוצה ישראל נוסף של נמרוד, חוצה נגב של עדי ועוד רבים אחרים, כך שאני והחבר'ה בקשר קבוע. אנחנו מעבירים מידע ביננו ומול המשרד בתל אביב, מעדכנים על החלטות כאלה ואחרות ומעל הכל מוכנים לכל קריאת עזרה ממי שלא תבוא. תחושת הביחד הזו נותנת הרבה ביטחון להמשיך את המסלול ללא חשש.

​​​​​​​אנחנו כבר כאן ואמנם המסלול לדיר מרסבא יפה ומאתגר, אבל מעט מזרחית לו רץ לכיוון דרום, שביל ארוך שחוצה את שמורת מצוק ההעתקים עם תצפיות יפהפיות על ים המלח. מצוק ההעתקים הוא הגבול המזרחי של מדבר יהודה ומהווה את המדרגה הגבוהה והמשמעותית ביותר לפני עמק ים המלח, הפרשי הגובה וזוויות השיפועים עצומים ובאופן אישי זהו אחד האזורים היפים והאהובים עליי. אני מעדכן את הקבוצה על המצב ועל השינוי במסלול בעקבותיו עם מפה פתוחה, נותן דגשים לגבי מזג האוויר ואנחנו יוצאים לדרך. המסלול לא מאכזב ונראה מרהיב ועוצמתי כמו תמיד, בעצם היום אולי אפילו קצת יותר. השביל שלנו מלווה את המצוק, עולה ויורד בגובה באופן תכוף, מתרחק ומתקרב לשפת המצוק ובמקומות הקרובים הנוף הוא מהיפים שניתן למצוא בארצנו הקטנטונת.

​​​​​​​אנחנו מגיעים לנקודה שמעל מפגש השביל ונחל קומראן ולפנינו מפתח רחב וגדול. השמיים אפורים, ברקע יש טיפטוף קל ומעלינו עובר מסוק חילוץ בגובה נמוך. טיפטוף קל במדבר יכול להפוך ברגע למשהו גדול וחזק ואני מחליט לעצור את הקבוצה. התירוץ הוא ארוחת צהריים קלה אבל בעצם רציתי להמשיך בעצמי קצת קדימה כדי לראות מה מחכה לנו בהמשך.
אני אוסף את החבורה שוב אליי כדי לתת תדריך נוסף ומפורט יותר, בהתחשב בעובדה שהסיכוי לשיטפון אומנם נמוך אבל הוא כאן וכדי להכניס את כולם לכוננות גבוהה, הפעם התדריך שלי מפורט מעט יותר. העיקרון הכללי החשוב והכמעט יחידי הוא להישאר במקומות הגבוהים. מאחר ואנחנו צריכים לחצות את הנחל בנקודה שבה הוא רחב מאוד, אני מסביר לחבורה שיש לנסוע מנקודה גבוהה אחת לאחרת ובמהירות. יש להסתכל כל הזמן לצדדים ולוודא שאין מים בסביבה, הנסיעה עם חלונות פתוחים, ללא חגורות בטיחות תוך כדי הבנה שאם יגיע לפתע גל, יש לחלץ מהרכב במהירות ולברוח מיד למקום הכי גבוה. בנוסף לכך, מאחר ואנחנו שיירה די ארוכה, אני מתזמן בקשר בעזרתו של אודי, בכל פעם קבוצה של 3 רכבים, לפי מספרי הברזל, וכך אנחנו מתקדמים ב"באלקים" מנקודה גבוהה לאחרת עד שכולם חוצים את הנחל. הביצוע היה מצוין בזכות משמעת ואדיבות בין חברי הקבוצה.

​​​​​​​המשכנו עם השביל ולעיתים תכופות יצאתי להכוונות קרקעיות כדי להעביר את כל השיירה מכשול כזה או אחר.
החושך ירד וכעבור כשעה הגענו לחניון הלילה שלנו במצוקי דרגות. עשו כאן כמה שינויים וחסמו שבילים כדי שלא להפריע את מנוחת הנופשים במאהל המגודר של כפר הנופש. אנחנו בוחרים להתרחק מהרעש וההמולה ותופסים מעין גומחה בין שתי גבעות ששמרה עלינו מפני הרוח והיתה מספיק גבוהה למקרה שפתאום היה יורד עלינו גשם.

