מספר מאוד מצומצם של פעמים בשנה מאשרים כוחות הבטחון - צה"ל, את פתיחת כביש 10 לתנועה אזרחית.
הפעם, בסוכות 2025, התיר צה"ל (אחרי יותר משנתיים של איסור תנועה) לפתוח את כביש 10 לתנועה אזרחית ואנחנו עטנו על ההזדמנות כמוצאי שלל רב
הדריך: עדי וייזל
יום ג' , אמצע השבוע של חול המועד סוכות, חבורה של ג'יפאים נפגשה בתחנת הדלק משאבי שדה לקראת הנסיעה לארוך כביש 10.
תדריך, חלוקת מכשירי קשר ויוצאים לדרך. איזור גבול ניצנה, איזור עם לא מעט סיפורי קרב, עניינים של יחסים בין ישראל למצרים, תחנת כוח ענקית ושלל אטרקציות שבחלקן ביקרנו. את העצירה הראשונה עשינו באנדרטת "יחידת הקומנדו הצרפתי"
אנדרטת יחידת הקומנדו הצרפתי: הקומנדו הצרפתי היה יחידת לוחמים דוברי צרפתית במסגרת הגדוד התשיעי של הפלמ"ח, בחטיבת הנגב, שלחמה במהלך מלחמת העצמאות בשנים 1948–1949. יחידת הקומנדו הצרפתי מנתה כמאה לוחמים דוברי צרפתית, רובם עולים יהודים ממדינות צפון אפריקה, וחלקם נוצרים אוהבי ישראל, שלחמו בצבא צרפת ובמחתרות האנטי-נאציות בתקופת מלחמת העולם השנייה. את הפלוגה הקים תדי איתן, קצין צרפתי מתנדב צרפתי קתולי, אוהב ישראל, סרן בצבא המחתרת הצרפתית במלחמת העולם השנייה.
הלוחמים בפלוגת דוברי הצרפתית, שהיו שונים בלבושם ובשפתם מלוחמי הפלמ"ח ילידי הארץ, כונו בשם "הקומנדו הצרפתי", כינוי שהפך במהלך הזמן לשמה הרשמי של הפלוגה. בראשיתו השתייך הגדוד לחטיבה 7, אך כעבור זמן קצר הועבר לחטיבת יפתח של הפלמ"ח, הפלוגה השתתפה במבצע יואב ובמבצע חורב. במסגרת מבצע יואב, באוקטובר 1948, הייתה פלוגת הקומנדו הצרפתי בכוח שפרץ לבאר שבע. בסוף שנת 1948 הועסקה יחידת הקומנדו הצרפתי בפעילויות שונות לאבטחת גבולות מרחב הנגב; מארבים, מיקוש צירי תנועה וכדומה.
תחנות הכוח באשלים הן מתחם של ארבע תחנות כוח שנבנה בסמוך ליישוב אשלים בנגב על שטח של 10,000 דונם, בהספק מקסימלי של כ־312 מגה־ואט, שהם כ־1.6% מההספק המותקן של כלל תחנות הכוח במשק החשמל בישראל (נכון ליולי 2015). התחנות משלבות שלושה סוגי תהליכי הפקת חשמל: תחנת כוח תרמו־סולארית, תחנת כוח פוטו־וולטאית ותחנת כוח בגז טבעי.
תחנת הכוח מפיקה חשמל שווה ערך, שנתי, לצריכת חשמל של 60,000 משקי בית. הבוהק שמפיקות המראות והמגדל כ"כ חזק שניתן לזהות את המגדל אפילו מתחנת החלל הבינלאומית ומעשרות ק"מ מסביבו.
שיטות הפקת חשמל:
1. תרמו סולארית אלפי מראות שנעות עם כיוון השמש שממקדים את קרני השמש לנקודה אחת בראש המגדל, חום השמש מחמם שמן, השמן מחמם מים, החום מחמם מים ויוצר אדים בלחץ גבוה שמסובבים טורבינה, בתנועתה הסיבובית היא מייצרת את החשמל. בתקופות בהן השמש לא יכולה לעמוד בדרישה של ייצור החשמל, נעזרת התחנה בגז. התחנה מייצרת חשמל גם בעת עננות ובחשיכה למספר שעות מהחום שנשמר במערכת השמן והאדים. מדובר במאות אלפי מראות מחוברות בשוקת-פרבולה (כ-17,000 פרבולות). חברת נגב אנרגיה מצויה בבעלות חברת שיכון ובינוי אנרגיה (50%), קרן נוי (40%) ו-10% בבעלות חברה ספרדית TSK. היתרונות: אין זיהום אוויר, עלות ההפעלה זולה יותר מתחנות כוח של גז או פחם, מקור האנרגיה לא מתכלה, כשאין שמש אפשר ליצור אנרגיה באמצעות גז. החסרונות: ייצור רק כשיש שמש, יצור החשמל תלוי במזג האוויר ולא ביידי אדם, עלות ההקמה יקרה יותר מהקמת תחנת כוח גז או פחם, השטח שהם תופסים גדול יותר מתחנות גז/פחם, ניתן למקם אותם במקומות בהם יש קרינה גבוהה.