היום השלישי למסע

​​​​​​​במדבר מתעוררים יחד עם השמש והחבר'ה מתארגנים במהירות וביעילות לעוד יום. יש לנו חתיכת מסלול היום ואני שמח להתחיל אותו בזמן. תדריך עם מפה פתוחה ואנחנו בתנועה.
פחות מחמישה ק"מ ואנחנו במעבר נחל תקוע שאם הוא לא מספיק דרמטי עבור הג'יפונים ובעליהם, אז מישהו השאיר כאן ממש ליד המדרגה, שלדת רכב שרופה. כיוון קרקעי וכולם עוברים בקלילות עם הרבה תמונות פוטוגניות.
אנחנו ממשיכים לראש חצצון שבו יש נקודת תצפית על ים המלח מהטובות שיש כאן באזור ועל מפל חצצון מהנקודה הכי טובה שיש. מקום עוצמתי שכזה דורש הפסקת קפה ואנחנו זורמים.

​​​​​​​ממשיכים לרוג'ום א-נקה ששימשה כנקודת תצפית ובסיס של המשטרה הירדנית משנות ה-50 ועד למלחמת ששת הימים, אבל בדרך אחד הפורסטרים מתחיל להרעיש מכיוון הגלגל האחורי. השיירה עוצרת ורותם, המוסכניק לעת מצוא שהתגלה ככוכב ומקצוען אמיתי, פרש מחצלת וארגז קלים ותוך זמן קצר סגר את הפינה.
אנחנו ממשיכים בנסיעה עמוק בתוך המדבר ולא רואים שום גוון אחר פרט לחום של האדמה וכחול של השמיים. רוב השבילים רחבים וכבושים טוב ואנחנו מגבירים קצת את הקצב ומשאירים שובל יפהפה של אבק מאחור. במצפה מדרג בתחנת אום דרג' יש מבנה חד קומתי ששימש את משטרת הגבולות הירדנית, אחת משש תחנות משמר הגבול הדרום מזרחי של יהודה בתקופה הירדנית, שהשתמשו בגמלים על מנת לפטרל בין תחנה לתחנה. הגענו בדיוק בשקיעה והנוף אשכרה עוצר נשימה אז ערכות הקפה והתה נפתחו בזו אחר זו, עוגות ועוגיות מכל כיוון והשיירה שלי עצרה, פשוט כדי להינות מהרגע.

​​​​​​​ממשיכים לערד ולתחנת ההצטיידות הגדולה היחידה במסע. החבר'ה מתפזרים וחוזרים תוך שעה עם עגלות עמוסות לאחר תידלוק ומילוי ג'ריקנים. שוב התחיל טיפטוף ואנחנו חוזרים לכביש, עוברים את ערד ויורדים עם כביש 31 לכיוון ים המלח. אחרי כ-7 ק"מ אנחנו נכנסים לשביל שלוקח אותנו לחניון הלילה בנחל מורג. כמעט חושך וקר והחבר'ה ממהרים להקים אוהלים. הגשם והרוח מתחזקים במקביל להודעות הוואטסאפ שמגיעות אליי משאר המדריכים על כך שיש גשם חזק ושיטפון באזור מכתש רמון והוא מתקדם לעברנו. ישבנו כמה דקות ברכבים והגשם הפסיק. חזרה לשגרה ושיהיה לנו לילה טוב ושקט.

היום הרביעי למסע

​​​​​​​למרות כל ההתראות, קמנו לבוקר קייצי עם שמיים כחולים. התארגנות מהירה לקראת יום יפה ומהנה ואנחנו כבר בדרכנו מטה לכיוון ים המלח לאורך נחל זוהר. בריכות נאוית מוצפות בעקבות הגשמים של אתמול ואנחנו יוצאים לאיגוף ממערב ומגיעים לפתחו של נחל סדום. מי שלא היה כאן שיסגור לעצמו את הפינה ויגיע לכאן מהר שכן מדובר במסלול קצר אבל מיוחד במינו, מפותל מאוד ומענג לנסיעה עם קירות לבנים גבוהים משני צידיו ושביל ש"מטפס" עליהם בכל עיקול.