2. פנלים סולארים - עשרות אלפי פנלים סולארים הופכים את אנרגיית השמש והחום שהיא מפיקה לחשמל, בדומה לחוות הפנלים ובדומה לפנלים על גגות הבתים.
אחד הכבישים הארוכים בארץ, אורכו כ-182 ק"מ לאורך הגבול עם מצרים (אורך הגבול עם מצרים כ-210 ק"מ).
הכביש הוא דרך נוף המאפשרת תצפית אל עבר מרחבי חצי האי סיני ולהרי הנגב המרכזי. קצהו האחד של הכביש בכרם שלום וקצהו השני בצומת סיירים במפגש עם כביש 12. תחילת סלילתו של הכביש בתחילת שנות ה-80, לאחר החתימה על הסכם השלום ונחנך ב-1986. התנועה בכביש הייתה מותרת רק ביום ובלילה הייתה נחסמת התנועה בו מטעמי בטחון. בשנת 2011, בעקבות פיגוע בכביש 10 ו-12 ולאור המתיחות הבטחונית, הוחלט לסגור לגמרי את התנועה בכביש לאזרחים וכיום משמש לתנועת כוחות הצבא בלבד, למעט ימים בודדים במהלך השנה שנפתח לאזרחים וגם זה לא לכל אורכו. במקביל לסלילת הכביש ולהקמת גדר הגבול הציבו "אבן גבול" - בשנת 2013 הקימו גדר גבול חדשה שכן הישנה נסחפה או כוסתה בחול.
נהוג להציב אבני גבול לאורך הגבול בין מדינות, בניגוד למה שנהוג כיום שמציבים גדר. המרחק בין האבנים קבוע ולעיתים מוצבות האבנים בנקודות חשובות או לא קבועות בשל הטופוגרפיה. על האבנים יש מספרים או אותיות.
לאורך הגבול עם מצרים הונחו 91 אבנים מרפיח בצפון ועד טאבה בדרום, אבנים אלה החליפו אבנים שהוצבו עוד בשנת 1906 ונסחפו או נקברו בחול, ובמקומן הונחו חדשות ב-1982. האבנים מסומנות במספרים מ-1 ברפיח עד 91 בטאבה. בשנת 1988, לאור הסכמות חדשות בין ישראל למצרים, הוזמן מסוק יסער להזזת אבן גבול 51 ו 52, ובעת העבודות המסוק התרסק, הטייס נהרג ויתר אנשי הצוות נפצעו.
בור הסבחה הינו בור נבטי שאפשר למצוא בו מים בכל השנה. כידוע, דרך הבשמים עברה דרך חצי האי ערב, דרך פטרה (בירת הנבטים) ומשם התפצלה אחת לדמשק והשניה לחופי עזה. הנבטים התמחו בניווט ובעיקר במציאת מסלולים העוברים דרך מקורות מים להולכים ולחיות, על כן ניתן למצוא שלל בורות מהתקופה.
הבור נמצא בסמוך לכביש 10, בחלקו הדרומי סמוך לגבול ניצנה ורק בעת פתיחת הכביש לאזרחים, זוכים לבקר בו וליהנות ממימיו.
השיירה ממשיכה לנוע לאורך כביש 10, מזהה אחת לכמה קילומטר בסיסים של הצבא המצרי, את הזקיפים / השאווישים המפטרלים לאורך הציר. צה"ל מפגין נוכחות והציר הולך ועולה בגובה עד שמגיעים למספר נקודות תצפית. זה בדיוק המקום לספר מעט על היחסים בין ישראל למצרים.