​​​​​​​אנחנו חוצים דרומה את מישור עמיעז וממשיכים על הכביש כשפנינו לעין תמר כדי להכנס למסלול של נחל אמציהו, אבל בדרך, במפגש הכביש עם נחל צין השיטפון עוצר את התנועה וכולם, משני צידי הנחל עם מצלמות שלופות לנוכח המחזה המרשים. כוחות השיטור מאפשרים לרכבי 4X4 לחצות אבל אני מחליט לוותר כדי שלא לסכן את הסובארו-אים, אנחנו יוצאים לאיגוף על הכביש כדי שנוכל להמשיך את המסלול מצידו השני של הנחל ואודי זורק רעיון שעל הדרך נבדוק מה מצב השיטפון במרפסת של נחל צין. הרעיון הזה מתברר כאחת ההחלטות הטובות יותר במהלך הטיול כולו כי במרפסת זכינו לפגוש את השיטפון בנחל צין במלוא הדרו. כמויות מים אדירות מתנקזות למפל אחד וסוחפות איתן כל מה שרק אפשר והמחזה רועש ועוצמתי. אודי ואני התלהבנו כמו שני ילדים ולא יכולנו להתעלם מהמזל הגדול שנפל בחלקנו ומהמזל של מתחילים שיש לרוב חברי הקבוצה שפעם ראשונה מגיעים לכאן וזוכים לראות שיטפון שכזה.
אם יש מקום שחייבים למשוך בו זמן אז מרפסת הצופה על שיטפון היא המקום המושלם לכך אז נתתי תוספת זמן לארוחת צהריים מהירה.

​​​​​​​יצאנו מהשביל המוביל למרפסת וחצינו את כביש 90 כדי להכנס מיד מעבר אליו לשביל השחור של נחל אביה. נחל אביה מפותל ויפה עם קירות גבוהים בצידיו. כעבור כ-5 ק"מ יש מפגש שבילים עם נחל אמציהו שחיפשנו קודם ואנחנו ממשיכים לזרום איתו דרומה בנסיעה נעימה ומהירה על שביל חצץ דק והתחושה דומה לנסיעה על מים.

​​​​​​​

​​​​​​​כשהשביל פוגש שוב את כביש 90 ליד חצבה אנחנו עולים עליו וממשיכים דרומה עד ליישוב הקטן צוקים. תדלוק וקצת קניות ואנחנו יורדים שוב מהאספלט ונכנסים לשביל של נחל עשוש ומיד תחת עץ השיטה הראשון שעל הדרך אנחנו עוצרים להפסקת צהריים.
המשך הדרך בנחל עשוש מרשים מאוד וככל שהשמש משנה מיקומה בשמיים כך הגוונים של הנחל הולכים ומאדימים. תקלה נוספת בסובארו XV מאלצת את השיירה לעצור ורותם וארגז הכלים שלו יוצאים שוב לפעולה. החבר'ה מרוויחים הפסקה לא מתוכננת במזג אוויר מושלם, הילדים מתפנים להתרוצץ ברחבי הנחל ובנוסף לכל היופי הזה גם אין קליטה סלולרית, אז אף אחד לא עסוק בטלפון שלו אלא אם כן כדי לצלם. תענוג אמיתי ובחלק האחורי של הראש יש קול שדואג להזכיר לי שהזמן רץ והשמש ממהרת לכיוון מערב.

​​​​​​​הנסיעה בשמורת נחל עשוש ברובה נעימה וקלה אבל מידי פעם יש צורך בכיוון קרקעי כדי לעבור מכשול כלשהו. ככל שהחשיך ועייפות הנהגים גברה, נאלצנו לעצור ולכוון פעמים רבות. גדולת הקבוצה הזו היתה שידעה לכבד את מי שהתקשה, בדיוק כפי שביקשתי במפגש ההכנה. כצפוי נכנסנו לתוך הלילה וכעבור שעה ומשהו הגענו למפגש השביל עם כביש 40. עוד כמה ק"מ דרומה ונכנסנו לחניון הלילה אשלים ללילה הרביעי והאחרון של המסע.