בין השנים 1948-1956: בשנת 1948 פלשו כוחות מצרים מאזור ניצנה ועזה עד איזור עד הלום - פאתי אשדוד, וניתקו את הנגב משאר הארץ. הכוחות הצליחו להגיע גם לאזור חברון ולאזור דרום ירושלים. כוחות הצבא הישראלים הצליחו להדוף את כוחות המצרים עד אל עריש, אילת וסיני. המלחמה הזו הסתיימה בהסכם שביתת הנשק באי רודוס ב-1949 יחד עם ירדן, מצרים, סוריה ולבנון. משנת 1949-1956, מצרים דאגה שלא ייכנסו מסתננים לישראל - הסיבות, בעיקר, כך מניחים, כדי להימנע ממלחמה ותקיפות ישראליות. פה ושם היו הסתננויות של פדאיונים כנגד כוחות צבא, אולי הסתננות אחת יותר מידיי. בעיקר בשנים 1954-55, המצרים שלחו חוליות לאיסוף מודיעין ועל הדרך ביצעו רצח ונזקים, ישראל הגיבה, המצרים הגיבו שוב והיחסים הדרדרו שוב והרצון של ישראל לחסל את בסיסי הפדאיונים הוביל את ישראל לפתיחה במבצע קדש / מבצע סיני, בתיאום עם כוחות צרפת ובריטניה שרצו להחזיר לעצמם את השליטה בתעלת סואץ. במהלך המלחמה כבשה ישראל את חצי האי סיני ואת עזה ולבקשת ארצות הברית, נסוגה וחזרה לגבולות הסכם רודוס - שביתת הנשק מ-1949.
1956-1967 במהלך השנים הללו היו עליות וירידות שהעלו את המתיחות בין המדינות. בשנת 1967 הבינה ישראל כי מצרים מנסה לתאם עם סוריה וירדן תקיפה נגד ישראל והיא הקדימה ויצאה למתקפה נגד שלוש המדינות, מה שהוביל למלחמת ששת הימים, במסגרתה נכבשה שוב עזה וחצי האי סיני. 1967-1975 בשנים האלה מצרים ניסתה לשקם ולחזק את צבאה וראתה בשליטת ישראל בחצי האי סיני ועזה, איום. הדבר הביא למה שהיום מכנים מלחמת ההתשה, מלחמה של 3 שנים בין ישראל לסוריה, מצרים וירדן בהובלתו של נאצר, נשיא מצרים. מלחמת ההתשה אכן התישה את כל המעורבים בה ובשנת 1970, בסיוע כזה או אחר של בריה"מ, נפסקה המלחמה במעין תיקו אסטרטגי. באותה תקופה הלך לעולמו נאצר והתחלף בסאדאת, שאופיו ומזגו הרגוע הכניס את ישראל לאופוריה מסוימת. סאדאת התראיין לא אחת ורמז שיש לתת לישראל עצמאות בתמורה לנסיגת ישראל מהשטחים שכבשה ממצרים, מצרים אף הגישה לאו"ם תנאים להסכם שלום עם ישראל, ביניהם נסיגה מעזה ומחצי האי סיני (לחשוב שעזה הייתה שייכת למצרים ולא היינו נשארים תקועים איתה...), מציאת פתרון לפליטים הפלסטינים, נסיגה לקווי 67, טרום מלחמת 6 הימים. דרישת המצרים כפי שהובאה, בין השאר, באו"ם החריפה את המתיחות בין המדינות. משה דיין אמר "טוב שארם א שייח בלי שלום מאשר שלום בלי שארם א שייח". הפער הגדול והניסיונות של האום לא צלחו והאו"ם פרש מהניסיונות. לימים, סיפרה אשתו של סאדאת כי האווירה הציבורית במצרים אחרי התבוסה במלחמת 6 הימים, לא נתנה לסאדאת רוח גבית להגיע להסכמי שלום וויתורים מול ישראל.
ברבעון הראשון של 1973 הציע קיסינג'ר לישראל ומצרים "תוכנית שלום", תוכנית בה ישראל תכיר בשליטה של מצרים בסיני עם נוכחות בטחונית ישראלית בחלק מסיני, גולדה מאיר הסכימה וסאדאת התמהמה בתשובתו וב-10/73 פתח במפתיע במלחמת יום כיפור. מלחמת יום כיפור: לא נרחיב יתר על המידה על המלחמה הקשה הזו, בה 3 מדינות תקפו בתיאום מצמרר את ישראל במלחמה מהקשות שידעה ישראל – מלחמה שלצערינו הוזכרה לא מעט בהפתעה של 10/2023.. מצרים בראשותו של סאדאת ראו במלחמה כנצחון שהחזיר את הכבוד האבוד של מצרים ממלחמת 6 הימים, מה שאפשר לסאדאת לקבל רוח גבית, תמיכה ציבורית ולהתחיל ולקדם את הסכם השלום שהחל בהסכם ב-1974 (הסכם הפרדת הכוחות), בו הוחזרה השליטה בתעלת סואץ למצרים מה שבעצם סיים את המלחה בין מצרים לישראל.