היום החמישי למסע

​​​​​​​פתחנו את הבוקר כשברור לי שאנחנו נכנסים לשמורת הר הנגב דרך השבילים המהירים של נחל פארן ותוך דקות מגיעים לסולמות של קניון עדה, אבל פקח רשות שמורות הטבע הנחמד שהיה שם סיפר לי שהשיטפון שעבר בנחל ביממה האחרון לא מאפשר כניסה לאף רכב. ומה עם נחל ציחור שאלתי? הכל בסדר.. לשם הבלאגן הגדול לא הגיע. אז אנחנו ממשיכים על כביש 40 וכעבור פחות מ-10 ק"מ מגיעים למפגש שלו עם נחל ציחור והכניסה לשמורת הנחלים הגדולים. גם כאן השבילים מהירים מאוד ואנחנו לוחצים חזק על הגז עד למטוסי המטרה שזה סוג של בית קברות למטוסים ומדובר באטרקציה לילדים ולמבוגרים.
ממשיכים לבקעת צניפים ויורדים לנחל עצמו. עצרנו לארוחת צהריים כ-200 מטר לפני הגב שמלא במים ופזית וליאת לקחו את כל הילדים איתן להשתכשך קצת במים.

​​​​​​​משפחת צור והפאג'רו שלהם היו צריכים להגיע לצפון הרחוק לפני כניסת השבת והחליטו להיפרד מאיתנו בנקודה זו. אנחנו המשכנו בנסיעה מדברית לכיוון כביש 10. רגע לפני המפגש עם הכביש גילינו סוללה בלתי ניתנת למעבר שנמשכת לא מעט ק"מ לכל כיוון. פנינו ימינה וצפונה ונסענו לאורכה מספר ק"מ עד שמצאנו נקודת מעבר. הג'יפים עם הילוך הכוח עברו בקלילות ואת הג'יפונים העברנו בקלות עם רצועה ומשיכה קטנה.

​​​​​​​אנחנו על כביש 10 וזה מרגיש קצת חו"ל, בכל זאת, מתי יצא לכם לנסוע לאורך גבול מצרים? הנוף לאור השקיעה מקסים ואנחנו יורדים מהכביש ומטפסים לתצפית המרשימה בהר יואש ממנה ניתן לראות עמוק לתוך סיני ולמפרץ אילת וכשהראות ממש טובה ניתן לראות גם את הרי סעודיה. זוהי גם נקודת הסיום של המסע המדהים שלנו. כמה מילות סיכום ופרידה כולל טקס קבלת מדבקות "חוצה ישראל עם אתר השטח הישראלי", צילום קבוצתי על רקע הנוף המיוחד שמאחור והרבה חיבוקים ונשיקות.

​​​​​​​זה היה חתיכת מסע מאלף, מסלול יפיפה, מזג אוויר הפכפך ומאתגר ומעל לכל, קבוצה נהדרת של אנשים שבזכותם הוא היה כל כך מוצלח.
תודה לכל אחת ואחד מכם המשתתפים, היה לי לעונג להוביל ולהכיר אתכם.
שלי ואודי, תודה רבה שוב על כל העזרה והתמיכה הלוגיסטית והמנטאלית.
ואחרון חביב, תודה לאח שלי נמרוד וידר שזרע את זרע הפורענות לפני מספר חודשים או במילים אחרות אמר לי "קובי, תוציא בסוכות מסע חוצה ישראל.. בסוף אתה תודה לי". אז תודה גבר.

להתראות בשטח,
שלכם,
קובי.































































































לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן

תגובות

10 תגובות

1

slavak

19 בנובמבר 2019 ב 16:56

מסע חוצה ישראל הראשונה שלי בהדרכתו של קובי בצלל ותמיכה נפשית וגם טכנית של אודי טימר.
היה מעניינים לשמוע הסברים של אודי על המקומות שהיינו בהם.
המסע הייתה חוויה מדהימה ומעצימה בכל רמותיו הן ברמה המקצועיות של קובי וכל חברי הצוות.
רב תודות למציל שלנו היקר רותם בוקובזה, שעזר לכל מקרה חירום ותקלות שנתקלנו בהם
המון תודה לקובי, נהנינו מכל רגע בטיול ואנחנו בהחלט ניפגש שוב בשטח

2

אורח/ת - אשר ופזית

19 בנובמבר 2019 ב 21:04

מסע כיף ומאתגר.
חוויה מדהימה במיוחד בליווי קובי ואודי
תודהלכם וגם לחברים למסע ולחוויה המוצלחת

3

אורח/ת - נטלי

20 בנובמבר 2019 ב 13:04

תודה לכולם על המסע המדהים! בנוסף לזה שאתם ג׳יפאים תותחים, אתם פשוט אנשים נפלאים ושמחנו מאוד לחלוק מסע זה עם קבוצה כל כך מיוחדת.