בשנת 1975 הורחבה השליטה המצרית בסיני ובמסגרת "הסכם סיני 2 ", הסכם שהחליף את הסכם הפרדת הכוחות מ-1974 , החלו הניצנים של ההסכם הגדול שנחתם בשנת 1979.
הסכם השלום 1979: תחילתו של הסכם זה היה בהצהרתו של סאדאת על רצונו לבקר בכנסת ישראל כי לדעתו בשלו התנאים לשלום עם ישראל, ההצהרה הביאה לסילוק מהליגה הערבית והיכתה בתדהמה מדינות ערביות רבות. ניהול מו"מ של כמעט שנתיים בתיווך אמריקאי, הסכמי קמפ דייויד, הביאו את המדינות לחתימה על הסכם ב-3/1979. הסכם במסגרתו ישראל נסוגה מכל סיני, לרבות פינוי יישובים, בראשות ימית שלגביה היו תוכניות שתהיה עיר ענקית, העברת אל עריש למצרים, נפתחו שגרירויות הדדיות בבירות. ההחלטה של סאדאת להגעה להסכם שלום לא התקבל ברחוב המצרי עד כדי כך שב-1981 נרצח הנשיא סאדאת ע"י איש הג'יהאד האיסלאמי המצרי ולמרות הנשיא החדש במצרים (מובאראק), ישראל מילאה את חלקה בהסכם ופינתה את ימית ואת סיני.
מאז ועד היום היחסים בין מצרים לישראל יודעים עליות וירידות, בעיקר בתקופות של מלחמות בצפון או בדרום, שלום קר ומתוח - אבל שלום. לכל אחת מהמדינות יש אינספור טענות האחת כלפי השנייה, עצימת עיניים על הברחות אמל"ח וסמים בגבול המצרי, סיוע לעזתים במלחמתם בישראל בין השאר בעצימת עיניים ממנהרות בהן הוברחו אמל"ח. עד היום ישראל מנסה לשמר את השלום הקר עם המצרים, תוך שהיא מקפידה לשמור על הגבול בין המדינות כדי ש-10/73 , או 10/23, לא יחזור מהצד המצרי. יש הסכמים של אנרגיה וגז, חלקם ממש לאחרונה - ב-8/25 נחתם הסכם גז ענק בו שיראל תמכור למצרים גז ב-35 מיליארד דולר. יש שיתופי פעולה עסקיים, חקלאיים, תיירותיים (הרחבת הטיסות למשל). ממש לאחרונה מצרים מעורבת בניסיונות לשלום עם עזה, הסכמי השלום בין ישראל לעולם הערבי בתקווה שהשלום הקר בין המדינות יתחמם לשלום אמיתי ופורה.
גם כשהכביש נפתח, צה"ל מאפשר נסיעה בו רק ממצפור בר לב, הסמוך לגבול ניצנה ועד הר חריף. למרות שהכביש נמשך דרומה וצפונה מנקודות אלו (יותר מזרחה ומערבה אם נדייק).לקראת סיום המסלול עצרנו באנדרטה לזכר חללי חיל האוויר שנהרגו במהלך טיסת אימונים.
בפברואר 1980 התרחש בשמי הנגב אסון תעופה קשה - מטוס אימונים מסוג 'פוגה' ועליו מדריך טיסה וחניך קורס טיס, התרסק אל צלע הר באזור גבול ישראל-מצרים ושני נוסעיו נהרגו.
ההתרסקות התרחשה בתום אימון ניווט בגובה נמוך. בשל תנאי מזג האוויר הקשים הפסיק הטייס המאמן את האימון וניסה לחזור לשדה התעופה ממנו המריא המטוס, אך לא הצליח להגיע ליעדו והתרסק ברכס הר חורשה.
למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן
1 תגובות
1
אורח/ת - עופר. ח
30 בדצמבר 2025 ב 21:56
עדי, תודה על הטיול הארגון וההסברים בדרך .שנדע ימים טובים יותר עם הרבה טיולי שטח
תגובות