4

אורח/ת - אודי ושלי

20 בנובמבר 2019 ב 13:06

רצינו לומר לחבורה הנפלאה תודה. על שהיתה לנו הזכות להצטרף אליכם. תודה על חמישה ימים נעימים ויפים מלאי חוויות של נוף, מזג אויר והתגברות על מכשולי טבע ותקלות מכניות. אנחנו מתעוררים עכשיו בנחל ססגון שם עצרנו לשינה בדרכנו הביתה. מעבר לחברותא ולהיכרות עם כל אחת ואחד מכם ועם הילדים המקסימים שטיילו עמנו מבקשים לציין שני אירועים חריגים שלעיתים נדירות חווים במסעות מסוג זה: הראשון והמיוחד ביותר הוא ליל הסערה בנחל מורג והמשכו השיטפון במרפסת, שהינו מחזה נדיר ומיוחד שברי מזל מצליחים לחוות שכמותו. והשני ששווה לא פחות לציון, העובדה שלא היו פנצ׳רים בגלגלים, דבר נדיר סטטיסית במסע של מאות ק״מ בשטח עם 15 כלי רכב!!!. שנפגש בשביליה הנפלאים של ארצנו האהובה.

5

אורח/ת - מרי ואורן

20 בנובמבר 2019 ב 13:08

1128.1 ק"מ של חוצה ישראל בכביש ובשטח עם קבוצת אנשים מדהימים, בהובלתו של קובי, היה מסע מדהים עם עליות ומורדות שכולנו עמדנו בהן איתן, התחלנו כיחידים וסיימנו כמשפחת חוצה ישראל.
כבוד עצום להכיר כל אחד ואחת מכם, ילדים מקסימים אוהבי ארץ ישראל.
תודה רבה, ונפגש בשבילי ישראל.

6

אורח/ת - אבי ולילך

20 בנובמבר 2019 ב 13:11

אנשים יקרים,
רצינו להודות לכולם על חוויה עוצמתית ויוצאת דופן שחווינו במסע האינטנסיבי שעברנו.
לנו זו הייתה התנסות ראשונה שבהחלט מותירה טעם של עוד ..
תודה רבה בראש ובראשונה לקובי על המקצוענות, המחוייבות והחתירה למגע ללא פשרות גם כשתנאי הדרך ומזג האויר התקילו לא פעם. זו לא הייתה חוויה כל כך מעצימה ללא הגישה שהפגנת והבטחון שנטעת בכולנו במסוגלות שלנו לבצע, למרות שלא לכולנו היה פשוט והיה בהחלט מאתגר. למדנו המון ושוב תודה.

תודה לכולכם על החברות , הערבות ההדדית, הסובלנות והסברת הפנים. היה כייף אדיר לשהות במחיצתכם ושמחנו להכיר וכמו שאשר ציין - זכינו.

ולרותם - לא כל יום מתנגשים באדם נדיר כמוך. שילוב של הרבה כשרונות ויכולות בחיבור עם אמפטיה, ערכיות וגישה חברית. עשית הבדל גדול לטיול שלנו עם התושיה, העזרה והתיקונים בשטח שחסכו לכולנו המון עיכובים ועוגמות נפש. תודה רבה.

נפגש בבאות.

7

אורח/ת - אבי, טניה, חן, בר ודור

20 בנובמבר 2019 ב 13:23

חברים יקרים
נהנינו מאודדדד
מסע שמשלב חוויות טבע יום ביומו יחד עם קבוצת אנשים נהדרת לכל אורך הדרך.
עד המסע הבא....

8

אורח/ת - אנה ותומר

20 בנובמבר 2019 ב 13:24

תודה רבה לקובי ותודה לכולם, היה מסע מדהים, מאתגר ומגבש.
וממש משאיר טעם של עוד.
קובי, אתה אלוף!!!

9

kobi Betsalel

20 בנובמבר 2019 ב 20:27

תודה רבה חברים, תענוג לקרוא אתכם.

10

אורח/ת - נתי+אור

20 בנובמבר 2019 ב 20:45

היה טיול מהנה
קבוצה מופלאה של אנשים התחלנו וסיימנו בתור קבוצה וזה מדהים
תודה לקובי על הדרכה